בית אפרים קכב

לא חששו לזה כלל ומכ"ש בהאי דמבוי ט"ו אמה הכא השתא גברא לתקולי בעי לסתום הפרצה והתירו לו בהרחקה שני אמות מפס ג' אמות כי היכי דלא ליתי אוירא דהאי גיסא כו'. ואם כן למה לא יעלה לו משום לחי דהא הכא א"א לו לפחות הפס מרוחב זה שאז יהיה נפסל בלא"ה משום מבוי יותר מעשר. ואם נפשך לומר דגזר ביה שאם נאמר שיעלה לו משום לחי מאן דחזי סבר דגם בעלמא שהלחי כ"ש יכול להרחיק ולא מבטל משום אוירא דהאי גיסא משא"כ היכא שההיתר משום עומד מעה"פ שכל הכשירו על ידי עומד המרובה לא גזרינן דלמא אתי למיעבד עומד מועט אכתי תיקשי דמאי פריך וליחוש דלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ה"ל לשנויי כיון דמדינא הפס עולה במקום לחי ואם כן אף אם שבקי להפתחא רבא יש תיקון למבוי זה מדינא רק משום גזירת הרחקה לא חיישינן דלמא שבקי. ומכ"ש דלבתר דמשני חזקה אין אדם מניח פתח גדול כו' פריך מ"ש מדר"א ור"א ובפשיטות מצינן לשנויי דהתם אי מתרמי דשבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא שהוא מצדו נפסל תיקון המבוי לגמרי משא"כ כאן דאף אי אתרמי הכי אין חשש מדינא שהרי הפס הוא רחב ולא נתבטל ועולה במקום לחי אלא ודאי דהא דאמרינן דאף אם הלחי רחב אם הרחיק נפסל מתורת לחי לא משום גזירה דלחי כו' הוא אלא מדינא מפסלי: ובזה יש מקום אתי להבין פי' דברי התוספות ד"ה ועושה פס שכתבו ומש"ה פריך מדר"א ור"א שהיה לו להתבטל אותו התיקון ולכאורה אין מובן שהעמידו דבריהם על קו' הש"ס מר"א ור"א שהרי קו' זו סובבת על קושיא הקודמת דליחוש דלמא שבקי כו' ואם כן למה שבקו קושיא קמייתא וה"ל למימר ומש"ה פריך וליחוש דלמא שבקי כו' שיתבטל אותו התיקון וגם יש לדקדק במ"ש התוס' הואיל ומופלג מן הכותל ג' דאמר לקמן דלא הוי לחי דהא מהתם אכתי לא שמעינן דבלחי רחב ג' נמי לא מהני ואם תאמר דמצד הסברא אתי עלה כיון דלחי כ"ש לא מהני במופלג לא פלוג בין לחי רחב או לא אם כן מה צורך להביא מהך דלקמן דהא ממקומו הוא מוכרע למאי דמשני הכא דחיישינן דאתי אוירא כו' ואם כן בודאי דלחי כ"ש פסול כשהרחיק מטעם זה וממילא דכן הדין בלחי רחב ובדוחק יש לומר דודאי מהך דהכא יש לומר דמפלגינן בין היכא דשייך אתי אוירא להיכא דלא שייך גם לענין הכשר הלחי אך התם דקאמר רבא סתם לחי שהפליגו כו' ולא מפליג בין רחב לקצר משמע דבכל גוונא פסיל ליה אפילו אם הוא רחב. אך לפמ"ש יש לומר דודאי רצה לומר כיון דבלחי כ"ש שייך אתי אוירא אין לחלק בין לחי ללחי ולכן גם שהפס רחב צריך לחי אחר ולכן פריך וליחוש דלמא שבקי כו' שבכה"ג בטל תיקון הלחי אף על פי שהוא רחב. אך מכל מקום מה שהקשה מ"ש מדר"א ור"א על זה קשה דהא שאני ושאני דהתם אי איתרמי דשבקי הוי הביטול מדינא. והכא אף אי אתרמי אין בטל מדינא כיון שהלחי רחב רק משום לא פלוג לא חיישינן דמתרמי כיון דחזקה אין מניח פתח גדול כו' ולכן כתבו התוספות דמופלג מן הכותל דאמר לקמן דלא הוי לחי רצה לומר דהתם אמרינן דלא הוי לחי מדינא כמו הגביהו מן הקרקע משום טעמא דהו"ל מחיצה שהגדיים כו' ולפי"ז פריך שפיר מדר"א ור"א שהיה להתבטל התיקון אי מיתרמי דשבקי פתחא רבא וכמו התם: ואמנם בעיקר הדבר שכתב אא"ז דבגמ' אמרינן טעמא משום דהו"ל מחיצה שהגדיים כו' הוא תמוה. דבש"ס אמרינן הכי דלא נימא לבוד לרשב"ג וממילא דאמרינן אתי אוירא כו'. וכן כי האי לישנא גופיה אמר רבא לקמן דף ט"ז ע"ש וכבר הארכתי בתשובתי וגם כ"ת עמד בזה ובאמת הוא פליאה עצומה עליו ז"ל שנראה מדבריו דהך דהו"ל מחיצה שהגדיים כו' הוא טעם מחודש וגם בלא"ה לא ידעתי לענין לחי אף על פי שהוא מחיצה מכל מקום מה ביטול משום בקיעת גדיי' איכא הכא דא"כ אף כשמעמיד הלחי סמוך לכותל הגדיים בוקעין מצד זה של הלחי ועל כרחך דאין בזה ביטול המחיצה משום דפתחא הוא. אף אנו נאמר כשהרחיק ג' פתח הוא אשר פתח סמוך לפתח גדול דהא דוקא דפתח בקרן זויות דלא עבדי אינשי הא לא"ה אפילו פרצה ארבע לא איכפת לן דפתחא הוא. וכן מוכח מהאי דמרחיק ב' אמות כו' וכמ"ש התוספות שם ומכ"ש בפרצה ג' דשייך לומר שאינה פרצה האוסרת ומה איכפת לן בבקיעת גדיים רק לענין לבוד איתמר שאינו רוצה לחושבן כסתום בזה בקיעת גדיים מעכבי אבל כשאנו חושבים לפתח לא איכפת בבקיעת גדיים. וע"כ לומר דר"ל כיון דאיכא בקיעת גדיים וליכא למימר לבוד אמרינן אתי אוירא כו' אבל זולת זה טעמא שהמחיצה שהגדיים כו' לכאורה אין לו מקום בזה כלל. ומכל מקום צריך יישוב הא דפסלינן לחי אפילו רחב ומשמע דמדינא פסלינן ליה ולא משום גזירה בעלמא. ולכן נראה לפי עניות דעתי דכיון דהלכה גמירי לה להתיר בלחי וקורה כמו שכתבו התוספות דף ה' עמוד ב' ואם כן הרי גמירי דבאותן היו"ד אמות שרוח רביעית פרוצה במילואה אם עושה לחי הוי כמחיצה וחשוב כסתו' וע"כ לומר אף על גב דקי"ל דאין מחיצה פחות מד' טפחים וכמו בחצר דבעינן פס ארבעה דאל"כ אויר הפרצה מבטלה אף על פי שאינה יותר מעשר כמו שכתב הרר"י במתני' דשיירא. ועיין דף ט"ז דדווקא ארבעה מיקרי עומד חשוב וצ"ל דאפילו מהני הלחי משום מחיצה כיון שהוא מחובר לג' כותלי המבוי או מחובר ממש או על ידי לבוד על כל פנים אינו נפרד מהמחיצות ולכן גם הוא שם מחיצה עליו ועיין בדף י"ב ע"ב בגליון התוספות בשם ת"י שכתבו וא"ת והיכא ס"ד דלחי משום מחיצה הא אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ושמא במחיצה ג' או ד' לא אגמריה עכ"ל: אך זה א"ש אם היה בו שיעור מחיצה דהיינו ד"ט משא"כ בלחי כו' איך יצדק עליו שם מחיצה. ולפי מ"ש א"ש דכיון שמתחבר לה ב' או ג' מחיצות גם הוא שם מחיצה עליו. ולהכי גמירי שבאותן י' אמות של המחיצה רביעית אף מחיצה כל שהוא מועיל להתיר ולפי"ז הטעם דהרחיקו מן הכותל ג' הוא פסול הוא פשוט כיון שאינו יכול להתחבר עם המחיצות האחרות להיות נקראים יחד ד' מחיצות פסול וכאן א"א להתחבר זה עם זה כיון שהוא מחיצה שהגדיי' כו' וכיון דהכי גמירי שיהיה הלחי מחובר להג' מחיצות שיהיה בכל ההיקף שם ד' מחיצות אז אף אם עשה פס רחב הרבה אלא שרחוק מן הכותל לא מהני ואף שהוא עומד חשוב לעצמו כגון ההוא דעושה פס ג' אמות מכל מקום לא מהני כיון שמופלג ג' ולא נתחברו הד' מחיצות יחד ולכן צריך לחי אחר. ולפי"ז נראה דאותו לחי יש להעמידו בצד השני של המבוי אצל הבתים שאז ניתר ע"י הלחי ככל מבוי דעלמא שהארבע רוחות מקושרים יחד וכ"כ המג"א סימן שס"ה דמיירי שמתוקן בלחי לצד הבתים (ובגליון המ"א שלי כתבתי להגיה במ"א שצ"ל מצד הפסין ע"ש ולפי מה שכתב' צריך דווקא מצד הבתים לחבר ד' כותלי המבוי יחד) ואחרי הודיע כל זאת שפיר כתב אא"ז דגם בצורת הפתח אם עשה צורת הפתח רחוק מהכתלים לא מהני ורצה לומר שעשה הצורת הפתח באמצע רחוק ג' מהכותל מצד זה ורחוק ג' מהכותל שבצד השני (וגם מ"ש בתחילת דבריו ונראה דאותן הקנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל כו' ר"ל ששני הקנים מזה ומזה לא יהיו רחוקים ולקמן אבאר עוד) ואם כן אף שצורת הפתח הוי כמחיצה מכל מקום כי אגמריה רחמנא תיקון מחיצה רביעית ע"י צוה"פ נמי בכה"ג ע"י התחברות המחיצות יחד אבל אם עומד לעצמה באמצע ופרצה בינה לגדר מזה ובינה לגדר מזה שהגדיים בוקעין שם אין כאן ד' מחיצות ובכה"ג לא שרי רחמנא והדברים נכוחים לפענ"ד: וכלל הדברים דמה דגמירי חז"ל תיקון לרוח רביעית שבמבוי כגון לחי או צורת הפתח עכ"פ בעינן שיהא מחובר לא' מכותלי המבוי או מחובר ממש או על ידי לבוד שאז ד' מחיצות קרינן ביה ולענין קורה בעינן שתהא קרובה לשני כותלי המבוי ע"י לבוד אבל באחת לא מהני כדאמרינן היתה יוצאה מכותל זה כו' שלשה צריך להביא קורה אחרת וטעמא דמשום הכירא בעינן שתהיה ע"ג כותלי המבוי אבל לחי וצוה"פ שהוא משום מחיצה כל שהם מצרפין לשאר המחיצות מצד אחד הרי הוא רה"י גמור שיש לו מחיצות לד' רוחותיו. אבל כשהוא מרוחק משאר המחיצות משני הצדדים אע"פ שאם היה כאן מחיצה גמורה היה ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ השתא מיהו דליכא עומד גמור רק לחי או צורת הפתח אין זה עומד שמבטל הפרוץ רק שנדין אותו בדין הכשר מבוי והכשר מבוי אינו מועיל כ"א במחובר לכותלי המבוי. ולכן דעת אא"ז דאף בצורת הפתח המרוחק משני צדדי המבוי ג"ט לא מהני אע"פ שיש עליו שם מחיצה