בית אפרים קכה

כו' ואם כן היינו במשוכין דוקא וקאמר דמתניתין במשוכין כו' ותני כן דסמוכין לכותל פחות מג' מותר ובג' צריך עומד מרובה וע"כ דאתיא כר"י דלרבנן אין לחלק בין פחות מג' לג' ואם איתא דר"י גם בסמוכין סבירא ליה דבעי לחי רחב ג"ט אם כן מאי רבותא דפחות מג' דהא בכה"ג אף בג' ויותר שרי דהא העומד מרובה על החלל אלא ע"כ דבסמוכין מודה ר"י דסגי בכל שהוא אלא במשוך ג' סבירא ליה דבעי לחי ג"ט והא דנקיט עומד מרובה לאו דוקא אלא כיון דשוה מהני עומד מרובה קרי' ליה ואפשר שצ"ל מג' ואילך והוא שהיה עומד מרובה כו' ומאי דקאמר ר"י במתני' ג' היינו כשאין הפרצה רק ג' דכיון דעומד חשוב הוא ואין הפרצה רבה עליו מהני א"נ סבירא ליה דפרוץ כעומד מותר ולא אמרינן אתי אוירא כו' וכמו דס"ד דמקשה בההוא דמבוי ט"ו אמה דפריך ויעשה אמה כו' וראיתי בקרבן העדה שהגיה ולא כן תני כו' ואין נלענ"ד והנה מהברייתא זו שהביא הירושלמי משמע כדברי הש"ג בשם ריא"ז דלחי רחב מהני אף ברחוק יותר מג' אם העומד מרובה על החלל אך בתוספתא שלפנינו ראיתי ברייתא זו בשינוי לשון קצת ושם איתא משוכין מן הכותל שלשה טפחים צריך למעט ולפום הך לישנא משמע שיוסיף קצת על רוחב הלחי בענין שלא יהיה הפרצה ג"ט וגם במ"ש בירושלמי דבסמוכין מודה ר"י מתלמודא דילן מוכח דליתא שהרי בדף יו"ד ודף י"ב גבי קטנה בעשר כו' אמרינן רבי הוא וסבר לה כר"י והתם בסמוכין מיירי וע"כ דאף בסמוכין סבירא ליה לר"י דבעי ג"ט ועיין בירושלמי ובקרבן העדה שם. ומכל מכל לפמ"ש בפירושו דברי הירושלמי אתי שפיר מה דקשיא לי לעיל על הירושל' שכתב במבוי ט"ו אמה עושה פס ג' אמות ומשהו ואותו כ"ש נידון משום לחי דהא מהראויה להעמידו בצד השני אצל כותל המבוי ולפי מה שכתבתי א"ש דהירושלמי לשיטתו דסבירא ליה דלרבנן דסבירא ליה שיעור לחי בכ"ש אף במשוך ג"ט יש שם לחי עליו ואם כן אין קפידא אף שיהא עומד אצל הפס אך לדידן דקיימ"ל כש"ס דידן דרבא אמר אליבא דהלכתא בהפליגו מן הכותל ג"ט פסול אם כן יש להעמיד הלחי מצד הכותל ולא אצל הפס וכמש"ל וקצת צ"ע בירושלמי ריש סוכה דאמר התם לענין שלשת אפילו טפח והוא שתהא נתונה בתוך ג"ט כלחיים משמע דלחיים לכ"ע צריך שיהיה תוך ג"ט: ומ"ש כ"ת בשם הש"ג בשם ריא"ז דסבירא ליה אליבא דהרר"י בלחי רחב אף שהרחיק ג"ט כשר צ"ל כיון שהלחי צריך היכר אף למ"ד משום מחיצה וכאן שהועמד הפס כדי לסתום המבוי לא הוי הכירא וכעין שכתב המג"א סי' תר"ל לענין קנים של צוה"פ המגיעין לסכך כו' והאריך בזה. והנה מ"ש שהש"ג בשם ריא"ז סבירא ליה כן אליבא דהרר"י משגה הוא דמה ענין הריא"ז להרר"י והריא"ז סברא דנפשיה קאמר והירושלמי מסייע ליה כמש"ל ומ"ש דהכא לא הוי היכר כיון שהועמד הפס לסתום המבוי ליתא דהא לחי הבולט מדופנו של מבוי דהיינו שלא נעשה לשם לחי אלא הוציא בנינו משום חיזוק אמרינן דנידון משום לחי ומה לי משום חיזוק או משום מיעוט מעשר אמות ומה שכתב כ"ת מדברי המג"א בקנה המגיעין לסכך וקשיא ליה מהא דקיי"ל לחי העומד מאליו כשר ולכן כתב דכשנעשה לשם סכך גרע ולפי"ז אפשר דהכא נמי גרע כשנעשה לשם הכשר מבוי למעטיה מעשר אמות אבל ז"א שהרי גם לדבריו אינו אלא משום דלחי צריך קצת היכר והרי בצוה"פ אין צריך לזה ואפ"ה סבירא ליה דלא מהני משום שלא נעשה לשם כך ואם כן ע"כ שאין ללמוד משם לכאן. אך בלא"ה ליתא לחילוק זה שכתב כ"ת דלפי שנעשה לשם סכך גרע דהא המג"א מייתי לה מהירושלמי דקאמר אין סוף סכך מציל בסוכה והיינו כדאמר התם טטרפיליאות שבכרכי' אסור לטלטל תחתיהם מפני שהם סוף תקרה ואין סוף תקרה מציל משום פיאה. וכן כתב בקרבן העדה שם ואם כן בסוף תקרה שאינו בא להכשיר אפ"ה אינו מציל לפי שלא נעשה מתחילה לכך. ואם כן תיקשי להירושלמי מהא דקיי"ל בלחי העומד מאליו דהוי לחי. ודוחק לומר דהירושלמי סבירא ליה כרבא וגם דהא מחיצה העומדת מאליה לכ"ע הוי מחיצה וא"ל דהיינו מחיצה ממש אבל בצוה"פ שאינו רק הכשר מחיצה לא ז"א דהא אמרינן התם דרבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אלמא דאי הוי סבר משום מחיצה הוי מודה לאביי ואם כן למה לא יועיל סוף תקרה וסוף סכך אכן לענ"ד דאף על גב דבעלמא צוה"פ הוי טפי כמחיצה מלחי מכל מקום לענין עומד מאליו עדיף לחי טפי דבשלמא במקום שמועיל היתר לחי לא איכפת לן אם עומד מאליו דכיון דסמכו עליו מאתמול הוי כמחיצה משא"כ היכא שאין לו היתר בלחי ולצוה"פ הוא צריך לאו בצורתא תליא מילתא דהרי כל פרצה הוא פתח פתוח רק בכוונה תליא מלתא כיון שזה עשה מתחלה לכך צוה"פ שוב הו"ל כרה"י שכל רה"י יש לו פתח פתוח לר"ה משא"כ אם לא נעשה מתחלה לכך מה שיש כאן צורה לא מהני ליה לאפוקי מתורת פרצה שהרי א"ל בזה צורתו מוכחת עליו שזהו פתח רה"י כיון שידוע לנו שלא נעשה בפתח הזה של רה"י אלא לשם דבר אחר כגון לתקרה או לסכך ואם כן שפיר מייתי המג"א מהירושלמי לענין צוה"פ דסוכה אף לפי מה דקי"ל בלחי דמהני. אך לענ"ד מה שכתב המג"א על המרדכי והגמי"י לק"מ דהירושלמי מיירי לענין עיקר דפנות הסוכה דקי"ל דבעי שני דפנות וטפח אי מהני בכה"ג למהוי דופן וכן בהאי דטטרפיות שבכרכים לענין עיקר המחיצות מיירי מה שאין כן המרדכי והגמי"י דמיירי למאי דקי"ל דדופן שלישי בעי טפח וצוה"פ שפיר מהני צוה"פ הנעשה שלא לשם כך ואפשר שלזה כיון בקרבן העדה שם וע"ש שצ"ע וקצרתי: ועכ"פ בהא דאיירינן בה ודאי דמוכח מהתוספות שכתבו דבעי לחי אחר כיון דמופלג ג' מהכותל דס"ל דמה שהוא רחב לא מהני למהוי לחי דאף דלחי בעי הכירא קצת מכל מקום כ"ש פחות מד"א שאינו נדון משום מבוי שפיר היה מקום לחושבו לחי אי לא דרחוק ג"ט. ולדבריו לא היה התוספות צ"ל משום דרחוק ג"ט דהא אפילו אם היה קרוב אינו עולה לפי שלא נעשה לשם זה אך באמת אפילו תימא דאם לא נעשה לשם זה פסול מכל מקום עדיין י"ל דבאמת מתחלה עושין אותו לשם זה שיהיה לחי ויעלה להכשר סתימת המבוי ואם נפשך לומר שאינו עולה לכאן ולכאן שאף אם עושה תחלה לשם כך היינו לפי שיש קול והוי הכירא כמו שכתבו התוספות שם אליבא דרש"י משא"כ בזה שאין לו קול דהא י"ל דנעשה לסתימת המבוי לחוד מכל מקום מנ"ל להש"ס להקשות דלמא שבקי כו' ובטל התיקון דלמא באמת א"צ תיקון אחר בכה"ג. ומה שכתב כ"ת בסוף דבריו שכיון שרחוק ג"ט אינו היכר כ"כ ג"כ בתשובתי אך גם בזה צ"ע דמ"מ מנ"ל להש"ס סברא זו עד שיקשה ודלמא שבקו כו'. ומה שכתב כ"ת כמו קורה המרוחקת ג"ט ז"א דלא אשכחן הך דינא גבי קורה רק לענין נעץ יתידות ויש בנטייתן ג' דאז אינו על אויר המבוי כלל ולא הוי היכר משא"כ בלחי אף עפ"י שמרוחקין מן הכותל ג"ט מכל מקום בתוך אויר המבוי הוא (וראיתי במחצית השקל שכתב ג"כ דומה קצת לקורה אע"ג שיש לחלק קצת דמיון יש ונראה כוונתו שיש לחלק כמ"ש) ועוד דהא הפס ג' אמות הוא עומד אצל רוחב יו"ד אמות של המבוי שהיא צריכה להיתר לחי ולא רחוקה הוא ממנה אך בתשובה שם כתבתי טעמא אחרינא שא"א לחשוב הפס ללחי כיון שהוא עומד חוץ להכשר רוחב המבוי דהיינו היו"ד אמות ובכל דוכתי בעינן שיהיה הלחי בתוך היו"ד אמות וע"ש מ"ש על דברי התוספות בזה: והנה בד"מ כתב בהא דהרחיק ג"ט פסול וכתב בא"ז דאי עבדי ליה צוה"פ לא אמרינן ביה דאוירא דהאי גיסא והאי גיסא מבטלי ליה עכ"ל והבאתי דברי הד"מ בתשובתי וגם כ"ת הביאם וזה ודאי צ"ע על אא"ז בבכ"ש שלא הזכיר מדברי הד"מ בשם הא"ז אך לענ"ד נראה שר"ל דאע"ג שאם לא עשה רק לחי לבד רחוק ג"ט הוא פסול מכל מקום אם עשה צוה"פ אצל הכותל אף עפ"י שלא עשאו ע"פ כל רוחב המבוי רק לד"ט בלבד אף עפ"י שהקנה השני של צוה"פ הוא רחוק יותר משלשה לא אמרינן גביה אתי אוירא כו' ובטיל ליה צוה"פ כיון שצוה"פ כמו מחיצה גמורה הוא מחמת שני הקנים אמרינן דחשיב כאלו עשה לחי רחב ד"ט אצל הכותל ואין כאן אוירא דהאי גיסא כלל. והנה בהג"א כתב גבי הא דמבוי ט"ו אמה דאי שביק פתחא רבא ועייל בפתחא זוטא בטל כל תיקון המבוי ואי עבדי צוה"פ לזוטא לא בטל מא"ז עכ"ל. והביאו בש"ע סימן ל"ה וטעמא לא ידענא דס"ס נתבטל התיקון שעשה לפתחא רבא שהוא עשר אמות ולא יהא שהכותל