בית אפרים קיב

דברי הרי"ף סבירא ליה דאף בכה"ג מבטלי וכ"כ הריטב"א וכבר הארכתי שקשה לומר כן בשיטת הרי"ף שהביא מתניתין דחצר שהרבים כו' והרמב"ן משמע קצת שנזדמנה י"ו נוסחא אחרת אבל כפי הנוסחא שלפנינו נראה שאין לפקפק בדבר כלל ובאופן הב' שהדרך המפולש הוא בסוף הרחוב ויש ג' מחיצות מעב' אחד של הדרך ומחיצה ד' מעב' השני מכל מקום נראה דגם בכה"ג כיון שיש כאן ג' מחיצות שלימות שאין בטלים משום בקיעת הרבים אף שבקיעת הרבים מפסקת בין מחיצות אלו למחיצה שבעב' שכנגדה מכל מקום שוב מועיל בזה צוה"פ ואמרינן פתחא היא ושרי ומכ"ש אם ממחיצה הד' יוצאין גפופין ובליטות כרוחב אמה ויותר ולא גרע מפסי ביראות ועמש"ל מדברי רבינו יהונתן אם בנה לו עמוד מכאן הוי כחצר שיש לו ד"מ כו' אמנם אם. אין בעיר רק מבוי אחד מפולש דהיינו שני כותלים והעם עוברים ביניהם זה תלוי בפלוגתת הפוסקים אם מקרי ר"ה בפחות מס"ר ואף בזה כבר הרימותי ידי והראתי פוסקים אלו כי הם הרבים ובראשם בה"ג ורש"י ותוספות והנמשכין אחריהם ואם כי הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וה"ה והר"ן והריטב"א והריב"ש פליגי עלייהו הני נפישין וגם כי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם וכל מנהגינו על פיהם כאשר כתב הד"מ בהקדמתו ועל הרוב נוהגין כדבריהם במקום שהם חלוקים עם גדולי ספרד אף היכי דליכא רובא ומכ"ש בזה דרובא דאיתא קמן קיימי בשיטת רש"י כאשר הוצאתי במספר צבאם. ואשר חשב ידידי כי הסוברים דלא בעינן ס"ר המה הרבים נהפוך הוא ואם מעט ואוסיפה כהנה מגדולי האחרונים שאף כי הרש"ל ומ"ב דעתם כן הנה הב"ח נראה דעתו בהטור שסתם הדברים בסימן שמ"ה וכן נראה מדבריו בסימן שכ"ה ע"ש ובשו"ת מהרי"ט צהלון סימן רנ"א כתב וז"ל הנה זאת חקרנוה על דבר בקיעי עיר אלקינו צפת כו' תחת היותה סוגרת ומסוגרת נאוה כירושלים דלתותיה נעולת בלילה ועתה בעונותינו עיר פרוצה אין חומה ותחת זאת פקפקו הלמדנים וקצת ת"ח על הטלטול בה בשבת כו' ובסוף דבריו כתב והרי הכא הרי התוספות ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס"ר וכמה גדולים כו' אשר היה בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם ועל זה נאמר אל תסיג גבול עולם עכ"ל. וכן נראה מדברי מהרי"ט ח"א סימן צ"ד וכ"נ משו"ת פ"י סימן ט"ו נדפס שם תשובה א' מהגאון מהר"מ אביו של הש"ך ז"ל (ע"ש שיש ט"ס בחתימה וצריך לומר מאיר כו') וכן נראה מדברי הגאון פ"י מס' שבת דף ה' שכתב שם דאיכא למימר דבמשכן היו המבואות מפולשין לר"ה ורוחב י"ו אמה והא דאמרינן משה היכי יתיב במחנה לויה משום דאותן המבואות לא היו בוקעין בהם ס"ר: ובספר דרך אניה ראיתי ששמע מהגאון פ"י ז"ל הא דהזהיר משה על הוצאה ויעבירו קול כו' אחר ששמע והמלאכה היתה דים דרש"י פירש בחומש חשבון מחצית השקל של ס"ר נשלם מאה ככר לאדנים המלאכה היתה דים ומהחשבון הזה ראה שיש ס"ר והוי ר"ה גמור מעתה לכך צוה על הוצאה ודפח"ח. ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל שכן מורגל בפי העולם אין ר"ה פחות מס"ר ולכן אף בעיר שאין שם רק מבוי אחד מפולש היה די בצורת הפתח כיון דליכא האידנא ר"ה וכבר כתבתי לעיל שכן הסכמת בעלי הש"ע ומפורשיהם ז"ל ורוב מנין גדולי הראשונים. ומי שלבו נוקפו יוכל לעשות לשתי הרוחות לכל אחד עמוד מכאן ועמוד מכאן רחב אמה ובזה ודאי יוכל לצרף גם הנך דעות דאין ר"ה בפחות מס"ר וכ"כ בא"ר סימן שמ"ה דלכל הפוסקים יש לסמוך על סברא זו דאין ר"ה פחות מס"ר במקום שיש עוד צד להקל ועיין בריטב"א דף נ"ט אף שכתב דברי החולקים וסיים וכן נראין הדברים מכל מקום שוב חזר וכתב מעתה מה שנראה נכון במשנתינו דמתניתין כפשוטה דעיר של יחיד נקראת אף על פי כו' ויש בה ס"ר כו' ומשמע שלא נדחה לו שיטת רש"י לגמרי וגם נראה מדבריו שכל שהרחובות ושווקים מסורין ליחיד אף שיש שם ר"ה גמור רחב י"ו ודרך כבושה לרבים אין חייבין עליה משום ר"ה וכ' שם וז"ל ומיהו אף על פי שהעיירות יש בהם אדנות המלך ומעלין לו מס לא חשיבי כעי' של יחיד כי הסרטיאות ופלטיאות לעולם היה לרבים ולא היה המלך רשאי לבנותם לעצמו ולקלקלם שאל"כ אף בירושלים בזמן המלכות אין בה משום ר"ה עכ"ל ועל פי זה יש לומר דדווקא דומיא דירושלים דבעת שכבשו וחלקו היו מסורים הדרכים לרבים כדאמרינן יהושע אוהב ישראל היה היכא דניחא תשמישתי' מסרה לרבים אבל במדינות אלו שלא היה דרכים אלו מעולם רק המלך נפשו אוותה ויעש דרכים אלו ובידו להרוס ולבנות כחפצו באשר דבר מלך שלטון היום עושה כך ולמחר עושה כך ומעולם לא נמסר לרבים ועיין בריב"ש סימן תק"ז טעם היתר קניית רשות מהאדון כי ידוע כי דרך הרבים הוא לעולם לאדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר כו' וכתב שטעם זה מספיק להוציא מבתי יהודים למבוי כיון שקנו רשות ממי שהדרכים שלו ויכול לסלק בני המבוי מן הדרך ההוא ולתת להם דרך מצד אחר כו' ודברי הט"ז סימן שצ"א צ"ע ועיין בא"ר. ונקיט מהא לדינא דבגווני דידן שהמלך הוא שחידש דרכים אלו הרחבים י"ו אמה ובידו לעשות מה שלבו חפץ ברצותו מרחיב וברצותו מקצר או לסלק הדרך מן העיר ולתת לרבים דרך מצד אחר ואם כן אין כאן בדרך כזה דין ר"ה מדאורייתא. ועוד יש מקום אתי לדון בדבר חדש שנלענ"ד דהא דאמרינן שדרך סלולה לרבים שבוקעין שם עושהו ר"ה לא נאמר אלא בהולכי רגל אבל לא נכנס בכלל זה הרוכב והיושב בקרון לפי מ"ש הב"י סימן רס"ו דברוכב ליכא איסור תחומין משום דאין תחומין למעלה מיו"ד ואם כן אין זה הרוכב מבטל מחיצות שהמחיצות על למטה מיו"ד עשויון שלמעלה הוא מקום פטור ואפשר שאף למ"ש המג"א וחולק על הב"י וס"ל דרוכב כמהלך דמי לענין תחומין דכשהסוס מהלך ה"ל כאלו הוא מהלך יש לומר דהיינו לענין שיחול על האדם עצמו איסור תחומין אבל לומר שיבטלו המחיצות על ידי זה אפשר כיון דעכ"פ הוא מהלך למעלה מיו"ד ששם אין צריך למחיצות להוציאו מכלל ר"ה לא בטלי מחיצות דלמטה מיו"ד בהכי וכן היושב ומכ"ש ביושב בקרון דאף לפמ"ש הב"י לענין תחומין ברחב ד' הוי כארעא סמיכתא מכל מקום לענין זה פשיטא שאין לומר בו דמבטל מחיצות כיון שיושב בעגלה והעגלה היא רה"י לעצמה ואף אם העגלה עצמה אינו גובה י' בלא הגלגלים מסתפק המג"א דשמא הוי כרמלית ע"ש: ואמנם לענין הא דנ"ד נראה דבלא"ה אין לחלק בכך כיון דמ"מ מקום שהאדם יושב הוא למעלה מי' ויש לומר דלא מבטלי בהכי מחיצות אשר המה למטה מיו"ד ואם בשביל שעוברים שם סוסים ובהמות וקרונות טעונות אין זה קרוי בקיעת רבים לבטל כדמשמע מההוא דפסי ביראות וכן בכמה דוכתי דאמרינן דלא דרסי רבים כגון הזמי והיגי וצואה וכיוצא אף על גב שאין זה מבטל הילוך בהמות ורוכבי סוסים ויושבי קרנות וכן משמע קצת מההוא דמעלות ומורדות דקרו ליה לא ניחא תשמישתי' אף על פי שהוא דרך סלולה על ידי רכיבה וכה"ג ולפ"ז ממנו נקח לומר דאין בזה ר"ה שאף שהדרך כבושה וסלולה לרבים לצאת ולבא שמה מכל מקום אורח ברגליו לא יבא ואף כי סוס ורכב ויושבי קרנות אין זה מבטל מחיצות וכיון שעכ"פ אף לדעת הסוברים דלא בעינן ס"ר מכל מקום מצרכי עכ"פ רבים בוקעין (וכבר כתבתי לעיל דלדידהו צ"ע מה שיעור יש לדבר שיהיה קרוי רבים) והרי אין כאן רבים אשר יעברו ברגל דרך שם כ"א תושבי העיר ונלוו עליהם גם קצת מבני הכפרים הסמוכים בתחומי העיר ובכה"ג אפשר דכ"ע מודים שאין בזה דין אתי רבים ומבטלי מחיצות וסניף גדול הוא למנהג היתר שסמכו בכמה מקומות על היתר רש"י ז"ל ומ"ש הוא סניף שיש להתי' אף לדעת החולקים דלא שכיח דרך הרבים שיהיה על ידי הולכי הרגל ועל הרוב נשכיח מני רגל ובאים אלה ברכב ואלה בסוסים ואף שעדיין לא נתחוור לי כל הצורך רק בהשקפה ראשונה מכל מקום יש לי בזה כדי לצרף לשאר התירים. ולכן נלענ"ד שאין להחמיר בזה להטעין דלתות ובפרט שהוא דבר שא"א לעשותו אם לא מטעם המלך וגדוליו והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא להורות לאחרים כי הוא חומר' דאתי לידי קולא במקומות שמתקנין היתר טלטול שלהם על צורת הפתח ואם אתה מחמיר עליהם להטעינם עיבור צורת הפתח המכשלה הזאת תחת ידם ואתו לידי תקלה לטלטל בלא זה (וגם מהאי חששא אנו צריכין לאסור לנשים תכשיטין אשר לא ישמעו ואף לדעת הרא"מ יש דברים האסורים) ואם כן קרוב שיעברו על דרבנן על כל פנים וגם דלפי מ"ש הרשב"א להרמב"ם יש לומר דצורת הפתח מהני לר"ה ואם כן תקנת