בית אפרים קכו

שהוא ט"ו אמה סתום לגמרי חמשה אמות מי לא בעי תיקון להנך עשר אמות ומה לי דהנך אמות הותרו ע"י עומד מרובה עה"פ או מחמת צוה"פ דהא גם בעומד מרובה על הפרוץ חשבינן הנך ה' אמות כסתום ואפ"ה צריך תיקון להמבוי שרחב י' אמות ואפילו בלחי הבולט ארבע אמות ולא נשאר כ"א רוחב ששה אמות צריך לחי להתירו וצ"ל דודאי צריך שיהיה תיקון בפתח המבוי ולכך בסתום לגמרי בעי תיקון במקום ששם הנכנסים והיוצאים משא"כ בזה דאיכא פתחא רבא וזוטא אם לא עשה צוה"פ לזוטא ודאי דחשבינן עיקר הפתח במקום פתח גדול ואי שבקו ליה ועיילי בפתחא זוטא בטל תיקונו של הפתח גדול שהוא באמת עיקר הפתח של המבוי משא"כ אם עשה צוה"פ לזוטא וגם שבקו לפתחא רבא ועיילי במקום זוטא ששם צוה"פ הרי עקרו לפתחא רבא לגמרי ודינו כדין פרצה שבראשו דקי"ל שאם לא נפרץ בקרן זוית אינו פוסל כ"א בעשר דהיינו יותר מעשר. אך זה א"ש להב"י דמשמע מדבריו בסימן שס"ה דאם לא נפרץ בקרן זויות אם אפילו מראשו פרצתו בעשר אבל לפי מ"ש הטור דבראשו פרצתו בד' וכתב הט"ז ליישב הראיה שהביאו התוספות מהא דמניח פס ב' אמות משום דשם היה מעיקרא הרחקה של ב' אמות ואין שייך שם ביטול פתח אם כן פשיטא דבזה דשבקו לפתחא רבא ונתבטל תקונו ושם פרצה עליו ופרצתו בד' ואם כן מאי מועיל צוה"פ לזוטא ואפילו לדעת הבית יוסף קשה דצורת הפתח לזוטא ל"ל דבלחי או קורה סגי והפרצה בעשר אינה אוסרת. וגם אם נפרש כן לשון הא"ז מה שכתב דאם עשה צורת הפתח לזוטא לא בטיל דהיינו התיקון שבפתחא רבא וזה אינו דהא ודאי בטל הוא כיון דשבקו ליה אלא שאנו דנין אותה כפרצה שאינו יתירה מעשר ואם כן לא הו"ל למכתב בהאי לישנא לא בטיל: וראיתי בלבוש שנתן טעם דאי עבדי צורת הפתח לזוטא חשבינן שתיהם לפתחים כו' דשתיהן חשיבי לו זו משום גדולתה וזו משום צורתה אבל כשלא עשה צורת הפתח לזוטא ועייל ונפיק בה ושביק פתחא הגדולה מיחזי דחשיב לה לזו הפתח ובטל הגדולה מהיות פתח כו' ולפי עניות דעתי הוא דחוק מאוד דלכאורה איפכא מסתברא דכיון דשבקו פתחא רבא ועיילי בזוטא וגם עשה לזוטא צורת הפתח בוודאי שנתבטל תורת פתח מפתחא רבה לגמרי ובטל תיקונו ואי לא דמיסתפינא ה"א דהך דאם עשה צורת הפתח לזוטא לא קאי אהיכא דשבקו פתחא רבא כלל רק קאי אהך דקאמר ויעשה פס אמה ומחצה כו' דעלה אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל ליה ועל זה כתב דאם עשה צורת הפתח לזוטא לא מבטל ליה והן הן גם כן דברי הד"מ הנ"ל בשם הא"ז לענין הרחיק הלחי שלשה טפחים דאם עשה צורת הפתח לא אמרינן אתי אוירא וכמו שכתבתי לעיל. ואל תתמה שבהגהת אשר"י נראה דקאי אהא דאם שבק פתחא רבא כו' שידוע שלפעמים נמצא בהגהת אשר"י ערבובי דברים לפי שעל הרוב הועתק בספר קיצור הא"ז אבל מאי אעשה אחרי שבבית יוסף ושלחן ערוך כתב דברי הגהת אשר"י כפשטן וגם הרמ"א לא אמר בה ולא מידי ובספר תפארת שמואל ראיתי שכתב להגיה ואי עבדי צורת הפתח לרבה לא בטל וגם זה צריך עיון כיון דמכל מקום עיילי בפיתחא זוטא אפילו היה סתום לגמרי היה צריך תיקון אי לאו שניתר בעומד מרובה על הפרוץ כדאמרינן גבי לחי הבולט כו' אם כן אין הלשון מתוקן מה שכתבו לא בטל דמשמע שתיקון המבוי לא בטל וזה אינו דהא התיקון ודאי בטיל כיון דשבקו האי פתחא ומה בכך שעשה לו צורת הפתח להתיר הפרצה רק היתר המבוי הוא משום עומד מרובה על הפרוץ וצ"ל שר"ל שהאי תיקון שעושה להך פתחא רבה שלא יהיה נקרא פרוץ לא בטיל כיון שיש לו צורת הפתח אע"ג דלא עיילו ונפיק אבל מ"מ הכשר המבוי בהך פתחא זוטא דעיילו ונפקו ביה הוא ע"י עומד מרובה על הפרוץ והוא דחוק לפי עניית דעתי גם גוף הדין צריך עיון דלפ"ז במבוי רחב י' ועשה צוה"פ לששה והשאר פרוץ בלי צוה"פ ועיילו ונפקו בהנך ד' ואין שם תיקון אחר הוא מותר בעומד מרובה על הפרוץ שהששה שיש עליהן צוה"פ כסתום דמי לפי עניית דעתי צ"ע בזה. ואע"ג דפס ג' שעשאו מקנים פחות מג' מהני למהוי עומד מרובה על הפרוץ כמבואר ס"ס שס"ג מדברי הגהת אשר"י מ"מ אפשר דלבוד מתחשב טפי כסתום מצוה"פ. ועיין בר"ן דסוכה דלמהוי דופן לא מהני צוה"פ אע"ג דלבוד מהני ואפשר לומר דהכא דהך פתחא זוטא ניתר ע"י הפס ג' שלימות שהוא עומד מרובה והפתחא רבה שביטל תיקונו אישתרי ליה ע"י צוה"פ שפיר דמי בכה"ג דנהי דנימא דלא הוי כסתום ממש מ"מ גם פרוץ לא הוי ומועיל הפס הג' לבד לגבי פתחא זוטא למשריה בעומד מרובה על הפרוץ וצ"ע: אך לפי מה שכתבתי דהך דעשה צורת הפתח לזוטא לא בטיל לא קאי אאם שבקו פתחא רבה כלל רק לענין אם עשה פס ומחצה והרחיק ב' אמות ועשה פס ומחצה דאמרינן אתי אוירא על זה אמר דאם עשה צורת הפתח להנך ב' אמות שהוא הפתחא זוטא לא בטל באוירא דהאי גיסא אתי שפיר ואפשר דאפילו עשה צורת הפתח לכל החמשה אמות דינא הכי אלא דהגה"ת אשר"י קאי על דברי הש"ס דלא מיירי בהכי ולקמן אבאר אי"ה בדברי הירושלמי בזה: ומ"ש כ"ת דלפי מה שכתב התבואות שור להוכיח מדברי התוספות תיקשי נמי אתה"ד שכתב לחלק דלחי הוא כאצבע ושיעור קנים דצורת הפתח הוא בכ"ש והאריך בזה ובאמת לק"מ דהמעיין שם יראה דלפי מה שנדחק שם בתה"ד ליישב המנהג שלא יסתור דעת מהר"מ הסובר דלחי יש לו שיעור כחוט הסרבל ולכן החמיר מהר"מ והוסיף שיהיה עובי אצבע ובודאי שאין זה שיטת התוספות שכתבו לקמן דף פ' ע"ב ד"ה אבל קורה וז"ל אע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רוחב משהו מיהו בעי מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו עכ"ל ונראה שר"ל דאף ע"ג שהיה סברא להחמיר כיון דלשריפה עומד כשרוף דמי וכמאן דליתא לגמרי ועל זה כתבו דבשיעור זוטא דהיינו שיהיה כאלו הוא רוחב משהו לא קפדינן בדרבנן ואע"ג דכתותי שיעורו היינו שיעור הרוחב ולא האורך וכמ"ש ה"ה פי"ז מהלכות שבת שהראב"ד הקשה על הרמב"ם מגובה הלחי וה"ה כתב וז"ל והתירוץ בזה שיש נקודות וקוים ושטחים וכל זה לקוח בדמיון ואין מציאת בפועל בנקודה אלא בקו והקו לא ימצא אלא בשטח והשטח לא ימצא אלא בגולם. והגולם הוא שיש לו ג' רחקים שהם ששה צדדים וזה מבואר לפיכך כל מה שיצרך לרחקים שיעור נקודה ושופר וכיוצא בהם אין עושין אותה מאשרה לפי שהוא כמכותת והסרת השיעור. וכל מה שאין צריך לרחקים שיעור אלא לאורכו בלבד הרי הוא כקוים ומותר בכל דבר עכ"ל הא למדת שאם היה צריך לרחבו איזה שיעור אם הוא מאשרה ככתות דמי ואם כן ע"כ דהתוספות סבירא ליה דכחוט הסרבל לאו דוקא ולא בא למעט פחות מזה כלל אלא אורחא דמלתא נקט שעל הרוב יש בו עכ"פ כחוט הסרבל. ועיין בחולין דף ע"ו לענין צו"ה שנפסוק אמר רבנאי אמר שמואל אפילו לא נשתייר מהם אלא כחוט הסרבל כשרה עיין שם דמשמע שאין שיעור לדבר רק אורחא דמלתא ורגילות נקט וע"ש במגדל עוז שכתב ומה שהקשה הראב"ד ז"ל כבר תירצוהו רבותינו בעלי התוספות כו' אף על גב דלחי נמי שיעורא דגובהו עשר מיהו קורה יש בה שיעור אורך ושיעור רוחב כו' עיין שם ומה שכתב במגדל עוז בשם התוספות וכן סולם כו' צריך עיון דהא סולם בעי שיעור ברוחב וכן מבואר בתוספות שלפנינו. וכן כתב הריטב"א שם וז"ל וכ"ת לחי נמי הא בעינן שיעורו בגובהו כו' יש לומר כיון דברחבו ליכא שיעורא הקיל בדרבנן ולא חששו לכתוב שיעורא דגובהו עכ"ל וזהו כוונת התוספות שכתבו כיון דלא בעי אלא שיעורא זוטא לא החמירו בו כו' ר"ל דלא החמירו בשביל השיעור דגובהו ולעשותו כמאן דליתא לגמרי וא"ל דכוונת התוספות דכיון דלא בעי אלא שיעורא זוטא דהיינו כחוט הסרבל לא החמירו בו דז"א דודאי אין סברא לחלק בין שיעור לשיעור כיון דנאמר דחוט הסרבל שיעורו הוא שנפסל בפחות מזה ובצורת הפתח הוא כשר בפחות מזה ואם כן כיון דגמרינן ביה שיעורו דכחוט הסרבל מה"ת לא נאמר דבאשרה מיכתת שיעור' עד שנאמר מ"ד לחי אבל קורה לא כו' דלמא לחי וקורה כי הדדי נינהו דבתרווייהו מכתת שיעוריה וגם שהרי בראש דבריהם כתבו התוספות וגם רוחב משהו מיהו בעי ואם היו סוברים דחוט הסרבל שיעורא הוא הו"ל למימר וגם רוחב כחוט הסרבל מיהו בעי שזה יסוד הקושיא שאנו צריכים לדחוק בתירוצא ולומר דכחוט הסרבל שיעור זוטא הוא ולא החמירו אך האמת יורה דרכו דמ"ש שיעור זוטא ר"ל שיעור האורך ברוחב משהו כפשיטות דבריהם בקושיא