בית אפרים קסח

המע"ה דאע"ג דע"כ זה כמה שיצאה מחזקתה מכל מקום אין כאן רק ספק שמא קודם לכן יצאה וא"כ חזקה דממון מכרעת. אך דזה דווקא בס"ד שהיה סובר דמאי דאמרינן המע"ה היינו כל שהוא מוציא בין הטבח בין הבעה"ב משא"כ לפי מאי דמסיק דמיירי בדלא יהיב טבח דמי א"כ לעולם בעל הבהמה הוא המוציא ולפ"ז הא דנקט בלא הוגלד רבותא קמ"ל דלא מבעיא בהוגלד וקודם ג' דאיתרע חזקה דגופא זמן מה קודם פשיטא שצריך להביא ראיה אלא אפילו בלא הוגלד מכל מקום בעל הבהמה צריך להביא ראיה אעפ"י שלא איתרע החזקה דקודם כלל ואם כן י"ל דהשתא שפיר מצי אתי כר' יהושע דאית ליה חזקה דממונא והלכך בין רישא ובין סיפא בעל הבהמה צריך להביא ראיה כיון שהוא המוציא דהא לא יהיב טבח דמי וסיפא רבותא קמ"ל כמ"ש והשתא אם באמת יהיב הטבח דמי הטבח צריך להביא ראיה כיון דר' יהושע אזיל בתר חזקה דממונא ומיושב קושית המשכילים הנ"ל דליתני אף ביהיב טבח דמי דהוי מצי למימר דאתי כרבי יהושע ולכך הוצרך למפרך מאי פסקא: ואשיב אל גוף הנדון הא דחדית לן מכ"ת דאותן המצות שנחתכו מן העיסה לא איתרע חזקתייהו וכבר כתבתי שכ"כ בשו"ת ושב הכהן בארוכה וביאר עפ"ז ג"כ הך עובדא דרוקח בדלי מלא מים שנמצא חמץ בתוכו שהתיר התבשיל ואסר המים וכ' דמה"ט אתי עלה וגם מדברי האליה רבה ז"ל נראה שכוון לסברא זו במלות קצרות. ולענ"ד לא נתחוור לי כל הצורך דכיון שחטה זו מבוקעת ויש בה חשש חימוץ ונמצאת במצה זו א"כ ודאי יש לילך אחר שעת מציאתן מזמן לזמן ולומר שהיה כאן מעת גלגול העיסה דהא שעת מציאתן חזקה גמורה היא כמו שהאריך בזה מכ"ת וא"כ מה מקום לחלק בזה בין מצה לשאר מצות שנחתכו מעיסה זו עצמה דמצה זו שום מה אנו אוסרין אותה על שום ריעותא שנמצא בה וא"כ גם שאר המצות הלא אנו מחזיקין שהיתה החטה שם בעודה מחוברת יחד והגע עצמך בעיסה שנחתך מקצתה ואח"כ נמצא על המקצת הנשאר במקומו שרץ הא ודאי שגם המקצת שנחתך משם טמא דאזלינן בתר שעת מציאה ואמרינן שהשרץ היה כאן מתחלה ומה בכך שזה המקצת נחתך קודם שנולד הס' וממקומו הוא מוכרע בהא דקאמר הלל לשמאי בקופה שנשתמשו בה טהרות בזויות זו ונמצא שרץ בזויות אחרת שטמאות למפרע אעפ"י שהטהרות כבר ניטל משם לא אוקמי טהרות אחזקתייהו כיון שלא היה שם בשעת מציאת השרץ אלא דע"י מציאת השרץ עתה הוי כנודע ליה שהיה אז בקופה בהיות השרץ שם וה"נ דכוותי' וכן בנגע בא' בלילה הרי עתה בשעה שהשכים ומצאו מת אין בו ריעותא ונימא דאוקמיה אחזקתיה דאז משעת נגיעה לא נולד הס' ודוחק לומר דשם היה לו ס' בשעת נגיעה וכדמשמע מלישנא וא"י אם חי אם מת ולפ"ז היה אפשר ליישב גם ההיא דראוהו חי מבערב דהכוונה בזה כיון שבערב היה חי לא היה מקום לספק כלל שמא מת רק עכשיו שהשכים ומצאו מת ולכך מטהרין אבל לא משמע כן בש"ס שם ובכל דוכתי ואין להאריך וההוא דקופה ודאי מכרעא דאף מה שניטל קודם שנולד הס' לא שייך לאחזוקי בטהרה ואזלינן בתר שעת מציאה: ולכאורה היה אפשר לומר דודאי היכא שיש כאן ריעותא גמורה כגון שרץ הנמצא על העיסה מטמאינן הכל למפרע וכדכתיבנא ודכוותה אם החטה הזאת היא חמוצה ודאי לפנינו כגון שהוא מלוחלח מעל"ע ורכה אז אף מה שנחתך קודם מציאתה אסור משא"כ כאן שאין כאן ריעותא ברורה רק מחמת הבקוע שבה אנו חוששין לה להחזיקה שהיתה במים אף שהמים בחזקתן ואין מחזיקין ממקום למקום מכל מקום מחמת הריעותא שבה חוששין לה וה"ה המצה שהיא נמצאת עתה בתוכה לפנינו איתרע לה וחיישינן אבל במצות שנחתכו קודם מציאת החטה בעיסה לא חיישינן אף דמחמת שעת מציאתן אנו אומרים שהחטה היתה בעודם מחוברים עם עיסה מכל מקום אין מחזיקין לומר שחטה זו אסורה ודאי דאימר לא היתה במים כלל ואוקמי למצות אלו אחזקתייהו כיון דליכא בהו ריעות' לפנינו ולפ"ז בההוא דדלי מים שכ' הרוקח שתמה הט"ז ורצה בשו"ת הנ"ל לרפאות על נקלה עפ"י סברא זו דכיון דמה שנלקח להתבשיל היה קודם מציאת החמץ אוקי אחזקתיה ולפמ"ש אין מקום לזה דכיון שנמצא שם חמץ גמור מה בכך שלקחו משם מים קודם שעת מציאה הא מזמן לזמן מחזיקינן ואמרינן שכאן נמצא כאן היו בשעת שאיבת דלי מהבור והרי אם נמצא שרץ בדלי אף המים שהיה קודם לכן ולקחום קודם מציאת השרץ טמאים וכ"נ ממתניתין פ"ב דטהרות המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור ול"ח שמא מן העליון נפל לתחתון משמע דאם נמצא בעליון אף מה שעירה לתחתון טמא דאמרינן שהשרץ היה שם קודם שהתחיל לערות ואם כן ה"נ דכוותיה ולכאורה יש לומר דגם שם גבי דלי כיון דבאמת אינו מחמיץ בצונן רק דחוששין שמא היה שם כבוש והלכך אין לחוש לזה כ"א לאותן המים שנמצא החמץ שם אבל המים שלקחו כבר מוקמינן אחזקתייהו ואמרינן שלא היה כבוש בתוכם: אבל באמת ז"א לענ"ד דבאמת מחמת שעת מציאתן יש להחזיק שהיה שם משעה שבאו המים בדלי ואם כן ממילא דהוי כבוש (אבל יש מקום לפרש באופן אחר דבשעה שלקחו המים לצורך התבשיל עדיין לא היה מעל"ע משעת שאיבת הדלי ואין כאן כבוש ואשמעינן דל"ח שהיה החמץ בבור שאין מחזיקין ממקום למקום משא"כ לענין שאר המים כיון שעתה יש מעל"ע משעת שאיבה א"כ חיישינן שהיה כבוש מאז שנשאב ואסור ואמנם כל כי האי לא הו"ל לסתום אלא לפרש) וגם בהך דחטה אין נלענ"ד לחלק בין חטה ודאי חמוצה דכיון דס"ס אנו חוששין לחטה זו שהיא חמוצה מחמת הריעותא שבה שהוא מבוקעת אף שאר המצות שלקחו קודם שנולד הס' אסור ואפשר שיש לדמות זה קצת להך סברא שכ' התוספות בנכנסה לרשות הבעל דקודם ב' רשויות לא אמרינן שהרי תצטרך לומר שהיה ברשות האב וגם שם היה קודם שנתארסה וכולי האי לא מחזקינן לומר כשעת מציאתו וה"נ כיון שצריך לומר שחטה זו היתה בעיסה בתחלת גלגולה וקודם לזה היתה במים ונתחמצה כולי האי לא אמרינן וגם זה צ"ע דהא שאנו חוששין שהיתה במים אין זה מחמת חזקה דמשעת מציאה רק מחמת שעינינו הרואות שהיא מבוקעת לפנינו. ועכ"פ מ"ש מכ"ת וכ"כ בשו"ת הנ"ל דלענין שאר המצות אמרינן דהשתא נפל תוך המצה זו וביאר בשו"ת הנ"ל דמצה זו ה"ט כיון שעד עתה היינו מוחזקין שאין בה חטה איתרע חזקתה משא"כ בשאר המצות ולפמ"ש ז"א דשעת מציאתן מועיל להחזיק למפרע שהיתה שם החטה ואין זה מועיל מה שנחתך קודם שנולד הספק: שוב ראיתי בדברי מכ"ת שכ' בתחלת לשונו וע"כ אשר העתיר הלבוש כו' אמרינן שפיר דכל המצות כשרים דתלינן כאן נמצא וכן הוא במצה שניטל למקום אחר כו' נראה מזה שמכ"ת מחזיק במעוז החילוק שחילק המג"א בין אם נמצא במצה שביד המחלק או ביד האחרים דביד המחלק אסור דהוי מזמן לזמן וביד האחרים דווקא הוא דשרינן שאר המצות דהוי ממקום למקום ובזה לענ"ד הסברא פשוטה וא"צ לאריכות דלענין אותה מצה גופא אסרינן לה דחיישינן שמא חטה זו היתה במים ונתחמצה כיון שיש ריעותא בחטה זו חיישינן לה שהיתה במים ונתחמצה ונאסרה המצה משא"כ לענין שאר המצות אין מחזיקין ממקום למקום באיסור משהו דרבנן ואמרינן שלמצה זו נפלה במקום זה ואין מחזיקין לשאר המצות שהיה במקום אחר וטעם איסור מצה זו גם כן א"נ כ"כ לומר דהיינו מחמת דחיישינן שהיתה במים דמה בכך שיש ריעותא אטו ריעותא זו מורה לנו שהיתה במים הללו שלשו בהם העיסה וע"כ ל"א דריעותא מרע החזקה אלא מה שיש לדון ע"פ ריעותא כגון בחטה מבוקעת כיון שיש בה ריעותא חיישינן לה שמא היתה במים והחמיצה אבל לומר מחמת שיש ריעותא נבדה חששות מלבינו מה שאינם ענין להריעותא כגון בזו שנצטרך לחוש שמא היתה במים אלו והחמיצה המים זו מנין לנו ואדרבא יש לנו לומר העמד מים אלו על חזקתם ולא נפל בהם כלל וא"ל דחזקת המים אינם מועילים למצה זו וכמ"ש התוס' לפרש דברי רב אשי דחזקת הבת לא מהני לאב דז"א חדא דלא קי"ל הכי ועוד דכיון שזהו חששא דידן שמא יש כאן מים חמוצים במצה אני אומר העמד המים על חזקתן ואף שנמצא כאן חטה אין זו ריעותא להמים להוציאן מחזקתן וא"ל דכיון דריעותא זו שהחטה מבוקעת