בית אפרים קטז

וטריא אליביה דר' יהודה דאליבא דרבנן אין נ"מ דאף בניחא תשמישתיה לא מבטלי מחיצתא אם כוונתו דמוכח דרבה ורחבא סברי הכי אין זה הכרח כלל וטובא אשכחן דמפרשי טעמייהו דתנאי אף על גב דלא סבירא להו כוותייהו ואדרבא נראה דלכך קבעי רב אשי להך שקלא וטריא בש"ס דמינה נשמע דהנך סתמא דטהרות אתיין דלא כר"י אלא כרבנן ובוודאי דהלכתא כוותייהו כיון דבכל דוכתא הלכה כסתם משנה ומסתייעא מזה מלתא דר"א ואי לאו הך שקלא וטריא דרחבא ורבא הוה אמרינן דאף ר"י מודה היכא דלא ניחא תשמישתי' ואם כן הלכתא כר' יהודה דסתמא כוותיה דטפי הוה מסתבר לאוקמי כר"י מלאוקמי כרבנן שצריך לשנויא דחיקא רה"ר לטומאה איצטריך ליה ולכך הביא בעל הש"ס הפלפול הזה דמינייהו תסתיים דסתמא כרבנן דלר"י אף בלא ניחה תשמישתיה מבטלי מחיצתא ואדרבא אם באנו ללמוד מסתמא דש"ס דקבע למלתיה למשקל ומטרי אליבא דחד ש"מ דהלכתא כוותיה יש לנו ללמוד ממה דקבע בש"ס מלתא דר"א לסתם מימרא בפ"ע ושקיל וטרי ביה טובא ומסיק דאשמעינן דבקעי רבים ופריך והאמר ר"א חדא זימנא כו' עד מכלל חברתה אתמר ואם הלכה פסוקה כר"י כל הפלפול הזה שלא לצורך וגם למה כללו התלמידים מימרא דר"א בהך דכאן הודיעך מאחר שאין זה הלכה כלל ומזה נראה דהלכה כר"א בהא דש"ס קבע ליה בסתמא מה שאין כן הך שמעתא דדף כ"ב דקאי להדיא אפלוגתא דר"י ורבנן ושפיר שקיל וטרי אליבא דר"י אף אי לית הלכתא כוותיה כדרך הש"ס בכל מקום וא"ל דמדקאמר אליבא דרבנן ל"ת לך כי תבעי לך אליבא דר"י משמע דסבירא ליה הלכתא כר"י וכה"ג כתבו התוס' בשבת דף קי"ג ע"ב ד"ה כי תבעי לך לרבנן דמשמע לך דהלכתא כרבנן כו' (ועיין שם מה שכתבו התוס' דביבמות ר"ח בר אשי אמר שמואל סבירא ליה כר"א צריך עיון דודאי בלא"ה לא קי"ל כוותיה דהא לא קי"ל כר"א דלא בעי חתיכה א' משני חתיכות. וללישנא קמא פשיטא דאין ראיה דלא קאמר רק דאין סיוע ממתניתין עיין שם ויש ליישב) נלענ"ד דהתם סתם גמרא קאמר לה שפיר משמע דהלכתא הכי מה שאין כן בהא דבעל האיבעי' שמא דמרי' עליה שפיר דרכם למבעי אליבא דחד תנא אף אי לית הלכתא כוותיה ועיין בשבועות דף כ"א איבעיא להו ר"ע בכל התורה כר"ש כו' ועיין בנדה דף מ"ב דקאמר אליבא דרבנן לא קמיבעיא לי כי מיבעיא לי אליבא דר"ש כו' וגם בסתם גמרא איכא טובא ע"ש דף נ"ט ע"ב דקאמר איבעיא להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ וכן בעי שם תרי בעיא אליבא דר"ש אע"ג דלית הלכתא כוותייהו (ועיין בשו"ת הר"ן סי' נ"ד ובש"ך סימן קצ"ג דכל דנ"מ גם אליבא דאידך שפיר שקיל וטרי אליבא דהאי שאין הלכה כמותו) ואם באנו לכתוב אין אנו מספיקים ולא מפסיקים. ושוב עיינתי בשו"ת חוות יאיר ומצאתי שכתב שם בסוף דף צ"ב וז"ל והרי גדולה מזו יש תילי תילין אבעיות שהם אליבא דמ"ד דלא קי"ל כוותיה כהא דעירובין דף צ' כו' ע"ש דחשיב טובא איבעי' כה"ג ואפשר שדעת התוספות בשבת הוא ע"ד שו"ת הרא"ש כלל פ"ד שהאמוראים מפרשים טעם התנאים אעפ"י שאין הלכה לידע טעמי משנה אבל אינם חלוקים בדברי מי שאין הלכה כמותו ע"ש ולפי"ז בהא דשבת דקאמר עלה א"ד לחרש יהיב ליה כו' א"ד לקטן יהיב ליה ודאי משמע דהלכתא כרבנן מה שאין כן היכא דלא תני עלה פלוגתא ובאמת מצינו גם כן טובא פלוגתא דאמוראי ושקלא וטריא אף אליבא דתנאי דלא קי"ל כוותיה עיין במנחות דף כ"ב פלוגתא דרב חסדא ור"ח לענין נבילה בטלה בשחוטה אליבא דר' יהודה דאמר מין במינו לא בטל ושקיל וטרי התם טובא ע"ש וכאלה רבים ואת"ל דנ"מ גם לרבנן וכמו שכתב במקום אחר גם בזה איכא נ"מ אליבא דרבנן וכמו שכתבתי בתשובתי בשם שו"ת מים רבים שכ"כ וקצרתי: ומ"ש כ"ת דאף דהנך סתמי דטהרות כרבנן אטו האמוראים אינם פוסקים הלכה דלא כסתם משנה וכיחיד נגד רבים ז"א דהיינו אם פוסק בפירוש כן הלכה כיחיד אבל אם לא אמרו כן בפירוש רק מכלל דבריהם נשמע הדבר ידוע שכמה פעמים אמרינן דאליבי' דהאי תנא אמר ולא סבירא ליה ועיין בב"מ דף צ' ע"ב גבי חסמה בקול פליג ר"ל אר"י ואמר סתם פטור ומבואר בתוס' שם דאליבא דמ"ד לאו שיש בו מעשה אין לוקין קאמר אבל איהו סבר כר"י דלוקין ע"ש והא דאמרינן בשבת דף קי"ב מדקא מתרץ ר' יוחנן אליבא דר"י ש"מ כר' יהודה סבירא ליה א"ש דהתם חזינן דרבנן ור"י לענין טומאה פליגי ור"י בא לחדש וכן לחליצה לתרץ דברי ר"י שלא יסתרו דבריו משנה דחלצה בשל שמאל כו' אלמא דכוותיה סבירא ליה וע"ש דאמרינן עלה ומי אמר ר' יהודה הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן סנדל כו' אמר ר' יצחק בר יוסף תהא משנתינו בסנדל שיש לו ד' כו' שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן נראה בעליל דאף בכה"ג דמתרץ מילתיה דר"י אפ"ה היינו שוברים דבריו מחמת הסת"מ וע"ש שהרמב"ם פסק שם דלא כר"י מחמת הסתם משנה ועיין במשנה למלך שם והילך לשון הריטב"א בחידושי תענית דף ט' הגיע י"ז מרחשון כו' וכל דוכתא דאיכא כה"ג דרך הגאונים ז"ל לסמוך על לשון הש"ס כמו שכתב הרי"ף פרק ע"פ גבי זמן הבדלה ואם כן סמכינן הכא אלישנא דגמרא דפסק משמיה דר"ח הלכה כר"י בזו וליתא לסתם מתניתין אבל הרי"ף הביא משנתינו כפשטא כו' וקשיא עלי' דמרן ז"ל מה דכתב בהלכ' פסחים כו' ושמא דעת הרי"ף דאף על גב דבעלמא תפסינן לישנא דש"ס ושבקינן לישנא דאמוראי ואע"ג דהוי לישנא בתרא הכא נקטינן לענין הפסקה כלישנא דאמימר משום דלא נסתור כלל שבידינו מדר' יוחנן שהלכה כסתם משנה כו' ע"ש. ומה שכתב כ"ת דההיא דשבילי בית גלגול לכאורה הוי סתמא דאתי כר"י ליתא וכמו שכתבו התוספות שם דהא דאיצטריך לשנויי יהושע אוהב ישראל כו' היינו לתרוצי הא דאמרי דבי ר' ינאי כל שאין העבד כו' והיינו כדי לתרוצי דמתני' אתיא ככ"ע ע"ש ומכ"ש לפי מה שכתב הריטב"א דהא דפריך ליה הכא עדיף טפי וקושטא דמלתא הוא ולעיל דלא הוי ליה תירוצא אחרינא שני ליה ר"ה לטומאה איצטריך ליה ע"ש ואם כן פשיטא שלא בא לומר שהסתמות סותרות רק בא לומר דהך כר' יהודה נמי מצי אתיא. ולולי דברי התוספות והריטב"א הייתי אומר דלכך לא משני כאן רשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה שלענ"ד ה"פ דמאי דקאמר רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ה"ק שאעפ"י שהוא רשות היחיד לשבת מכל מקום לטומאה רשות הרבים הוא ועיקר מילתיה משום טומאה מתני' (ובעירובין דף ח' ודף כ"ב איתא גבי חצר שהרבים כו' רשות הרבים לטומאה ורשות היחיד לשבת ולכך נרשם בצידו מתוספתא וליתא דמתניתין היא סוף פ"ו דטהרות ושם איתא רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אך אפילו להך נוחתא מפרשינן שפיר שהוא רשות הרבים לטומאה אע"פ שרשות היחיד הוא לשבת) ושבת נקט לצורך רבותא דטומאה אבל בהך דשבילי בית גלגול א"א לפרש כן שהרי מסיים שם אמר ר"א לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך ואם כן תיקשי שבת למה הוזכרה בבית המדרש לענין שבילי ב"ג כיון דאפילו אי ניחא תשמישתיה הוי רשות היחיד ולא היה להם להזכיר רק טומאה לחוד ומזה מוכיח דגם שבת איצטריכא ליה ואליבא דר' יהודה אך אף אם נאמר דהך דשבילי ב"ג סתמא הוי וכר"י ומכל מקום עיקר כהנך סתמא דאתיין כרבנן דהא הך דשבילי ב"ג הוא שנויה בטהרות שם קודם מתניתין דמבואות ומתני' דחצר שהרבים כו' ואם כן סתמא בתרא עיקר ועיין בתוספות חולין דף מ"ג ובשבועות דף ג' ובתוס' שם ד"ה והדר סבר ר"י וגם בלא"ה אמרינן בסנהדרין דף ל"ד ובנדה אהא דפריך לר"י מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא ומשני סתמא דרבים עדיף: ומ"ש כ"ת על מה שכתבתי דרבה בב"ח דאמר משום ר"י ירושלים כו' ע"כ לא סבירא ליה כדפשיט רבה וסבירא ליה דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתיה דאם כן מצינו מחלוקת מפורשת בזה לתלמידי ר"י ולמה לא הביאו רחבא ורבה דבריהם והך מימרא דרבה בב"ח מפורסמת הוא בש"ס ודוחק לומר שלא שמעוה כו' לא ידענא מאי קאמר דהא הנך מימרא דמעלות ומורדות ודאי לא שמיע להו כמו שכתבו התוספות וקצת צריך עיון על התוספות לפי מה שכתבו לעיל דמאי דקאמר קרקפנא חזינא כו' היינו רבה ואפשר דלבתר הכי שמיע ליה ואי משום דלא מייתי מדרבה בב"ח שסותר לכלל דהלכה כסתם משנה פשיטא דלק"מ דרבה באמת לא סבירא ליה וסבירא ליה דהלכה כסתם משנה דאתיא כרבנן וכמו שהוכחתי מהא