בית אפרים קכ

ר"י אלא ברוחב י"ג אמה כו' הלכך לרב אשי דהוא מסקנא מתיר ר"י אפילו בט"ז אמה ויותר ולרבנן ר"ה גמורה הוי כו' עכ"ל והעתקתי קצת הלשון לפי שאין הספר מצוי וזה מקרוב שזיכני השם יתברך שבא לידי. הרי מבואר שהוא תופס עיקר דלר"י שתי מחיצות דאורייתא אין ר"ה בתוך העיר אף שיש רוחב ט"ז וכ"כ שם אחר כך וא"ת לר"י כיון דב' מחיצות דאורייתא ולא משכחת ר"ה בתוך העיר לעולם ומש"ה נמי אמר בברייתא הכא כיצד מערבין עושה לחי כו' כדפרישית אם כן של רבים אמאי בעי שיור כו' ע"ש ואם כן פשיטא דלא עדיפי במחיצות לר"י משם ד"מ לרבנן וכן מבואר דהא אמאי דרמי דר"י אדר"י ודרבנן אדרבנן מהא דמי שיש לו שני בתים כו' ושנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא התם ליכא שם ד' מחיצות אלמא דאם היה שם ד' מחיצות הוי שרי לרבנן אף בכה"ג דמיירי התם שהיא ר"ה גמורה רחב ט"ז ובוקעין בו דמבטלי שתי מחיצות לרבנן אבל לא ד' מחיצות דלא מבטלי כלל ומעתה מה שמכ"ת רוצה לתפוס דלרבנן בשם ד"מ היינו כשאין פרוץ בעשר דוקא אין תפיסתו מועלת ומוציאין מידו דלא מבעיא לשיטת רש"י והרמב"ן דלר"י נמי מהני ב"מ אפילו בר"ה גמורה אם כן פשיטא דכן הוא לרבנן בשם ד' מחיצות אלא אפילו לפי מה שכתבו התוספות והריטב"א בשם ר"י מבואר נגלה דהיינו לר"י דווקא בב' מחיצות אמרינן דלא מהני כשר"ה גמור עובר בתוכו אבל בשם ד"מ דרה"י גמורה הוא מה"ת אליבא דכ"ע ואף ר"י מודה בהו כדמוכח מפסי ביראות אלא דלר"י אתו רבים ומבטלי ואז אפילו בפחות מט"ז מבטלי ולרבנן דסבירא ליה דלא מבטלי גם כן אין לחלק בין י"ג לט"ז דכיון ששם מחיצות עליהם אינם בטלים מחמת שום פרצה בעולם ועדיפי שם ד"מ לרבנן מב' מחיצות לר"י דב"מ לר"י מועיל בהם ביטול על ידי בקיעת רבים שיהיה רה"ר גמורה וכן בשם ד"מ כגון פסי ביראות בטל על ידי בקיעת רבים הלכך כשאין רה"ר גמורה בעצמה רק שמפולש לר"ה שר"ה עוברים לפניהם ס"ל דמערבא על ידי לחי מכאן כו' אם אינו רוחב ט"ז רק י"ג וברוחב ט"ז לא מהני מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין רוחב י"ג לרוחב ט"ז כמו שכתב התוספות והריטב"א להדיא ולרבנן ב"מ לא מהני לערב על ידי לחי וקורה כלל ושם ד' מחיצות דחשיבו כמחיצות גמורות מדאורייתא אפילו פרוץ מאוד ואפילו הוא רוחב ט"ז שרי מדאורייתא כמו שמצינו גבי פסין רק מדרבנן פליגי ר"מ ור"י דלר"י הקילו ע"ד י"ג ושליש ולר"מ עד יו"ד וכן מבואר בדף יו"ד דקאמר ר"י אומר אין צריך למעט ועד כמה סבר רב אחי למימר עד י"ג ושליש ק"ו מפסי ביראות שהתרתה פרוץ מרובה לא התרתה יותר מי"ג כו' ופשיט' דלאו מדאורייתא קאמר דאי מדאורייתא הוא ע"כ דהלכתא גמירי לה הכי ואין דנין ק"ו מהלכה אלא ודאי דהתם מדאורייתא מחיצות גמורות הם ולענין פרוץ מרובה גבי פסין אוקמוה אדאורייתא ואפ"ה לענין יותר מי"ג לא אוקמוה אדאורייתא והחמירו אפילו בפסין ומזה בעי למילף ק"ו להחמיר מדרבנן גם במבוי וכן מבואר ג"כ ממה דדחי התם היא הנותנת פסי ביראות שהתרתה פרוץ כו' אי נמי לאידך גיסא פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא כו' ופירש"י כיון שהקלת פרוץ מרובה הקלת נמי שיחשב כפתח עד י"ג אמה ע"ש ומבואר דלענין קולא דרבנן ממה שהחמירו במקום אחר קאמר וכן מבואר בדף ה' ע"ב בתוספות ד"ה האומר כו' התם משום עולי רגלים הקילו יותר מפני דוחקן כו' ואם כן פשיטא דגם הא דאמר מעיקרא היא הנותנת פס ביראות שהתרת פרוץ מרובה לא התרת יותר מי"ג אמה כו' דלענין קולא דלרבנן ואין מקום כלל למה שראיתי בדברי מכ"ת שאחר שראה דברי הריטב"א והתוספות בריש עושין פסין כתב דלענין פרוץ מרובה גמירי לה ולענין רוחב הפרצה יותר מעשר או מי"ג דאורייתא אף בשם ד"מ והוא דבר בטל וכבר הבאתי דברי הריטב"א שכתב דמחיצות הל"מ וכל שיש אמה בזויות לכל צד חשובה מחיצה גמורה ולא תפסול בשום פרצה בעולם. ומ"ש כ"ת מדבעי הש"ס דף י"א דקאמר מה ליותר מעשר שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לר"מ כו' הדברים פשוטים דמדרבנן קאמר שלענין פרוץ מרובה הקילו ולענין יותר מעשר העמידו דבריהם וכן מבואר בדברי רש"י שם שכתב מה ליותר מעשר כו' שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת ואפילו בפסי ביראות לר"מ כו' ואי מדאורייתא מאי ואפילו דקאמר דפשיטא דמאי אולמא דפסי ביראות משאר מחיצות לענין דאורייתא אך מדרבנן א"ש וקצרתי: ומ"ש כ"ת שרש"י בדף כ"ב כתב חצר שהרבים נכנסין דרך פתחים או פרצות של עשר דבר פשוט הוא שרש"י כ"כ לפי מה שאמרו לעיל דף מ' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק ופירש"י כלומר דמדאורייתא רה"י הוא והזורק מר"ה לתוכו חייב אבל לטלטל אימא לא קמ"ל ומשמע מזה דמתניתין מתפרשא לענין לטלטל ולכך נקט בעשר ולומר דהוי רה"י גמורה מדאורייתא לזרוק ואף שרוחב הפתחים או הפרצה טובא ומדרבנן לטלטל באם אינה רק כעשר וזה מבואר דהא לא בעי לאוקמי כרבנן ואם איתא כרבנן נמי הוי מצי אתיא ובפרצה יותר מעשר דמכל מקום הוי רה"י משום דלא ניחא תשמישתיה ודוחק לומר דמכל מקום תפשוט מינה דלא ניחא תשמישתיה מלתא הוא לרבנן וה"ה לר"י אלא ודאי כמו שכתב דהתם אפילו הרבים יוצאים ונכנסים דרך פרצות של ט"ז או פתחים דומיא דתל המתלקט כמבואר מפשיטת הסוגיא ונפלאתי מה שעלה על דעתו דרש"י נקט פרצות בעשר לומר דביותר מעשר לא הוי רה"י לשבת לענין לזרוק דפשיטא דז"א דהא בעי למפשט דאתי כר"י ולר"י שיעור פרצה י"ג ושליש ואם כן מה דפשיט דלא ניחא תשמישתיה הוי רה"י ז"א וגם לר"י קשיא מאי אריא ניחא תשמישתיה כו' כיון דאין כאן פרצה הפוסלים המחיצות אלא ודאי העיקר כמ"ש וכבר כתבתי שמדברי הרמב"ן בלקוטים מבואר דאפילו לר"מ דסבירא ליה מחיצות דאורייתא מועילין המחיצות אף שיש בקיעת רבים ברוחב ט"ז וכן מבואר להדיא מדבריו במלחמות ושם ביאר דה"נ לרבנן בשם ד"מ מהני אף ברוחב ט"ז ולכן למד מדברי ר' יוחנן דאמר ירושלים כו' דאתיא כר"י דאלו לרבנן לא איכפת לן ברוחב ט"ז ובקיעת רבים כלל ובהא דב"מ ס"ל לר"י כרבנן דלאו דאורייתא ולכן קאמר שחייבים משום ר"ה דרבים מבטלי המחיצות שהפתחים בהם כו' ע"ש שאין להסתפק בדבריו דלרבנן בשם ד' מחיצות אין שום פרצה פוסלת מדאורייתא. ובמה שכתבתי ליישב דברי הרי"ף והרא"ש שהביאו דר"י דאמר ירושלים הוא ללמוד לדידן אליבא דרבנן וכמו שכתבו התוספות בדברי הש"ס ועל זה כתב מכ"ת שבש"ס גם כן הוא דחוק ומכ"ש שאין לפרש כן בדברי הפוסקים כו' והנה כבר כתבתי לעיל בזה ע"ש שהם דברים ברורים וכדי להפיס דעתו אבאר יותר דודאי הא דפשיטא לן מימרא דירושלים כו' דל"מ שם ד"מ דלכאורה מנ"ל דשמא לא היה שם שם ד' מחיצות שלא היו הכותלים מחוברים על ידי אמה עומד בסוף כל מחיצה ומכל מקום כיון דלא בקעו רבים התם והדלתות במקום הרחב ט"ז נעולות אין כאן ר"ה הא אי לא היה שם דלתות שפיר היה רה"ר כיון שאין שם ד"מ דומיא דפסי ביראות אך מדחזינן דפריך כאן וסבירא ליה מדאמר ר"י ירושלים ומשני כאן ולא סבירא ליה ומדדחיק לשנויי הכי אלמא דקים להו דרבה בב"ח מיירי קודם שנפרץ בה שום פרצה והיתה שלימה מכל צד ויש כאן שם ד' מחיצות על כל פנים (ולשון הריטב"א שהבאתי לעיל שהיה בפתחי ירושלים מכאן ומכאן עומד מרובה כו' רצה לומר דגם בזויותיה היה עומד דאל"כ אין כאן צירוף מחיצות) וכה"ג כתבו התוספות דירושלים היה מפולש מכל צד כו' והיינו דהכי קים להו ולכן דייק מהך דירושלים שהיה שם ד"מ דסבירא ליה לר"י כר"י אבל אי לא הוה קים להו דירושלים יש שם ד"מ אין לנו לדייק כלל מזה אי שם ד' מחיצות רה"י הוי או רה"ר ואין לנו לדייק ממימרא זו רק דמה ששם ר"ה עליו לא משתרי כ"א בדלתות ולכן בדף וא"ו דקעסיק לענין שריות' דר"ה אם מלחי וקורה או דלתות ולא נחית לדקדק כלל מהו ר"ה ולענין שריותא של ר"ה שפיר מייתי מהך מימרא דירושלים כו' ללמוד משם דר"ה לא מערבא כ"א בדלתות ואף שזה נאמר אליבא דר"י מכל מקום ס"ס נקטינן מינה שריותא דר"ה בין למר ובין למר ומכ"ש לפי מה שכתב דמהך מימרא עצמה אין הכרע כלל דיש לומר דמיירי באין שם שם ד"מ רק מחמת דקים להו דהוי בירושלים שם ד"מ כדחזינן דש"ס פריך מינה ומשני כאן ולא סבירא ליה ובהך סוגיא דדף שפיר מייתי מינה בסתם ועל דרך זה הביאה הרי"ף גם כן לדייק ממנה לענין שריותא דרשות הרבים כדמסיים בה אלמא כו' דמינה מיירי התם ומכל מקום אין לדקדק כלל מזה מה נקרא ר"ה דלאו להכי מייתי לה וגם דמהא גופא אין לדייק כלל וכמ"ש ולענ"ד טובא איכא כה"ג דמייתי ראיה ושקיל ליה לדינא דמתבעי ליה ובפרט