בית אפרים קלח

ואיכא תרתי לטיבות' נטל"פ ומשהו ור"י מפרש דשל חרס כדיעבד דמי אע"ג דלענין קדירה של איסור אסור שאב"י התם בלע איסור הרבה אבל הכא משהו הוא וכדיעבד דמי עכ"ל ולא כתבו בפשיטות דטעמא משום דהכא בהיתרה אשתמש אלא ע"כ דאין לחלק בכך ואי לאו משום הנך טעמא לא הוי שרינן משום דבהיתרה השתמש וא"כ אף בקדרה שאב"י של איסור ממש נמי שרי בכה"ג: ולפי"ז צ"ע לפי מ"ש הר"ן ג"כ להקשות קושיא זו דהא אין מבטלין איסור לכתחלה וכתב לתרץ וז"ל י"ל דאפשר דבחמץ וכיוצא בו דכי אשתמש בהיתרה אשתמש והשתא ליתא לאיסורא בעיני' הקילו לבטל לכתחלה עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג שהוא משהו והוא לפגם אין לבטל לכתחלה רק מטעמא דבהיתרה אשתמש וא"כ בבלע בפסח דבאסורה אשתמש כשאר איסורין דמי וא"כ לפי דברי הר"ן יש לאסור וגם לדעת הר"י שבתוספות אין להתיר רק בכלי חרס דכדיעבד דמי ובאמת שצ"ע מה דמשמע מדברי הפוסקים שם דאף דבש"ע נקט כלי חרס מכל מקום בכל הכלים כן הוא שיוכל להשהותם ולהשתמש בהם בלא הגעלה כמבואר שם מדברי הב"ח והאחרונים במה שנוהגים לשום כלי בדיל כו' ולכאורה לפי שיטת הר"י שבתוספות אין היתר רק בכלי חרס דכדיעבד דמי ודוחק לומר שסמכו בזה על תירוץ הא' שבתוספות דסבירא ליה להתיר משום תרתי לטיבות' בכל הכלים ואמנם במ"א ר"ס תנ"א כתב שיש שרוצים להביא ראיה מהתוספות דנשתמשו בהם הרבה איסור וכתב דלא עיינו יפה דהתוספות כ"כ אליבא דרב אבל אנן קי"ל כר"ש ואפילו נשתמש בהו הרבה שרי לשהותם כו' ולפי"ז א"ש נמי אף לתירוץ הר"י שבתוספות דדוקא אליבא דרב ס"ל שאינו מותר רק בכלי חרס דהוי כדיעבד משא"כ לדידן דקי"ל כר"ש אף בשאר כלים שרי דכיון דמותר להשהותן ולא עבר עליהם בבל יראה ממילא דלא קניס ביה ר"ש כלל ואף שבתוך הפסח אסור התבשיל שנתבשל בו ואפילו מדאורייתא אם נותן טעם למ"ד טעם כעיקר דאורייתא מכל מקום לאחר הפסח חוזר להיתירו ואין כאן קנסה כיון דבהיתרה שהה גביה ואמנם כן נראה דלא שייך זה כ"א בקדרות דקמי פסחא שפיר שרי להשתמש בו אחר הפסח לכתחלה דלית ביה משום אין מבטלין איסור לכתחלה כיון שעל החמץ הבלוע הזה לא עברה עליו שעה אחת באיסור בל יראה משא"כ בנבלע בו חמץ בתוך הפסח כיון שכבר חל עליו שם איסור חמץ בתוך הפסח שעבר עליו בבל יראה והוא כשאר איסורים. מה"ת נתיר עתה אחר הפסח להשתמש בו שיפלוט טעמו ויתבטל האיסור לכתחלה ואפילו לר"ש דמתיר בחמץ שעבר עליו הפסח על ידי תערובות מכל מקום אסור לערבו לכתחלה ואם ערבו במזיד אסור כמו בשאר אסורין וכמ"ש הרא"ש והדבר ברור דלפי"ז אם היה בידו חמץ שעה"פ בעין ובשלו בכלי ואח"כ בישל במזיד בכלי זה תבשיל היתר שהוא אסור אף לדידן דקי"ל כר"ש ואם כן גם בזה מאי עדיפותא במה שנבלע בתוך הכלי בתוך הפסח הרי עכ"פ עברה עליו שעה אחת בתוך הפסח שהיה בעין והיה עליו איסור ב"י ואם יבשל בו עתה לכתחלה הרי יפליט האיסור שבלע ואסור משום ביטול איסור לכתחלה ואפשר שזה טעמו של הרמ"א בד"מ דמייתי ראיה להיתרה דכלים שנבלע חמץ בפסח מדברי התוספות שאין מחלקים בין בליעת איסור לבליעת היתר ולא כתב בפשיטות משום דלדידן דקי"ל כר"ש אין כאן איסור וכמו שדחה המ"א דברי המחלקים בין בליעת הרבה למעט ע"ע דברי התוספות משום דלדידן אף בהרבה שרי, אלא ודאי דז"א דדוקא לענין בליעה הרבה שפיר כתב המ"א דאליבא דר"ש שרי כיון שלא היה כאן שעת איסור לעבור בב"י מעולם משא"כ אם נבלע תוך הפסח שכבר נאסר חמץ זה והיה חייב בביעור בשעה שבא אל הכלי ותו לא פקע ולא גרע מהיה מונח כך עד לאחר הפסח ונבלע אחר הפסח שאין לבטלו לכתחלה ולכך הוצרך הד"מ להביא מדברי התוספות דאף על גב דמדמו לה לשאר איסורין דאין מבטלין לכתחלה מותר בכה"ג שהוא פגום ומשהו או לדברי ר"י מותר בכלי חרס שבלע משהו ומש"ה מתיר הרמ"א גם כאן להשהות הכלים להשתמש בהם לפי שהוא פגום ומשהו ואמנם כן אין להתיר בזה רק בבלע מעט אבל בהרבה יש לאסור אף לדידן דקיי"ל כר"ש ולתירוץ ר"י אין להתיר רק בכלי חרס דכדיעבד דמי ורמ"א דמתיר בשאר כלים צריך לומר דסמך על תירוץ הראשון וכמש"ל: אך נלענ"ד לצדד בזה להתיר אף בבלע הרבה או בשאר כלים לתירוץ הר"י דכיון שבליעת החמץ היה על ידי תערובות וקי"ל דאפילו חמץ שנתערב תוך הפסח ועבר ושהה אפילו במזיד שרי דהא לא עבר עליו מה"ת וכמ"ש בסימן תמ"ו וא"כ כ"ש כאן ששהה בהיתר כיון שהיה בלוע בתוך הכלי ואינו נראה ומצוי א"כ מה שמבשל בכלי אח"כ ופולט לתוך התבשיל אין כאן פליטת איסור כלל רק פליטת היתר ושפיר מותר לבשל בו לכתחלה ואם כן צ"ע על הרמ"א שהוצרך להביא מדברי התוספות שהרי לדברי התוספות יש לחלק בין בליעת הרבה למעט וגם לתירוץ ר"י אסור בשאר כלים דבפשיטות ה"ל למימר לדידן דקי"ל כשמואל בכל גווני שרי דאין כאן פליטת איסור כלל ומכל מקום נ"מ לדינא דאם בלע בתוך הפסח חמץ בעין בלא תערובות אסור להשתמש בו אחר הפסח אם לא במקום שמותר גם בשאר איסורין וכן בחמץ שעבר עליו הפסח ונבלע בעין בכלי וכמש"ל ומכל מקום נראה דגם בזה יש להתיר כיון דיש בלוע בכלי מהיתר שבישל בה מכבר א"כ הרי זה חמץ שעה"פ ע"י תערובות דשרי ואף דקיי"ל דאין הבלוע שבקדרה מסייע לבטל מכל מקום כיון דהרשב"א הכריע דלענין מין במינו י"ל דגם הבלוע מצטרף לבטל והכי קי"ל ביו"ד סימן צ"ט אם כן ה"ה לענין תערובות חמץ שעבר עליו הפסח דקיל טפי ולכן נלענ"ד בכלי חדש שאין בו בלוע מכבר ונבלע בו תוך הפסח חמץ בעין אם בלע הרבה אין להתיר ואפילו בבלע מעט אם אין באומד רוב כנגד מה שנבלע בו מהחמץ כיון דגם בחמץ שעה"פ עכ"פ בעינן רוב בתערובות ולדעת הטור אפילו ס' בעינן ויש להקל לענין לבשל בו דאין בו רק משום דאין מבטלין לכתחלה לתפוס כדעת הפוסקים דברובה סגי וכמ"ש המ"א אבל אם אפילו רוב אין כאן יש להחמיר בזה ומכ"ש בשאר כלים דאפשר בהגעלה ומדברי הר"ן משמע דלא סבירא ליה הנך חילוקים דהתוספות רק יהיב טעמא משום דבהיתרה אשתמש אף אם הוא כלי שדרכו להשתמש בו בשפע פשיטא דשרי כיון דגם בשאר איסורין שרי ואף להט"ז שם מ"מ בנותן טעם לפגם מודה דשרי וא"כ לא גרע משאר איסורין דשרי בכה"ג: ואשר שאלת אם מותר החלב מבהמות של נכרי בפסח שהוא מאכיל אותם חמץ תשובה באחרונים לא העירו בזה רק בפרי מגדים ביו"ד סימן ס' ובא"ח ס"ס תמ"ח ולענ"ד אין כאן בית מיחוש דע"כ לא כתבו הפוסקים דבעינן מעל"ע משעה שאכלה איסורי הנאה וכן חילקו אם די לה באכילה מעל"ע אלא לענין איסורי הנאה שהם אסורים לכל העולם אבל חמץ בפסח אע"ג דאסור לישראל בהנאה אף מחמץ של עכו"ם כמ"ש הריב"ש סימן ת' ועיין בא"ח סימן תמ"ו מכל מקום על העכו"ם עצמו לא שייך איסור הנאה ואיהו משרי שרי ובהיתר הוא מאכיל את החמץ לבהמותיו ואין בזה כלל משום נתפטמה באיסור הנאה ואף שאסור הישראל ליהנות מחמץ של עכו"ם היינו מחמץ בעין אבל בנ"ד שהעכו"ם האכיל לבהמותיו בהיתר גמור ועכשיו הוא חולב הבהמה ואין כאן דררא דחמץ כלל וחמץ אסרה תורה ולא חלב ואיזה הנאה מגיע להישראל מהחמץ ולענ"ד יש לדמות למ"ש במקום אחר על קו' הפ"י בפסחים דף כ"ט במ"ש התוספות דהא ראוי לכשישרף ויעשה אפר והקשה הפ"י דהא קי"ל כרבנן דהוה מהנקברין וכתבתי ליישב דלק"מ דהא אתי כריה"ג דחמץ גופיה מותר בהנאה אך דאפילו תימא דאתי כר"ש מכל מקום אם הגזבר שורף אותם כיון דאין איסור על ההקדש דשלך אי אתה רואה כו' ממילא דשרי להדיוט לקנותו דה"ל כחרכו קודם זמנו ע"ש וא"כ ה"ה נכרי שהיה לו חמץ ושרפו בפסח דשרי לישראל לקנות האפר וליהנות ממנו וא"כ ה"ה בנ"ד שאפילו תימא שהחמץ גורם לחלב שיבא מ"מ ה"ל כחרכו קודם זמנו ואין פנאי להאריך: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות בראד שאלה לו נדרשתי לאשר שאלוני בדברי התוספות בפסחים דף כ"ט ד"ה הדר ביה כתבו וז"ל תימא דפרק ק' דחולין אמר חמצן של ע"ע כו' סברוהו הא מני ר' יהודה היא כו' וי"ל