בית אפרים קיח

בה רבים דתניא חצר כו' שהוא כדברי חכמים דבשם ד"מ לא אתו רבים ומבטלי הדברים ברורים לענ"ד ועתה ירא איש נבון וחכם כמוהו כי מי שקרא שם קושיות ודקדוקים הם הלכות גדולות וקבועות בלי פיקפוק ועל דא סמך רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל: ועתה אבא למ"ש כ"ת דהא ודאי אף בשם ד' מחיצות כל שיש לו פרצות רחבות י"ו אמה הוי רשות הרבים גמורה אף לרבנן דפסי ביראות היינו בעשר או בי"ג אמה ושליש אבל בי"ו פשיטא דהוי ר"ה גמורה דאל"כ אין פרצה אוסרת לרבנן זה תימא וירושלים תוכיח לאחר שנפרצו בה פרצות הוי רשות הרבים גמורה אף לרבנן כדמוכח בפרק המוציא תפילין כו' וזה דבר פשוט אין צריך לפנים כו' עכ"ד ולולי כי מוחזקני במכ"ת דדייק וגמיר שמעתא הייתי אומר כמו שכתב בסוף ספר נה"כ בשם תשו' ב"י שכתב לחכם אחד שדומה למי שאחר שלמד כל מסכת עירובין כו' ונפלאתי איך טחן הדברים שהוציא מפיו וכתב שאין צריך לפנים ולדבריו כל מה שנתחבטו בזה ללמוד מדברי רבה בב"ח שאמר ירושלים כו' היא כר"י ולא כרבנן ליתא דגם רבנן מודו בהא שאם אינן נעולים הוא ר"ה כיון שהשערים רחבים י"ו אמה אין מועיל שם ד"מ ומה לי לאחר שנפרצו או קודם שנפרצו ואין שם דלתות נעולות וכבר הקשו כן התוס' דמאי מייתי מירושלים שהיו רחב י"ו לפסין ותירצו די"ל הואיל והי' לירושלים צוה"פ דחשיב כמחיצה לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה ועיין בתשובתי בארוכה בדברי התוספות בזה ועיין בריטב"א שכתב להדיא דאי איכא שם ד"מ אף ברחב י"ו נמי שכתב ואיכא למידק ר"י דאמר ירושלים כמאן אי לרבנן הא איכא שם ד"מ דעדיפי מפסי ביראות כי בודאי היה בכל פתח מכאן ומכאן עומד מרובה כו' וכן מבואר מהך דתל המתלקט ובדברי הריטב"א שם והכל צפוי בתשובתי באורך. ומה שכתב ירושלים תוכיח לאחר שנפרצו בם פרצות דהוי ר"ה גמורה אף לרבנן כו' ולדבריו ה"ל למרמי ירושלים אהדדי דהא קודם שנפרצו ואין דלתות נעולות והשערים מפולשין ורחבים ט"ז אמה דסבירא ליה לרבנן דלא הוה רשות הרבים ולפי מה שכתבו התוס' הא דלר"י הוי רשות הרבים אף על גב דלדידיה שתי מחיצות דאורייתא מכל מקום הוי רה"ר לעומד באמצע הפילוש שהיו פתחים מפולשין לכל הצדדים ומבואר בש"ס דלרבנן לא קיימא הך דר"י ולא בעי דלתות משום דאיכא שם ד' מחיצות ואם כן מה שנה קודם שנפרצו מלאחר שנפרצו דהוה רשות הרבים כיון דעדיין יש שם ד' מחיצות ואף שהיה פרצות י"ו אמות ומפולשין קודם שנפרצו נמי היה במקום פתחים ט"ז אמה ואי הוו מודו רבנן דבקיע' ט"ז אמה מבטל מחיצות כה"ג גם קודם שנפרצו היה בטל ואף לפי מה שכתבו התוס' דכיון דאיכא צוה"פ כו' הרי בקל היה להם לתקן צוה"פ למקום הפרצות שלא יתבטלו המחיצות ויהיה רשות היחיד וגם נלענ"ד שדברי התוס' בזה אינם אמורים שיהיה כן לדינא אליבא דרבנן שבמקום רוחב ט"ז יצטרך צוה"פ דז"א דאם נאמר שברוחב י"ו בטל שם ד"מ וה"ל ר"ה ממילא שאין צוה"פ מועיל לרשות הרבים רק כוונתם ליישב מה שהקשו דמאי מייתי מירושלים שהיה רחב י"ו לפסין שאינם רק י"ג וע"ז באו לתרץ דהש"ס סובר דאם איתא דלענין בקיעת רבים יש לחלק בין י"ג לי"ו דבי"ג לא מבטלי אם כן גם בט"ז ואיכא צוה"פ יש לומר דלא מבטלי דכמו ברחב י"ג ובקעי רבים אמרינן פתחא הוא ה"נ בט"ז נימא פתחא הוא כיון דיש כאן צוה"פ וע"כ לומר דלכך ירושלים חשיב רשות הרבים משום דבקיעת רבים מבטל מתורת פתח ומשוי ליה כפרוץ במלואו אם כן גם בפסין שדרך הרבים מפסקתו לא יועילו כח המחיצות שלא יצטרך לסלקה לצדדים ומשני כאן ולא סבירא ליה דאיהו דאמר כר' יהודה וממילא דלרבנן דסבירא ליה דרבים לא מבטלי מחמת כחו של מחיצות אתו עלה ולא משום דאמרינן פתחא הוא ממילא דאין לחלק דאף בי"ו ואין שם צוה"פ כיון דאיכא שם ד"מ ואין בקיעת הרבים מבטלתן הרי הוא רשות היחיד מן התורה ולולי דברי התוס' הייתי אומר ליישב בפשיטות ויתיישב גם כן מה שהוצרך הש"ס להקדים הך דר' יהודה ור' אליעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך ומקשי עלה מהך דירושלים ובפשיטות ה"ל למימר אמתניתין והאמר רבה בב"ח כו' לימא דכר"י אמרה לשמעתיה וכדרך הש"ס בדוכתי טובא ודוחק לומר דניחא ליה לאקשויי דר' יהודה אדר' יהודה ולפי מה שכתבתי יש לומר דהא לא קשיא ליה דמצינן למימר דר' יהודה דאמר נמי כרבנן וירושלים שאני שהיה רחב ט"ז וכל שיש כאן ט"ז ליכא למימר דפתחא הוא אף שיש שם צוה"פ כיון דבקעי רבים ברוחב ט"ז שהוא שיעור ר"ה מה שאין כן ברוחב י"ג אף על גב דאיכא בקיעת רבים אמרינן פתחא הוא לענין פסי ביראות אליבא דר' יהודה שם מה שאין כן השתא דקאמר כאן הודיעך כחן של מחיצות משמע דהא דלא איכפת לן בבקיעת רבים גבי פסים אינו משום דחשבינן לפתח אלא דאפילו חשבת ליה פרצה אין כח בקיעת רבים מועיל לבטל מחיצות העומדות וכיון דמחמת כחן של מחיצות אתינן עלה שוב אין לחלק בין י"ג לט"ז וכמו שכתבו התוספות והריטב"א בדף ו' ע"ש ויש להעמיס גם בכוונת התוספות כמו שכתבתי ומתיישב קושית מהרש"א וקצרתי: ועכ"פ מבואר נגלה מדברי הש"ס והתוספות ובעל המאור והרמב"ן והריטב"א דלרבנן הך דירושלים אף בלא דלתות נעולות אין חייבים אף על גב שהוא רחב ט"ז ולמה יגרע אחר שנפרצו בה פרצות אך הדבר ברור דפרצות אלו אם היה באמצע החומה אף אם היה לארבע רוחות ומפולשים ורחבן י"ו אין בכך כלום לרבנן כיון דאכתי איכא שם ד"מ אך פרוצי ירושלים היה בקרנות ואם נפרץ בכותל מזרחית סמוך לקרן דרומי ונבדל שם בקרן דרומי ובכותל צפוני סמוך לקרן מערבי או איפכא ומכ"ש כשנפרצו כל הקרנות שבטל ממנה שם ד"מ ואין מועיל שום תיקון של צוה"פ כלל וראיתי בס' יד דוד בעירובין דף ק"א הביא בשם ס' זרע אמת שכתב טעמא דנייד רבא מאוקימתא דר' פפא דמוקי כאן קודם שנפרצו כו' משום דסברא כיון דיש שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלו ואפילו לאחר שנפרצו בה פרצות נמי לא הוי רשות הרבים כמו פסי ביראות ואפילו פרוץ מרובה על העומד והאריך להשיג על המשנה למלך פ"ג מהל' ביאת מקדש דנקט בפשיטות דלאחר שנפרצה ירושלים הוי רשות הרבים דרבא לא סבירא ליה הכי ועיין מה שכתב עליו בספר הנ"ל. ולענ"ד בלא"ה זה אינו והדין עם המ"ל בזה וכתירוץ ר"פ אנו צריכים לומר בכמה מקומות וכמו שכתבו התוספות בכמה דוכתי והיינו כמ"ש שהיה שם פרצות המבטלות שם ד"מ וכמו שכתבו ונעשית ר"ה ור"ה לא מערבה על ידי צוה"פ ואע"ג דצוה"פ בכל מקום כמחיצה הוא מכל מקום מחיצות הם הל"מ והכי גמירי לה דלבטולי רשות הרבים לעשותו רשות היחיד לא מהני על ידי צוה"פ רק בעינן על כל פנים שם ד' מחיצות ובהכי א"ש מה שכתבו התוס' ריש פרק א"ד דהך דשכח ולא הביא סכין היינו לאחר שנפרצו בה פרצות ולכאור' קשה איך אכלו פסחיהם בלילה והתוס' בב"מ דף נ"ג הרגישו בזה וכתבו דנפל מיעוט מחיצות אף על גב שאסור לטלטל בשבת מכל מקום מיקרי מחיצה לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כו' והך מלתא טעמא בעי דהא פשיטא דבעי מחיצה לאכילת קדשים וכיון דלא חשיבא מחיצה לענין טלטול שבת לא יועיל גם כן לענין אכילת קדשים וראיתי בתוך שו"ת כ"ת שהביא דברי תוס' אלו וכתב גם כן שצריך עיון למה יגרע מחיצות קדשים. אך לפי מה שכתבתי א"ש דודאי לא הניחו הפרצות כמות שהם רק עשו להם צורת הפתח דאף לרב דיותר מי' ימעט מודה דמן התורה מהני אפילו טובא כמ"ש התוספות בדף ו' ובדף כ"ג ואם כן הרי יש כאן מחיצות לענין כל מילי רק דלענין שבת גמר דכל שהרבים בוקעין וה"ל הוא גופא ר"ה לא מהני ליה צוה"פ רק דלתות נעולות ולכן שפיר היה אסור בשבת בטלטול ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א בפסחים שם דהא דמשמע להו להתוס' דהשאלה היה משום טלטול בשבת ולא משום טלטול בכרמלית ומשום דקא פריך התם והא קא מחמר ומחמר אין איסור בכרמלית. ולפ"ז היה נלענ'"ד דא"ש בפשיטות מה דקשי' להו להתוס' בב"מ דכיון שנפרצו פרצות עד שאסור לטלטל איך אכלו פסחיהם בלילה דלכאורה לק"מ דהא קי"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ואוכלים קדשים קלים אף על פי שאין חומה והך דאמר בב"מ דנפיל מחיצות אתי כמ"ד לא קדשה לע"ל וכמו שכתב בספר התרומה הל' א"י ועיין ברמב"ם סוף פ"ו מהלכת בית הבחירה ובדברי הראב"ד והכסף משנה שם (ומה שכתב במשנה למלך ליישב ברמז לא הבנתי ואפשר שרצה לומר דאף על פי שאין צריך מחיצות לאכילה מכל מקום לענין זה הועילו המחיצות שלקטוהו שאם