בית אפרים קסט

מורה שהיתה במים א"כ אתה צריך להוציא מים מחזקתן א"כ ל"ש חזקת המים ז"א דהא הרוקח כתב באמת העמד המים על חזקתן והיינו משום דאע"ג שאנו צריכין לומר שהיתה במים מ"מ לא אבדו אלו חזקתן כיון שעליהם אנו דנין עתה וכמ"ש הרמב"ן גבי האומר לשלוחו צא וקדש כו' שאין חזקת הקרובים שאינם באות לפנינו מועיל וה"נ דכוותיה וגם י"ל דנפלה במים חמוצים וכה"ג באופן שלא יצאו המים מחזקתן או שהיתה במים ונתלחלחה והחמיצה אח"כ ואם נאמר דלכך המצה אסורה דטפי יש לתלות שהיתה במים וע"י המים באה לתוך המצה מלומר שנפלה אח"כ על עיסה זו א"כ אף אם נאסור גם שאר המצות מה"ט ונתלה במצוי וכמ"ש המג"א לענין אם מלוחלחת מעל"ע (ובאמת מ"ש המג"א במלוחלחת צ"ע דמ"מ שמא היתה במים אחרים ונפלה לתוך מצה זו ואם תאמר שסברא הוא שבאה לכאן ע"י המים שנילושה א"כ אף אם אינה מלוחלחת נמי) ולכן נלענ"ד דטעמא דמצה זו דאסורה הוא כפשוטה דלא מבעי' באפויה שנאסרה על ידי שקבלה טעם מהחטה אלא אף בחי' נמי דע"י גלגול העיסה יהיב טעמא כמ"ש הט"ז בזה יעו"ש. וראיתי שמכ"ת כ' שהד"מ והאחרונים כתבו בהבנת הטעם שתלינן שהיתה במים והחמיצה ולא מצאתי כן בד"מ ולכן נלענ"ד דברי הט"ז עיקר וכ"נ מדברי הפר"ח וא"כ מ"ש ברוקח להתיר שאר המצות הוא כפשטיה דהעמד המצות והמים על חזקתן והלכך אין חוששין שמא היתה במים אלא תליין דלא נפלה רק למצה זו בלבד משא"כ אותה מצה אמרינן שנפלה לשם בתחלת הלישה והיתה קצת חמוצה ומאז עד שעת אפייה גמרה חימוצה: שוב ראיתי בשו"ת ושב הכהן הנ"ל שם בסי' ו' ובסי' מ"ם דאיהו אזיל בשיטת התוס' דלא אזלינן בתר שעת מציאתן כ"א משום חומרא דקדשים משא"כ בחולין היכא דאיכא חזקה קמייתא לא אזלינן בתר שעת מציאתן אם לא היכא שיש זמן מה שיצאה מחזקתה דאיתרע לה ולפיכך שפיר המצות שניטלו קודם או המים שבדלי מותרים וא"כ אין ראיה מכל מה שהבאתי לעיל גבי קופה ומתני' דטהרות במערה מכלי אל כלי דהתם בקדשים מיירי (והנה הארכתי בענין זה והבאתי משנה ערוכה פ"ט דטהרות נמצא בגג המעטן טהור כו' ודברי התיו"ט ודברי התוס' חדשים שם ונשארה התשובה כמות שהיא אצל הרב ז"ל ולא החזיר לי ההעתק והמעט אשר לפני אשר כתבתי בתחלת העיון העתקתי פה) דברי מחו' ידידו: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה מג שאלה אם יוצאין י"ח מרור בקריין שמללו אותו הנה ראיתי לש"ב הגאון בעל חוות דעת בפירוש הגדה שלו שמפקפק לומר שאין יוצאין י"ח מרור בקריין שמלל אותו לפי שכיוון שמפיג טעמו וכה"ג בלפת משתנה לענין ברכה כמ"ש בחידושי הרשב"א לענין פרמינהו פרימא זוטא וא"כ אין יוצאין בו ידי מרור ע"ש. וראיתי לברר הדברים כשמלה שלענ"ד נראה דיוצאין בו ואכתוב בקצרה הנה רש"י שם מפרש הך דפרמינהו פרימא זוטא כשאכלו חי מיירי וטעמא משום דס"ל דבמבושל אף על פרימא רבא מברך שהכל והובא דיעה זו בטור אך בטור מביא בשם רב האי ובה"ג וכן דעת הטור גופיה דאדרבא אמבושל קאי דבחי אין לברך רק שהכל אך במבושל רצה לחלק בין פרימא רבה לזוטא ולזה קאמר דרב יהודה אמר אידי ואידי בפה"א והאי דפרמינהו כי היכי דנמתיק כו' ומצאתי כדבריהם בירושלמי דאיתא שם ר"ז בשם שמואל ירקות ששלקן אם בעינן בפה"א שחקן שהכל הרי מבואר להדיא דלענין שלוק קאי וכ"כ בש"ג בשם וכן הלפתות בין שחתכן לחתיכות קטנות כו' שלוקין ומבושלין אע"ג שנימוחו בפה"א כו' ע"ש ובזה א"ש טעמא דמאן דסבר דפרימא זוטא שהכל משום שהוא סובר כיון דנשלק והוא פרימא זוטא ודאי שהוא נמוח ובכה"ג לאו במלתיה קאי ולזה קאמר דליתא דהא דפרמינהו כי היכא דנמתיק כו' ונראה ברור למעיין שגם שיטת הרשב"א כן הוא דמפרש הא דקאמר הני גרגלידי דלפתא כו' מיירי בשלקות כדברי הירושלמי ורוב הפוסקים דלעיל וזהו שכתב שם להביא ראיה דכל שנשתנה לגריעותא ע"י ששלקו כגון תומי וכרתי מברך שהכל וז"ל והיינו נמי דמשמע לכאורה גבי פרימא זוטא דלפתא דאי לאו רב יהודא דאמר האי פירמינהו כי היכא דנמתיק טעמי' הוה ס"ד לומר דלא מברכין בפה"א אלא שהכל משום דקא ס"ד דמפגם פגמינהו דאלמא כל מידי דמפגם כשלקות מגרע גרע בברכות ולהדין סברא תומי וכרתי חיין בפה"א שלוקים שהכל דמפגם פגים להו עכ"ל והנה ש"ב הגאון הנ"ל הבין דהרשב"א מפרש כשאכלו חי ובא ללמוד משם לדין שלקות והמעיין יראה דז"א אלא דמפרש הא דפרימא בשלקות דר"ה היה סובר דפרימא רבא לא נגרע בשלקים משא"כ זוטא עד שבא רב יהודה ואמר דגם זוטא אינו נפגם ואפשר דגם ר"ה ור"י לא פליגי במציאות אלא דר"ה ס"ל דכיון דפרימא זוטא הוא והוא נימוח לגמרי ולא ניכר עליו צורת הלפת הרי זה נקרא פגום מחמת השלקות ולזה בא רב יהודא לומר שאין זה פוגם כיון דלבסוף משביח ונמתיק טעמו טפי והרשב"א למד משם דכל שנפגם על ידי שנשלק ממה שהיה קודם מגרע גרע בברכותיה אבל אם לא נשלק כלל רק שחתכו לחתיכות קטנות מזה לא מיירי הרשב"א כלל ונראה דמודה דאפילו אם הוא נפגם קצת מטעמו על ידי השחיקה לא נקרא שינוי מחמת זה לשנות בברכתו ודוקא בשלקות שנשתנה על ידי האור שפיר אמרינן דכל דאשתני לגריעותא לאו במלתיה קאי משא"כ בשינוי בעלמא וכמו אם היו הפירות כבושין במים אפילו פחות ממעל"ע או כמושים וכיוצא בהם אע"פ שנשתנה ונפגם טעמם משום זה לא נשתנה ברכתם ורש"י שמפרש דאאכלו חי קאי וכ' בפרומא זוטא משום דאשתני לגריעותא נראה גם כן שאין ר"ל מחמת שינוי הטעם דאיך יחלקו במציאות שר"ה יסבור הפרימא משנה הטעם לגריעותא ור"י יסבור שמשנה הטעם למעליותא אלא נראה כמו שכתבתי דר"ה היה סובר דכאן שנחתך לחתיכות דקות גריעותא הוא שאין צורת הלפת ניכר עליה ולכך מברך שהכל ור"י אמר דלאו גריעותא היא דהאי דפרמינהו כי היכא דנמתיק כו' וזה מבואר ממ"ש בתה"ד סי' כ"ט לענין ליטווירגא שעושין מויינשיל כו' מייתי שם מ"ש דטרימא היינו דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק משמע דאם היו מרוסקין הרבה מברכין שהכל משום דלא במלתייהו קיימי וגם הומלתא פרש"י שמפטמין בשמים כתושים בדבש ולזה כתב די"ל דהטעם משום דאורחייהו בהכי לכתוש ולשחוק כל הבשמים משא"כ בד"א שאין דרכו להיות תדיר מעוך ומרוסק ע"ש וזה היה סברת ר"ה גבי לפת דפרימא זוטא אין דרכו כ"כ והוי כשינוי לגריעותא ולכך היה סובר דמברך שהכל ור"י סובר דאף על גב דגבי טרימא דתמרי אם היה מרוסק הרבה אינו מברך בפה"ע מכל מקום בזה דפרמינהו כי היכי דנמתיק טעמא כו' לאו שינוי לגריעותא הוא אבל מכל מקום לא איכפת לן בשינוי הטעם קצת ולכן במרור שדרכו בכך למללו פשיטא שאין זה שינוי לגריעותא כלל אפילו לר"ה ואע"פ שמפיג קצת טעמו לא נפיק בזה מתורת מרור כיון שדרך אכילתו בכך על ידי טיבול ומה שאינו מר כ"כ לא איכפת לן בהכי לגבי מרור שהרי מצוה בחזרת אע"פ שהיא מתוקה ואין בה מרירות כמ"ש הב"י ועיין בב"י סי' ר"ד שחולק על תה"ד וסבירא ליה דבכל גווני מברך בפה"א אף שכתושין ביותר כמ"ש שם מדברי הרמב"ם ופשיטא שתבלין מפיגין טעמם על ידי כתישה ואפ"ה מברך עלייהו ברכתם הראוי להם: ואמנם בעיקר הדבר שרצה ללמוד מברכה לענין יציאת י"ח מרור נלעל"ד דז"א דאפילו תימא לענין ברכה הא שנשתנה טעמו על ידי שחיקה או שליקה לאו במלתיה קאי אין זה ענין לגבי לצאת ידי מרור דלענין ברכה שפיר אמרינן דלא שייך לברך עליו בפה"א כיון שמתולדות פרי האדמה היה לו טעם אחר ועתה על ידי הכשרו לאכילה שנתבשל במים נסתלק ממנו טעם זה ובא לכלל טעם אחר לכך נשתנה ברכתו לברכת שהכל משא"כ לענין מרור כיון דטעם מרור בעינן והאיכא ומה בכך שנשתנה ברכתו מברכת בפה"א מחמת שהוכשר על ידי בישול המים או נשתנה על ידי שחיקה ושינוי לגריעותא הוא מכל מקום בעצמותו פרי האדמה הוא ועוד דאטו פרי האדמה כתיב באורייתא והא מרורים טובא חשיב התם בש"ס דף ל"ח שיש מהם פרי העץ ויש מהם שתחלת ברכתם שהכל ואף על פי שגדולי קרקע הם וע"ש ברש"י דחרחבינא היינו סיב שסביב הדקל ובברכות דף ל"ו אמרינן דקורא דהיינו סיב