בית אפרים קכח

שיעור לעובי ואם כן מוכח דאין לתלות חילוק בין לחי לצורת הפתח לענין שיעור העובי במה דמכשרינן צורת הפתח בגובה ך' דזהו ענין היכר אחר וכמ"ש: אך לענ"ד יש לתת תבלין לחלק בין לחי לצוה"פ דלחי הוא עצמו נידון משום מחיצה לפיכך יש לומר דבעי קצת רוחב שיפול עליו שם מחיצה משא"כ צוה"פ שאין המחיצה מחמת הקנים עצמם רק לפי שהם מגבילים ומצמצין בסבובם את האויר הראויה לפתח וכל רה"י יש לו פתח המשמש כניסה ויציאה ומצד זה נופל שם מחיצה על האויר המוגבל בתוך הסובב ההוא תו לא איכפת לן אם הקנים יש בהם רוחב קצת או לא כיון שאינם מחיצה מצד עצמם ומקום עמידתם ודעתיה אצורתא דפתחא שיהיה משמש דרך כניסה ויציאה ולכן שפיר מהני אף בקנים כ"ש אך אין זה דעת התוספות כמש"ל וכל לחי המתיר במבוי בכ"ש סגי: ומעתה חוזרני על הראשונים שדברי אא"ז ז"ל מחוורין כשמלה חדשה דכל שהצו"פ מרוחק מהכתלים ג' כיון שאין לו חיבור עם מחיצות המבוי שהרי הגדיי' בוקעין בה אם כן אין תיקון למבוי זה וכן נלענ"ד לדייק מדברי הב"ח דאהא דהרחיק הלחי ג"ט הביא דברי רבא דאמר אפילו לרשב"ג דבפחות מד' אמרינן לבוד כו' ה"ל מחיצה שהגדיי' בוקעין בו ע"ש ואם הך מלתא דה"ל מחיצה כו' אינו רק לומר דלא אמרינן לבוד לרשב"ג הוא שפת יתר דהא מבואר כמה פעמים דלא קי"ל כרשב"ג וכל לבוד האמור בכ"מ אפילו למעלה אינו רק בפחות מג'. ולדברי אא"ז א"ש דהך סיומא דה"ל מחיצה שהגדיי' כו' כי היכי דנמתיק טעמא טפי למה פסול בהרחיק הרחקה שאין בו לבוד וכמש"ל. וראיתי בסוף ספר מקור חיים על הלכות פסח לשארי הגאון שיחי' שהביא דברי אא"ז ז"ל וכתב אמנם נראה דוקא ברחוקים שני הקנים משני הכתלים יותר מג' טפחים אז פסול דפתח צריך שיהיה סמוך לבית וכשהגדיים בוקעין משני הצדדים ומבטלין התחברות לבית ואין זה צוה"פ אבל כשצד א' סמוך לבית וצד א' רחוק כשר כו' עכ"ל ופשוט הוא בכוונת אא"ז כמש"ל אך מה שנתן טעם לפי שפתח צריך שיהיה סמוך לבית כו' אף על גב דמילי דסברא נינהו וראויי' למי שאמרם ודעת לנבון נקל לחלק בין זה לנעץ ד' קונדסין מכל מקום אין זה דעת אא"ז וסבירא ליה דשפיר חשבינן ליה צורת הפתח אף שאינו מחובר לבית והיה ראויה להכשיר עכ"פ בפרצה פחותה מד' דבכה"ג בנפרץ מראשו פחות מד' כשר לכ"ע רק כיון שהגדיי' בוקעין שם מיפסל מטעם שאינו חשוב תיקון אלא כשהוא מחובר למחיצות המבוי ומהאי טעמא פסול בלחי שהרחיק ג"ט אף שרחב הרבה דלא שייך אתי אוירא כו' דמ"מ אינו מחובר למחיצות המבוי לפי שהגדיי' בוקעין שם: אך מה שכתב במק"ח שם ראיה מסוכה דבעי צורת הפתח בדופן שלישית אף שמצד אחד אינו נסמך לדופן כלל ז"א לענ"ד דהתם בשני דפים וטפח עם צוה"פ נשלמה כל המלאכה להיות קרוי דירת עראי וכך הוא מצותה שאין צריך דופן רביעית שאף שהרביעית פרוצה לגמרי סוכה מקרי' משא"כ כאן שצריכין לתיקון דופן רביעית ומשווי' לרה"י גמורה וגם מ"ש ליישב קושית המג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ח מסוכה דמהני להיות צורת הפתח אם הקנה העליון על הכותל וע"ז כתב דהכא כיון שהכותל ארוך ד"א אינו נידון משום לחי ובצוה"פ בעינן לחי מכאן משא"כ בסוכה שאין בכותל ג' רק טפח עכ"ל. ובמכ"ת אין דבריו נכונים דמה ענין לחי לצורת הפתח ומ"ש בעינן לחי מכאן ליתא אלא כך אמרו קנה מכאן ואפילו אם היה קרוי בלשון לחי פשיטא שא"צ בו דין לחי כלל וגבי לחי גופיה הא דד"א נידון משום לחי היינו לפי שלא הוקבע מתחלה לשם לחי לית ביה היכירא אבל בלא"ה משום דריבה בסתימתו לא גרע ואם כן בצורת הפתח אף שהקנה רחב הרבה לא איכפת לן מה שריבה בסתימתו וממילא שאין חילוק בין הוקבע שם לשם צורת הפתח או לא כיון דצורת הפתח לא איכפת לן בהכירא וכמ"ש הרא"ש ודוקא אם התיקון הוא מחמת הלחי עצמו אף שהלחי משום מחיצה צריך היכר קצת משא"כ כשהתיקון הוא מחמת שהוא צורת הפתח מחמת הקנה שע"ג זהו היכר שלו וכמש"ל. אך המ"א הוכיח דלא מהני הכתלים להיות כמו קנה מכאן דא"כ קורה רחבה טפח ל"ל שיהא היכר דלא ליתי לטילטולי בר"ה דהא אף בקנה כ"ש הרי יש כאן מחיצה על ידי צורת הפתח ושוב אין צריך היכר אחר אלא ע"כ דצורת הפתח על ידי כותלי הבתים לא עבדי אינשי ודרכם להעמיד קנה מכאן כו' ולפיכך קשיא ליה מסוכה וגם מה שכתב המק"ח דבסוכה אין בכותל ג' רק טפח ליתא דהמג"א מראה מקום על סימן תר"ל סעיף ג' בסוכה כמבוי מפולש שעושה צורת הפתח מפס ד' לא' משני הדפנות השלימות ואפילו ארוכים כמה חשיב ליה לצורת הפתח ע"ש וקצרתי: ומ"ש כ"ת ליישב קושית הד"מ על הב"י שכ' במ"ש הרר"י טפח מכאן כו' לאו דוקא דהא הב"י גופיה כ' דכותל עצמו לא חשוב לחי אם לא ברוחב טפח ועל זה כתב כ"ת לחלק בין לחי א' לב' ואף דהב"י הביא תירוץ ב' דהתוספות מכל מקום סבירא ליה תירוץ קמא עיקר ולא כתב תירוץ ב' רק ללמוד משם דבלחי א' גם לתירוץ הראשון של התוספות סבירא ליה דבעינן שיור טפח בכותל דלמה נשוי פלוגתא רחוקה בין תירץ הא' לתירץ הב' עכ"ד בקצרה. והנה מלבד כי המעיין בתוספות יראה דודאי לתירוץ הא' אין מקום להמציא חילוק בין לחי היוצא מהכותל לשאר לחי. אך בלא"ה נפלאתי על מכ"ת שהעלים עין ממה שכתב הב"י גופיה בש"ע סימן שס"ג סעיף ב' אם נשתייר מהשני צדדי' טפח מכאן וטפח מכאן כו' וע"ש בט"ז סק"ג שהביא שם מ"ש הב"י על דברי הרר"י. ומ"ש כ"ת דהתוספות סוברים להלכה כתירוצם קמא. הנה באמת מדברי התוספות דף ט' ע"ב ד"ה כותל משמע דמספקא להו בהא שכתבו ומיהו אי הוי דוקא האי דקאמר לקמן בעשר ושני טפחים סגי א"ש כו'. אך בפסקי התוספות כתבו תירוץ הב' לעיקר וגם הגהמי"י פרק י"ז מהלכות שבת כתב דלחי שהוא מן הכותל עצמו צריך טפח וכן דקדקו התוספות מהא דאמרינן בעשר ושני טפחים סגי כו' והביאו הב"י וראיתי בתוספות שבת שכתב דלכולהו אשתמיט להו דברי הרר"י שהביא הב"י סימן שע"ב שכתב בפירוש דגם גבי שיור סגי בכ"ש. ולכן החליט שם לומר דהרר"י סבירא ליה דבכ"ש סגי ומ"ש הרר"י בפ"ק טפח מכאן לאו דוקא נקט כמ"ש הב"י. ולפי ענ"ד ז"א דאדרבא בפ"ק דהיא עיקר דינא דחצר צריכה שני פסין ואמרינן בש"ס משני רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וברי"ף שם איתא ג"כ כל פס במשהו ומה ראה הרר"י לשנות הלשון ולכתוב טפח מכאן כו' משמע דבדוקא נקט לפרש דאותו משהו היינו טפח. וכן משמע טפי מלשונו שכתב חצר שנפרצה כו' אלא שנשתייר כשיעור ד"ט במקום אחד ניתרת בכך אבל לא בפחות או אפילו בפחות שיעור זה אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן בגובהו של כותל כו' המעיין בלשון זה יראה דר"ל דדווקא טפח. ומ"ש בפרק חלון נפרץ הכותל ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן כו' לישנא דש"ס נקט דקאמר מב' רוחות משהו מכאן כו' דהיינו אם הוא פס גמור סגי במשהו ממש ואם הוא מהכותל בעי טפח ומכל מקום קרי ליה משהו כל שהוא פחות מד' וכן מוכח מהתוספות דף צ"ד ד"ה מ"ש כו' וא"ת מרוח אחת אע"ג דפרוץ מרובה אמרינן בפ"ק דניתרת בפס ד' או בשני משהויין לכאן ולכאן כו' אלמא דנקטי שני משהויין אע"ג דסבירא ליה דבכותל טפח בעי (ודוחק לומר שסתמו דבריהם לפי שבהתירוץ הא' שבדף יו"ד סבירא ליה דבאמת במשהו סגי אף בכותל ולא בעי טפחיים. וכן דברי הרר"י דנקט משהו לענין כותל לאו דוקא ובאמת טפח בעי ולפי דהתם לאו עיקר דינא הוא לכן פקפק בזה ומחוורת' דרבינו ב"י מתחילה לא נחית לחלק בהכי ולכן נדחק בדברי הרר"י דטפח לאו דוקא ואח"כ כשראה דברי התוספות והגהמי"י חזר בו ולכן קבע כן להלכה בש"ע: ואמנם מ"ש הגהמי"י ונמשך אחריו הב"י דגם לחי מכותל בעי טפח לכאורה אין מוכרח די"ל לענין חצר דבעי היכרא טפי דמהאי טעמא הצריכו בחצר שני פסין אע"ג דבמבוי בחד סגי הלכך צריך גם כן שיהא הפס רחב טפח כשהוא מכותל אע"ג דאם העמיד שני פסין במשהו סגי משום דהעמיד הוי היכר טפי ויש לו קול כמ"ש התוספות גבי לחי הבולט ע"ש משא"כ מבוי לא בעי היכר כולי האי ומש"ה סגי בחד לחי וה"נ דסגי כשהוא רחב משהו אעפ"י שהוא מכותל וא"כ א"ש בפשיטות מה שכתבו התוספות דל"ל צוה"פ דהא בקנה מכאן כו' הו"ל לחי ומדייק מזה בתוספות שבת דגם בצוה"פ מקנה היוצא מהכותל כעין לחי בעי טפח וכמ"ש גם כן כ"ת