בית אפרים קמט

להשבון דוקא בפחות משוה פרוטה דישראל מחיל עליה ולא מחייב נכרי לאהדורה אבל בש"פ מבואר מדבריו דעכו"ם נמי בר השבה הוא וצריכין אנו לתרץ לשון רש"י שלא יהיו דבריו סותרין זא"ז ואפשר לומר עפ"י מה שהקשו התוספות שם בע"א ד"ה ואי אמרת משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג פירוש דהא לא קני כל היכא דאיתיה ברשותה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קני הגזלה להיות שלו ואפ"ה קניה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה כו' עכ"ל ולענ"ד י"ל דא"ש לפי מה דאמרינן באלו נערות הגונב כיס בשבת כו' דאפקיה להיכא אי דאפקיה לר"ה איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא כו' מבואר שם דגנב וגזלן לא מחייבי באונסין עד שיקנה אותה באחד מדרכי הקניות וכ"כ התוספות בב"ק דף ע"ט והכי קי"ל בש"ע ח"מ סימן ע"ש ולפי"ז אפילו תימא דחיוב מיתה בעכו"ם לחיוב אונסין בישראל מדמינן ליה מכל מקום שפיר קא קשיא ליה אמאי נהרג דדוקא בישראל מהני המשיכה להתחייב באונסין כיון דבמקח כה"ג הוי קנין גמור משא"כ בעכו"ם אם נימא דמשיכה במקח אינו קונה לדידיה הוי כשאר קנינים שאין מועילין בישראל לחייב באונסין וה"ה בעכו"ם לענין חיוב מיתה. אך י"ל דהתוספות הקשו שפיר לפי מה דאמרינן שם בכתובות רב אחא מתני הכי רבינא מתני לעולם דאפקיה לר"ה ובר"ה נמי קנה וכתבו התוספות שם בשם ר"י דמודה דמשיכה בר"ה לא קנה רק דרבינא קאמר דלענין אונסין שפיר קנה אף בר"ה ולפי"ז קשיא להו להתוספות שפיר דהא ישראל נמי קני לאונסין אף בכה"ג במקח לא קנה כגון במשיכה בר"ה אליבא דרבינא וכיון דרבינא הוא דקמותיב לי' לרב אשי מהא דב"נ נהרג שפיר קשה דלמא אף דמשיכה במקח לא קנה מ"מ שפיר קנה לחיוב מיתה וכל זה לשיטת ר"י אבל הריצב"א כתבו התוספות בכתובות דסבר דאף רבינא ס"ל דלענין אונסין נמי דרך קנין בעינן רק דרבינא סבירא ליה דמשיכה קניה בר"ה אף במקח וכ"כ התוספות בב"ק לפי"ז לק"מ קושית התוספות וא"כ י"ל דרש"י אזיל בשיטת הריצב"א: ועוד נראה לפי מ"ש הרא"ה בכתובות דאע"ג דלא נהירא לחלק בין דין קניה גמורה ובין חיוב אונסין מ"מ כתב דרבינא מודה דמשיכה בר"ה לא קני ולא פליג אלא אהא דסבר דכה"ג שהוא מוציאו מרשות הבעלים לרשות שאינו שלהם בלי דעתם בכה"ג קניה בר"ה עכ"ל ונראה דודאי אי משיכה הוי קנין אלא דמשיכה בר"ה לא מהני שפיר מהני הקנין משא"כ אם נאמר דגוף המשיכה ליתא כלל שוב אף להתחייב באונסין אין מועיל מה שמוציא בלי דעתם כיון דלא חל ע"ז שם קנין כלל והלכך שפיר אי משיכה אינו קונה אמאי נהרג כיון דאף בישראל כה"ג אם לא היינו מחשיבין משיכה לקנין לא היה מתחייב אף באונסין והרי זה כאילו הוא עדיין ברשות הנגזל לגמרי ואם כן אמאי נהרג. והנה התוספות בעירובין הקשו על פירש"י דמפרש לא ניתן להשבון משום דבעכו"ם לא כתיב השבה מש"ס דע"א דע"כ הש"ס מפרש דאיירי בגוזל מישראל דאל"כ מאי קשיא ליה אמאי נהרג דהא בעכו"ם אף בפמש"פ קפיד עליה ואם כן ממונא גזל מיניה ומה בכך דלא קנה ישראל נמי לא קנה ואפ"ה מחייב באונסין וע"כ דבגוזל מישראל איירי דמחיל וגם ממון הכותי לא נתרבה דהא לא קנה (והוא תי' התוספות בע"א) וע"כ דהש"ס דייק דמיירי בגוזל מישראל מדקאמר ולא ניתן להשבון והיינו משום דמחיל אבל בלא"ה שייך השבה אף בעכו"ם. ועוד הארכתי בתשובות שלפני זה: דברי הק' אפרים שאלה לט אליכם אישים אקרא חכמי חרשים. עיניהם לאמונה לרעות צאן קדשים. ולהרים מכשול מדרך העם ורעו כבשים. כדברם אשר יצאו מפיהם יטו אוזן ויחלצו חושים. הלא המה כו' מעמידי הדת על תילה. יושבי על מדין ורודים עם אל ועם קדושים. בק"ק דובנא רבתי יע"א: בנשף בערב יום נתמלא ביתי אורה. אריתי מור בשמיכם. וטל ברכות אשר סביבות גבעותיכם. תרבינו ענוותיכם ותרשוני לומר דבר לפניכם בדין עסק ביש שאירע במחניכם. ואריוותא קדמיכון ואתון שאלון לתעליא בעידנא דעסיק ביה אתו שאילתן לי ביומא דכלה הלכתא רבתא לפסחא ולהיות כי זמנו בהול ודבריכם נחוץ סרתי למשמעתכם להשיב על אתר ולא אוכל היום לצאת ולבוא בפלפולים ולהיות חורז מש"ס לפוסקים כדרכי מעולם ת"ל לירד לקצבי הרים ולהעלות פנינים יקרים וגם לא אשא עיני אל ההורים לבנות דיק על התמרים הבנוים כעיר שחוברה לה יחדיו מקורי עכביש ומה בצע בהעתיר דברים הלא ינתקו היתרים כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש ולפידים בערים ולפי שעה הנחוצה אכתוב אשר נלענ"ד בזה בקיצור מופלג ועל שרשי הדין אתחקה ואשפוט מישרים. הנה מלתא דפשיטא לדידי כי המוכר יי"ש בחזקת שהוא מותר לפסח ונמצא שהוא חמץ שהוא מקח טעות וחוזר שאע"פ שאין הנידון דומה למוכר ונמצא טרפה דהתם ההיא שעתא איסורא הוא משא"כ בזה שמכר קודם פסח דההיא שעתא היתרא הוא מ"מ כיון שזה הבליעל בפירוש מכרו לשם פסח אין לך מקח טעות גדול מזה ופשיטא דלא מצי טעין תשתה אותו או תמכרנו קודם הפסח שהרי אז נדברו שלפסח הוא צריך והרי הדבר מבואר בח"מ סימן רלמ"ד אם ידע המוכר שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אם אמר לו למקפה ולא מצי למימר לא היה לך להשהותו ומבואר באחרונים דאף בגילה דעתו שרוצה לשתותו לאט לאט הוי מקח טעות אף שלא אמר לו למקפה. ואחי החריף מו' געציל נ"י העירני ג"כ מההיא דיו"ד סימן ט"ז שאם לא הודיעו המוכר שמכר אמה הוי מקח טעות בד' פרקים ועיין במ"ש אא"ז הגאון בת"ש דגם האידנא שקונים הקצבים על שבת כו' ה"ל מקח טעות וק"ו הדברים בנ"ד שמכר בפירוש לצורך הפסח וגם כי סתמא דמלתא הוסיף הלוקח על המקח של י"ש חמץ יותר משתות דהוי ביטול מקח ואפילו מאן דסבירא ליה דלוקח חוזר ולא מוכר היינו שלא יהא חוטא נשכר אבל מכל מקום המקח מתבטל לכ"ע. ואמנם אין צריך לזה שהדבר א"צ לפנים דהוי מקח טעות מההיא דאמרינן בביצה דף ו' ההיא דאמר ביעי דפחי' למאן כו' דהוי מקח טעות כיון דאומדן דעת הוא דקפיד ע"ז לא מהני דניתבי' ליה דביני ביני ועיין בתה"ד סימן שכ"ב במכר בשר מאיל שאינו מסורס כו' ואף בזה חולק הב"ח בסימן רל"ג הובא בבאר הגולה שם ועוד יש לי כמה סברות בזה ולקצר אני צריך ולית דין צריך בשש דכל כה"ג היי"ש ברשותו דמוכר קאי והוי חמץ שעבר עליו הפסח במזיד שאסור בהנאה. הא חדא דאיקבע איסורא מחמת המוכר. ואמנם גם מצד הלוקחים יש כאן איסור שהרי אעפ"י שהוא מקח טעות מכל מקום אם נגנב או נאבד האחריות על הלוקח כמבואר בסימן רל"ב סעיף כ"ב ועיין בסמ"ע שם בשם הע"ש דכל זמן שהוא בידו לא גרע משומר שכר דהא ברשותו הוא למוכרו כו' וכן דעת הב"ח שהביא הש"ך שם וכן מבואר בריטב"א הביא בש"ך ואף דמשמע מהתוספות גבי ההיא בקרא דאינו אלא ש"ח מכל מקום הרי דעת רש"י ודעימי' דאף באחריות פשיעה חייב לבער ועוד יש כמה מילי דסברא דהוי ש"ש וקצרתי ומבואר מדברי כל הפוסקים דאף בכה"ג שעובר בב"י מחמת שהוא באחריותו ג"כ אסור בהנאה אחר הפסח ואין לחלק בין שוגג למזיד כמבואר בסימן תמ"ד ואע"ג דהתם לענין חמץ שלו ממש מיירי מכל מקום נראה ברור דגם בחמץ הנאסר מחמת קבלת אחריות דינא הכי דאף אם היה שוגג או אנוס אסור וגם היתר מחמת ביטול ערב פסח לא שייך כאן כיון שאלו הלוקחים היו דעתם עליו שהרי חשבו שהוא מן המותר בפיהם והשתיה כדת וכל ימות הפסח התעסקו עמו למוכרו ולשתותו ולא רציתי להאריך בביאור דברי הגאונים שהביא הרא"ש ושאר פוסקים דלמא משכא לי שמעתתא ואנא דינא קאמינא דודאי יי"ש זה אסור בהנאה לכ"ע וכבר כתב הר"ן דאפילו בדבר שצריך ביעור מדרבנן קנסוהו לאוסרו בהנאה כדמוכח מסוגיא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו כו' והפ"ח הסכים בסימן ת"מ ותמ"ז ואם יהיה רצונכם הטהור אוסיף ידי שנית אחר עבור המועד לברר הכל בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו: ולפי"ז היה נראה שצריך לשפכו במקום מדרון קודם פסח שלא יעברו שוב שנית המוכר והלוקחים בב"י דאורייתא וא"א לבערו על ידי מכירה ומתנה כיון שכבר נאסר בהנאה מחמת שעברו