בית אפרים קנה

מרבה למנחת נסכים או אפשר דאתי אפילו כרבנן ובמנחת נסכים רביי' קרא דאף נוקשה יהיה עליו שם חמץ לחומרא אבל לקולא להחמיץ חמץ שבתודה ושתי לחם במ"פ עם מים לא וכמו דסבירא להו להנהו תנאי לענין חמץ בפסח דלית להו ריבוי לנוקשה וכוותייהו קאי הרא"ש והטור ז"ל. וגם י"ל דאף ע"פ דהתוספות במנחות כתבו דלמאי דמשני רשב"ל דמגבלה במים פירוש וכיון דאיכא מים בהדי שמן יכולה היא להתחמץ היינו לפי דהתם קיימו אליבא דר"ל דס"ל כרת הוא דליכא הא לאו איכא וא"כ טפי יש לפרש בפשיטות שגיבול המים בהדי שמן הוא ואע"ג דאין זה רק נוקשה מ"מ מדלקי עליה חמץ הוא משא"כ אם נימא דנוקשה דרבנן באמת צ"ל דמיירי שנתחמצה בעת גיבול המים טרם בוא השמן ולכאורה י"ל כיון דמ"נ טעונה כלי וכמבואר שם ובדף נ"ט וכל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלש מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן ואם כן השמן בא תחלה אך י"ל דמה שנותן שמן בכלי קודם לעשייתן הוא שמן מועט ואיכא רוב מים ודאי דיכול לבוא לידי חמץ גמור ובהכי א"ש מ"ש בנ"ב שם בכל שאר המנחות שהיה בהם שמן משום דשאר המנחות שהיה שמנן מועט ורוב מים משכחת ביה חמץ גמור וכ"כ בשער המלך בשם מהראנ"ח שהקשה משאר מנחות והוא ז"ל תירץ שיש לחלק דרובו מים הוי חמץ גמור ומה שהקשה דמוקי הך דתפוח שרסקו כרבנן ומיירי במי פירות עם רוב מים כדמשמע לישנא דונתנו לתוך העיסה כו' ולא ידענא מה קא קשיא ליה דהא האי לענין תרומה מתנייא ואם באנו לאסור את העיסה א"א לאוסרה אם לא שנאמר שמ"פ יש בו תועלת לחמץ ואם אין בהם כדי לצרף עצמם ולחמץ פשיטא שמתבטל והמקשה היה סבור שמי תפוח אין בו מועיל לגרום חימוץ ולכך בעי לאוקמא כרחב"ג ומשני דגם רבנן מודו דיש בו תועלת לגרום חמץ נוקשה ואם כי מה שהקשה בשעה"מ דנוקמא שיש רוב מים דגם לרבנן הוי חמץ גמור פשיטא דלק"מ דאם נאמר מ"פ עם מקצת מים אין החימוץ של המ"פ קרוי חימוץ כלל אם כן מה שהוא ע"י רוב מים הוא מחמץ המים הם גורמין אם כן מי התפוח לאו מידי קא עבדי ועל כרחך לומר דלעולם יש תועלת במי הפירות לגרום חמץ נוקשה על כל פנים ולכן שפיר אוסר מי התפוח של תרומה את העיסה לפי שהתרומה גרם לחימוץ זה: ועתה נבוא לענין שאלתינו בנפל מעט מי פירות לתוך העיסה ולא נאפה מיד ולכאורה יש בזה שני ספיקות חדא שיש להסתפק אם מעט מ"פ עם רוב מים הוא נוקשה או אם הוא חמץ גמור שאין המעט מ"פ עושין רושם כלל שע"י ישתנה מחמץ גמור לנוקשה וגם יש להסתפק בהא דאמרינן דמ"פ עם מים ממהרין להחמיץ אם זה דוקא אם יש הרבה מ"פ אז מועילין בה למהר להחמיץ אבל אם הם מעט לא יעצרו כח למהר החימוץ כיון שמתבטלין במים. המרובים או י"ל שאין מעצור להושיע למהירות החימוץ בין רב למעט דמכל מקום הם פועלים פעולתם למהר להחמיץ ונראה לכאורה דהא בהא תניא שאם נאמר דרוב מים חמץ גמור הוא א"כ מסתבר לומר שאין עושים רושם ובטילין במיעוטם גם לענין זה שאינם ממהרין להחמיץ ואם נאמר דמי פירות מעט עם מים לא הוה רק נוקשה אם כן יש לומר שכמו שיש בהם מועיל להוציאו מתורת חמץ גמור כמו כן הם מועילין בו לענין שיהיה ממהר להחמיץ. והשתא לפמ"ש דיש לומר דמי פירות מעט עם מים חמץ גמור הוא יש לומר דבזה אין ממהר להחמיץ כלל והוי דינו כמו עם מים לחודא: ומצאתי בדברי אא"ז מהרש"א בפסחים דף ל"ח שכתב אהא דאמרינן התם רביעית הוא ומתחלקות לכמה חלות כו' ואין להקשות כיון דלא היה בכמה חלות כ"א רביעית שמן ע"כ גם מים היה בו והו"ל מ"פ עם מים דממהרי יותר להחמיץ ואמאי יוצא בהם בפסח אם עשאן למכור די"ל דשא"ה דכהנים זריזין הם כדאמרינן לעיל גבי פושרין ועוד יש לומר כיון דלא הוי רק רביעית לכמה חלות אינו ממהר להחמיץ בשביל דבר מועט כזה יותר מאילו היה הכל מים דמשום ה"ט קאמר דלא הוי מצה עשירה עכ"ל ולפי זה נראה דהך מלתא דמ"פ מעט עם מים תליא בשני התירוצי' של המהרש"א דלהך תירוצה משום דכהנים זריזין משמע דשלא במקום זריזין חוששין להם שממהרין להחמיץ ולתירוץ הב' בדבר מועט אינו ממהר להחמיץ והנה מ"ש מסברא דנפשיה דכיון דלא היה רק רביעית ע"כ גם מים היה בו כן מבואר ברש"י ותוספות דמנחות דף נ"ד גבי הא דמרבה מנחת נסכים לחימוץ ופריך דהוי מ"פ וכתבו שם דבשאר מנחות ידע דמגבלה במים כיון דשמנן מועט אך אני תמה לפי הס"ד דמהרש"א דלא מחלק בין זריזין או שמן מועט אם כן אדקשיא ליה מהא שיוצא י"ח בפסח תיקשי ליה במנחות גופיה כיון דמצה בעינן ניחוש ליה לפי שממהר להחמיץ וגם דלדבריו תיקשי בש"ס גופא דף ל"ו דפריך אהא דקתני ושוין שאין לשין בפושרין מ"ש ממנחות כו' אם אמרו בזריזין כו' וקשה למאי דס"ד התם דלא מחלק בהכי הו"ל לאקשויי ארישא דר"ג דאמר בלש בשמן ישרוף מיד והכי ס"ל לרבנן בתראי לפי דעת בה"ג ומכ"ש דקשה טפי לשיטת רש"י דמ"פ לבד נוקשה הוי וממהר להחמיץ דתיקשי ליה מכל המנחות דנילושות בשמן ולא מסתבר לומר דלרש"י הוי איפכא דמי פירות עם מים אין ממהרין להחמיץ וכל המנחות נילושות עם מים ואפילו מנחת נסכים הא אמרינן דמגבלה במים וגם ר"ל דלא בעי לאקשויי אדר"ג משום די"ל דסבירא ליה כר"י דנוקשה אינו אלא מדרבנן וא"כ אין חשש במנחות רק מהא דנילוש בפושרין פריך שפיר כיון דמשמע דכ"ע ס"ל הכי וגם דפושרין הוא בא לידי חימוץ גמור ולכן פריך ליה מ"ש ממנחות ויותר נראה דאדר"ג לא קשיא ליה דמצינו למימר דהא דמ"פ עם מים דאמרינן בה תשרף אינו אלא משום חומרא דחמץ ומדרבנן ובמנחות א"א לגזור בכך דא"כ בטלת כל המנחות וע"כ שהתורה סמכה על השמירה שלא תחמיץ משא"כ מהך דנילושות פריך שפיר כיון דאמרת ושוין שאין לשין בפושרין אלמא אפילו לרבנן דמקילי לענין מ"פ עם מים וס"ל דאפשר לשמור מכל מקום מחמירין בפושרין וא"כ אין לנו להקל לענין מנחות ואע"ג דשם במנחות דף נ"ג אמרינן מנין למנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב ושמרתם את המצות א"ל בגופה כתיב מצה תהיה החיהו כו' כלומר הכשירנה ושמרה. ולפי זה נראה דהש"ס משוי להדדי שמירה דמצות לענין פסח ושמירה דמנחות ומש"ה פריך מה שנא ממנחות ומשני ליה דהך שימור דזריזין דמהני במנחות לא מהני ליה לשימור דפסח וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאדר"ג הו"ל לאקשויי דכיון דבמנחות שנילוש במ"פ עם מים הוי שימור יהא מועיל גם כן לענין פסח דע"ז שפיר י"ל דמדרבנן הוא משום חומרא דחמץ משא"כ לענין פושרין משמע דחששא גמורה הוא שאין מועיל השימור שאם לא היה רק חומרא היה להם להחמיר גם במ"פ כדמחמיר ר"ג:. ולפי מ"ש יש ליישב דברי הרא"ש בהא דקבא מלוגאה לפסחא שיש לתמוה על האוסר בלש יותר משיעור זה הא לחם הפנים היה שני עשרונים החלה האחת ונהי שהחמירו שלא ללוש אלא עשרון אחד מכל מקום האיך עלה לאסור בדיעבד ובמג"א סימן תנ"ו כתב ע"ז דראיית הרא"ש אינה ראיה דאם אמרו בזריזין כו' (ובגליון מג"א שלי כתבתי דמ"ש המג"א ויש להחמיר כו' קאי על גוף הדין של הרא"ש דמתיר בדיעבד וע"ז כתב דיש להחמיר כו' דיש מתירין ר"ל דיש מתירין ללוש עיסות גדולות עיין בטור כו' והפסיק בדברי הב"ח לומר דדין הב"ח הוא לאיסור אף לדברי הרא"ש ע"ש) והנה לפי מ"ש לעיל בדברי התוספות במנחות דף נ"ח שכתבו דלישה דלחה"פ לאו במקום זריזין הוא ומ"ש התוספות צבור שאני הוא דחוק ואם כן שפיר מייתי הרא"ש ראיה מלישה דלחה"פ והא דבאמת נילושות בפושרין אע"ג דבמצה אסור כבר כתבתי דאף בפושרין מהני שימור לענין חימוץ גמור רק שחוששין לנוקשה ובלחה"פ לא איכפת לן בנוקשה דמאי דילפינן ממצה תהיה דבעי מצה לא ילפינן מינה ללחה"פ והלכך שפיר נילושות בפושרין אף שלא במקום זריזין ואם כן שפיר יש להביא מלחה"פ לענין עיסה גדולה דעכ"פ מוכח דשפיר הוא נשמרת מחימוץ גמור אף שלא במקום זריזין ואם באת לחוש רק לנוקשה לבד יש לחוש ואנן קיי"ל לענין חמץ נוקשה דרבנן כמ"ש הרא"ש בהדיא וא"כ אין להחמיר בדיעבד. ואמנם לפי מ"ש י"ל בפשיטות דמדחינן בהש"ס אההיא דאין נילושים בפושרין קשיא להו מהא דמנחות והוצרך לשנויי דשאני זריזין וה"ל למיפרך גם אהא דר"י דאמר קבא כו' ולשנויי צבור שאני ודוחק לומר דסמיך אמאי