בית אפרים קנח

שאמרו את שאין לשין אין מקטפין אף קיטוף אסור וכ"כ שארי הרב הנ"ל בשם אשל אברהם וראיתי בספר מקור חיים הביא ג"כ דברי האשל אברהם וכתב שדעת המג"א שאין לעשות פלוגתא רחוקה כו' דבלישה אמרו בהדיא תשרף מיד כו' ע"ש וליתא דאין כאן פלוגתא רחוקה כלל דחכמים בתראי לא אמרו תשרף מיד בלישה ולא בקיטוף וכמ"ש הרא"ש אח"כ על בה"ג שדבריו נעלמים אבל מ"מ בהא קימ"ל כחכמים בתראי דקיטוף דמי ללישה שהרי שנאה בלשון חכמים וכן משמע מהרי"ף והרא"ש ז"ל לחכמים בתראי בקיטוף בדיעבד דינו כמו בלישה ותליא בפלוגתא דר"ג ורבנן דלעיל ולחכמים עכ"פ יאפה מיד כמו בלישה ואם לאו אסור אף בקיטוף דדבר מועט הוא אמנם בטור כתב דעה א' לאסור בלישה ולהתיר בקיטוף והב"י שם כתב ונראה דהיינו אם נאמר דהלכה כת"ק כו' ועיין בב"ח שם במ"ש על הטור שדבריו צ"ע ומ"מ מבואר מדבריו דמ"ש הטור ומי פירות עם מים הוי נוקשה משמע בכל ענין אף הקיטוף וזה מסקנת הרא"ש ז"ל כו' ובמ"פ עם מים קיימא לן כרבוותא שהביא הרי"ף דקיימ"ל כחכמים דאסרי בין בלישה בין בקיטוף כו' וכ"כ בסוף דבריו שם דמ"ש הטור דמ"פ עם מים הוי חמץ נוקשה אפילו לא הניחה בלא עסק דממהר להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך אין ללוש בהם וה"ה דקיטוף נמי אסור כחכמים דקיטוף נמי הוי מ"פ עם מים כו' ע"ש וכן מבואר מדברי הסמ"ק שהביאו הגהמי"י והב"י ס"ס תנ"ג לענין לברר חטין מאכילת עכבר כו' ויש שרוצים להתיר משום מ"פ וקשה על זה כו' ועוד דהא אח"כ כשמערבין בו מים אז אכילת העכבר מחמיץ כדפרישית לעיל דמ"פ כשמערבין בו מים מחמיצין עכ"ל והחולקים שם סבירא ליה דרוק דעכבר לאו מ"פ הוא אבל מ"מ בהך מלתא לא אשכחן דפליגי ואין לך מ"פ מעט כרוק דאכילת העכבר ואפ"ה סבירא ליה שיש לדון בו דין מ"פ עם מים שממהר להחמיץ וכן מבואר מהגהמי"י שם פרק שכתב גם כן לענין תפוח שריסקו דבקל מחמיץ כו' וכדברי הספר יראים שכתבתי לעיל: וראיתי בהלכות גדולות שכתב ואסור למילוש כו' ומדבריהם קמו להו רבנן דסיפא דברייתא ור"ג בחדא שיטתא דישרוף מיד ש"מ הלכתא כוותייהו והשתא קטופי נמי לא מקטפינן בהו וכ"ש דלא ליישינן בהו ואם לש ישרוף מיד עכ"ל והרא"ש כתב ע"ז ודבריו נעלמים דלא איירו חכמים אלא לכתחלה כו' ולענ"ד אין שום העלם דבר רק שיש ט"ס וצ"ל השתא קטופי כו' וסבירא ליה לבה"ג מסברא דאם היינו מקילין בה בלישה שלא תשרוף אלא תאפה מיד היינו מתירין הקיטוף לכתחילה שהרי בידו לקטף ולאפותה מיד ודוקא בלישה יש להחמיר לכתחילה ולא בקיטוף אך אי אמרינן בלישה דתשרוף מיד אז שפיר יש מקום להחמיר בקיטוף גם כן לשרוף או עכ"פ תאפה מיד וזהו שכתב בה"ג דהשתא קטופי לא מקטפינן כו' ור"ל דמזה מוכח דבלישה תשרוף והרא"ש לא הביא רק תחלת דברי בה"ג ועיין ב"ח שכתב שגם בה"ג לא פליג רק בלישה אבל בקיטוף מודה דתאפה מיד ובאמת לא משמע כן מדברי הרא"ש אליבא דבה"ג ע"ש: והב"י כתב בשם תשובות הרשב"א והוא בשו"ת הרשב"א סימן תנ"ד שהרבה מן הגאונים אסרו בין לקטף בין ללוש וכן אמרו מגדולי המורים האחרונים וכן אנו נוהגין לאיסור עד כאן לשונו ומשמע דגם בדיעבד אסר לה דהא מדמי לה ללישה וכן נראה מדברי הרשב"א סימן של"ג דמייתי התם הא שאין מחמיצין בתפוחין וכתב דאף רבנן דאמרי תאפה מיד אפשר דסבירא להו כרבנן דר"ח ב"ג אלא שסבורין לומר שממהרין לעשות מלאכתן ומביאים אותם לידי נוקשה בשעה קלה ולפיכך תאפה מיד עכ"ל משמע דאף בכה"ג דתפוחים דמיירי במ"פ מעט והרבה מים דינא הכי לרבנן ועיין בתוספות במנחות שכתבו בסוף דבריהם דמהא דמפלגינן גבי וותיקח בין מיא ומלחא ובין משח ומלח' מוכח דמ"פ לבד אין מחמיצין ע"ש ובפ"י בפסחים דף ל"ט ע"ב כתב שי"ל דמשחא ומלחא שרי בלא שהה שיעור חימוץ משא"כ במיא ומלחא שממהר להחמיץ כמ"ש התוס' לעיל שם בשם ר"ח כו' עיין שם דמבואר דאף שהמלח הוא מעט והוה ליה כמעט מ"פ אמרינן הכי ועיין בדברי הרא"ש לענין נתינת מלח במצה ואין להאריך עוד דמשמע מכל הפוסקים דאף מ"פ מעט דין מי פירות עם מים יש לו ואף שלענין מצה עשירה מבואר בפסחים דף ל"ח כיון דרביעית הוא ומתחלקת לכמה חלות לא מיקרי מצה עשירה אין מזה ראיה לענין הא שנאמר דאין ממהר להחמיץ דודאי אבד העושר ההוא בענין זה שרובו מים והשמן אינו רק מעט דמעט מה שא"כ לענין שממהר להחמיץ או שיהיה נעשה נוקשה שפיר י"ל דאף המעט ממנו פועל פעולתם בעיסה ועיין במג"א סימן תע"א ונראה דגם המג"א שכתב דמדברי הרא"ש משמע דדבר מועט אינו אוסר לא בא אלא להורות שעי"ז מצא מקום לספק שלו אבל מ"מ לא בא לפשוט ספיקו וכן מבואר מפשיטות דבריו בסי' תסמ"ך ס"ק ה' שכתב דיש לאסור כשנתן לתוכו ביצים שלימין או בשר ועוד דמ"פ עם מים ממהרין להחמיץ כמ"ש סימן תס"ב כו' ע"ש משמע מדבריו דגם מהאי טעמא יש לאסור אף בדיעבד ואע"ג דהו"ל רק מעט מ"פ עם מים אלמא דלא סבירא ליה לחלק בכך: שוב ראיתי בספר אשל אברהם שהאריך בזה וראיתי שהרגיש ג"כ על הטור במ"ש להתיר בקיטוף וכבר עמד בזה הב"י וכמש"ל אך ראיתי שדברי הטור בזה הם דברי בה"ג שכתב ודוקא לילה הראשון אסור לקטוף במ"פ אבל שאר יומא לא ולילה ראשון אפילו ביין ושמן ודבש לחודיה אסור למילש משום מצה עשירה עכ"ל ולכאורה הוא סותר דברי עצמו בסימן תכ"ד שהרי לעיל מיניה כתב והשתא קטופי נמי לא כו' דמשמע להדיא דקיטוף מטעם חימוץ אתו עלה וא"כ אין לחלק בין לילה הראשון לשאר לילות וצ"ל דס"ל דודאי יש חשש חימוץ בקיטוף אך שאינו רק חשש בעלמא ובכל הלילות לא קפדינן בהכי רק בלילה הא' דבעינן ושמרתם את המצות ואם מקטף במ"פ אין זה שימור משעת לישה ולדעה זו של בה"ג כיון הטור וראיתי בשיבולי הלקט סי' ס"ב שכתב וז"ל ובה"ג מצאתי שאוסרין לקטף במ"פ בלילה הראשון אבל בשאר הימים מתירין וכן כתב רבינו יצחק ז"ל דיום הראשון דבעינן לחם עוני אסור מכאן ואילך מותר כדאמר כו' ונראה מדבריו דבה"ג והרי"ף אמרו ד"א וליתא כדכתיבנא: ומכללא דהני מילי מעלייתא שכתבנו מבואר בדעת הפוסקים דמ"פ עם מים שממהרין להחמיץ היינו אפילו במעט מ"פ ואף אם המ"פ היה תחלה ואח"כ באו בה המים וכמ"ש בשו"ת הר"ן סי' נ"ט והביאו בח"י סי' תס"ב וכן מבואר בח"י סי' תנ"ג ס"ק כ"ב לענין זיעת בהמה דאף שנתייבשו המ"פ בתוכו מחמיץ והביא ראיה מדברי הג"ה סמ"ק לענין אכילת עכבר שהבאתי לעיל וכ"כ בסי' תס"ו לענין זיעת החומה אף שי"ל דאינו כמ"פ ממש אלא תולדה בפ"ע מכל מקום יש לומר דממהרין להחמיץ כמ"ש בהגה"ת סמ"ק ובנ"צ בשם מהרי"ל ואם כן מכל שכן במי פירות ממש וכן מבואר בדברי החק יעקב סימן תס"ב סעיף קטן ה' לענין שמרי יין שכתב לכאורה יש ללמוד מהגהת אשר"י שעיסה שנילוש בשמרי יין לא מיקרי במ"פ כו' ומה שמביא ראיה מהא דמ"פ אין מחמיצין אין ראיה כלל לפי שדרך להחמיץ בו עיסה שנילושה במים והוי מ"פ עם מים דממהר להחמיץ כו' ע"ש מבואר דס"ל דאף בכה"ג דאיכא מעט מ"פ נמי ממהר להחמיץ ואף מים רבים לא יוכלו לכבות כח החימוץ שגורמים המ"פ בהצטרף עם מים ומשמע דאין מחלק בין מעט להרבה דכמו דבהרבה מ"פ אם לא נאפה מיד אסור בדיעבד כמו כן במ"פ מעט ואע"ג דהח"י ס"ל לענין מצה עשירה דאם נתבטל בס' שפיר מיקרי לחם עוני וקיטוף דאסור להרי"ף משום דכיון שאינו מערבו לתוך המצה והוי בעין לא נתבטל כבר כתבתי דלענין מצה עשירה שאני כיון שחיך אוכל יטעם אינו מרגיש קרינן ביה יש מתעשר ואין כל משא"כ לענין שממהר להחמיץ אך למ"ש הח"י דקיטוף דאסור להרי"ף משום שאינו מערבו כו' ובאמת לא נמצא ברי"ף חילוק לענין קיטוף בין יום ראשון ליום שני רק הטור כתב חילוק זה ואפשר דמפרש מ"ש הרי"ף איכא מרבוותא דאסרו בין בלישה בין בקיטוף בין ביום ראשון בין ביום שני ואיכא רבוותא דשרי כו' ר"ל דאיכא רבוותא דשרי בקיטוף ביום שני והיינו דעת בה"ג דלעיל אך לשון הרי"ף לא משמע הכי וצ"ע: ומעתה בנידון שאלתינו יפה דן ויפה הורה שארי הגאון הנ"ל להחמיר לאסור המצות שנאפו מקמח הזה שנמצא בו קנעבליך שיש בהם לחלוחי' שאע"פ שהוא לחלוחית מעט מ"מ עכ"פ