בית אפרים קלה

בזמן בה"ש שאז עדיין שעת היתר על השאיבה ואע"ג דבה"ש ממש יש בו איסור שבת מ"מ לענין השאיבה אין לחוש בזה ומותר לשאוב עד צ"ה ממש ומ"מ יש בזה חילול שבת כיון שאינו משום שבות רק משום הכנה שאסור מדאורייתא יש איסור בזה אף בה"ש מן הדין ושפיר כתב רמ"א דין זה בש"ע להלכה משום דבזה אף סמוך לבה"ש אסור ולא דמי להאי דב"ה מתירין עם השמש דהתם פירושו עד תחילת השקיעה ובזה ל"ח שיכשל ויעשה כן בה"ש אף במקום דאיכא מלאכה גמורה משום שעדיין הוא קודם התחלת השקיעה ובין יממא ללילה לא טעו אינשי משא"כ כאן שירצה לשאוב סמוך לסוף זמן השקיעה שקרוב מאוד לזמן בה"ש שפיר חיישינן כיון דלענין הכשר המים לא איכפת ליה מה שהוא בה"ש חיישינן דלמא אתי לאימשוכי בזמן בה"ש ואסור משום הכנה: ולפ"ז נראה לפי מה שמבואר בריש ביצה דטעמא דביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת דאסורה משום הכנה וכתבו רש"י ותוס' שם דמ"מ באחד בשבת דחול שריא משום דסעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בהדה הכנה ור"ל דבשלמא סעודת שבת דבעי הזמנה בפה דכתיב והכינו כו' ולכן אם עושה הכנה זו ביו"ט או בשבת הוי כעושה מלאכה ואזהרתיה מל"ת מלאכה כמבואר בפסחים משא"כ סעודת חול שא"צ הכנה כלל ולא איכפת לן בהכנתה ממילא אף אם הוא מכין אותה לאו כלום עביד ואפילו בשבת ויום טוב מותר להכין אותה לסעודה זו דחול והא דאסרינן לאפות מיו"ט לחול היינו משום דאפיה גופא מלאכה הוא ולא שריא רק לצורך אוכל נפש דיו"ט משא"כ במידי דמצד עצמו לאו מלאכה הוא רק משום הכנה היינו דווקא משבת ליו"ט אבל משבת לחול לא שייך איסור הכנה כלל רק היכא דטרח ועביד בידים איכא איסורא דרבנן משום טרחא בשבת או ביו"ט שלא לצורך היום ואם כן פשיטא דבה"ש לא גזרו עליו. ולפ"ז המרדכי ורמ"א ומג"א שפיר כתבו דלכתחלה לא ישאוב בע"ש משום דהתם קאי שיו"ט חל באחד בשבת וצריך לאפות במ"ש מצות של מצוה בזה יש איסור שאיבה בע"ש בה"ש משום חשש הכנה משבת ליו"ט שהוא מדאורייתא וממילא דאף סמוך לו אסור שמא ימשך לבה"ש משא"כ בנ"ד שיום אחד הוא חול ושאיבת מים ששואב בע"ש להכין לעשות בה עובדא בחול בזה ל"ש איסור הכנה וליכא רק איסור דרבנן בעלמא אפילו ביום השבת גופיה משום טרחא שלא לצורך ואם כן לא גזרו עליו בה"ש ואפילו בבה"ש גופא שרי ואפילו להרמב"ם דס"ל דשבות בה"ש אינו מותר אלא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה כמבואר סימן רס"א ושמ"ג וכאן אין צורך מצוה כ"כ דהא אפשר ליה למעבד ביום אחר מ"מ היינו דוקא בה"ש גופא משא"כ אם באמת מכוון מלאכתו קודם בה"ש אך דאנן ניקום ונגזר אטו בה"ש פשיטא דגזירה לגזירה כי האי לא גזרינן ועוד נלענ"ד דגם בזה מיקרי קצת צורך מצוה דעל הרוב אותם האופים ביום א' כוונתם בזה לש"ש כי אז השולחן ריקם ונקי מחמץ שדרך להגעיל אותו קודם כניסת השבת אחר הרחיצה והגרירה היטב וכן שאר כלי העריכה וגם העוזרים אשר בשעת עריכה שעל הרוב ידיהם חמין מרוב עבודה שמתמידים בה כל ימי השבוע וביום השבת ינוחו וישקטו ויתקררו ידיהם ויחליפו כח לעשות ביום א' ביתרון הכשר וכיון שיש בדבר משום זהירות מצוה אין לגזור ע"ז אף בה"ש ממש ואפילו לכתחלה שפיר דמי למעבד הכי אם ידע בנפשו כי יום א' אחר השבת הוא שעת הכושר יותר וכל שהוא מכשירי מצוה אפשר לעשותו בע"ש בה"ש ומכ"ש קודם בה"ש רק סמוך לו שאין כאן חשש כלל ואפשר דהכי עדיף טפי שהרי בתשובת הרשב"א כתב השואל להסתפק בזה אם יוכל לשאוב קודם שיעמוד איזה ימים והביאו הב"י ואף דפשיט ליה הרשב"א דשפיר דמי ופסק כן בש"ע מ"מ נראה דלכתחלה אין לעשות כן כל שאפשר בענין אחר לשאוב סמוך לבה"ש שקודם יום שאופה בו ואין לחוש לטרחא בשבת בה"ש לצורך חול וכדכתיבנא. וגדולה מזו משמע מדעת הב"י דאף משבת ליו"ט אין חשש בשאיבה זו שכתב אעובדא דמרדכי שאירע ע"פ בע"ש ונפלה התקופה כו' וז"ל ואכתי קשה שאע"פ שלא היתה נופלת התקופה בליל ה' שלפניו האיך היה מותר לשאוב בשבת לצורך יו"ט וא"ת דשאיבה כיון דלא הוי טרח כולי האי שרי אם כן כי נפלה תקופה בליל ה' שלפניו מאי הוי היה להם לשאוב בע"ש בה"ש כו' ע"ש ומשמע קצת שנוטה לסברא זו דשאיבה כיון דלא הוי טרח כולי האי שרי אך המג"א נקט בזה סברת הב"י בראשונה דאסור משום הכנה ומפרש בזה דברי המרדכי וסיים ע"ז ב"י ובאמת דברי הב"י בקושיא זו על המרדכי תמוה היא וכבר עמד בזה הב"ח והט"ז ופר"ח ופירשו כל אחד בדברים שונים והנה על פירוש הב"ח כבר תמהו שאר אחרונים וגם מה דמפרש הט"ז שהתקופה נפלה בשבת ושאבו בשעת התקופה הוא גם כן תמוה דלפ"ז יותר ה"ל לב"י להקשות דה"ל להמתין עד אחר עבור שעת התקופה וישאבו אז דבזה אין חשש מהתקופה כיון שהמים היו במחובר בשעת התקופה גם מ"ש הט"ז דהב"י מקשה דלמה עברו על סכנת התקופה דהוי ליה לשאוב בע"ש מבע"י או בע"ש בין השמשות קודם התקופה גם זה תמוה דמה שמירה יש בזה מהתקופה כיון שהמים היו בתלוש בעת התקופה ואם נפשך לומר דהב"י בקושייתו סבר דאין חשש במים שהיו בתלוש בשעת התקופה רק דוקא בשואב בשעת התקופה ממש אם כן למה כתב לבסוף שהב"י לא בא רק לתרץ קושיא האחרונה בלבד דהא גם קושיא הראשונה מתרצי בהכי דלכך לא שאבו בע"ש בה"ש שבזה עדיין אין תיקון לתקופה ואם כוונת הט"ז דאכתי קשה למה שאבו בשבת דיש לחוש לאיסור שבת היה להם לשאוב בה"ש דקיל טפי משבת גופיה קושיא זו ה"ל לב"י למנקט בדרך קצרה דלמא שבקי בה"ש ושאבו בשבת ממש ובשעת התקופה דהא ודאי דבה"ש הוי עדיף טפי דאכתי לא עייל שבת וגם לא הגיע עת התקופה ועוד כמה דברים שצריך להולמן לפי פי' הט"ז ובפר"ח פי' שהב"י מפרש שהתקופה נפלה בליל שבת והם לשו במים ששאבו בליל פסח ומ"ש המרדכי ולא חשו היינו שלא חששו לדין אין לשין אלא במים שלנו כו' וזה תמוה לענ"ד וגם ברוקח מבואר להיפך ואף שי"ל שהב"י לא ראה דברי הרוקח דזה אין נלענ"ד: ואמנם האמת הברור בזה בכוונת הב"י הוא כאשר אבאר דהנה מבואר למעיין בב"י שהוא סובר דאין סכנת התקופה על המים הנמצאים בתלוש בעת התקופה רק על אותן ששואבים אותם בשעת התקופה וגם ע"ז הקשה דהא מ"מ אין לשון בעת ההיא כו' ולבסוף מסיק ואפשר דס"ל דכל מים שהיה בתלוש בשעת התקופה כל ששותה או לש בהם ואוכל אפילו אחר כמה ימים הם מזיקים כו' אבל מעיקרא לא אסיק אדעתיה הא מלתא והוה ס"ל דדוקא על שעת שאיבה יש מקום קפידא וכן נראה מדברי הט"ז והנה באלי' רבה הביא דברי הגמי"י שכתב וז"ל מעשה שאירע פסח באחד בשבת ונפלה התקופה בליל ו' שלפניו ואעפ"כ לא חשו ולשו במים שנשאבו בליל ה' ושום א' לא אפה אלא לצורך יום א' דאין יו"ט מכין לחבירו אבל טעו קצת בני אדם שאפו ביום ו' משום דחביבה מצוה בשעתה עכ"ל וכתב האלי' רבה על זה הבאתי מעשה זה להראות התמיה גדולה על הב"י ועל האחרונים כו' ולענ"ד אין כאן תמוה על הב"י רק שהנוסחא שלפנינו בב"י צ"ל כאשר הוא במרדכי ונפלה התקופה בליל ה' שלפננו והיינו ליל ו' וכן הוא דעת הט"ז בזה אך מה דאיתא ולשו במים השואבים בלילה זה גם כן ט"ס וצ"ל במים השואבים בליל ה' וכאשר הוא בהגמי"י וזה מבואר שהרי הב"י כתב על דברי המרדכי וכ"כ בהגמי"י פ"ה הרי שהב"י ראה דברי הגמי"י בזה והיו לאחדים בידו עם דברי המרדכי (ובהגמ"י שלפנינו לא מצאתי מזה ומסתמא כן הוא בדפוסים הישנים) ולפ"ז שפיר מתפרשין דברי דהנה לפי הס"ד דהב"י שאין קפידא כ"א על השאיבה בשעת תקופה מתפרש מ"ש המרדכי ואעפ"כ לא חשו כו' ר"ל דאע"ג שלא היו יכולין לשאוב המים בליל ו' מחמת התקופה שנפלה בתחלת הלילה מ"מ לא הקדימו האפיה על ע"ש כמו שעשו קצת אנשים אלא משום חבוב מצוה בשעתה אפו במ"ש וכדי להנצל מן התקופה לשו במים שנשאבו בליל ה' ואע"ג שאין זה כדינו ממש להקדים השאיבה ב' ימים קודם הלישה וכאשר באמת נסתפק השואל בתשובת הרשב"א מ"מ לא חשו לזה ואפו בשעתו רק שנשאבו בליל ה' שהקדימו השאיבה עד ליל ה' וע"ז כתב רבינו יהודה החסיד דאין להקפיד כו' ור"ל דר"י החסיד פליג על הנך שהקפידו בדבר התקופה והקדימו השאיבה לליל ה' דאין צורך בדבר דשומר מצוה כו' ואם כן יותר טוב לשאוב בליל וא"ו שלא להקדים השאיבה כ"כ. ובזה נבוא לביאור דברי הב"י דמתחלה כתב שפשוט שזהו לדברי האומרים שלשין ואפין בליל פסח