בית אפרים קלד

החטים היטב משא"כ המורסן שהוא אינו רק קליפת החטה לבד כיון שנטחן הוא יוצא בנפה תחלה ולפי זה תערובתו בעיסה אינו גרוע כל כך סובין וגם לרמב"ם הוי לא זו אף זו דאף המורסן שהוא יוצא בנפה תחלה אינו מצטרף אך אחר עיון ז"א ור' דכשמרקדין הקמח פעם אחת נשאר בנפה המורסן שהוא גס יותר וזה כוונתו במ"ש היוצא בנפה תחל' ואח"כ כשמרקדין בנפה דקה מזו נשא' שם הבינוני ודרך זו ואצ"ל זו קתני וכמ"ש הא"ר וכן משמע שהסובין הם דק וקרובים לקמח יותר מן המורסן מדאיתא במדרש שיר השירים אמר רבי אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום אמר ליה הוציא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן כו' והביאו רש"י בשה"ש שם לשון זה מורה דהסובין קרובים יותר לקמח ודקי' ממורסן ובאמת שכן מבואר במשנה דתרומות דאיתא שם אם מורסן מותר ובסובין מחלק בין חדשים לישנים ע"ש ומזה הקשה בא"ר על רש"י דהא סובין גרע ממורסן לרש"י בלשיטת הרמב"ם החילוק מבואר דמורסן פירושו הקליפה העבה הנושרים על ידי כתישה ומיקרי מורסן אף קודם טחינה וזה אין בו דיבוק מקמח כלל ולכך מותר משא"כ סובין הוא לאחר טחינה מה שנשאר בנפה ואז יש חילוק בין ישנות שנטחן היטב וכן כתב בפירוש להגאון החסיד מהר"א ווילנא אבל לפירש"י קשה ויש בזה אריכות דברים ולדינא נלענ"ד להתיר בזה דאף את"ל ספיקא הוי בכה"ג דאינו רק משהו יש להקל בפשיטות: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה לב שאלה אם יש היתר לאפות מצות ביום א' אחר השבת ולפי המבואר בש"ע סימן תנ"ה צריך לשאוב מים בה"ש של יום ה' אור לי"ג ואם שכח ולא הביא אז אם יוכל לשאוב בע"ש סמוך לבה"ש או שמא כיון שאפשר לו לדחות האפיה על יום אחר שעדיין יש שהות לאפות קודם פסח אין לו לשאוב בע"ש ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה הנה לכאורה היה מקום להסתפק בזה לפי מה דמשמע מלשון המג"א סי' תנ"ה שכתב וז"ל ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י ערס"י זה או יצוה לעכו"ם לשאוב בה"ש או יקח מים השאובין בביתו אע"פ שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בע"א עכ"ל משמע מפשיטות דבריו דדוקא בכה"ג דהתם שצריך לאפות מצת מצות בליל פסח שחל באחד בשבת שא"א לדחות על יום אחר אז שרינן ליה בחד מהני תקנתא משא"כ בסתם מצות שאופה קודם פסח לצורך הפסח כל שאפשר לאפות אח"כ כלכתחלה דמי ולא שרינן ליה בהני תקנתא. אך דברי הרמ"א גופייהו שכתב בחל פסח באחד בשבת יש לשאוב אור לי"ג צ"ע שהוציא כן מהמרדכי סוף פ"ק דפסחים שכתב שבפסח באחד בשבת יש לשאוב אור לי"ג שמא יקדים קודם הערב שמש או יאחר ויחלל שבת והעתיק זה רמ"א בהג"ה וזה צ"ע דהמרדכי לטעמיה דס"ל דיש לשאוב בה"ש כמבואר מדבריו סוף פ"ב ע"ש בשם בה"ג ולכן יש לדקדק שלא לשאוב בע"ש שאע"פ שאם היה אפשר לצמצם בה"ש אין בכך כלום דהא לכל היותר אין בשאיבה זו כי אם שבות בעלמא ולא גזרו עליו בה"ש מ"מ יש לחוש שמא יתאחר עד תחילת הלילה ויחלל שבת וכל זה לפי מה דמשמע בדבריו שהמצוה לשאוב בה"ש ממש משא"כ לדידן שכתב הרמ"א בריש סימן תנ"ה לשאוב סמוך לבה"ש ופירושו מעט קודם בה"ש לפי משום דא"א לכוין על בה"ש ממש וכיון שכל שאיבה אפילו בחול כן הוא ששואב מעט קודם בה"ש ולא חיישינן ליה שיקדים יותר לשאוב קודם הערב שמש גם בע"ש למה ניחוש לה הכי וא"ל דכיון שהוא צריך לאחר עד קודם בה"ש חיישינן שיאחר יותר עד הלילה ז"א דדוקא בבה"ש ממש שייך למיחש הכי כיון שהוא זמן קצר המבדיל בין יום ובין הלילה ובשהות מה יוכל לבא לידי חילול משא"כ אם הזמן הוא קודם בה"ש נראה שאין לחוש לזה שיבא לידי חילול כדקי"ל בכמה דברים שמותר לעשותו סמוך לחשיכה ולא חיישינן דלמא אתי למפשע ולעשות אחר חשיכה אלא ודאי בין יממא ולילה לא טעי אינשי וגם על המרדכי גופיה צ"ע דחושש שמא יאחר דא"כ גם בחול ניחוש נמי להא שמא יאחר לתחלת הלילה והרי דעת הרא"מ דאין לשאוב אחר בה"ש ולדעת הב"י אליבא דהרא"מ אותן מים אין להם תקנה וע"כ לומר דודאי מדקדקין בדבר שלא לשאוב אחר בה"ש שלא תהיה השאיבה בתחלת הלילה ואם כן פשיטא שאין לחוש לחילול שבת ג"כ ודוחק לומר דאע"ג דהשאיבה תהיה בה"ש מ"מ הרי צריך להוליך לביתו וחיישינן שיהיה שהות עד אחר כניסת שבת דמה"ת לחוש בזה שהרי אין בהולכה שום איסור ואע"ג דלפי מ"ש הרוקח הטעם דנראה כממלא לגינתו וחורבתו אם כן אפשר לומר שגם ההולכה לביתו אסור מטעם זה וכן נמי לפי הטעם משום הכנה משבת ליו"ט אף בהולכה הוא מכין מ"מ צ"ע דבור בחצירו מאי איכא למימר דהא א"צ שהות כלל לטלטל מן החצר לבית וגם אפשר שהוא מניחו בחצר שם וכיון שהשאיבה קודם בה"ש למאי ניחוש לה ועוד דאם כן בכל דבר שהוא משום שבות דלא גזרו עליו בה"ש ואך להרמב"ם לא גזרו במקום מצוה או צ"ג למה לא ניחוש שמא יאחר ויעבור על השבות בכניסת השבת ודוחק לומר דהכא שאני כיון שאין לו להקדים ועיקר זמנו הוא בה"ש וכיון דאחורי יומא טפי עדיף ליה חיישינן שיאחר עוד ויחלל שבת אבל גם ז"א כיון דלענין המים גופיה צריך ליזהר שלא תכנס הלילה ויפסלו המים וכיון שהוא עסוק בהכשר המים ודאי זריז הוא וזהיר במלאכתו לגמור קודם הלילה וא"ל דבכל גווני חיישינן לאיחור ואם יארע שיאחר באמת יפסלו המים משא"כ בחילול שבת דליתא בחזרה ז"א דגם אם יפסלו המים ליתא בחזרה דהא הוא צריך להם במצ"ש לאפות מצות מצוה וא"א לו בע"א וא"כ ל"ל טעמא דחילול שבת דאף בחול נימא שיקדים שאיבת המים לילה א' עכ"פ דשמא יאחר הזמן עד כניסת הלילה ויפסלו ויהיה אפשר לו ליקח עדיין בלילה שאחריה אלא ודאי דז"א דל"ח לזה כלל דודאי מזהיר זהיר ביה וא"כ פשיטא שאין חשש לענין שבת גם כן ועל כיוצא בזה אמרו הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו כו' ואם נאמר שדעת המרדכי בזה כשיטת רש"י דלא קפדינן לענין המים על תחלת הלילה דוקא אלא כשהם י"ב שעות בתלוש סגי ומכל מקום אין לשאוב קודם הערב שמש ואם כן כיון דאין קפידא לאחר מצד המים חיישינן שלא ידקדק בדבר וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ויאחר עד הלילה ויחלל שבת דאם כן פשיטא דקשה על רמ"א שהביא דין זה דהא משמע מדעתו שאפילו בדיעבד יש לחוש לדעת הרא"מ וכמ"ש המג"א בשם הד"מ אם כן אין ראיה מהמרדכי דחושש לשמא יאחר דהא לדידן דקי"ל דיש קפידא לענין המים שלא יאחר אין לחוש לחילול שבת כלל: וכדי ליישב זה צ"ל דהנה הרוקח כתב דאין לשאוב בשבת דנראה כממלא לגינתו ולחורבתו והחק יעקב כתב דצ"ל דמיירי בשבת עצמו דבה"ש הא הוי שבות ולא גזרו בה"ש אך יש חשש איסור משום שמכין משבת ליו"ט כמ"ש המג"א ונראה דבהכנה כה"ג דהוא בידים איכא איסור דאורייתא וכדמוכח בפסחים דף מ"ז דקאמר התם מוקצה דאורייתא מדכתיב והכינו ואזהרתיה מהכא לא תעשה כל מלאכה ואף דקי"ל מוקצה דרבנן מכל מקום הכנה דאורייתא כמבואר בפוסקים ולפ"ז בה"ש הוי ספיקא דאורייתא דשמא כבר נכנס שבת ואם כן מכין משבת ליו"ט ויש בזה משום חילול שבת והשתא א"ש דודאי לענין שאיבת המים א"צ בה"ש דוקא אלא אפילו קודם לו רק שיהיה אחר הערב שמש וכמ"ש במרדכי וז"ל ועוד כתבו קדמונינו נהגו לשואבן אחר שקיעת החמה וכן מלשון בה"ג ביני שמשי וכוכבי ולפ"ז נמי שפיר דמי לשאוב אחר הערב שמש מיד ונמצא הזמן הוא מעת שקיעת החמה עד צ"ה ונראה דשפיר דמי לשאוב מתחילת השקיעה דאז כבר מתחיל החום להתקרר כיון שהיום פנה לערוב וזהו שכתב רמ"א דיכול לשאוב סמוך לבה"ש וכ"כ בד"מ וז"ל וכן המנהג לדקדק לשואבן בה"ש או סמוך לו ממש מטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דיכולין לכוין בה"ש ממש כו' ע"ש ואם כן ע"כ דמן הדין שרי קודם בה"ש דאל"כ ל"ש להתיר משום לא ניתנה כו' אך אע"ג דשרי קודם לו מ"מ יש לסמכו לבה"ש כל מה שאפשר כדי שיהיה החמה שוקע ביותר וסוף שקיעת החמה הוא התחלת בה"ש ולפ"ז שפיר כתב המרדכי דבע"ש אין לשאוב דאם ירצה שלא יכשל באיסור הכנה ויקדים עצמו יש לחוש שיקדים קודם הערב שמש ואם ירצה לאחר ולסמכו לבה"ש קרוב שימשוך גם