בית אפרים קיט

יצא והחזירו אינה מוחזר שיוכשר לאכלו בלא מחיצות וצ"ע) וצ"ל דהתם לא ניחא להו לומר כן כי היכא דלא תיקשי על מ"ד דלא קידשה לע"ל מהך עובדא דהילל אך לפי דברי מהרש"א ז"ל דאהך מ"ד לא קשיא דאיהו סבירא ליה לפרש שמחמת איסור טלטול בכרמלית שאלוהו ומיירי קודם שנפרצו פרצות ובאמת לא תקשי והלא מחמר משום דמחמר בכרמלית הוא וליכא איסורא רק לטלטל בידים שאלוהו מה שאין כן למ"ד קדשה לע"ל משמע ליה להמקשן דבסתמא איירי לאחר שנפרצו בה ולהכי קשיא ליה והלא מחמר ולא ניחא ליה לשנויי דמיירי קודם שנפרצו וליכא רק כרמלית כיון שאין הכרח לזה מחמת אכילת קדשים אם כן יש לומר דמסתמא עדיין לא גדרו הפרצות בזמן ההוא (ועיין בס' יד דוד שכ' דתחלת נשיאות הילל בתחלת מלכות הורדוס והורדס באמצע מלכותו גדר פרצות ירושלים ע"ש בעירובין דף ק"א וע"ש בס' הנ"ל בפסחים מה שכתב על מהרש"א שהראה מקום דמחמר בכרמלית ליכא מפרק המוציא תפילין ולא נמצא שם וגם הביא דברי המג"א סימן ש"ה עיין שם ועיין במג"א סימן רמ"ו לענין מחמר בחצר שהביא דברי הרשב"א והר"ן בפ"ק דע"א ולדעת הרשב"א אפילו בחצר יש איסור מחמר ואם כן כ"ש בכרמלית) ומצאתי בש"מ לב"מ בשם תוספות שאנ"ץ דנפול מחיצות וא"ת והא אמרינן בשבועות קדושה ראשונה כו' ויש לומר דהכא כמ"ד לא קדשה ואף על גב דכל זמן שבית המקדש קיים מסתבר שכל הקדושות קיימות אפילו למ"ד לא קדשה לע"ל כמו למ"ד קדשה אחר חורבן יש לפרש דנפול מחיצות שחרב הבית אלא אההיא דחלק קשה דמוקי לה גבי מה שכתב של עה"נ כו' והשתא לפי"ז פשיטא שאין מקום לדברי התוספות בב"מ שהקשו אהא דפסחים שאכלו פסחיהם לאחר שנפרצה דכיון שבית המקדש היה קיים לכ"ע הקדושה קיימת אף דנפל המחיצה וצ"ל דהתם לא סבירא ליה הכי ואין כאן מקומו: ומ"ש כ"ת דודאי פרצה ט"ז אמה פוסלת לרבנן אף בשם ד' מחיצות דאל"כ אין פרצה פוסלת כלל לרבנן וזה מן התימה כו' ולא יכולתי להבין דברי מעכ"ת שכתב דביש לו שם ד' מחיצות אין שם ר"ה עליו כו' ולעולם וכי לרבנן אין שיעור לדבר לפרצה ולא יהיה ר"ה וזה מבואר ההיפוך כמש"ל דירושלים תוכיח כו' ובזה סובב הולך בכמה דפין ויודע אני שכ"ת יש לו לב מבין אך לבי' כשמעתיא דמשכא ליה טובא שאילולי זאת אף אם היה נדמה לו כהררי עוז היה מפעפען בשכלו הזך ומכ"ש בדבר זה שאין כאן מעלות ומורדות כלל ולא שבילי בית גלגול רק שביל ישר ועיניו הרואות מה דאמרינן בעירובין דף כ' בההיא דר"א דאמר הזורק לבין פסי ביראות כו' לא צריכא דעבד כעין פסי ביראות בר"ה וזרק לתוכה חייב הא נמי פשיטא אי לאו דבעלמא מחיצה היא גבי בור היכא משתרי ליה כו' ופרש"י חייב חטאת דרה"י מעלייתא היא כו' ע"ש הרי מבואר דלאו לענין פסין לביראות הקילו בזה רק מדין תורה בכל מקום מחשב רה"י כה"ג אף על גב דרחמנא אגמרי' למשה לא תפרוץ רובה כתבו התוס' ר"פ עושין פסין והא דאמר לעיל רחמנא אגמריה כו' היינו היכא דליכא שם ד"מ כי הכא הואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשוב פתח עכ"ל והריטב"א שם כתב וז"ל ויש מי שתירץ בזה דמדאורייתא אפילו פרוץ מרובה כשר כיון שיש במקום אחד שיעור רוחב מחיצה ומ"ש הכי אגמריה כו' רצה לומר שעתידין חכמים לתקן כו' והנכון כשיטת התוספות כי מחיצות הל"מ ואין כולם שוות כו' ה"נ כך הוא דין של תורה דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות שפס אחד חשובה מחיצה גמורה ולא תפסל בשום פרצה בעולם ובאו חכמים ואסרו בו שלא לטלטל אלא לצורך עולי רגלים או לדבר מצוה כדלקמן עכ"ל. וכן בריטב"א שם דף ט"ו ע"ב בסוגיא דפרוץ כעומד כתב שהקשו בתוספות דמשמע דפרוץ מרובה כפרוץ דמי ד"ת ואלו לקמן אמר הזורק לפסי ביראות חייב כו' והתם אין צורת הפתח כו' ותירצו דכיון שהעמיד אותן פסין רחבות לב' פאות ואמה לכאן ואמה לכאן חשוב כמחיצות גמורות מן התורה כענין שאתה אומר כו' ואלו הכא מיירי בדבר העשוי פרצות כי העומד אינו חשוב מחיצה בפני עצמו והוא צריך לצירוף הפרוץ הלכך התם בפסי ביראות הא איכא שם ד"מ מן התורה כי אותן דיומדין חשיבין מחיצה ד"ת דהכי גמירי לה עכ"ל וכ"כ עוד שם כמה פעמים הא קמן שבלי ספק כל שיש כאן שם ד' מחיצות הוי רה"י גמור מן התורה אליבא דכ"ע אפילו לר"י אלא דר"י סבירא ליה דאף דגמירי דהוי רה"י היינו כשאין רבים שם ורבנן סבירא להו דבקיעת רבים לא מבטלי מחיצתא ואם כן פשיטא דאין לחלק בין אם הפרצה יו"ד או ט"ז ויותר דס"ס מחיצות במקומם עומדים ולענין בקיעת הרבים אין לנו לחלק אם בוקעין ביו"ד או י"ג או ט"ז וכמו שכתב הריטב"א להדי' בדף ו' וז"ל ויש לומר דאנן סבירא לן כיון דטעמא משום דאתו רבים ומבטלי מחיצות אין לחלק בין י"ו אמה או פחות מכיון דבקעי רבים כו' וכן מבואר ממ"ש בדף כ"ג ושמעינן מהכא דכל שהדרך סלולה ועשויה לכך אין הפרש בין רחב ט"ז או פחות דהא פרכינן מירושלים שהיא רחב ט"ז ותשמיש הרבים גדול לפסי ביראות שאינם רחבים אלא י"ג אמה ושליש לכל היותר אלמא כי הדדי נינהו עכ"ל ומבואר דמאן דסבירא ליה דדרך סלולה מבטל אף בפחות מבטל ומאן דס"ל כרבנן דלא מבטל אף אם הוא כירושלים אינו מבטל וכ"כ שם אח"כ ול"ל דשאני הכא שהוא רחב ט"ז דהא פרישנא שאינו מעלה ולא מוריד כו' וכ"כ אחר כך ואיכא למידק מ"מ ר"י דאמר כמאן כו' אי לרבנן האיכא שם ד"מ דעדיפי מפסי ביראות כי אין ספק שבאותן רוחות שהיו פתחי ירושלים היה בכל פתח מכאן ומכאן עומד מרובה על הפרוץ (ונראה שר"ל קודם שנפרץ בה פרצות דבהכי איירי רבה בב"ח כמבואר בדף ק"א דאילו לאחר שנפרצו פרצות אמרינן דהוי רה"ר והיינו משום שבטל שם ד"מ ממנה על ידי הפרצות שבקרנות שנתחלקו המחיצות וכ"א עומדת לעצמה וכי גמירי דומיא דפסי ביראות שהפסין עומדים בפאות ורחבות אמה לכאן כו' וכמש"ל) וכ"כ להדיא גבי הא דבעי רחבא תל המתלקט כו' פירוש והוא רוחב ט"ז אמה כו' אבל בתל זה כיון שהוא גבוה יו"ד חשוב מחיצה ומיהו הרבים בוקעין בו מכל רוח ורוח כעין פסי ביראות כו' ואפילו במעלות בית חורין כו' אבל למעלה רחב ט"ז אמה כו' עכ"ל מבואר לכל מעיין דלרבנן בשם ד"מ לא אתו רבים ומבטלי אף שרחב ט"ז אמה וכן מבואר במ"ש דלמא מעלים ומורדים פירוש שבא"י אף על פי שהם רחבים ט"ז אמה ובקעו בהם רבים כו' וההיא אליבא דר"י אתמר ולא לרבנן דלרבנן אפילו שבח"ל אינם רה"ר וכמ"ש התוספות וכ"כ הריטב"א אבעיא דרחבא תפשוט ליה מדר"י כו' אלמא דלרבנן לא איכפת לן ברחב ט"ז וכל שיש שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלי וכן מבואר מדבריו בדף נ"ט בסוגיא דעיר של רבים דהך דשבילי בית גלגול ברחב ט"ז אמה הוא ואפ"ה אמרינן דלרבנן אפילו ניחא תשמישתיה הוי רה"י והדברים ברורים כשמש דלרבנן בשם ד"מ אין חילוק בין רחב ט"ז או פחות ואפילו לר"י בשתי מחיצות למ"ש התוספות בחד תירוצא אפילו במפולש ברוח' ט"ז הוא כן וכן הוא דעת רש"י וכ"כ הריטב"א בדף וא"ו בריש דבריו דהשתא לא סבירא ליה ק"ו דרב אחי שלא התיר ר"י אלא בט"ז אמה ושליש אלא שאח"כ כתב דא"א לומר כן לר"י דא"כ אין לך מבוי מפולש בעולם שלא יהא רה"י מן התורה כו' לכך פירש ר"י ז"ל דלא איירי ברוחב ט"ז וע"ש בדף י"ג גבי הא דאמר ר' יהודה מבוי שהכשירו בלחי כו' ואמנם אף להך תירוצא שהביא הריטב"א בשם ר"י צ"ע שאין חילוק בין י"ג לט"ז כמבואר שם וכ"כ התוספות להדיא בדף וא"ו ובדף סמ"ך ואמנם בלקוטי הרמב"ן בעירובין דף נ"ט כתב וז"ל ומיהו לר"י דסבר שתי מחיצות דאורייתא אין לך ר"ה בתוך העיר ואפילו רחב כמה אלא סרטיא ומדבר וכיוצא בהם שאין להם מחיצה כלל ואף על פי שא"א שלא יהיו הרים ובקעות סביב להם כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין ניכרת להם ואם תשאל דרך ט"ז אמה לר"י היכא משכחת לה איתא בבקעה שדרך ט"ז כבושה שם ובקעה מצד אחד לדרך או מב' צדדין כו' וי"א ר"ה בתוך העיר כגון דאתי רבים ומבטלי מחיצתא שבוקעין בהם שתי וערב דמבטלי להו כדאמרינן לענין פסי ביראות ואיכא דמקשו אשמעתיה דהא פחות מט"ז נמי קרינן ליה ר"ה בגמרא דתניא יתר על כן אמר ר"י כו' ופירש"י ז"ל שלא התיר אלא בט"ז כו' וכ"ת דהתם לאו ר"ה גמורה אלא כרמלית והא דקרי ליה ר"ה לפי שהדרך מפולש אם כן איך פליגי רבנן ואמרי אין מערבין כו' וכ"ת בצורת הפתח מערבא הא לא מצית אמרת דבפ"ק פריך וכ"ת בכך הוא דלא מערבא כו' אלמא בר"ה גמורה מיירי וכן בשמעתא דלחי משום מחיצה מוכח דבר"ה גמורה מיירו ר"י ורבנן ויש לומר דודאי למאי דסבר ר' אחי מעיקרא קמיה דרב אשי למימר דלא התיר