בית אפרים קיד

מינייהו ולפי מה שכתב החו"י צ"ל דהך טעמא מכריע לפסוק כוותיה נגד רב אשי ואם כן על כל פנים יש לומר דאין הכרח שלא לפסוק כוותיה במקום הרב אם בא מבבל לארץ ישראל ונתחכם ביותר וכן כתב בכללי הש"ס שבסוף ברכות וז"ל וכתב הגאון אם התלמיד האריך ימיו אחר רבו ונתגדל בחכמה למה לא יהיה הלכה כמותו ע"ש ור"א נתחכם ביותר כדמשמע בפרק הערל דאמר ר"י לר"ל ראית לבן פדת יושב ודורש כמשה מפי הגבורה כו' א"ל היכא א"ל בת"כ כו' ע"ש ובירושלמי דסנהדרין סוף פרק ז"ב ר' לוי ה"ל חד דין כו' ע"ש דבחיי ר"י הי' ר"א יושב ודן את הדין ובריש יומא קרי ליה מרא דארעא דישראל ונראה דזה היה אחר פטירת ר"י חלקו לו שם זה אע"ג דעובדא דסחי בירדנא הי' בחיי ר"י נקט הש"ס ע"ש שיקרא אח"כ והא דבנדה אמרינן מ"ט קרי ליה מרא דא"י דההוא איתתא דאייתי דמא כו' ופירש"י בקי במראות דמים מכל חכמי א"י נראה דודאי לאו משום זה לבד חלקו לו שם זה דא"כ מאי קאמר ביומא השתא ר"א מרא דא"י לא משתעי ר"ל כו' ומאי קושיא דאטו משום שהיה בקי במראות מכריע חכמי ישראל שמא בענינים אחרים רבה בב"ח גדול ממנו לכן מביא בפ"ב דגיטין דאמר עולא לר' יהודא לא תצטער דהא ר"א מרא דא"י קרי קמי' וחתים ופי' רש"י בקי מכל חביריו אלמא דלאו משום האי מילתא דמראות חלקו לו כבוד להיקרא בשם מרא דא"י אלא בקי מכל חביריו בכל ענינים והא דקאמר בנדה ואמאי קרו כו' נראה משום דהתם אמר עולא ומה ר"א מרא דא"י כי מיקלע לאתרא דר"י לא חזא דמי כו' קשיא ליה מה שכתב דנקט ליה עולא הכא בהאי שמא ולמד ממנו ק"ו לענין ראיית דם באתרא דר"י וע"ז קאמר משום דההוא איתתא כו' (וטפי הוה ניחא אי הוי גרסינן ואמאי קרי ליה כו' ואעולא קאי דקרי ליה הכי אך לשון רש"י בגיטין שכתב דבמס' נדה מפרש אמאי קרי מרא דא"י צ"ע לפ"ז וצ"ל דרש"י סבירא ליה דמחמת ההוא עובדא החלו לקרותו בשם זה אבל ודאי שהיה בקי בכל ענינים טפי מחביריו) ועכ"פ אחר שלמד אצל ר"י נתחכם ביותר עד דקרי ליה מרא דא"י וכן משמע בנדה דע"ש סופו קאמר שהרי אמר כי מיקלע לאתרא דר"י כו' והיינו פומבדיתא והרי ידוע שר' בתר דסליק לא"י שוב לא חזר לבבל וכדשמע בהפועלים דר"ז יתיב בתעניתא דלא נשכב ר"א בשניה ונפלו עליה מילי דצבעא וע"כ הא דכי מיקלע לאתרא דר"י בעודו בבבל היה וקאמר אע"פ שהיה מרא דא"י בראיית דמים גם כן דהא האי איתתא כו' (ועיין בסה"ת הל' א"י שכתב שבסדר התנאים יש שר' יוחנן חי יותר משלש מאות שנה וחשיב התם שהיה חי גם אחר רב אשי וצ"ע דבפ' הפועלים משמע שנפטר סמוך לפטירת ר"ל ובר"ה דף כ' שלח ליה ר"י נשיאה לר' אמי הוו יודעין שכל ימיו של ר' יוחנן היה מלמדנו כו' ואין כאן מקומו: והנה הר"ן כתב רפ"ק דסוכה מסורת מפי הגאונים ז"ל דהא דאין הלכה כתלמוד במקום הרב ה"מ כשנחלק עליו בחייו דכיון שלא קיבל רבו דבריו נדחו דבריו אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא אדרבא קי"ל הלכה כבתראי ואף שכתבו דווקא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מכל מקום גם בדורות שלפניהם עכ"פ אין הכרח לכלול אין הלכה כתלמיד במקום הרב בכה"ג שלא נחלק בפניו שהרי אין הוכחה מדלא קיבל הרב את דבריו וא"כ היכא דמסייע ליה מתניתין וכה"ג שפיר מצינן למפסק כוותיה ומכ"ש בתלמיד חבר וכמו שכתבתי וכן כתב הנ"י ר"פ כיצד הרגל שהרא"ה כתב בשם רבותיו ז"ל דכשהתלמיד מאריך ימים אחרי רבו וחולק עליו הלכתא כמותו וע"ז אמרו דהלכה כבתראי ובש"ג שם כתב שע"פ כלל זה יש לסלק כמה קושיות שהקשה הרא"ש על הרי"ף בב"מ וכן הריטב"א בסוכה כ' כלשון הר"ן ז"ל ע"ש ועיין בס' יבין שמועה למהר"ש אלגזי ז"ל דלאו דוקא בחייו אלא כשנחלק עמו פנים בפנים וידע הרב בדברי התלמיד ולא קיבל דבריו דזיל בתר טעמא כו' ע"ש ועיין במעדני מלך פ"ב דנדה גבי פלוגתא דרבי ור"ח לענין בדקה בעד כו' ופסק הרא"ש כר"ח וכתב טעמא מע"מ משום דר"ח בזקנותו תלמיד חבר דרבי הוי כמו שכתבו התוס' שם ועיין ברש"י פ' הדר שכתב תלמיד חבר חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר א' או יותר ובשו"ת הריב"ש ובשו"ת מהרי"ק הוכיחו דאף אם לא הגיע להיות חכם כמותו הוי תלמיד חבר (וע"ש במהרי"ק שהביא מהסמ"ג בהא דרבינא ורב אשי וכ' דאפשר דר"י ט"ע לא פליג אלא משום דסבירא ליה דרבינא בתראה טפי מר"א כמו שכתב בהדיא ולא סבירא ליה לפלוגי משום סוף הוראה כו' ע"ש ולא נמצא כן בדברי ר"י ט"ע טעמא משום דרבינא בתראה הוא רק סתם כתבו בשמו שהלכה כרבינא אך במרדכי פרק הנושא כתב ויש תוספות דמספקא להו משום דרבינא בתרא הוא עד כאן לשונו וקצת צ"ע לפי פי' ה"ג שכתב רש"י במו"ק בהא דאמר רב אשי לבר קיפוק כו' בנוסחות הע"י וברש"י ליתא) נראה שרבינא נח נפשיה קמיה דר"א אך מהא דב"ב דף קנ"ז אמר רבינא במהדורא קמא אמר לן רב אשי כו' נראה שחי אחר רב אשי וכן כתב רב שרירא שר"א נפטר תשל"ח לשטרות ורבינא דסוף הוראה תת"א ואם תרצה לקיים כפירוש ב' דרש"י צ"ל דעל רבינא שהיה בימי רבא כמ"ש התוס' בחולין קאי שהוא נפטר קודם כמבואר ג"כ בדברי רב שרירא וקצרתי: והנה מה שכתב כ"ת דאמרינן בש"ס ה"ד תלמיד חבר כר"כ כו' טעות נזדקר בקולמסו דלאו אתלמיד חבר איתמר רק אהא דרב ותלמידו מונין להם שנים כמבואר בסנהדרין רק האמת שהיו תלמידי חברים כמ"ש רש"י בשבת דף קמ"ו משום כבוד רבותינו ר"כ ור"א ע"ש ומההיא דסנהדרין משמע איפכא כיון דמונין להם שנים אלמא שדעתם מכרעת ולא מסתבר לומר דדווקא כשהשוה לדעת רבו או כשיש אחר ששוה לרבו דמסייע בהדי' דמה"ת לחלק כיון דלסברי' לא צריכי אם כן למה לא יוכל לחלוק על רבו במילתא דתליא בסברא. ומה שכתב דאין הלכה כמותם כ"א מטעם דשתיק רב ושתיקה כהודאה אין הכרע כלל דהתם לא החליטו דעתם לומר שהסברא להיפך רק דרך שאלה ואי הוי מהדר להו דודאי דינא הכי הוו מקבלי מיניה וגם בהך פלוגתא דנ"ד דר"א ור"י כה"ג הוא דודאי ר"י דפוסק כר"י שהוא יחידאה משום דמסתבר ליה טעמי' דר"י ושפיר מצי לפלוגי עליה אי מסתבר ליה טעמייהו דרבנן וגם מה שכתב כ"ת דאף דר"כ ור"א שניהם נגד רב לא פסקינן כוותייהו בספר יבין שמועה הוכיח מדברי המרדכי פרק המפקיד בשם ראבי"ה גבי פלוגתא דרבה ואביי ורבא דאי הוו תרי הוה הלכתא כוותייהו: אך מדברי הרשב"א בתשובה סימן תס"ד גבי עיסה שנילושה בביצים מבואר דאף בב' תלמידים אין הלכה כנגד הרב ומה שכתב כ"ת דאם הלכה כר"י לגבי ר"ל שהיה גדול מר"א כ"ש מר"א לא רציתי להאריך הרבה פעמים מצינו שלא למדו ק"ו בענין פסקי הלכות ועיין בשו"ת חו"י ובשו"ת מהרי"ק וגם שאע"פ שמתחלה היה ר"ל גדול מר"א כמו שכתב מההוא דילמא מכל מקום אח"כ אפשר שנתחכם יותר וכמו שכתבו התוס' בנדה גבי בזקנותו של ר"ח ור"א האריך ימים הרבה אחר ר"י כמש"ל דר"ז יתיב בתעניתא דלא נשכב ר"א בשניה ומסתמא נתקבלה תפלתו ור"ז גם כן האריך ימים כדאיתא במגילה והיה בימי אמוראים אחרונים אך בלא"ה האריך כ"ת ללא צורך דודאי דינא הכי דבדאורייתא יש לילך אחר הגדול אפילו אם לא היה רבו כלל כדאיתא בע"ז וביו"ד סימן רמ"ב בהגהת או"ה ומכ"ש בתלמיד חבר אם לא הגיע לחכמת רבו דאיכא תרתי אך היכא דיש סיוע לפסוק כוותיה אף שכנגדו החלוק עליו הוא גדול ממנו שפיר מצינן למפסק כוותיה וגם בכלל אין הלכה כתלמיד במקום הרב כן הוא ומכ"ש בתלמיד חבר וכמבואר בגיטין דף ס"ד לענין פלוגתא דשליש שהרי"ף והרמב"ם וכמה פוסקים פסקו כר"ת אף על גב דתלמודיה דר"ה הוי משום דהש"ס פריך אליבא דר"ח ואף שכתב בשם הרמב"ן שהנוסחא הראשונה של הרי"ף דהלכה כר"ה וסבירא ליה להרשב"א והרא"ש להחמיר והיינו משום שלא נתגלה להם טעמו של הרי"ף כדפריך רבינו אפרים עליה דהרי"ף דמסוגיות הש"ס אין ראיה ולענ"ד ודאי עיקר כנוסחא שלפנינו שכן כתב הרי"ף בתשובה שזכינו לאורו שכתב להדיא דהלכה בהא כר"ח והביא ה"ה תשובה זו ונראה כיון דר"ח לאו תלמיד גמור הוא אלא תלמיד חבר כמו שכתבו התוס' בפרק הדר ובסיוע כל דהו מצינן למיפסק כוותיה משא"כ אי איכא סיוע מה"ת לפסוק כוותיה אפילו אם היו שוין ומכ"ש בתלמיד כנגד הרב אף אנו נאמר בנ"ד דר"א תלמיד חבר דר"י כיון דמסייע ליה כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכללא