בית אפרים קיז

דמבוי שנפרץ כו' ומכ"ש לפי מה שכתב לעיל דבאמת רבה בב"ח לא סבירא ליה כסת"מ אם כן פשיטא דליכא לאוכחי מיניה כלל ומה שכתב כללא דמלתא אין לסתור דברים מפורשים לאמוראים והלכות ברורות מפני קושיות ודקדוקים כאלה כו' אומר אני שהוא פטפוטי דברים בעלמא דמה דברים מפורשים לאמוראים מצא בזה דאי משום הנך מימרא דמעלות ומורדות אין זה רק דברים סתומים והתוס' כתבו ודווקא בא"י כו' אבל בח"ל חייב ואליבא דר"י כו' ולא כתבו וסבירא ליה כר"י רק ר"ל דהנך אמוראי נקטו מלתייהו אליבא דכ"ע דבא"י מעלות ומורדות פטורין אף לר"י וכדאמרינן לקמן יהושע אוהב ישראל הי' מה שאין כן בח"ל תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י חייב ולרבנן פטור ולא עלה על דעתם כלל להכריע בזה בין פלוגתא דר"י ורבנן ואם איתא שבאו להכריע בזה כר"י איפכא הו"ל למימר דמעלות ומורדות שבח"ל חייבין והיינו כר' יהודה והוה דייקינן מינה דבא"י פטורין משום דבלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד אלא ודאי כמו שכתב דנקטו מלתיהו לאשמועינן דבא"י כ"ע מודו ובח"ל באמת היינו פלוגתייהו ובהכי א"ש דלא תיקשי עלייהו מהך דהלכה כסתם משנה ואף על גב דעל ר"י בר יוסף לא קשיא כמו שכתבתי בתשובתי דאיהו לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה וגם רבין יש לומר דלא סבירא ליה כמו שכתב בספר דברי אמת מסוגיא דתמורה גבי שאובה שהמשיכוה ע"ש מכל מקום על ר' אבהו תיקשי דהא ביבמות דף מ"ב סבירא ליה לר' אבוהו בהדיא דהלכה כסתם ולפי מה שכתב א"ש דאפילו תימא דר' אבהו אמר להך מימרא אינו סותר לסתם משנה כלל והלכות ברורות יש לפנינו הך מימרא דר"א שקבעה רב אשי בש"ס למימרא בפ"ע בלי מחלוקת ושקיל וטרי בה טובא והתלמידים כללוה במימרא דר' יהודה דכאן הודיעך והלכה ברורה מהך דמבוי שנפרץ כו' והלכה דיחיד ורבים הלכה כרבים והלכה כסתם משנה שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים תפסו כלל זה לעיקר גדול בכל מקום ואין במה לתלות לפסוק כרב יהודא בהא רק מחמת מימרא דרבה בב"ח אמר ר"י ירושלים כו' ואפס מקום שיסבור ר"י כן רק שנאמר כמו שכתב דרבה בב"ח לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה או שיסבור דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתיה ואתיין הנך סתמא אפילו כר"י והנה אם נאמר דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתי' אליבא דרבה בב"ח א"כ פשיטא שאין לנו לתפוס כן דהא רבה פשיט לרחבא דאפילו עולים לו בחבל ושקיל וטרי טובא וקבעה רב אשי בסתם וגם הנך אמוראי דמימרא דמעלות ומורדות כולהו סבירא להו דבח"ל חייבין לר"י אף על גב דלא ניחא תשמישתיה ואין מקום לנטות כ"א בשנאמר דרבה בב"ח לית ליה הך דהלכה כסתם משנה ואם כן לדידן דסבירא לן הלכה כסתם משנה תבנא לדיינא לפסוק כסתם משניות דטהרות דאתיין כרבנן: ואני תמה על הרמב"ן והריטב"א שדעתם לפסוק להלכה כהך מימרא דר"י ירושלים כו' ומן יהיב לן מעפרייהו. ומלינין עיינין שהרי הסוגיא מפורשת שזה נגד סת"מ ואיך אפשר שר"י תופס כן להלכה והרי הרמב"ן גופי' במלחמות פרק אילו עוברין כתב על דברי הרז"ה שם דפוסק כר"ש דסתם משנה כוותיה דלא כרבנן ודלא כר"י והרמב"ן כתב דתימא הא לא חש לקמחיה דאי מתני' סתמא היא היכא סבר ר"י כרבנן והאמר ר"י הלכה כסתם משנה כו' כ"ש דאנן מדר"י הוא דנפקא לן הלכה כסתם משנה וה"ל למרמי דר"י אדר"י אבל כוף אזניך לשמוע דהא סתמא לאו דסמכא הוא משום דסתם ואח"כ מחלוקת הוא כו' ע"ש באורך וכך הם דברי הר"ן שם בע"א קצת וכיוצא בזה כתב במלחמות פ"ב דמגילה ע"ש (והר"ן שם כתב על דבריו דמה שכתב דלא אפשר דסבירא ליה כרשב"ג כיון דסבירא ליה הלכה כסתם משנה אינו מוכרח כו' ועוד דהא ר"י זימנין פסיק דלא כסתם משנה וכדאמרינן בכמה דוכתי אמוראי נינהו ואליבא דר"י עכ"ל והך לישנא זימנין פסיק כו' צ"ע וגם דהתם מימרא דר' אבהו ור"א סבירא ליה הלכה כסתם משנה כמבואר ביבמות ע"ש) וכן כתב הרמב"ן בכמה דוכתא הרי שלא זז מכלל זה זיז כל שהוא אפילו ביחיד במקום רבים אם לא במקום שי"ל דהך סתמא לאו דסמכא הוא וגם הריטב"א הובא בשיטה מקובצת לב"מ דף נו"ן כתב אהא דאמר רבא הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה יש מקשים כיון דאוקי רבא סתם מתני' כר"י היאך פסק הלכה כר"ט כו' וזו אינה קושיא שאין למדים מן הכללות והרבה פעמים פוסקים האמוראים הלכה כיחיד וכן פוסקים לפעמים הלכה דלא כסתם משנה חוץ מר"י שהוא סובר דלעולם הלכה כסתם משנה עד כאן לשונו. והריטב"א בחידושי גיטין דף פ"א בההוא דאמר רבה בב"ח אמר ר"י מחלוקת בשראוה שנבעלה כו' אבל הרי"ף פסק כסתם משנה כו' דסמך אאידך אמורא שאמר משמיה דר"י הלכה כסתם משנה דבכל דוכתא מקשינן הכי להדיא ולא מתרצינן אמוראי נינהו אלא אגב הדחק היכא דלא משכח תירוצא למלתא אלא בהכי עד כאן לשונו. ואם כן איך כתבו לסמוך בזה על מימרא דרבה בב"ח אמר ר"י לפסוק הלכה כר' יהודה כיון שהם עצמם החליטו דר"י סבר הלכה כסתם משנה ואין מוציא מן הכלל אלא היכא דאשכח סתמא אחרינא ואיכא לאלומי האי סתמא טפי או אם היה גורס במימרא דמסיים שהם דברי היחיד וכמו שכתב רש"י בשבת דף קמ"ז גבי ההוא חכינאי מתני לה וכן כתבו התוס' בחולין דף ע"ז גבי אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה שאין לפרש דמוקי כיחידאה דהא סבירא ליה הלכה כסתם משנה אף דאתי כיחיד ע"ש וכן כתבו בכמה דוכתי ולפי מה שכתב מהך דרבה בב"ח אין סתירה כלל דאיהו לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה ואיכא למימר דרבה בב"ח שמע הך מימרא מר"י בתחלה דאכתי לא הוה מסתבר ליה הך דהלכה כסתם משנה וכמו דחזינן דסבירא ליה לרבה בב"ח ור"י בר יוסף ועוד אמוראי אליבא דר"י ושוב חזר בו ולמד ולימד דהלכה כסתם משנה וממילא דחזר בו גם כן מהך מימרא דירושלים כו' דאתיא כר' יהודה ולא כסתם משנה וכה"ג אשכחן ביבמות דף ס"ד דאמר רבא עלי' דר"י בר יוסף יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופירשו רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מר"י ולמחר חוזר בו ר' יהודה והוא אינו יודע עד כאן לשונו ואם כן יש לומר דהנך מימרא דשמעינן מנייהו דאתיא כר' יהודה היה קודם חזרה שהיה סבור שאין הלכה כסתם משנה ושוב חזר בו ר' יהודה ואמר הלכה כסתם משנה והיינו מימרא דר"א שהוא מתורתו של ר' יהודה מכל מקום פריך ממימרא דר' יהודה דכאן הודיעך על רבה בב"ח דהך מימרא היה שגור בפי התלמידים וקבעוה בש"ס בסתם ואם כן היה לו לרבה בב"ח לחזור בו ממה ששמע מר' יהודה הך דירושלים כו' וע"ז משני דלרבה בב"ח מתפרש כאן ולא סבירא ליה אבל אנן לדידן דקי"ל כמ"ד אליבא דר' יהודה הלכה כסתם משנה אתי' כפשטא דכאן וסבירא ליה הוא וכמו שאמר ר' אליעזר וגם בפשיטות יש לומר דלמ"ד הלכה כסתם משנה הך מימרא דרבה בב"ח אליבא דר' יהודה אתמר וליה לא סבירא ליה ורבה בב"ח דגמיר לה בסתם לטעמיה דל"ל הלכה כסתם משנה סוף דבר הכל נשמע שדברי הרמב"ן והריטב"א הם צריך עיון גדול והדבר ברור לענ"ד שהרי"ף שהביא מימרא דר' יהודה אינו רק ללמוד מזה דהיכי דשם רשות הרבים עליה לא מערבא כי אם בדלתות נעולות אבל לא נחית לברורי מהו ר"ה וסמך לו על מה שכתב בפ"ק דשבת דסרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין זהו רשות הרבים גמורה ובעירובין מייתי הך מתניתין דאם הי' דרך הרבים מפסקתן פלוגתא דר' יהודה ורבנן ומן הסתם אין לזוז ממה דקי"ל בכל דוכתא יחיד ורבים הלכה כרבים וכן משמע מלשון הרי"ף שכתב וה"מ מבואות המפולשין לרשות הרבים הוא דסגי להו בצוה"פ כו' אבל ברשות הרבים גופא לא מערבא אלא בדלתות כו' דאמר רבה בב"ח כו' דאלמא כל שאינן ננעלים בלילה חייבין עליו משום ר"ה ור"ל דמבואות המפולשין שאין הרבים עצמם עוברים בתוך המבוי מצד זה לצד זה סגי בצוה"פ מה שאין כן אם הרבים עצמם עוברים שמה בענין שהוא רשות הרבים גמורה בעי דלתות כדאמר רבה בב"ח ירושלים כו' אלמא כל שאינם ננעלים כו' ר"ל שאינו לומד משם רק לומר דרשות הרבים שאין לה דלתות נעולות חייבין עליה אבל מכל מקום אינו בא ללמוד משם דאף שיש שם ד' מחיצות כירושלים חייבין עליה דזה לא מיקרי רשות הרבים לדידן כלל דכיון שיש שם ד' מחיצות ה"ל כרשות היחיד ואינו בטל על ידי בקיעת הרבים כלל רק שאנו למדים מדברי רבה בב"ח אלו לענין מה דמיקרי רשות הרבים לדידן לא מהני צוה"פ ובעי דלתות ולכן מייתי מיד בתר הכי הך דמבוי שנפרץ כו' דחצר מותרת אע"ג דבקעי