בית אפרים קכז

וכדברי הריטב"א דכתיבנא וכן מבואר ממ"ש התוספות. שם ואין להקשות מהא דפסלינן לולב של אשרה אפילו ביו"ט שני דמשמע דכמאן דליתא דמי דגבי לולב של מצוה החמירו עכ"ל. וקושיא זו ודאי דלא קאי אתירוץ הר"ר אברהם דלדידיה פשיטא דלק"מ מלולב רק על תירוץ קמא קשיא להו דהאיך נימא דאי בעי שיעור זוטא דהיינו שיעור אורך ברוחב משהו לא החמירו דא"כ בלולב נמי אף על גב דיש שיעור לאורך הלולב מכל מקום אין שיעור לרחבו וע"כ הא דפסלינן ליה משום דמיכתת שיעוריה היינו משום דכמאן דליתא לגמרי ואם כן ביו"ט שני דרבנן היה לנו להקל כמו בלחי שלא יתבטל שיעור האורך ועל זה תירצו דגבי לולב של מצוה החמירו. ומצאתי שכ"כ אא"ז מהרש"א ז"ל שם בפירוש דברי התוספות ע"ש ואמנם מדברי הר"ן בגיטין בהא דכתבו על איסורי הנאה דכשר נראה מדבריו דאף במה שאין צריך רק שיעור לאורכו אמרינן כתותי שכתב דהא דאמרינן באיסורי הנאה כתותי היינו במידי דבעי שיעור כגון שופר ולולב מיהו באותן שצריכים להתבער מן העולם למ"ד העומד לשרוף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט דכמאן דליתנהו דמי עכ"ל משמע דאף בלולב שהשיעור לאורכו אמרינן כתותי אף על גב דלא חשיב כמאן דליתא דמכל מקום גם לאורכו שיעורא מכתת כתית ודלא כה"ה דאף דאמרינן כתית הוי כקיום ונראה דהר"ן אזיל כשיטת הראב"ד ותירוץ ב' של התוספות דאם מדבק הכתיתי' בכותל כו' ואפשר דגם מ"ש התוספות דגבי לולב של מצוה החמירו לאו למימרא דהוי כמאן דליתא לגמרי אלא ר"ל שהחמירו לומר גם בשיעור האורך כתותי אך מדהתחילו לומר דמשמע דכמאן דליתא משמע דמ"ש דבלולב החמירו מהאי טעמא דכמאן דליתא אתי עלה: ואמנם עפ"י סברת הר"ן הנ"ל יש מקום לענ"ד ליישב קושיות התוספות על נכון דלכאורה יש לדקדק בהא דנקט הכא לחי של אשרה סתמא ולא נקט אשרה דמשה וכמו דנקט הש"ס בסוכה. והריטב"א בעירובין כתב פירוש מאשרה דמשה ומלשון הש"ס דנקט סתמא לא משמע הכי ונראה דאתי שפיר על פי המבואר בתוספות דסוכה שם דבעבודה זרה של עכו"ם אפילו קודם ביטול לא אמרינן כתותי כיון דעכ"פ מהני בה ביטול ור"ת סבירא ליה דבע"ז של עכו"ם קודם הביטול נמי אמרינן כתותי ע"ש. ועפ"י סברת הר"ן יש מקום להכריע ולקיים דברי שניהם דודאי כתותי אמרינן כיון שאם לא יבטל לשריפה קאי והשתא מיהא עדיין לא ביטלה כתותי שיעורי' מיהו לענין לדין בו דין העומד לשרוף כשרוף דמי היינו דוקא באשרה דמשה דודאי לשריפה קאי אז אמרינן כתותי לגמרי וכמאן דליתא דמי משא"כ היכא שמועיל ביטול דלא שייך לדונו כשרוף וכמאן דליתא כיון דיש לו תקנה ע"י ביטול אין זה עומד לשרוף. בודאי וכמאן דאיתא דמי וזה וסברא נכונה לענ"ד והשתא א"ש מה שהקשו התוס' דבלולב שאין השיעור רק לאורכו ה"ל כמו לחי. ולפי מ"ש החילוק מבואר דהתם דמיירי באשרה דמשה וכתיתי דהתם משום דכשרוף דמי וכמאן דליתא לגמרי לא מהני מה שאין השיעור רק לאורכו משא"כ בעירובין מיירי באשרה סתמא שמועיל ביטול ובכה"ג שפיר מכשרינן גבי לחי שאין השיעור רק לאורכו ולא אמרינן כתותי ובהכי א"ש הא דבסוכה דף ל"ה לענין אתרוג קאמר גם כן טעמא משום כתותי ולא נקט באשרה דמשה כמו דנקט בלולב משום דאתרוג יש לו שיעור כאגוז או כביצה למאי דבעי למימר טעמא משום שיעורא ולא משום גמר פירא ואם כן אף בלא אשרה דמשה ג"כ א"ש דאף ע"פ שיש לו ביטול מכל מקום השתא מיהא קודם ביטול לשריפה קאי ונהי דכשרוף לא הוי מכל מקום חסר ליה שיעורא ועפי"ז יש ליישב כמה קושית שם ואין כאן מקומו. ובעיקר סברת הר"ן בהך דעומד לשרוף האריכו האחרונים בהלכות גיטין סימן קכ"ג ולא עת האסף פה: וחזרנו למ"ש דמדברי התוספות בהך תירוצא מבואר דלחי אין לו שיעור ברוחבו כלל רק בקו משהו סגי וכן נראה מדברי רש"י שם ועיין בב"י סימן שס"ג שכתב דלא תיקשי על מהר"מ מלחי של אשרה כו' שאפילו שישרוף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני כו' והט"ז כתב שנעלם ממנו משנה דע"ז אפרה אסור. ולפי מה שכתבתי י"ל כיון דמהני ביטול אם כן אם היה שורפה ע"י עכו"ם לא היה צריך לפזר את האפר ולאו כפזור דמי. ועוד נראה כיון דקי"ל נשתברה מאלי' מותרת שפיר דיינינן לה כנשרפה מאליה ולא כפזור דמי ועיין בתמורה ובפסחים דף ק"ז ע"ב בתוספות שם. ועיין בספר תוספות שבת מ"ש בזה וקצרתי: ועכ"פ מ"ש כ"ת דמדברי התוספות קשיא לפי מ"ש שכתב בתה"ד בשם מהר"מ לק"מ דוודאי התוספות לא סבירא ליה הא דמהר"מ וכמ"ש ומכ"ש לפי מ"ש הב"י בסימן שס"ג בשם תה"ד שאין דברי מהר"ם אמורים אלא במבוי שהכשירו בלחי אחד אבל במבוי הצריך שני לחיים מודה מהר"מ דבכ"ש סגי אם כן אפילו תימא דהתוספות כמהר"מ ס"ל שפיר הקשו דקנה שע"ג ל"ל ומדוקדק טפי לשון התוספות שכתבו לתכשר בקנה שמכאן וקנה שמכאן ולא כתבו לתכשר בקנה אחד לבד משום דבכה"ג שיש קנה מכאן ומכאן סגי בכ"ש. אך לענ"ד אין מוכרח מתה"ד לחלק בין לחי א' או ב' ע"ש דלחיים דקאמר ר"ל אותן לחיים שעושים לצוה"פ וכן נראה לכאורה לפי מה דיליף לה מדקאמר לחיים שאמרו אפילו כחוט הסרבל וקאי התם אפלוגתת ר"א ורבנן דר"א סבר שני לחיים ואין סברא לחלק בין שני לחיים לר"א למבוי שצריך ב' לחיים לדידן ועיין בתוספות דף י"ב ד"ה כפסי חצר וקשה דגבי מבוי נקט לחי כו' אע"ג דשניהם משהו ע"ש מבואר דב' לחיים ולחי אחד הם שוין לענין משהו ואדרבא פסי החצר משמע שיש להיות רחב יותר ע"ש ומה דנקט בתה"ד בלשון השאלה ותחלת התשובה שם לשון לחיים אלחיים הנעשים לצורך צורת הפתח קאי כדמשמע בתשובה שם דדווקא בצורת הפתח סגי בעובי כ"ש ומה שסיים שם ואם כן הבא לתקן כו' או ב' פסין משהוין לאו לענין שיעורא קאמר אלא לענין גוף התיקון מיהו לענין שיעור העובי כל חד כדיניה וצ"ע. ועיין בדף י' ושם בתוספות ד"ה ושני טפחים כו' אך בלא"ה העיקר כמ"ש בדעת התוספות דלא סבירא ליה הך דמהר"ם שהעובי יהיה לו שיעור חוט הסרבל וכדעת כל הפוסקים וגם לפי מ"ש בתה"ד ראיית מהר"מ מלשון אפילו כחוט הסרבל דסבירא ליה דלשון אפילו דוקא וכלשון אפילו מיל אינו חוזר עיין בט"ז יו"ד סימן ל"ו ס"ק י"ב לענין חסרון רביעית ובספרי בית אפרים שם ובק"ה הארכתי בזה: ומ"ש כ"ת ליישב דהתה"ד סבירא ליה דבלחי בעינן כאצבע משום דגם לחי בעי היכר קצת כמ"ש התוספות ולפי מה דס"ד דצורת הפתח לא מהני בגובהה ובעי גם בצוה"פ היכר גם הקנים של צוה"פ צריכים שיעור כמו לחי והאריך בזה ובאמת דז"א ובין היכר להיכר נתחלף לו דהא דקורה משום היכר היינו שיהיה ניכר דלא ליתי לאשתמושי בר"ה כמבואר בריש מכילתין והיכר קצת דלחי לא מהאי טעמא הוא אלא משום חשדא בעלמא כמ"ש רש"י בדף ה' ע"ב כיון דלאו לשם לחי הוקבע כו' ולא מינכרא מלתא ואמרו זהו פתחו ולא נעשה בו תיקון להתירו ועיין בדברי רבינו יהונתן ריש מכילתין שכתב וז"ל אבל חכמים חששו כו' דלמא אתו למשרא ר"ה גמורה א"נ כי היכי דלא לטלטלו מר"ה לתוכו כיון שנפרץ במלואו לר"ה כו' וגבי לחי נראה מבחוץ ושוה מבפנים כתב שהרי בני ר"ה לא יחשבו אותם בראותם שמטלטלין בתוך המבוי כו' ע"ש. ולפי מה דס"ד דצורת הפתח הוא היכר כמו קורה וכשגובהו ך' אין היכר מחמת שהקנה שלמעלה הוא גבוה מך' אמה ואין ניכר אם יש שם קנה מלמעלה ונשאר חשש דלמא אתי לטלטולי בר"ה כמו בקורה גבוה מך' אבל אם אין גבוה מך' פשיטא דאין צריך שיעור לעובי הקנים של צוה"פ כיון דסתמא אמרו קנה מכאן כו' וכמ"ש בתה"ד ולא דמי ללחי דבעי היכר קצת שהועמד לחי לתיקון המבוי משא"כ צוה"פ הוא ניכר לכל ולא איכפת לן בדקותו ואהא קשיא להו דדל קנה של מעלה יהיה כשר בקנים של מטה מחמת לחי ואם כן אם נימא דלחי צריך שיעור לעובי. וצוה"פ אין צריך שיעור לעובי הקנים דקין אם כן נ"מ דאם גבוה ך' דאין הקנה שלמעלה ניכר ואין כאן תורת צורת הפתח והקנים שלמטה אין בהם שיעור לחי משא"כ אם הוא למטה מך' דיש עליו תורת צוה"פ אף על פי שהקנים דקים ואין מועיל ללחי שצריך היכר קצת מכל מקום צוה"פ ניכר הוא היטב ולא הועיל כ"ת בתירוצו ובאמת מה שר"ל דלפי הס"ד צריך שיעור עובי לקנים של צוה"פ ליתא שהרי התה"ד מדייק דבצורת הפתח בכ"ש סגי דלא פירש תלמודא שיעורא כו' ולא קאמר משום דצורת הפתח לא בעי היכר דמהני בגובה כ' אך באמת ז"א דהא לחי נמי מהני בגובה כ' ואפ"ה צריך