בית אפרים קנו

דשני התם לחלק בין זריזין אלא משמע דהכא אף בלא האי חילוקא א"ש דאינו אלא חומרא דחמץ לכתחלה לבד ופושרין שאני דחששא גמורה היא כיון דכ"ע מודים בהא ולכך צריך לחלק בין זריזין לשאינם זריזין: שוב ראיתי בפר"ח ר"ס תנ"ו הקשה גם כן על הרא"ש מחילוק הש"ס בפושרין וע"ש מ"ש בפושרין לכ"ע אסור כו' ותדע שהרי ושוין כו' ע"ש צ"ע דהא ההוא איבעיא דדף מ"ב עברה ולשה אחמין קאי עכ"פ וע"ש ברש"י מים הגרופים כו' חמין או פושרין ועיין ברא"ש דפסק כרב אשי דאסור ובש"ע סי' תנ"ה מייתי פלוגתא ועכ"פ מ"ש הוכחה שהרי ושוין כו' ליתא ולשיטת רמ"א בתשובה יש ליישב וקצרתי) וגם מדאמרינן מנחות נסכים מגבלה כו' ופירש"י דשאר מנחות ודאי נותנין בהם מים כו' הרי שמ"פ עם מים שממהרין להחמיץ היו לשין לכתחלה ובפרק כ"ש אמר ר' גמליאל ישרוף מיד ע"ש ולכאורה נראה דמנחת נסכים גופא לא קשיא ליה דדילמא ר"י דסבירא ליה מגבלה במים לא סבירא ליה כר"ג אבל משאר מנחות תיקשי לר"ג וע"כ לחלק בין זריזין וכו' ומדבריו אלה מוכרח דס"ל כתי' הא' של אא"ז מהרש"א ז"ל דלתירוץ הב' לק"מ מכל המנחות דשאני שאר מנחות דשמנן מועט אך אפילו לדבריו אין קושיא על הרא"ש כדכתיבנא דודאי אף בלא הך חילוקא ליכא לאקשויי אדר"ג די"ל דחומרא דחמץ מדרבנן הוא ומש"ה לא מקשה אדר"ג ומה"ט גופא נמי לא מקשה אדר"י דאמר קבא כו' ומכל מקום אין לדמות זה לדר"ג דהתם קאמר ר"ג בהדיא ישרוף כו' אלמא דחששא גמורה היא מדרבנן משא"כ לענין עיסה גדולה כיון דעכ"פ מוכרח מהא דלחה"פ דהתורה התירתו ומה"ת לנו לחדש בדרבנן לאסור אפילו בדיעבד כיון דלישנא דר"י איכא לפרושי בפשיטות דלכתחלה קאמר והרי אפילו בהך דמ"פ דמחמיר ר"ג מקילי רבנן ואם כן בזה י"ל דאף ר"ג מודה כנלענ"ד כוונת הרא"ש בזה ומצאתי בשעה"מ שהביא ג"כ דברי הפ"ח וכתב גם כן קצת כמ"ש וע"ש: ולפי מ"ש אם נאמר בתי' הא' דמהרש"א אז בחמץ אף במ"פ עם מעט מים תשרוף מיד דדוקא בזריזין התירו משא"כ לתי' הב' דמנחות שמנן מועט אם כן בכל דוכתא אמרינן הכי דמי פירות מעט עם מים אין ממהרין להחמיץ אלא לפ"ז קשה דא"כ דמנחות נסכים דקאמר מגבלה במים תיקשי דהא התם שמנה מרובה ולמאי דמיפך התם לדריה"ג לדר"ע א"ש בפשיטות דר"ע בפסחים קאמר שבוש היה דלא סבירא ליה דר"ג אבל למאי דס"ד התם דריה"ג הוא דאמר מגבלה במים דוחק לומר דגם הוא פליג אדר"ג ולר"ג באמת צ"ל דמרבה לחם הפנים דמנחות נסכים לדידיה היו אסור לגבל במים ובזה א"ש קצת מה דקאמר ר"ל אומר היה ריה"ג מ"נ מגבלה במים וכשרה דל"ל להאריך כולי האי וה"ל למימר בפשיטות כגון שגיבלה במים ולא דמי להא דאיתא ד' נ"ד מנחת חוטא מגבלה במים וכשרה דהתם חריבה כתיבה וקמ"ל דאינה חריבה רק משמן משא"כ במ"נ למה תגרע משאר מנחות דע"כ היה מגבלה במים כיון דשמנן מועט ואף מנחת נסכים דשמנן מרובה בשביל זה לא יגרע נטפי מים אשר יזנקו לצורך גיבולו אם ירצה. אך לפי מ"ש א"ש דלכאורה יש מקום לומר דדוקא שאר מנחות דשמנן מועט ממילא דאין חשש ממהר להחמיץ שפיר יכול לגבל במים משא"כ מ"נ דשמנו מרובה שוב יש איסור לגבל במים דימהר להחמיץ ותשרוף כמו דסבירא ליה לר"ג ולכן אמר אומר היה כו' מגבלה במים וכשרה דלא חיישינן למלתא דר"ג והוא נכון לענ"ד אך שעדיין יש לומר דגם ריה"ג לא פליג אר"ג דמה"ת לעשות פלוגתא בזה ובפרט לדעת בה"ג גם רבנן בתראי כוותיה דר"ג וקי"ל הכי אך טעמא דריה"ג משום שהוא במקום זריזין ולפי זה כיון דע"כ אנו צריכין להך סברא דמקום זריזין מה"ת לנו לומר חילוק בין שמנו מועט למרובה אלא י"ל דבכל גווני חיישינן דממהר להחמיץ ומנחות שאני משום שהוא במקום זריזין וכתי' הא' של המהרש"א וכבר כתבתי שבפ"ח מבואר שתופס עיקר כהך תירוצה: ואין להקשות לפי מ"ש לעיל דלחה"פ לא היו במקום זריזין א"כ תיקשי לן מלחה"פ דבאמת ז"א דלחה"פ לא היה טעון שמן כלל כמבואר במנחות דף נ"ט ובהכי א"ש ג"כ קושית התוס' במנחות דף נ"ה דלמה לחה"פ נילוש בפושרין הא אינו במקום זריזין דהנה י"ל דלכאורה קשה הא דמקשה על פושרין מ"ש ממנחות כו' דמה"ת לא נאמר דגבי חמץ אינו רק חומרא מדרבנן כמו שהחמירו חומרת משהו וכמו שהחמירו לכתחילה לענין קבא מלוגנאה משא"כ במקדש לא גזרו וכמש"ל ולפי מ"ש י"ל כיון דכל המנחות יש בהם שמן וממילא דבלא"ה יש בהם חשש שקרוב להחמיץ ואם כן כשנילוש בפושרין ג"כ שהוא קרוב להחמיץ ביותר לא היה לנו להקל גם במקדש ומשני דשאני מקום זריזין ולפי זה ממילא א"ש הא דלא מקשה מעיקרא אדר"ג משום דדוקא משום דבמנחות איכא תרתי לריעותא שיש תערובות מ"פ וגם מים הם פושרין ומצאתי בש"ג בפסחים שכתב גם כן סברא זו לתרץ דברי הרי"ף מקושיות הרא"ש דמ"פ עם מים ובמים פושרין גרע טפי לענין חימוץ ע"ש ובזה א"ש קושית התוספות דקשיא להו דלחה"פ אינו במקום זריזין ולפי מ"ש א"ש דלה"פ בלא"ה א"ש דהא לא היה בהם שמן ומשום פושרין לחוד ודאי שלא החמירו במקדש כיון שהפושרין יפין יותר ללישה רק דבשאר מנחות קשיא ליה שתערובת שמן שבהם גם כן מסייע למהר להחמיץ וזה סיוע למ"ש דאף שמנן מועט ממהר להחמיץ איברא שלענ"ד צ"ע על התוספות שכתבו דלחה"פ לאו במקום זריזין הוא כיון דלישתן ועריכתן בחוץ ובפסחים דף ל"ז אמרינן אמר ר"ה פת עבה טפח שכן מצינו בלחה"פ טפח מתקיף לה רב יוסף אם יאמרו בזריזין יאמרו. בשאינו זריזין כו' ונראה דהתוספות ס"ל דהתם לענין אפייה מיירי והרי אפייתן היה בפנים וכן פירש"י דזריזין כהנים שבקיאין בשימורו שלא יחמיץ כו' בתנור חם בכל יום תמיד מסיקין תנור של מקדש כו' אבל לענין לישה ליתא בזריזין ולא במקום זריזין אך לפי מ"ש רש"י בביצה דף כ"ב ע"ב בזריזין של בית גרמו שהיה אומנין וזריזין בדבר אם כן י"ל דגם הלישה היה על ידם שהיו זריזין ביותר ואפשר לומר שזה כוונת המג"א ססי' תנ"ו מ"ש דראיית הרא"ש מלחם הפנים אינה ראיה דאם אמרו בזריזין יאמרו בשאינו זריזין כדאיתא בביצה ובפסחים עיין סי' ת"ס ור"ל לענין מ"ש שם לענין פת עבה ולא מייתי מהא דמחלק הכי לענין פושרין משום שהיה אפשר לומר דלא קאי על לחה"פ וכמ"ש משא"כ בהך דפת עבה דקאי על לחה"פ ועיקר כוונתו למ"ש רש"ל בביצה דזריזין היינו בית גרמו ומסתמא כל מלאכת הלחה"פ נעשית על ידם לכן המג"א בצחות לשונו הקדים ביצה לפסחים מטעמא דכתיבנא אך התוספות נראה דסוברים דגם בית גרמו לא היה עסוקין רק באפיית לחה"פ לבד ולא בהלישה והלישה לכל מסור וליתא במקום זריזין ומכל מקום לפי מה שאמרו שם אם אמרו בפת עמילה כו' ופירש"י שאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה כדתנן כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה כו' ואם כן חילוק זה א"ש גם לענין הלישה כמו לענין אפייה לא מיבעיא למאי דאמרינן שם במנחות דף ע"ו דשיפה ובעיטא בבצק אם כן פשיטא דמהני טובא דהא זהו עיקר השימור וכמ"ש רש"י במנחות דף נ"ג הואיל ונילושין בפושרין מצוה לשומרן שלא יחמיצו ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה כו' ופשיטא דמהני ללישה אלא אפילו לחכמים דאמרו שיפה ובעיטא בחיטין שישרו קליפתן מכל מקום לא גרע לישה מאפייה וכמו דמהני לאפייה כמו כן מהני ללישה וכן משמע במנחות דף צ"ה ע"ב מה נפשך אי אפיי' בעינן זריזין לישה ועריכה נמי בעינן זריזין כו' משמע דזריזין דמהני לאפי' מהני נמי ללישה והש"ס לענין פושרין דנקט חילוק דזריזין וה"ה דהוי מצי לשנויי אם יאמרו בעמילה. והנה א"ש נמי בלחה"פ ובמנחות מאפה תנור ונראה דלא משמע ליה להתיר משום הך טעמא לחוד ור"י התם בצירוף שאר טעמים נקט ליה ובזה א"ש הא דקאמר א"ה מלתת נמי ליתית כו' ולכאורה אמתני' גופיה דקתני נילושין בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו שמבואר שפושרין גורמין החימוץ ולכך הם צריכין שימור ומועיל להו כמ"ש רש"י במנחות ואם כן הו"ל לאקשויי מלתת נמי לילתית אך לפמ"ש א"ש דאמתניתין לא מצי לאקשויי מלתיתה די"ל כיון דלתיתה קודם עמילה הוא חיישינן לה משא"כ הלישה בעמילה לחוד שרי שי"ל שאין חשש כולי האי שימהר להחמיץ ע"י פושרין ולכך הוקשה לו כיון דאפילו חכמים דשרו במ"פ אסרי בפושרין אלמא דחשש גמור הוא ואם כן לא מסתבר דבשביל עמילה שבחיטין נתיר פושרין ומשני ליה החילוק בין זריזין ולהכי פריך א"ה מילתת נמי לתית שהיה סבר שהכהנים לותתין ומשני דליתא בזריזין: