בית אפרים קכג

מכל מקום הגדיי' בוקעין בין מחיצה זו לכותלי המבוי ואם כן אין המחיצה הרביעית מחוברת לשאר המחיצות ואין בזה הכשר מבוי וכן מבואר לענ"ד דהא כל חיליה דאא"ז מהדא דהתוספות שהוקשו דל"ל צורת הפתח דהכא עכ"פ לחי הוא ולא תירצו דנ"מ במרוחק מהכותל כו' ואין מזה הוכח' רק לאסור מה שמרוחק משני צדדים אבל מה שמרוחק מצד א' שפיר י"ל דמהני בצורת הפתח דלא מצי התוספות לתרוצי דנ"מ בצורת הפתח במרוחק מצד אחד אכתי תקשי דל"ל צורת הפתח דבקנה אחד סמוך לכותל סגי להיות עליו תורת לחי אבל לענין מרוחק משני רוחות דפסול דייק שפיר מדברי התוספות דגם בצוה"פ לא מהני בכה"ג דאל"כ מאי קשיא להו דנ"מ טובא בקנה שע"ג שנעשה צוה"פ ומהני אף שהקנים שבצדדים מרוחקים מהמבוי ג"ט דאז אינם עולים משום לחי אלא ודאי דבכה"ג אף משום צורת הפתח לא מהני: ומ"ש כ"ת וז"ל ומאוד אני תמה על מה שהחליט הבכ"ש דאפילו בעומד מרובה עה"פ פסול מטעם מחיצה שהגדיי' כו' שהמעיין בדף י"ו בהא דקאמר לא דמי פסולא דסיפא כו' ופרש"י דאי עומד מרובה ל"ח לגדיי' ואי התוספות חולקין על רש"י ה"ל לפלוגי על פירושו עכ"ד. ונפלאתי עליו דתלי בוקי סריקי באא"ז אשר לא עלה על לב בר בי רב דחד יומא דעומד מעה"פ יפסול מטעם מחיצה שהגדיי' כו' ולמה הלך בדרך למרחוק והביא מדברי רש"י לקמן דף י"ו והלא ממקומו הוא מוכרע בההוא דוכתא גופא שלמד ממנו אא"ז דלא מהני הפס ג' אמות למהוי לחי משום שמרוחק שני אמות מן הכותל ומכל מקום מועיל שחמש אמות העודפים ניתרים על ידי עומד מרובה. וכל הש"ס והפוסקים מלא מזה דעומד מרובה מתיר לפרצה עד יותר מעשר אמות ואין להאריך בדבר פשוט ומבואר נגלה דמ"ש אא"ז דטעמא משום מחיצה שהגדיי' כו' היינו כשאנו באים לתת עליו תורת לחי שהוא משום מחיצה דהיינו סתימה ברוח רביעית דכיון שהגדיי' בוקעין בין כותלי המבוי ללחי אינו מצטרף להם להתיר המבוי משום מחיצה משא"כ כשאנו באים לדין ההיתר שלא מתורת לחי רק מדין עומד מרובה פשיטא דאין בזה משום בקיעת גדיי' כלל והלכך שפיר כתבו התוספות דאע"ג דהפס מתיר צדו א' מחמת שהעומד מעה"פ ונשאר רוחב המבוי י' אמות מכל מקום צריך לחי להתיר הי' אמות של המבוי שהפס אינו עולה לו במקום לחי כיון שמופלג ג' מן הכותל והגדיי' בוקעין שם דחד טעמא הוא אם הגביהו ג"ט מהקרקע ולכך צד זה של מבוי שרחב עדיין י' אמה ואין בו היתר משום עמעה"פ צריך לחי להתירו ומש"ה פריך עלה דלמא שבקו כו' ובדברי התוספות מבואר גם כן בירושלמי ריש עירובין וז"ל היה רחב ט"ו אמה ר' בא ור"ה בשם רב עושה פס של ג' אמות וכל שהוא מרחיקו מהכותל שני אמות מרחיקו מהכותל שתי אמות אותו וכל שהוא נדון משום לחי והשאר הוא רה"י שהעומד רבה על החלל עכ"ל ולכאורה לפי מש"ל צ"ע דס"ס הלחי מרוחק מג' מחיצות המבוי ואין לו להעמידו מצד הפס רק מצד כותל המבוי ולקמן אבאר שיטת הירושלמי בזה: והנה דברי הרר"י שכתב טעמא דר"י דבעי לחי ג"ט דבעי דבר חשוב במחיצה שאפילו יפליגנו מהכותל ג' לא ליתי אוירא דהאי גיסא כו' לענ"ד יש לתמוה דאם יפליגנו ג' אף אם הלחי ג"ט למה לא נאמר אתי אוירא כו' דאפ"ת פרוץ כעומד מותר מכל מקום הא אמרינן עלה דהאי דמבוי ט"ו אמה כו' ויעשה פס כו' אפ"ת פרוץ כעומד מותר אתי אוירא דהאי גיסא כו' ומה דמייתי הרר"י עלה במאי דאמרינן במלואו נכנס ויוצא היינו משום דהיכא דליכא למימר אתי אוירא כו' דהיינו שהאויר שמשני הצדדים אין שום אחד מהם מרובה על הפרוץ אלא שניהם הם כמילואו ממש אז אמרינן דלא מתבטל משא"כ אם צד א' מן הפרוץ האויר רבה עליו וצד השני שוה לו שפיר הוא מתבטל. וגם על גוף הטעם יש לתמוה דאם באו לחוש שמא יפליגנו ג' ולכך נצריך לחי ג' ניחוש ליה שמא יפליגנו יותר מג' ואף שיעשה לחי ג' עדיין יהיה הפרוץ רבה עליו ואם ר"ל כיון דג"ט דבר חשוב הוא תו לא איכפת לן אף אם יפליגנו יותר מג"ט ויהיה פרוץ מרובה ז"א דגם בהך דמבוי ט"ו קאמר דאם יעשה פס אמה ומחצה וירחיק ב' אמות אף על גב דעמעה"פ מב' רוחות מכל מקום אמרינן אתי אוירא כו' ומכ"ש בזה דליכא עומד מצה"פ כלל ועוד דראייתו מהך דג' מדות הוא ראיה לסתור שהרי התם אמרינן דמג' עד ד' אם הפרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור ואם כן אף אם הלחי ג"ט אינו דבר חשוב במחיצה. ולזה אפ"ל דסבירא ליה להרר"י כמו שכתב בעל המאור דלרבא דאוקי רישא וסיפא דבריית' כרשב"ג וכיון דקי"ל כרבנן אין לנו אלא שני מדות במחיצה וגם בג"ט מותר כנגד העומד ואפילו אם הפרוץ מרובה ע"ש וכ"כ הריטב"א בשם הר"י והראב"ד ז"ל והלכך שפיר כתב דג"ט דבר חשוב הוא במחיצה לדידן דקי"ל כרבנן ואליבא דרבא דסובר דעומד ג' טפחים אם חשוב הוא במחיצה תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן לענין לבוד. ולפי זה יש ליישב גם כן מה שהקשיתי מה תיקן ר"י בלחי ג' טפחי' דהא איכא למיחש שמא יפליגנו מהכותל יותר מג' טפחים: ולפי מ"ש א"ש עפ"י מ"ש בגליון התוספות דף י"ב בשם תוספות ישינים אהא דאמרינן לחי משום מחיצה וא"ת והיכי ס"ד דלחי משום מחיצה הא אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ושמא במחיצה ג' או ד' לא אגמריה עכ"ל ר"ל לענין לחי במבוי דהא בחצר ברוח רביעית פוסל פרוץ מרובה אף במחיצה ד' אך גם בחצר מהני פס ד' או קנה מכאן וקנה מכאן. וכן מבואר בתוספות דף ה' ד"ה שפרצתו כו' וז"ל וליכא למימר דנילף שלא יועיל לחי וקורה למבוי ועומד מרובה לחצר דגמירי לה מסיני דמהני עכ"ל מבואר דלכך אין לחוש ללחי שיהיה נדון מחיצה אע"ג שהפרוץ מרובה בכותל זה ונילף במחיצות חצר דמפסל בפרוץ מרובה משום דגמירי מסיני דבתיקון מבוי בלחי מהני. וה"נ אמרינן התם לענין מבוי שמונה ממ"נ כו' ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי כו' ע"ש: ולפי"ז לכאורה קשה במ"ש הרר"י טעמא דרחוק מהכותל ג"ט משום דאתי אוירא כו' דהא יש לומר דדוקא לענין מחיצה יש לחוש לכך וכההיא דמבוי ט"ו אמה שצריך לעשות מחיצה לסתום החמש אמות בזה אמרינן דאתי אוירא כו' דלענין מחיצה פרוץ מרובה פסול ה"ה נמי דאמרינן אתי אוירא דהאי גיסא כו' משא"כ לענין לחי הנדון משום מחיצה כיון דלענין עיקר דין פרצה דאגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא לא חיישינן בלחי ומהני מחיצתו אע"פ שהפרוץ מרובה דהכי גמירי לה אם כן למה יפסול משם דאתי אוירא דהא משום דין פרצה מרובה אתינן עלה ופרצה אינו מוצא מתורת לחי כלל. ואפשר לומר דבשלמא דכשהלחי סמוך לכותל עכ"פ אין מקום לבטל הלחי מתורת מחיצה אף על פי שהפרוץ מצדו רובא דשדי הך לחי בתר הג' מחיצות שהוא מחובר להם ואינו מתבטל וכיון שעכ"פ הוא בעצמו לא נתבטל ותורת לחי עליו ובלחי גמירי דמהני אע"פ ששאר המבוי פרוץ ברובה משא"כ כשהרחיקו מן הכותל ואמרינן אתי אוירא כו' ומבטל ליה דהיינו שהלחי עצמו מתבטל מחמת שני האוירים אשר סביביו וא"כ אין לנו על מה לסמוך כלל שהרי נפיק הוא מתורת לחי לגמרי ולא שייך דגמירי שלא יפסיד פרוץ מרובה דזה שייך היכא דאיכא עומד משא"כ בזה דאמרינן רואין אותו כאלו אינו וליכא עומד כלל: והשתא לפי"ז יש לומר דהיכא שעושה לחי ג"ט שהוא דבר חשוב במחיצה למאי דסבירא ליה לרבא אליבא דרבנן דרשב"ג ש"ד אפילו הפליגו יותר מג' דכל שהוא דבר חשוב לא אמרינן דאתי אוירא כו' ומבטלין לגמרי דהא לענין כלאים קיימא לן דמג' ואילך נגד העומד מותר אף על פי שהפרוץ מרובה ומשמע התם דאפילו היכא דשייך אתי אוירא אמרינן הכי ואף על גב דלענין מחיצת שבת לא מהני עומד חשוב ואמרינן ביה אתי אוירא כו' המבואר בההוא דמבוי ט"ו אמות מכל מקום אין פירושו שמתבטל ורואין אותו כאילו אינו אלא דמבטל ליה מתורת מחיצה שלא יועיל לענין שבת אף על גב דלענין כלאים כנגד העומד מותר וכמ"ש הריטב"א חילוק זה דכלאים שאני שאנו הולכין אחר ערבוביא משא"כ לענין שבת פרוץ מרובה אוסר כל המבוי או החצר מפני שמוציאו מרשות היחיד ועושה אותו כרמלית עכ"ל והלכך לגבי שבת אמרינן דאתי אוירא כו' ומבטל מתורת מחיצה אם היו שני הצדדים אויר מרובה על העומד משא"כ לענין לחי כיון שהעומד עצמו לא נתבטל כיון שהוא דבר חשוב במחיצה לענין כלאים שכנגד העומד מותר לזרוע וכיון דיש עליו שם לחי הדרינן לכללן דגבי לחי גמירי שאין הפרצה מוציאו מדין מחיצה לענין