בית אפרים קכא

אם אין הכרע מחמת המימרא גופא שהוא דלא כהלכתא ועיקר הדין מהו רה"ר הא תנא ליה בדוכתיה ריש מסכת שבת ולענין בקיעת רבים הא אייתי מתניתין דפליגי ר"י ורבנן בדרך הרבים מפסקתן בסתם ולא אייתי מאי דאיתמר עלה כאן ולא סבירא ליה ופשיטא שאין לדחוק ולומר שסמך אמ"ש לעיל מימרא דר"י ירושלים כו' שמזה יהיה לנו הכרע דרבים מבטלי מחיצתא דהלכה כר"י דמה זו סמיכה כיון דלאו להכי מייתי ליה התם וגם לא מכרעא כדכתיבנא ואדרבא איפכא מסתברא דמייתי מלתי' דר"י ללמוד ממנו לדין תיקון ר"ה גמורה דבעי דלתות ולא חש למטעי למילף מיניה בקיעת רבים כיון דהדר מייתי מתניתין דפלוגתא דר"י ורבנן בסתם וגם דהא אייתי עלה הא דרב ומתניתין דחצר שהרבים נכנסים כו' ומה שהאריך כ"ת לפרש דמיירי בחצר של יחיד ושוב האריך ליישב הא דלא משני הש"ס הכי ולא רציתי להאריך כי לפי דעתי מכ"ת ידע בנפשי' שאינם עיקר ולא הכניס אותם לקיום ובאמת תמהני אחרי שכ"ת לא הורצה לו לפרש דברי הרי"ף בהא דמייתי דר"י דאמר ירושלים כו' לפי שאין דרך הפוסקים לסתום ואיך הלך בדרך למרחוק לפרש הא דמייתי הרי"ף וכל הפוסקים מתניתין דחצר. ואין בהם מגיד זאת דמיירי בחצר של יחיד: והנה במה דכתיבנא שאף על פי שלא נמצא בה"ג דרה"ר הוא שעוברים בו ס"ר מכל מקום ודאי שכן הוא והבאתי סמך לזה מדברי בה"ג שלפנינו והרבה להשיב על זה הנה כל מעיין יראה שלא עשיתי מזה הוכחה רק להסמיך דברי התוספות שכ"כ בשם בה"ג ובודאי שהיה כתוב כן לפניהם וחסר בדברי בה"ג שלפנינו וכל מן דין סמוכין לנא עשוים באמת וישר וכעת שבא לידי לקוטי הרמב"ן ז"ל מצאתי שכתב על דברי רש"י בעירובין דף נ"ט עיר של יחיד פירש"י כו' וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה שאין רה"ר גמורה אלא בעיר שיש בה ס"ר ולא ידענו מנין לו לרש"י כן שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום אבל בהלכות גדולות נמצא כן והרי הדבר תלוי באילנות גדולות ומכל מקום אנו תמהים א"כ בתחלת מסכת שבת כו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רה"ר י"ו אמה כו' ומיהו לר"י דסבר ב' מחיצות דאורייתא אין לך רה"ר בתוך העיר ואפילו רחב כמה אלא סרטיא ומדבר וכיוצא שאין להם מחיצה כלל ואף על פי שא"א שלא יהיו הרים ובקעות סביב להם כל שאין המחיצה נראית לעומדים באמצע ואין ניכרת להם א"נ שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה וה"נ משמע גבי סולמא דצור ואוקינוס ואם תשאל דרך י"ו היכא משכחת לר"י איתא בבקעה כו' והאריך בזה ומסקנתו דלר"י אפילו רחב יותר מי"ו מהני ב' מחיצות דהא דקאמר י"ו אמה היינו למאי דסבר רב אחי מעיקרא כו' (עיין בחידושי הריטב"א כ"כ בקצרה) וע"ש שכתב הא דבעי שיור אף על גב דאפילו בשל רבים אין רה"ר דאורייתא דלר"י לא משכחת רה"ר דאורייתא בתוך העיר לעולם אפ"ה כיון שדרכים שבה רחבים י"ו כו' חוששין שמא תשתכח מהם תורת רה"ר כו' ע"ש וקשה עלי להעתיק כל דבריו ושמחתי שאני רואה שהרמב"ן כותב כן בשם בה"ג שידוע שהספר בה"ג שביד הרמב"ן בודאי היה בחזקת בדוק ואין לתלות שט"ס בהתוספות בשם בה"ג אחרי שמבואר כן בהרמב"ן וכתב שהדבר תלוי באילנות גדולות וגם לפי המבואר שדעתו לר"י אין רה"ר בב' מחיצות אפילו רחב כמה ופשיטא שכן הוא לרבנן בשם ד' מחיצות אלא דלר"י לא משכחת ר"ה בתוך העיר כלל כששני המחיצות הם משני הצדדים רק שמפולש מצד זה לצד זה ולרבנן שפיר משכחת כשאין שם רק מחיצה מזרח ומערב או צפון ודרום אבל שם ד' מחיצות ודאי לא גרע מב' מחיצות לר"י וכל ששם ד' מחיצות נראין להעומדים בתוך המחיצה פשיטא דמהני לרבנן ולא מבטלי להו רבים כלל וגם במה שהאריך שם בענין עיר של רבים נלענ"ד דבמדינתינו אין עיר שיהיה לה דין רה"ר גמור מדאורייתא כלל ולפי שסיום דברי הרמב"ן שם בענין זה הוא חסר שם א"א ללמוד ממנו כל הצורך וגם במה שהאריך עוד כ"ת בענין זה לא מצינא לסגויי בהדיא להשיב על כל פרט כי ידי רפות. וכ"ת האריך מגילות עפות אף כי לכבודו נאמרה לקרות אבל לא נאמרה לכתוב על כל ראש תורי ונקודות הכסף אפס למעשי ידיו אכסוף ושמתי פני לעיין בשרשי דבריו ולפי דעתי ימצא בהם תשובה מספקת. דברי המתעלס באהבתו ועל דודיו נפשי מתרפקת וכמוני היום גבר אין איל ירוץ כמו איל יערה כדו אל השוקת נפשו אוותה לרוות צמאין המתאווים לשאוב מבארה בנפש שוקקת הם מגישים אליה והיא מצקת. ועל פיהם יגיח מי השילוח הואיל והוחזק מעין פתוח מריח מים יפריח ואשר בקרבו יעלה ממעלה טפחיים כאשר ירד הגשם מן השמים דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה כח משה שפיר קאמר. שמן רוקח יביע אומר. בשעה שתיקון עירובין. רחש לבי להורות ולהבין. ראתה עיני כל יקר. ולכל תכלית הוא חוקר. ה"ה כבוד אהו' ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם מוהר"ר משה נ"י: אחד"ש דבריו הנאמרים באמת וצדק הגיע לידי. ומתקו לי אמריו. ואם אמנם זה ימים כביר הארכתי בתשובה בענין זה. ושם הבאתי דברי אא"ז הת"ש והעתק מהתשובה הוא מוצאת ביד ידידי ש"ב הרב החריף ובקי מוהר"ר אהרן פרענקיל נ"י וימחול כ"ת לבקש ממנו ובלי ספק יתננה לו כי קשה עלי ההעתקה. ושם ימצא כי כמעט עיקרי הדברים אשר כתב כ"ת העירותי שמה. ואעפ"כ הואיל ואי אפשר לבהמ"ד בלי חידוש. ולכבודו דרופמ"ע פניתי אני לראות שנית בענין הלז ואפריון נמטי לכ"ת דאשכחנא מרגניתא. ומתחילה אבאר כי מ"ש כ"ת להפליא על אא"ז התב"ש שכתב שאין כוונת הר' יונתן כמו שהבין בו המג"א ולא כתב האי טעמא כי אם אליבא דר"י כו' שנראה שהבין שהמג"א כיון לדברי ההר"י על מתניתין לחיין שאמרו כו' אבל באמת כוונת המג"א לדברי הרר"י במתניתין דהכשר מבוי שכתב וז"ל צריך שיהיו הלחיין לר"א או הלחי לב"ה סמיך כו' שאם היו מרוחקין ג' אתי אוירא כו' הרי שכתב כן אליבא דב"ה והוא אליבא דהלכתא כו' עכדשכ"ת. ואומר אני שמה שהבין כ"ת בדברי אא"ז דקאי אדברי הרר"י במתניתין דלחיין שאמרו וגם הבין כי לדעתו ז"ל ל"ש טעמא דאתי אוירא כו' כ"א לר"י וז"א דודאי הך טעמא שייך לכ"ע אלא דלרבנן דר"י איכא נמי טעמא דמחיצה שהגדיי' כו' ואם כן מה יושיענו זה שיהיה רחב ג"ט דמ"מ כשיפליגנו מהכותל יפסל ולכך סבירא ליה דסגי בכ"ש והיכא שהפליגו מהכותל בין למר בין למר פסול. משום דאף על גב דלר"י ל"ל טעמא דמחיצה שהגדיי' כו' מכל מקום מיפסל מטעם דאתי אוירא כו' ולכן מתניתין דהכשר מבוי דאתי' ככ"ע ועלה קאי פלוגתא דרבנן ור"י במתניתין דלחיים שאמרו כמבואר בש"ס שם. וכ"כ הרר"י כשבא הרר"י לפרש בהכשר מבוי בלחיין או בלחי הוא בסמוך נקט טעמא דאתי אוירא כו' שהוא טעמא רוויחאי אליבא דכ"ע דבלחי דמשהו עבדי ליה מיפסל ברחוק מהאי טעמא ולא נחית השתא לפלוגתא דרבנן ור"י ברוחב הלחי או אם באמת עשאו רחב יותר אלא איירי בסתם לחי אליבא דהלכתא שהוא משהו ונקט טעמא דאתי אוירא כו' שמספיק לפסול אף אליבא דר"י ומה שכתב אא"ז ולא כתב האי טעמא כ"א אליבא דר"י כו' אכולה מלתא דהרר"י קאי בין מ"ש אמתניתין דהכשר מבוי ובין אמתניתין דלחיין שאמרו אך ממה שהביאו הב"י וד"מ בפשיטות בשם הרר"י מה שכתב אמתני' דהכשר מבוי טעמא דהרחיק משום דאתי אוירא כו' משמע שכל עיקר בפסול הוא משום זה ולית ביה טעמא אחרינא דאל"כ לאי זה צורך הביאו דברי הרר"י בזה. וכ"כ בתשובתי וגם הבאתי שם דברי הלבוש שכתב האי טעמא וגם דברי הד"מ מ"ש בשם א"ז שהביא ג"כ כ"ת ובתשובה הנ"ל ימצא הכל באריכות: ואמנם אא"ז ראייתו נכוחה מהא דמוכח גבי מבוי רחב ט"ו אמה דסבירא ליה להרר"י דאפילו פס רחב אינו מועיל משום לחי אף על גב דלא שייך אתי אוירא כו'. ועל זה כתב כ"ת די"ל דלרבנן שהכשירו לחי כ"ש עשו תקנה בהרחקה ומשום דלא ליתו אוירא פסלו בהרחיק אפילו הלחי רחב הרבה מאויר דלא אתי אוירא כו' והאריך בזה ולענ"ד לא נהירא דהא בכל דוכתא דחיישינן להך מלתא דאתי אוירא כו' כגון בהך דמבוי ט"ו אמה אם עושה עומד מרובה על הפרוץ לא גזרינן דלמא יעשה עומד מועט ופרוץ מרובה שיתבטל וכן בהך דמקיפין בחבלים ובכל דוכתא שהותרו עומד מרובה