בית אפרים קמג

דסבירא ליה כמ"ש בפירוש המשנה דקנין גמור בעינן להתחייב באחריות ולכך השמיט אוקימתת הש"ס בשבת ובב"ב וגם אוקימתת הש"ס בכתובות דמוקי רב אשי שצירף ידו למטה מג' השמיט שפיר דבסנהדרין דף ע"ב אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור אמר רבא מסתברא כו' והאלקים אמר רב אפילו נטל ולא שבר מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת כו' והלכתא דשדינהו בנהרא והרב המגיד ז"ל הביא דזה דעת יש מפרשים שאפילו השליכן לנהר אם היה הנהר רחוק מרשות הבעלים חייב ולא פטרו אלא כשהיה סמוך לרשות הבעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזה דעת ר"מ ורמב"ן ז"ל ודעת רש"י כרבינו ועיקר עכ"ל. ולענ"ד תימא שאדרבא מדברי הרמב"ם מבואר דסבירא ליה כדעת הרמב"ן שהרי כתב ואיבדו שם משמע שמיד שהוציאו איבדו וכה"ג וכמ"ש הרמב"ן פרק בן סורר שוב מצאתי שגם הב"ח פירש כן דברי הרמב"ם וכן נלענ"ד מבואר ממ"ש שאיסור שבת ואיסור גניבה והיזק באים כאחד תיבת והיזק מורה להדיא כמ"ש. וכן מבואר מדברי הרמ"א שעל מ"ש המחבר ואיבדו שם הגיה דעת הרמב"ן שאם לא איבדו שם חייב. וא"ל שה"ה דקדק כן דאל"כ למה ליה לפלוגי בהגביה ברשות הבעלים הו"ל לאפלוגי אפילו בלא הגביה ולענין אם הנהר רחוק אין זה דקדוק שהרי הרמב"ם רצה להורות דאפילו תשלומי כפל משלם כשהגביה בבית הבעלים אבל כשהנהר רחוק והשליכו לתוכו אינו חייב רק הקרן וגם י"ל דהרמב"ם נקט לשון הש"ס כדרכו. והשתא לפי"ז תיקשי לכאורה דמאי פריך הש"ס אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא דכיון דמיירי שמיד שהוציאו איבדו שם והוי איסור גניבה והיזק עם איסור שבת כאחד ומיירי ברקק שר"ה מהלכת בתוכו וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שם או בשאר אופן שאיבדו מיד וכיון דמטעם היזק קאתינן עלה לא איכפת לנו בקנייתו כלל דאע"פ שלא קנאו במשיכה להתחייב באחריותו מ"מ מתחייב מיד מחמת אדם המזיק ואז בא איסור שבת ג"כ וצ"ל דקושיית הש"ס מהתם אליבא דרב ביבי בר אביי קאי דאיהו לא ס"ל לאוקמי הך ברייתא בדשדינהו בנהרא ומש"ה פריך בסנהדרין לרבא ומייתי סייעתא לרב וכיון דלא מיירי בהכי קשה דאפקיה להיכא משא"כ למסקנת הש"ס בסנהדרין דקאמר והלכתא דשדינהו בנהרא לק"מ ולפי"ז גם בההוא דקאמר בשבת ואי אמרת אגד כו' קשה דלמא לעולם שמיה אגד ואפ"ה לא קדים איסור גניבה משום דמיירי דאפקיה לר"ה וא"כ לא קנה כלל עדיין אימת מחייב מכי הוציאו לחוץ והשליכו בנהר שאז בא עיקר החיוב מטעם היזק אז חל איסור שבת גם כן וצ"ל משום דהתם נמי רב ביבי הוא דפריך לה ולשיטתיה דלא ס"ל לאוקימתא בשדינהו בנהרא וא"כ קשה דאפקיה להיכא וע"כ מוכרח לאוקמי דאפקיה לצדדי ר"ה או בצירוף ידו למטה מג' או דבר"ה נמי קנה וא"כ פריך שפיר על ר' יוחנן ולא בעי לשנויי דשדינהו בנהרא משום דאכתי תיקשי לרבינא דסבירא ליה בר"ה נמי קנה אבל הרמב"ם שפוסק כמסקנת הש"ס דשדינהו בנהרא פסק שפיר אף בדאפקי' לר"ה ולא כתב בדנסכא וליכא שנצין ואפ"ה איסור שבת וגניבה והיזק באים כאחד והשתא א"ש נמי קושית הלח"מ שלא הוצרך הרמב"ם לבאר דבכיס גדול מיירי דהכא לאו מטעם קנין אתינן עלה והרמב"ם לשיטתו הוכיח דקו' הש"ס בשבת אליבא דרבינא שהרי הרמב"ם ס"ל משיכה לא מהני בכליו של מוכר כמ"ש הלח"מ פ"ד מהלכות מכירה ולפ"ז קשה דמאי פריך בשבת הא איסור גניבה קדים דז"א שהרי גוף הכיס בודאי לא קנה כיון דמקצתו בפנים וכ"כ הרמב"ן בב"ב להוכיח דמשיכה מועלת בכליו של מוכר ע"ש אלא ודאי י"ל דקושיית הש"ס אליבא דרבינא דס"ל דלהתחייב באונסין מהני אף במקום שאינו קנין גמור במקח וכ"כ הרשב"א בשבת וא"כ אף אי הוה מוקי בשדינהו בנהרא אכתי תיקשי דהא קמא קמא דנפיק קני וא"כ איסור גניבה קדים משא"כ הרמב"ם פוסק כרב אחא וכמבואר בפירוש המשנה הנ"ל ושפיר השמיט האוקימתת הנ"ל רק כתב אוקימתת הש"ס דשדינהו בנהרא: והנה הרמב"ן דעתו דמשיכה מועלת בכליו של מוכר וראייתו מהך דשבת דפריך איסור גניבה קדים כו' וכ"כ הרא"ש והריטב"א בב"מ גבי משוך קופה כו' ע"ש ולא ניחא להו לתרוצי סוגיא אליבא דרבינא וכמש"ל בשם הרשב"א ולפי"ז לפי מ"ש ה"ה והלח"מ דגם הרמב"ם קאי בשיטה זו סוגיא זו הוי תיובתי' וכדי ליישב זה נלע"ד דהרמב"ם לשיטתו פ"ד מהלכות מכירה וכ"כ בש"ע סימן קצ"ח אם היה בר"ה ומשכו הלוקח או לסימטא כיון שהוציא מקצת החפץ מר"ה קנה וה"ה והלח"מ שם כתבו דכיון שכבר משך כולה ברשות שאין המשיכה מועלת אז כיון שהוציא מקצת החפץ לרשות שהמשיכה קונה סגי ע"ש ומדברי הסמ"ע נראה שצריך למושכו כולו מר"ה לסמטא רק שא"צ שימשכנו בסימטא עצמה מראשה לסופה ע"ש וזה תימא שמדברי הרמב"ם נראה דסגי במשיכה מקצתו לסימטא אף שמקצת השניה עדיין בר"ה וכן נראה מדברי ה"ה ומה דמייתי ראיה מהא דאמרינן עד שימשכנו מר"ה לסימטא וכן מדברי הרמב"ן בסוגיא דהיה מגרר ויוצא והתם לא מיירי אלא לענין שא"צ למושכו בסימטא עצמה כמבואר מהרמב"ן הובא בש"מ כתובות צ"ל דה"ה סבירא ליה כיון דלא בעינן משיכה בסימטא עצמה ממילא דאף במשיכה מקצתה לסמטא סגי כל שמשך בר"ה ע"פ כולה ובאמת גם פירוש ה"ה בהרמב"ם שצריך שימשוך בר"ה ע"פ כולה צ"ע דדוקא בספינה כיון שדינה במכירה רק דאיקפד המוכר שיקנה במשיכה צריך שימשוך כולה משא"כ היכא שהדין במשיכה ומשך סתם אף במקצת סגי ובספינה דוקא פליגי כיון דקפיד שיהיה במשיכה כדי שיהיה יכול לחזור בו ה"נ שמקפיד שימשכנה כולה דוקא משום האי טעמא גופא ומה שיש לדקדק בש"ס לפי"ז יש לי ליישב על נכון ועיין במגדל עוז שם שנראה שכיוון לזה. וכ"כ הרא"ש דדוקא בספינה אבל במטלטלים במשיכה כל דהו סגי אמנם כן קשה בסוגיא דשבת דמוקי בנסכא דאכתי קשה נימא כיון דמשך מקצתו קני ליה כוליה ואם כן אכתי איסור גניבה קדים ודוחק לומר שהיה מונח אצל הפתח שלא משכו ממקום שהיה בו עד שיצא כולו ולכאורה היה אפשר לומר דטעמא דהרמב"ם דבמשיכה מקצתו סגי הואיל ויכול לנתקו כו' כדאיתא בב"מ והש"ך בח"מ סימן קצ"ח כתב דבמכר שפיר מהני הואיל ויכול לנתקו כיון דאיכא דעת אחרת מקנה ע"ש בחילוק השני ולפי"ז א"ש דלענין גניבה דאין שם דעת אחרת מקנה לא מהני משיכה מקצתו אך דאכתי קשה דמה בכך שבגניבה אין דעת אחרת מקנה כיון שעכ"פ לענין מקח קונה ממילא דבגנב מהני להתחייב באונסין ואדרבא לענין אונסין קיל טפי עכ"פ אליבא דרבינא ומכ"ש דקשה לפי מה שנראה מהסמ"ע סי' רע"א דאפילו במציאה נמי מהני היכא דיכול לנתקו ועיין בכתובות דף למ"ד ד"ה ואי לא מצי לאהדורי ובמקום אחר כתבתי בזה. ולכן נלענ"ד לפי מ"ש דהא דמשיכה מקצתה מטעם הואיל ויכול לנתקו אתינן עלה יש לחלק בדבר דדוקא היכא שאוחז בגוף הכלי עצמה שרוצה לקנות דכיון שהמקצת בידו ויכול לנתק כולו הוי כאילו תופס כולו דלא מהני ואף בקנין חליפין דוקא כשנותן לו מגוף הכלי אלא שאין בו ג' על ג' אבל כשאינו נותן לו רק המשיכה שהסודר קשור בו נלענ"ד דודאי לא מהני אף להרמב"ם ודלא כדמשמע מדברי הלח"מ שהבאתי לעיל ומכ"ש במקח וממכר בכה"ג דהא לא אשכחן קנין מוסירה כ"א בבהמה דוקא (וכ"כ התוס' והפוסקים דלא אשכחן קנין מוסירה כ"א בבע"ח ובספינה דממילא אזלי יעו"ש) דאורחיה בהכי להקנות לחבירו ע"י מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו משא"כ בשאר מטלטלים דלא שייך זה ודאי דלא קני בתפיסת החוט הקשור בבגד וכה"ג כיון שאינו אוחז בבגד עצמו וראיה לזה ג"כ מהא דאמרינן בב"מ אחד רכוב חמור וא' תפוס במוסירה זה קני חמור וזה קני מוסירה וקאמר רבי אבהו דאפילו כוליה מוסירה קנ' הואיל ויכול לנתקו כו' הא קמן דרבי אבהו סבירא ליה הואיל ויכול לנתקו מלתא הוא ואפ"ה בחמור גופא לא קני ולא מידי אע"ג שע"י המוסירה יכול לנתק החמור למושכו אצלו אלא ודאי כיון דבחמור לא תפיס מידי לא אמרינן הואיל ויכול לנתקו ע"י המוסירה והנה לכאורה צריך להבין בהא דמוקי התם בדנסכא וקשה דהא מה שתופס בידו עכ"פ קונה להתחייב באונסין וכמו דקי"ל לענין מציאה דמה שתופס בידו קנה וא"כ לענין זה ודאי איסור גניבה קדים והאיך קאמר פטור דמשמע דלא מחייב כלל וצ"ל דבאמת מיירי שאינו תופס רק קצת מן הכיס לבד שהנסכא אינה מגעת רק עד החצי או יותר אבל לא עד שוליו ממש ולפי"ז א"ש נמי מה שהקשיתי דנהי דמיירי בנסכא מכל מקום כיון דמשך מקצתו קנה לכולו וא"כ איסור גניבה קדים ולפי מה שכתב א"ש דמידי הוא טעמא להרמב"ם אלא