בית אפרים קלו

עצמו דאלו לדברי האומרים שלשין ואופין מע"פ ל"ש הא ר"ל דאיכא מאן דסבירא ליה בסימן תנ"ה דאין קפידה לאפות בליל פסח דוקא אם כן היה להם לאפות בע"פ ואז יצאו ידי שניהם וכמו שבאמת עשו קצת אנשים שהביא בהגמי"י אלא ע"כ שיש בזה חבוב מצוה ומחמת זה דחינן התקופה משום שומר מצוה כו' או מקדימין השאיבה ולא קפדינן אקדימה ועל זה הקשה דאכתי ה"ל לשאוב בע"ש מבע"י דבזה גם כן היו נשמרים מהתקופה ולא היו צריכין להקדים השאיבה מן הלישה כ"כ וע"ז תירץ דשמא סובר כמ"ד דשאיבה מבע"י לא מקרי מים שלנו וע"ז חזר והקשה כיון דבאמת במים אלו לא היה חשש מחמת התקופה שהרי לשו במים שנשאבו בליל ה' שלא בשעת התקופה וא"כ עיקר הרבות' שהקדימו השאיבה שני ימים ללישה ולזה לא היה צ"ל וגם נפלה התקופה בלילה שלפניו דאף אם לא היה נפילת התקופה אז ע"כ היה צריכים לשאוב בליל ה' שהרי א"א לשאוב בשבת לצורך י"ט וכן קשה אמ"ש ר"י החסיד דאין להקפיד משום שומר מצוה כו' דמה בכך שאין קפידא מחמת התקופה מכל מקום יש קפידא מחמת שבת (ומכל מקום לא נקט הב"י קושייתו אמלת' דר"י החסיד די"ל דמ"ש ר"י החסיד דאין להקפיד כו' לאו אההו' עובדא כתב כן ולאו בשבת קאי כ"א בחול קאי היכא שנפלה התקופה לעת צאת השואבת ולכך נקט הקושי' דלמה נקט בעובדא זו נפילת התקופה כלל שהרי בלא התקופה היו צריכים לעשות כן משום שבת) וא"ת דשאיבה דלא הוי טרחא כולי האי שרי א"כ אף שנפלה התקופה בלילה מכל מקום הא התקופה נפלה בלילה והיינו עכ"פ בתחלת הלילה והיו יכולים לשמור מהתקופה על ידי שישאבו בה"ש כדרך ששואבין בחול וע"כ לומר שנמנעים מלשאוב בע"ש בה"ש משום שמא יאחר ויבא לידי חילול שבת אם כן לא הוצרך לכתוב ששאבו ביום ה' משום נפילת התקופה בליל שבת דבלא"ה היו מוכרחים ללוש במים שנשאבו ביום ה' כיון שלא היה אפשר לשאוב אור לי"ד מחמת כניסת שבת ואח"כ הקשה דמה איכפת לן בשאיבה כיון שהלישה אחר התקופה ולכן כתב לתרץ הכל בחדא מחתא דסבירא ליה דכל מים שהם בתלוש בשעת התקופה הם מזיקים וממילא מתפרש מה דקאמר ולא חשו היינו שלא חשו מחמת נפילת התקופה ור"י החסיד הסכים עמהם משום שומר מצוה כו' וממילא מתרצין הני קושייתא ומה שלשו במים שנשאבו ביום ה' היינו באמת מחמת שבת וכמ"ש המרדכי סוף פ"ק וכאשר פירשו האחרונים דברי המרדכי ודברי הב"י ברורים ונכונים בס"ד: דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה לג להגאון אב"ד דק"ק זאמוטש ז"ל. ב"ה מוצאי ש"ק י"ט למב"י בטוח בכוחו של זקן לפק"ק בראד: לכבוד אהו' מחותני הרב כו' מוהר"ר יוסף יצ"ו נ"י: עתה באתי על דברי תורה הא דאמר מר כי מ"ש מו"ז הגאון בעל ת"ש ז"ל בענין מכירת הבהמות לדחות הראי' ממערימין על מ"ש דההיא בדרבנן היא ובאמת ז"א שמהרמב"ם מבואר דאף בדאורייתא שרי להערים בכה"ג ובבואי עם הספר ואשתומם כשעה חדא ולא מזיגנא רישאי אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותי' והנה אף כי ידעתי כי מכ"ת נ"י מתוך שהוא מהומה לביתו ועד מהרה ירוץ ואין פנאי לנסך בכור המבחן לעומת זה ידעתי הן ישגיב בכוחו פי שנים ברוחו ומילתא זוטרת' הוא לגבי דמר ומטי ליה בחד שחי' ואף אני הלום ראיתי אחרי רואי בסוגי ענינים שונים ואניח ידי מזה רק אמרתי אקיימה ונגד זקיניו כבוד: הנה לפי המבואר בדברי הר"ש במסכת מעשר שני איכא תרי גווני הערמה חדא שהוא מזכה להם המעות והם פודים בשביל בעה"ב וזה קרוי פדה לי משלך וזכי' לאחרים הוא או כשאינו מזכה המעות והם פודין לעצמן וזהו פדה לך משלי והנה הדבר ברור דמה שדימה אא"ז הך דמכירת הבהמות להערמת מ"ש היינו להך גוונא שהוא מזכה המעות דזכוי זה אינו רק הערמה בעלמא שדעתו עלייהו שיחזירם לידו ע"י שיפדה בהם מ"ש לו לשמן ולא גמר ונתן לשם מתנה וכההיא דמכירת הבהמות שאוסר אא"ז משום דמוכח' מילתא כי ערום יערים הוא ולבו לא נכון עמו ובאומדנ' דמוכח אף דברים שבלב הוי דברים וה"נ דכוותי' דמוכח' מלתא שאינו מזכה המעות כ"א בשביל שיפדו המעשר לצורכו מה שאין כן אידך גוונא שאינו מזכה המעות רק נותן להם המעות בסתם והם פודין לעצמן דעת לנבון נקל שאין זה ענין כלל להערמה דמיירי מינה אא"ז רק נקרא בשם הערמה לפי שהוא תחבולה לפטור מחומש וכענין שאמרו מערים על תבואתו ומכניסה כו' או מה שכתב בתמורה כיצד מערימין על הבכור כו' הכל ענין אחד שהוא מתהפך בתחבולות להפקיע החיוב מעליו אבל מכל מקום דהיתרה קא מהפך ופיו ולבו שוין ועיין בתיו"ט דתמורה שם. ומעתה בקושט' אמינא שלזה רמז אא"ז מ"ש ומההיא דגיטין כצד מערימין כו' ולכאורה למה הזכיר בקושי'. ההיא דגיטין דהא מתניתין היא במס' מ"ש ולפי מ"ש א"ש לפי מה שמבואר בדברי הר"ש דמתני' דקתני ופדה לך בזכיי' לעצמו מיירי וא"כ לא מיירי בזיכוי המעות כלל ואין שם איסור מחמת הערמה משא"כ בגיטין שכתב הר"ש דהא דמייתי התם ברייתא הוא ומיירי במזכה המעות כדי שיפדו לצורך הבע"ב דהא פריך מינה למ"ד אין זוכין לאחרים ע"ש שפיר מקשה אא"ז ליפרך מההיא דשרי הערמה אף בכה"ג ולזה קאמר דהתם בדרבנן הוא: ולפי"ז מוצל אותו צדיק אא"ז ז"ל מהשגת מכ"ת נ"י שלהתיר הערמה אף בשל תורה מתורת משה לא למדנו ואדרבא איכא לסיוע מהתם לאא"ז שהרי הרמב"ם כתב אומר הילך מעות ופדה לך כו' ולכאורה יש לדקדק למה נקט ופדה לך דהא שפיר מצי להערים ולומר ופדה לי שיזכה להם המעות אלא הוא הדבר אשר דברתי דבכה"ג שמזכה המעות ואומר ופדה לי יש איסור מחמת דהוי ערמה גמורה דלא גמר ומקני ולכך נקט הרמב"ם ופדה לך דבכה"ג שרי אף בדאורייתא וכמ"ש ובאמת שצ"ע על מ"ש הרמב"ם שם שאמה העברי' קטנה היא ואינה זוכה לאחרים אלא בדבר של דבריהם וזה תימא לפי מ"ש הרמב"ם מתחלה דבפדה לך מיירי א"כ זכייה לעצמו הוא ולא לאחרים וכמו שביאר הר"ש באורך ואין לומר דהרמב"ם קאי על מ"ש שם קודם לזה וכן האומר פדה לי משלך כו' ז"א דהא ברישא נקט בנו ובתו ועבדו העברים ואלו אמה העבריה שייר והיינו משום דאינו מועיל רק בעציץ שאינו נקוב דרבנן וכמ"ש להדיא אח"כ ואם כן ע"כ דגם בפדה לך לא מהני דהא גם ברישא בפדה לך מיירי ואפ"ה לא נקט אמה וזה צריך ביאור דהא פדה לך זכיה לעצמו ותימא על המפורשים שלא נתעוררו בזה. ואפשר לענ"ד ליישב עפ"י מ"ש הרשב"א בחידושיו דאע"ג דפודין לעצמן כיון דהוא דרך הערמה וידוע שהן פודין לצורך אביהן זכיה לאחרים קרינן ביה ואף דהרשב"א כתב זה לפי מה שנראה מגרסתו דגרס ופדו בהם כו' סתמא מכל מקום להרמב"ם גם באמר פדה לך צריך לומר הכי דאפ"ה הוי כזוכה לאחרים כיון שמה שאומר פדה לך אינו אלא דרך הערמה ויש מקום אתי על פי זה ביותר לשון הרמב"ם אך לפי השעה הנחוצה איני סופר מאריך כ"א בדבר הנוגע בזה לדברי אא"ז ז"ל: איברא שעל מעכ"ת אני תמה דהא מהא דמ"ש יש ראיה ברורה דהערמה אסור בדאורייתא שהרי הירושלמי הביאו הר"ש והתוי"ט קאמר ולמה מערימין מפני שכתוב בו ברכה אלמא דאי לאו דכתיב ביה ברכה אסור להערים ומ"ש מלתא אחריתי הוא ועל אא"ז גופיה יש לתמוה דל"ל לדחויי משום דהתם רבנן ותיפוק ליה משום דהתם טעמא רבא איכא שכתוב בו ברכה ולפי מה שכתב' י"ל דגם בזה אהני שיטתיה לסבא שי"ל דודאי להערים הערמה גמורה דהיינו שיזכה המעות אם כן אפשר לומר דאין זה בכלל פדיית מ"ש דהא איתעביד ביה הערמה ומעולם לא גמר להקנותו ואיסורא נמי איכא ואין זה מועיל מאי דכתיב ביה ברכה להתיר הערמה כזו ומה שהתיר בירושלמי להערים מפני שכתוב ברכה היינו דוקא בכה"ג שאינו מזכה המעות כמש"ל ואפ"ה הוצרך הירושלמי ליתן טעם מפני שכתוב ברכה דאל"כ אף בכה"ג לא הוי שרי לעשות תחבולה לפטור מחומש וכאותה שאמרו בראשונה היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמין כו' ועיין בקידושין דף ל"ג יכול יעצים עיניו כו' ת"ל תקום ויראת