בית אפרים קכד

שבת דנעשה מחיצה למבוי אע"פ שהפרוץ מרובה ולא איכפת לן באוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כיון דמכל מקום לא נפיק מתורת לחי ומה לי שהפרוץ מרובה מצד אחד או משני צדדים כיון שעומד עצמו לא נתבטל ולכן שפיר כתב הרר"י דלכך ר"י בעי שיהיה הלחי ג"ט דאז אם יפליגנו ג"ט לא ליתי אויר' כו' וה"ה אפילו יותר מג' משום דבאמת לענין מחיצה אין חילוק בין ג' ליותר מג' דאף באויר ג' והמחיצה ג' הוי שייך אתי אוירא כמש"ל דאע"ג דפרוץ כעומד מותר מ"מ אמרינן אתי אוירא כו' אי חד צד פרוץ מרובה כדאמרינן גבי ויעשה פס אמה ומחצה אלא דהכא לענין לחי טעמא אחריני הוא כיון שג' הוא דבר חשוב ואינו מתבטל אז בין יפליגנו ג' שיהי' הפרוץ כעומד מרוח אחת או אפילו יותר מג' דהוי פרוץ מרובה משני רוחות מכל מקום לענין לחי גמירי דאין פרוץ מרובה מוציאו מרשות היחיד כלל מה שאין כן אם הלחי פחות מג"ט אם הוא מפליגו ג' דבכה"ג לענין כלאים הוא מתבטל לגמרי ואפילו כנגד העומד אסור אם כן אין לו דין לחי כלל דאמרינן אתי אוירא כו' ומה שכתב הרר"י כדאשכחן במדה אמצעית של כלאים כל שהוא ג' כו' דהוא ראיה לסתור דהתם אפילו בג' אמרינן אתי אוירא כו' א"ש דהתם אליבא דרשב"ג דסבירא ליה דדוקא ד"ט הוי דבר חשוב במחיצה ואנן קי"ל כרבנן רק דילפינן מינה כמו פחות מד' לרשב"ג אם הוא במלואו בנכנס ויוצא אמרינן אתי אוירא כו' כמו כן לרבנן במחיצה פחות מג' אמרינן אתי אוירא ולכך בעי ר"י שיהא הלחי ג"ט דאז הוי כמו אם הוא ד' לרשב"ג דאמרינן כנגד העומד מותר וטעמא כמו שכתב רש"י שם כיון דאיכא עומד חשוב אויר לא מבטל ליה לגמרי ולא נפיק מתורת לחי וכיון שהוא לחי ממילא דלא חיישינן לאויר כלל כנלענ"ד ליישב דברי הרר"י ז"ל: ומאי דכתיבנא דהרר"י קאי בשיטת בעהמ"א דלמאי דמפרש רבא דברייתא כרשב"ג בטלה מדה אמצעית וגם בג' כנגד העומד מותר לכאורה משמע הכי מדברי הרר"י במתניתין דמקיפין שלשה חבלים שכ' שאם היה בין חבל לחבל שלשה טפחים אתי איירא כו' דכל עומד שהוא פחות מג"ט אין בו כח לעמוד כנגד הפרוץ שבשני צדדיו או למעלה ממנו או למטה ממנו ועוד שהרי הפרוץ מרובה על העומד הוא עכ"ל משמע דעומד ג"ט שפיר יש בו כח לעמוד כנגד הפרוץ וכוונת דבריו דמתחלה קאמר דכיון שהוא פחות מג"ט אין בו כח לעמוד כלל כו' והיינו אפילו שהעומד עצמו מתבטל כמבואר לענין כלאים. ושוב כתב ועוד שהרי פרוץ מרובה כו' ר"ל דאפילו אם היה בו ג"ט שיכול לעמוד נגד הפרוץ שלא יתבטל הוא עצמו מכל מקום פרוץ המרובה מבטל ליה מתורת רשות היחיד ועושהו כרמלית כדין כל פרוץ מרובה שפוסל במחיצה לשבת אך צריך עיון ממ"ש הרר"י בסוף מתניתין דשיירא דכתב והא דבעינן בחצר פס ד' כו' ובלבד שיהא העומד שלה ד"ט אבל בפחות מכאן אתי אויר הפרצה ומבטל ליה כו' ע"ש מבואר דאזיל בשיטה דמדה אמצעית הוא נמי לדידן אליבא דהלכתא והיינו כאביי דמוקי כרבנן ומודו רבנן דכל למשרא כנגדו אי איכא מקום ד' חשוב כו' ואפשר דסבירא ליה דאף רבא מודה בהא לענין שבת וכדאשכחן לענין בין הלחיים דמפליג רבא בין ד' לפחות מד' ועיין בריטב"א מ"ש בזה ועל כל פנים משמע מדבריו דלענין שבת דוקא בעומד ד"ט הוא דהוה עומד חשוב ואפשר שלא כ"כ אלא לענין חצר דגמירי דבעי פס ד' וכמו שכתבו התוספות בדף ה' ע"ב ולכן כתב שיהיה העומד ד"ט דאל"כ אמרינן אתי אוירא כו' משא"כ בעלמא אף בפס ג' לא אמרינן אתי אוירא דלרבנן גם ג"ט עומד חשוב מיקרי: וממוצא הדברים אנו למידים שמ"ש הרר"י דאם הלחי רחב שלשה לא אמרינן אתי אוירא היינו מחמת שהוא שיעור חשוב ולא בטל שם לחי מעליו ובלחי לא חיישינן לאויר המרובה אבל כשאינו בתורת לחי רק כשאנו דנין מתורת מחיצה שפיר שייך אתי אוירא אף בשיעור חשוב והיינו ההוא דגבי מבוי ט"ו אמה. אך לכאורה אף שהוא שיעור חשוב א"א לדון בו דין לחי דלחי דאגמריה רחמנא למשה שיהיה רה"י ע"י היינו היכא שהוא מצורף לשלשה מחיצות דאז על ידי הלחי נעשה הרשות מוקף ד' מחיצות ונעשה רשות היחיד גמור מה שאין כן אי האי לחודיה קאי ברוח רביעית ואינו מצורף לשאר המחיצות אין לו דין לחי וממילא דאין כאן מחיצה ברוח רביעית כלל דא"ל שזהו המחיצה והפרצה משני הצדדים שהם פחותים משער כפתחים הם דאדרבא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא כו' ופרצות אילו מוציאים אותו מדין רשות היחיד ויש לו דין כרמלית וגדולה מזו אפילו אם הוא רחב ד' ומרובה מאויר שבינו לכותל אין כאן היתר כיון שאינו מקושר עם שאר כותלי המבוי שהרי הגדיים בוקעין בין הלחי לכותל והוי הפסק אפילו היכא דשייך למימר גוד אחית מחיצתה כמבואר בשבת דף ק"א ודווקא לענין הכשר דעומד מרובה על הפרוץ לא איכפת לן בבקיעת גדיים כמש"ל אבל מכל מקום הפרצה המפסקת מוציאתו מתורת לחי ואם כן אין לחי למבוי זה וצ"ל דר' יוסי בשיטת ר' יוסי בר יהודה אמרה דסבירא ליה בשבת דף ק"א דאמר נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל כו' ע"ש דמבואר דסבירא ליה דבקיעת גדיים לא מעכבי מלמימר גוד אחית ומכ"ש לפי מה דבעי למימר דר' יוסי בסוכה דף ט"ז בהא דהמשלשל דפנות סבירא ליה דמחיצה תלויה מתרת ביבשה אף לענין שבת והיינו כר"י בר יהודה ועיין בפ"י שם ואם כן א"ש בלחי ג"ט שהוא חשוב אף שמופלג מהכותל וליכא לבוד דלא גמירי לבוד אלא בפחות מג' מכל מקום שפיר מצרפינן ליה לשאר מחיצות כיון שאינו שום דבר חוצץ ביניהם ולבקיעת גדיים לא חיישינן ואין זה מעכב מלצרף המחיצות כמו שאין בקיעת גדיים מעכב מלומר גוד אחית. ולפי זה אנן לדידן דקי"ל כרבנן דבקיעת גדיים מעכב מלמימר גוד אחית כמבואר בשבת שם ואם כן הוי כאילו יש שם דבר חוצץ ביניהם א"כ אף אם הלחי רחב ג"ט מכל מקום נפיק מדין לחי שהרי אינו מצורף למחיצות המבוי שבקיעת גדיים מפסקתן וא"כ ממילא שמתבטל משום דאתי אוירא כו' אף שבצד אחד פרוץ כעומד ואפילו אם הוא רחב ד' ומרובה על האויר שבינו לכותל מכל מקום עכ"פ נפיק ליה מתורת לחי וצריך לחי שיהיה מקושר עם כותלי המבוי בלי הפסק בקיעת גדיים דאל"כ אין ליתן עליו דין מחיצה רביעית דהא מכל מקום הפרוץ מרובה על העומד וכן מוכח גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי דאי לאו שניתר משום עומד מרובה על הפרוץ או שנידון משום לחי אין לחשבו כמבוי סתום מארבע רוחותיו וכן בהא דפריך דלמא שבקו פתחא רבא כו' ולכך שפיר כתבו התוס' והרר"י שם דאף שיש פס ג' אמה דלא שייך אתי אוירא מ"מ צריך לחי אחר הסמוך לכותל המבוי: והשתא א"ש בפשיטות מ"ש הרר"י במתניתין דהכשר מבוי דמופלג ג"ט פסול משום דאתי אוירא כו' דהתם מיירי אליבא דהלכתא דקיי"ל כת"ק דסגי בלחי כו' ובכה"ג מיפסל בפשיטות משום דאתי אוירא כו' ואע"ג דלטעמא דבקיעת גדיים אפילו בלחי רחב פסול מכל מקום לא נחית השתא לפלוגתא דרבנן וריבר"י אי בקיעת גדיים מבטל אי לאו דאפילו תימא דבקיעת גדיים לא מעכב מכל מקום בזה פסול מטעמא דאתי אוירא כו'. ולפי מה דקי"ל דבקיעת גדיים מעכבא אף אם הלחי רחב הרבה לא מהני. ולכך אמר רבא סתם לחי שהפליגו כו' דמשמע בכל לחי אפילו רחב דומיא דהגביהו מן הארץ שלשה טפחים דלא מהני אפילו רחב טובא משום דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בו ותרווייהו מיירי בחד גוונא ובין שהלחי קצר ובין שהוא רחב כיון שאינו מקושר למחיצות המבוי לחי אין כאן מחיצה אין כאן דהא הרוח רביעית פרצתו מרובה על העומד וכדכתיבנא: וראיתי בירושלמי אמתניתין דפליגי ת"ק ור"י איתא מתניתין במשוכין מן הכותל אבל אם היו סמוכין לכותל אף ר"י מודה ותני כן עשה לחיים למבוי אם גבוהים מהארץ פחות מג' או שהיו סמוכין לכותל פחות מג' מותר ג' והוא שהיה העומד מרובה על החלל עכ"ל. ונראה פירושו דסבירא ליה דודאי לרבנן דסבירא ליה כ"ש נידון משום לחי אין לחלק בין סמוכים בין משוכין כיון דהלכתא גמירי דלחי כ"ש הוי מחיצה אעפ"י שאינו עומד חשוב ומן הדין שיתבטל ברוב הפרוץ והתורה הכשירתו להיות מחיצה אם כן אף אוירא דהאי גיסא והאי גיסא לא מחריב ביה רק אליבא דר"י דבעי ג"ט אלמא דסבירא ליה דבעי עומד חשוב איכא לספוקי אי סבירא ליה דמאי דגמירי שלחי יועיל משום מחיצה הוא בשיעור חשוב דוקא דהיינו ג"ט ואם כן אף בסמוכין בעי ג"ט או מה דסבירא ליה דבעי מקום חשוב היינו כדי שלא יתבטל באוירא דהאי גיסא