בית אפרים טו

שאלה בדבר בתי התפלין שיש שעושים אותם מעורות נפרדות כזה **ציור בספר** ומדבקים אותם בצדדי דופנותיהם במקום חבורם בדבק ותולים עליהם עור מצד המעברתא לצד שכנגדו המהדקים היטב ויש שעושים הד' בתים מחוברים בעצמותם מעור אחד כזה **ציור בספר** ומקפלים אותם באופן נאות שנעשה כ"א בפני עצמו ואחרי כך תולים עליהם עוד עור מצד המעברתא לצד שכנגדו ועמד השואל ושאל איזה דרך ישרה שיבור לו או אם שניהם כאחד לא טובים וצריך שיהיה הכל מעור אחד בדפוס כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל ותוכן השאלה ברוב ענין שלח אלי חכם אחד מופלג ממדינות הגר ה"ה הרב וכו' מוהר"ר אהרן תארינר האבד"ק אלטאראד ותשובתו תשובת חכם בצדו וחילה פני לחוות דעי בזה: תשובה איברא חזינא ליה להרב המשיב ידו ראשונה מראה פנים לכל צד כמראה האופן. ובדברי הש"ס והפוסקים חופן וחוזר וחופן וצלל במים אדירים וזרם ממים כבירים והעלה פנינים לעשות למלאכת שמים כוונים. כי הירא דבר ה' ולדברו חרד. לא יהיה נרגן מפריד. וטובים השנים כאשר פשט ברוב. והראשונים לא נאמר בהם כי טוב. אף הוא ביטל את המעוררים ועל המערער הניף ידו בעיים. רוחו לקדם עליו ברועים. ואומר למחות אבן הטועים. ואותי שאל לחוות דעתי הצעירה. איזה יכשר או זה או זה כדת של תורה ונפשי יודעת כי תפלין צריכין גוף נקי. פנוי מאדם ובחדרי תורה בקי והדבר אין בי כאשר ידע לבבי אולם אמרתי הכל מסייעים למלאכת שמים: מתחלה נדון בדין הפרשיות עצמם אם תפר שני קלפים אי ארוך למעבד הכי לכתוב עליהם תפלין של יד או של מזוזה ואח"כ נתקע עצמינו לדבר הלכה בדין הבתים אם התפר מחברן. עיקרא דהא מילתא גרסינן לה במנחות דף ל"ב לימא מסייעא ליה ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושים מהם מזוזה לפי שאין מורידין וכו' הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות דלמא להשלים וכתבו התוס' פירוש בקונט' שאם חסרה מזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופר במזוזה. והא דאמר בירושלמי דמגלה דתפלין ומזוזות אין נכתבים אלא על עור אחד. ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ויש עוד לפרש כגון דפרשת שמע בסוף עמוד והוסיף פרשת והיה אם שמוע בגליון שלמטה וכו' ובאגודה הביא תירוץ הראשון של התוס'. ומזה כתב המג"א סי' ל"ב להוכיח דתפירה חשוב כגוף אחד ע"ש. וכן הבית שמואל באהע"ז סימן קלמ"ד כתב דמהך סוגיא מוכח הכי ואע"ג דהרמב"ם וטור וש"ע כתבו במזוזה בשני עורות אע"פ שתפרם פסול היינו דוקא בתפר אחר כתיבה אבל בתפר קודם כתיבה מודו להתוס' ע"ש אך התוספות בשבת דף וכן בפסקי התוס' במנחות לא כתבו רק תירוץ הב' בלבד משמע דס"ל תירוץ זה עיקר אבל אם כתב על ב' עורות וחברם בתפירה פסול: ולכאורה נלענ"ד להוכיח מדברי הש"ס דשפיר הוי חיבור ע"י תפירה. שהרי בס"ד קאמר לימא מסייעא לי' וכו' ואיהו ע"כ ס"ל דכשר בב' עורות ע"י תפירה שאל"כ ע"כ המקשן ידע דפירושה דהך ברייתא שלוקח פרשת שמע הכתובה בסוף העמוד וכותב עליו והיה אם שמוע שהרי אינם סמוכות בתורה וכמ"ש התוס' בשבת בפירוש הברייתא וא"כ מאי קא קשיא ליה דאטו לא ידע דכשהוא בא לכתוב בגליון והיה אם שמוע הוא יכול לעשות פתוחה ע"ד הרמב"ם או ע"ד הרא"ש ואפילו תימא דהמקשן לא ידע שיכול לעשות פתוחה אחרי שפרשה זו סתומה בתורה מ"מ מאי קא משני ליה כי תני ההיא להשלים הלא גם המקשן ידע מזה דמיירי שרוצה להשלים אלא שהיה סבור שאין בידו לעשותה פתוחה וא"כ עיקר תירוץ חסר מן הספר אלא ע"כ שהמקשן היה סובר שלוקח שני הפרשיות ומחברם יחד על ידי תפירה ועושה מהם מזוזה ולכך שפיר קאמר לימא מסייעא ליה כו' כיון שבתורה הם סתומות היכי מצי למעבדינהו פתוחות כרצונו. ולפ"ז כיון דלפי דעת המסייע ודאי דתפירה מהני מסתמא גם המדחה אין חולק עליו בזה דאל"כ הוי ליה לומר ולטעמיך הא מורידין עושין הא שני עורות נינהו אלא ע"כ דמודי ליה בהא דמהני תפירה: אך לכאורה קשה דאמרינן במנחות דף ל"ג כתבה על שני דפין פסולה. והתוס' כתבו שר"ל בשני חתיכות ובירושלמי משמע דבב' פסולה דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבים בב' עורות ותפלין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור אחד עכ"ל. ולפ"ז מוכח דתפירה לא מהני בתפלין ומזוזות דאל"כ מה בינם לספרים דהא גם בספרים אם לא תפר כשר ותימא על התוס' דלעיל מייתי הירושלמי גופא ומוקמי ליה בשלא תפר העורות זה בזה וקשה דהא גם בספרים צריך לתפור העורות זה לזה ולחברם בגידין וע"כ דבתפר מיירי ונראה לי שזה מקור דינו של הרמב"ם בהלכות מזוזה שכתב אע"פ שתפרם פסולה והכ"מ הראה מקומו להא דאמר שמואל כתבה על ב' דפין פסולה וכמ"ש התוס' ולדבריו קשה מנ"ל להרמב"ם לפסול אע"פ שתפרם ואדרבה מדברי התוס' משמע דלא מיירי בתפרן יחד שהרי כתבו התוס' והרא"ש שם דלפרש"י דוחק דבדף א' היאך הניחו בב' סופין. ואם כן ע"כ דלפי מ"ש דמיירי בב' עורות היינו בלא תפרן דאל"כ גם לדידהו תיקשי היאך הניחו בב' סופין ואין לומר דהרמב"ם לא מסתבר ליה לפסול כשהם בעור אחד בב' עמודים כמ"ש התוס' ראיה מגט דכשר בכה"ג אלא לפרש דב' דפין היינו ב' חתיכות אלא דס"ל דמיירי בשתפרם דאל"כ פשיטא והא דב' סופין אתי לי' שפיר כרש"י דלא דחיקה ליה מלתא וס"ל דאע"פ שהוא אחד מ"מ מצינן לאשכוחי שמניחו בב' סופין אלא דאכתי קשה דמאי פריך מברייתא דלמא הברייתא מיירי בעור אחד בב' עמודים ומש"ה בסף אחד כשרה משא"כ הא דשמואל שהם ב' חתיכות אלא שתפרן ודוחק לומר דלהרמב"ם משמע ליה לישנא דב' דפין היינו ב' חתיכות דוקא ולכך שפיר פריך מברייתא שזה דחוק אלא צ"ל דס"ל דודאי אם הם חתיכה אחד לא הוי מצי לאנוחי ליה בב' סופין וע"כ דברייתא גם כן בב' חתיכות מיירי ופריך שפיר. ולפ"ז ע"כ דבלא תפר מיירי וא"כ צ"ע מניין הוציא הרמב"ם לפסול אפילו תפרם ולכך נלענ"ד שהרמב"ם הוציא דינו מהירושלמי הנ"ל דמוכח שהתפירה אינה מועלת דאל"כ אין מקום לחלק בין ספרים לתפלין ומזוזות כלל: ועכ"פ מ"ש התוספות דהירושלמי בלא תפר וכ"כ לעיל להוכיח מסיוע דמסייע הש"ס צ"ע דהא מוכח דהירושלמי אף בתפר מיירי וכדי ליישב זה צריכין לומר דבלא"ה יש לדקדק דבש"ס בתר שינויא דרנב"י דרשב"א אף פתוחות קאמר ע"ז אמר לימא מסייע' ליה כו'. ולכאורה מאי סייעתא דהא אף אם רשב"א פתוחות דווקא קאמר א"ש דבאמת הך ברייתא לא אתיא כרשב"א ואין לומר דעיקר סייעתא דאיכא מאן דמכשיר סתומות דא"כ למה מסייע לרנב"י ולא לשנויא דלעיל דכי קאמר רב הלכה כרשב"א היינו אריוח ע"ש ואף שי"ל דבאמת הסיוע קאי אכולהו ועיקר כוונתו לסיוע לדר"ה שעושה סתומות מ"מ לענ"ד נראה ליישב ברווחא טפי דהמסייע הוי קשיא ליה הברייתא דהא מורידין עושין דאיך אפשר לעשות מס"ת מזוזה כיון שאין סמוכות בתורה ותפירה לא מהני וניחא ליה למימר דאתי כרשב"א דס"ל בתוספתא פ"ב דגיטין בגט שנקרע מדבק הקרעים ונותנה לה א"כ ע"כ דלא ס"ל ב' וג' ספרים מדכתיב ספר אלא דס"ל דאף בכה"ג כשר בגט וא"כ ממילא דה"ה במזוזה דכשר בכה"ג שהרי רש"י במנחות כתב דהא דיליף במזוזה כתיבה כתיבה היינו מגט וכ"כ שם בדף ל"ד ע"ש וא"כ כיון דבגט גופא כשר לרשב"א כמו כן יש להכשיר גבי מזוזה וא"כ כיון דכרשב"א אתי שפיר בעי לסיועי לרנב"י דפתוחות דקאמר רשב"א היינו אף פתוחות דאל"כ תקשי הכא סתומות וכו' וכ"ז לרשב"א משא"כ לדידן י"ל דלא קי"ל כרשב"א בהא גם בגט וב' וג' ספרים פסול אף בדבק הקרעים וא"כ גם במזוזה י"ל דפסול כשתפרם וכדמוכח מהירושלמי: ולכאורה אפשר לדחות דאפשר גם רשב"א ס"ל מיעוטא דספר אמר רחמנא ומ"מ מכשיר ע"י דיבוק הקרעים כיון דקרא קאמר וכתב לה ספר כריתות י"ל דאשעת כתיבה קפיד רחמנא דבשעת כתיבה יהיה ספר אחד וכיון שנכתב בכשרות אע"פ שנקרע אחר כך לית לן בה ושפיר מדבק ונותן לה משא"כ במזוזה שדבק