בית אפרים קיג

צורת הפתח אין לבטלה כלל והרא"ש בתשובה כלל כ"א סימן ט' התמרמר מאוד על אחד שרצה לאסור לתקן מבואות המפולשין לבין העכו"ם בצורת הפתח וכתב שהוא מכשול הרבים בחילול שבת והחמי' עליו מאד למשדי ביה גודא רבא ע"ש. ונראה שהענין היה בעיר המוקפת חומה שמותר לטלטל בכולה אלא שצריך סילוק דיורין במקום שהוא מפולש לרחוב העכו"ם. ולזה כתב הרא"ש שתקנתו על ידי צורת הפתח כמבואר בסימן שצ"ב ועיין בב"י שם תשובת הרא"ש שהביא חזה התנופה שנראה שסובב הולך על זה הענין ועיין סימן שפ"ו ובמ"א שם: והנה ענין זה אינו פשוט כ"כ ועיין בריב"ש סימן ת"ה שכתב דה"ה לצורת הפתח שאינו מונע רגל הרבים מלאסור כו' ואעפ"כ הרא"ש מדעתו דעת תורה ודעת נוטה ויגזור אומר ויקם לעשות תיקון צורת הפתח וצווח ככרוכיא שלא להכשיל את הרבים בביטול תיקון זה ואם כן בנ"ד דבר ברור הוא שחלילה לבטל התיקון והרוצה לסמוך יבא ויסמוך על רבים מגדולי עולם אשר מפיהם אנו חיים ומכ"ש בצירוף התירים אשר כתבנו ומה שצריך לעיין בזה הוא כפי מה ששמעתי יש חריצים עמוקים מצדדי הדרך מזה אחד ומזה אחד ואם כן כשרוצה לערב העיר כולה כאחת צריך לעיין בשיעורו וכמבואר בסימן שע"ב סעיף ט"ז חריץ שבין שני חצירות נתן עליו נסר כו' ולפי שלא נתברר לי ענין החריץ הזה קצרתי בזה וה' ישים דרכינו דרכי נועם ונתיבותינו שלום: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה כז שלום וברכה וחיים מן השמים. לאשר ברוחו פי שנים. כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה. משיב מלחמה שערה. כש"ת מוה' יעקב נ"י: ראיתי קונטרס אשר בא בארוכה וחדאי נפשאי בפלפולו יישר חילו ועם כי ידי רפות ותשושות אמריו הנעימים תמכו ידי להשיבו דבר עם לבבי ואבא קצת על סדר קונטריסו. א' מ"ש לפקפק על מ"ש לתת תבלין לפסק הרמב"ם שפסק כר"א לגבי דר"י וכתבתי דר"א תלמיד חבר היה ואפשר למיפסק כוותיה ועל זה האריך לדחות ובסוף כתב ונפלאתי מאד אשר כת' כ"ת לדחות פסק ברור משום דר"א תלמיד חבר היה לר"י ומה בכך כו' ועל זה אני תמה כי לא מלבי הוצאתי פסק זה רק הוא פסק הרמב"ם וה"ה והגמי"י כתבו טעמו שפוס' כר"א והבאתי גם דברי הרשב"א שכתב הטעם משום דר"א קאי כרבנן ואני הוספתי על השמועה וכתבתי שיש לומר כיון דר"א לא הוה תלמיד מובהק רק תלמיד חבר מצינן למיפסק כוותיה ור"ל דאפילו תימא דאף בכה"ג שהרב פוסק כיחיד ותלמיד כרבי' אין הלכה כתלמיד במקום הרב מכל מקום בזה שאינו תלמיד מובהק רק תלמיד חבר שפיר מצינן למיפסק כוותיה. ואהו' עד שהוא תמה מכמה מקומות שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אף בתלמיד חבר כגון ר"כ ור"א יתמה דמ"מ מנ"ל להרמב"ם להכריע בפלוגתא זו לקולא אף אם לא היה תלמיד רק חבר לבד. אך פשוט דממקומו הוא מוכרע דר"י אליבא דיחידאה אמר למלתי' ור"א קם ליה בשיטתיה דרבים ולא בחזקת היד דחיתי פסק זה רק הוא דחוי מעיקרא כמ"ש הרשב"א שכ"כ בפשיטות ואני הוספתי להטעים הדברים דגם סתם משניות דטהרות כוותייהו דרבנן וגם דר"א תלמיד חבר ובמקום שאין הדברים מטין לפסוק כתלמיד מה"ת לפסוק כוותיה במקום הרב כיון שעכ"פ הוא גדול ממנו וממקום שהביא כ"ת יבא וישפוט דאף על גב שפסקו בחדא כר' יהודה לגבי ר"א לענין מכאן ועד עשרה ימים משום דר"י רבי' דר"א באידך פוסקים כר"א גבי דר"י משום דסתמא דש"ס פריך אליבי' ומכ"ש בהא דהדרינן כללא דיחיד ורבים וגם הלכה כסתם משנה דטהרות ועכ"פ מה שהביא כ"ת דכללא הוא דהלכה כר"י לגבי ר"א היא אך למותר שהרי עיניו הרואות שהבאתי תשובות ח"י סימן צ"ד ושם מבואר כן בשם ס' הכריתות והז"ע וע"ש שהביא מדברי הרמב"ם ה"ל עבודת יוה"כ דפסק כר"א לגבי דר"י וכ' משום דבת"כ סתם כוותי' דר"א ואם כן כ"ש הכא דקאי כרבנן וסתם משנה ועיין בלח"מ שכתב משום דבירושלמי אר"י טעמא שלא יטעה בהזאות ואין זה מספיק דאש"ס דידן יש לסמוך טפי ואפשר לומר לפמ"ש התוספות ביומא דף ד' ד"ה ת"כ דכיון דאשכחן ר"א דאמר בסמוך ויקרא אל משה כו' מסתמא משמיה דר"י רבי' אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דר"י אשכחן ביבמות דף צ"ג כו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש כו' וכ"כ הריטב"א בחידושיו למכות דף ה' שמעת מילין דבר נפחא כו' ומיהו ר"א דלא אדכר לר"י כו' אולי שלא חשש שהכל יודעין שדבריו דברי ר"י רבו כו' ע"ש ואם כן כיון דאשכחן בירושלמי דר"י ה"ט שלא יטעה אית לן למימר דר"א נמי מתור' ר"י רביה אמרה אלא דאמורא אחרינא אמר משמיה דר"י בגוונא אחרינא ולכן שפיר סמך הרמב"ם שם על הירושלמי אבל היכא שהש"ס מסדר פלוגתות ר"י ור"א ולא מצינו בירושלמי שהיא מימרא דר"י ודאי דיש לפסוק כר"י לגביה דר"א דרביה הוי ואף שהוא לו תלמיד חבר מכל מקום עכ"פ היה גדול ממנו וכמ"ש הרא"ש פרק עשרה יוחסין דהלכה כרב אסי לגבי דשמואל שהיה גדול ממנו דשמואל לא עייל קמיה דר"א ולא מחמת זקנה כו' ואע"פ ששמואל לא היה תלמידו של ר"א ומכ"ש ר"א לגבי דר' יהודה. ומכל מקום בנ"ד דמילתא דר' יהודה היא מימרא באנפי נפשיה ומילתא דר"א הוא מימרא באנפי נפשיה מצינו למימר דר"א נמי משמיה דר' יהודה רביה אמרה כמו שכתבו התוספות דיומא והריטב"א דסתם מימרת ר"א משמיה דר"י הוא ומסייע ליה הא דס"ל לר"י בעלמא הלכה כסתם משנה ופליג עליה דרבה בב"ח אמר ר"י ירושלים כו'. או סבירא ליה דאליבא דר"י אמרה וליה לא ס"ל אלא כרבנן וכסתם משנה ויש לפסוק כר"א שהיה גדול מרבה בב"ח כדמשמע ביומא דף ט' גבי ר"ל הוי סחי בירדנא כו' אמר ר"פ שדי גברא בינייהו כו' או רבה בב"ח ור"א ופירש"י שר"א היה הרוחץ ורבה בב"ח פשט לו היד (וקצת צ"ע לענ"ד דא"כ איך קאמר אלהא סנינא לכל ופירש"י לכל בני בבל דהא רבב"ח משמע שתחלתו מא"י ובא לבבל דאע"פ שהתוספות בסנהדרין דף ד' גבי דאמר ר"ח לסבי בן אחי יורד לבבל כתב דל"ג רבה בב"ח מכל מקום בפסחים משמע פרק מקום שנהגו רבה בב"ח כי אתא לבבל אכל דאייתרא מבואר שמבני א"י היה ובא לבבל ודעתו לחזור וכן מוכח שם בדף י"ג גבי עולא רכיב חמריה כו' ובדוכתי טובי ואדרבה ר"א היה מבבל וסליק לא"י כמבואר בסוף המדיר ובסוף כתובות וכמה דוכתי ובירושלמי דר"י. קרי ליה הדין בבלאה אך מכל מקום הדין עם רש"י בזה דר"א היה גדול מרבה בב"ח כדמשמע ביומא דף ע"ח אמר רבה בב"ח שאלו את ר"א ופירש"י ר' אלעזר גרסינן שהוא ר"א בן פדת וכן בגיטין דף ה' רבה בב"ח אייתי גיטא כו' אתי לקמיה דר"א כו' וכן בפרק הספינה כי אתאי לקמיה דר"א אמר לי עתידין ישראל כו') ועיין בירושלמי יבמות פרק כיצד אתפלגין ר"י ור"א כו' דבכל אתר ר"א סמך לר' חייא רבה דתני ר"ח אומר כו' ובירושלמי איכא טובא דר"א אמר בשם ר' הושעיא רביה דר' יהודה ובפרק החולץ אמר ר"א בשם ר' הושעיא הלכה כר"י אמר ר' יוחנן זימנין סגיאין יתבית קומי ר"ה ולא שמעית מיניה הדא מלתא א"ל ולית בר נש אמר מלה ולית חברין שמיע ליה ובכתובות פרק הכותב וכן בקידושין פ"ק אמר התם א"ל תרי כל קבל ארבעה כו' א"ל תרי כל קבל תרי אינון ר' אליעזר תלמידיה דר"ח רבה ר' יוחנן תלמידיה דר' ינאי עכ"ל: ואמנם מילתא דפשיטא ליה לכ"ת דאף בתלמיד חבר איתמר הך כללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. נראה דבמחלוקת הוא שנויה כמבואר באשר"י קידושין דף ט' בשטר אירוסין שלא מדעתה דר"י ט"ע ובה"ג פסקו כרבינא לגבי דרב אשי אע"ג דרבינא תלמיד חבר דרב אשי כמבואר בעירובין ור"י רגיל לפסוק כרב אשי לגבי רבינא מטעמא דרב אשי גדול ממנו ע"ש והוא מדברי הסמ"ג דף קכ"ז ע"ב בענין שטרי פסיקתא ע"ש וראיתי בשו"ת חו"י שכתב ונ"ל קצת טעם למאן דפוסק כרבינא כי אוירא דא"י אהני ליה קצת עיין מנחות דף מ"ב ור"ל דשם איתא דרב אשי אמר לרב סמא לא תתקף לך דחד מינייהו עדיף כתרי מינן ופירש"י דרבינא בא מא"י ולפי זה היה מקום לומר גם כאן דר"א בא מבבל וסליק להתם ואמרינן בכתובות דחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי