בית אפרים קו

רחכ י"ו או אין מפולש וגם הפוסקים הסוברים דלא בעינן ס"ר כתבו כן דאין רשות הרבים מחמת רוחב י"ו כמש"ל מדברי הריטב"א ועיין בכלבו אלא שאותן הסוברים בבירור דבעינן ס"ר הזכירו גם את זה דנ"מ אף אם ימצא במדינות אחרות ס"ר (ואף דהרא"ש בביצה לא נקט רק עשום דלא שכיח ס"ר בוקעין היינו לפי שהעכו"ם הביאו חוץ לתחום ואם כן אפשר שבשדות שהביא דרך שם הדרך רחב י"ו ואם כן איתעבד איסורא דאורייתא לזה קאמר דאכתי אינו ר"ה דלא שכיח ס"ר וגם י"ל דחדא נקט) ועכ"פ כל מה שנזכר בפוסקים בדין ר"ה לא קאי אליבא דכ"ע רק במקומות הנמצא בהם כל תנאי ר"ה ולא למקום מדינתא שלא היה רוחב י"ו וכבר כתבתי דאדרב' טפי פסיק' להו האי מילת' שאין מצוי רוחב י"ו ממה שאין מצוי ס"ר כמדמוכ' מדברי הרא"ש וכמה פוסקים ועת לקצר. ומה שרצה להעמיס בדברי ריב"א שהביא בהג"א פרק אין צדין ודאי ליתא שהרי מבואר בדבריו להדיא דמטעם חוץ לתחום אתי עלה ולא משום ר"ה וכבר הבאתי לעיל מפורש יוצא מדברי הריב"א שהביא בהגמ"י דס"ל דבעינן ס"ר ומ"ש ראיה דלא כשיטת רש"י דכשנכנסו ישראל לא היה רק מעט יותר מס"ר ואחר כך נתפזרו בכל א"י הנאמר שבטל מהם כל דיני ר"ה והוצאת שבת זה מן התימה. הנה אף שאין צריך לטפל בתשובת קושיות כאלה מאומד הדעת ועד שהוא תמה על שיטת רש"י יתמה על ריש לקיש בירושלמי דאמר אין ר"ה עד שתהיה מפולשת מסוף העולם ע"ס או למאן דאמר אין ר"ה בעה"ז כו'. אך לאהבת ידידי החכם השלם ני' אען ואומר דלא מבעיא לדברי ר"י בתוס' דעירובין דף ו' שכתב דלא קפדינן רק אס' רבוא שהוזכר מספר' פשיטא שאין מקום לקושיא זו שהרי היה גם כן טף ונשים לאין מספר וגם ערב רב וכ"כ הריטב"א דטף ונשים וע"ר לא חשיבי למיעול במניינא כשם שלא היו במספר הפקודים במדבר ובודאי אין רצה לומר דגם עתה אינם נכנסין במנין ס"ר ודאי דז"א דכל שיש ס"ר עם נשים וטף ונכרים הכל יצטרף לחשבון ס"ר רק דלענין שיקרא ר"ה לא ילפינן מדגלי המדבר שיצטרך ס"ר לבד מנשים וטף דלא חשיבא למיעול במנינא לענין חשיבות דר"ה דבעינן ס"ר דאנן לא קפדינן רק אמספר הפקודים והן הן דברי הר"י בתוספות. אך אפילו לפמ"ש בסמ"ק ור"ה הוא כו' ובקיעות של ס"ר ב"א בוקעין בו ונשים וטף לפי הענין כו' ע"ש מכל מקום איכא טובא ע"ר וגרי' ועבדים ורועי צאן ועוד רבים שהיו פחותי' מעשרים שנה ואשר נתוספו בשבע שכבשו בברכת משה אשר ברך אותם יוסף ד' עליכם וגם הבאים ממקומות אחרים לסחור את הארץ וגם כי לא מלאו את הארץ וכבשוה שהרי לא היה אז רק כבוש ל"א מלכים ונשארה בארץ הרבה מאד וגם בלא"ה לא היה בעיירות עצמן ר"ה שהיה כרכים המוקפים חומה רק יריחו שנפלה חומתה וקצרתי: ומ"ש מימי נחמי' שהיה הקהל כאחד ד' רבוא בכל א"י וכתיב בימים ההם ראיתי וכו' טעות הוא בידו כי מה שנאמר שהקהל כא' ארבע רבוא הוא העתיק מדברי עזרא מספר העם בשנת אחת לכורש והחלו ביסוד בנין הבית ונתבטלה עד שש לדריוש ולשנה הבאה עלה עזרא וגלותו עמו ואח"כ בשנת עשרים לארתחשסתא בקש נחמי' על בנין חומות ירושלים וטובי שני איכא ובודאי נאספו יהודה וישראל רבים לאין מספר באותן הימים. וכן הד' רבוא הוא מה שנאספו מהסביבות שמנין העולים אינו רק י"ג אלפי' עיין ברש"י שם וכן מבואר בתוספות דר"ה שהבית נגמר בשנת שש לדריוש אבל חומות העיר היתה פרוצה עד שנת עשרים לדריוש שנבנית על ידי נחמיה וכן פירשו המפורשים וכן נראה למבין במקרא ואף לפי מ"ש התוספות מעיקרא דהך שנת עשרים לארתחשסתא היינו ג' לדריוש מכל עובדא זו דבימים ההם ראיתי היה אחר שתים ושלשים לארתחשסתא כמבואר במקרא שם וגם בלא"ה הא ירושלים גופא רה"י הוה שהרי היה דלתותיה נעולות ועל כרחך שהוכיחן לפי שראה אותם מביאים משא לירושלים ביום השבת ואם כן יש לומר שהדרכי' היו מרובים באוכלוסין מבני נכר והתרים את הארץ וגם בלא"ה הרי עירובין בימי שלמה נתקן והיה אסור בטלטול אף בכרמלית. ועיין בסמ"ג מה שכתב על דברי בה"ג בפסוק דירמי' ולא תוציאו משא כו' כי לא שמרו גזירת שלמה לערוב כו' ומתוך כך היו מביאין מעיירות שסביבות ירושלים דרך סרטיא שמעיר לעיר שהוא ר"ה ומביאין אותם משאות בשערי ירושלים כו' ע"ש וגם מה דפשיטא ליה ממה שאמר ועומסין על החמורים ובכרמלית אין איסור שביתת בהמה כמ"ש המג"א ובאמת אין זה מוכרח כמ"ש בתוספות שבת אך בלא"ה דעת הרשב"א דמחמר חייב אפילו בחצר וכמ"ש המג"א סימן רמ"ו ואף להר"ן יש לומר דעכ"פ איסורא איכא כיון דמוליך לשוק למכור וכדאמרינן דמחזי כמאן דאזיל כו' ואף שאינו רק דרבנן הרי כעס הרבה על הרוכלים המביאים מכר שאינו רק מדרבנן וכן קבלו עליהם ועמי הארץ המביאין מקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם ואפשר שגם בזה עיקר הקפידא היה על דריסת הגתות ועל המכירה וכדמשמע ממ"ש שם ואעיד ביום מכרם צמד ואיך שיהיה מהא ליכא למשמע מיניה ולא מידי. והנה החכם נ"י הביא עוד ראיות וכולם אין בהם כדי הכרע כלל והחכם עיניו בראשו כי לכולהו אית להו פירכא עפ"י מ"ש ולולי כי יאריך הזמן הייתי מפרש אותם: אך אל זה אביט מ"ש דאף לדעת רש"י מכל מקום לענין טלטול לא מהני כמו שכתב הג"א בשם הר"ם מאיברא. והנה לפי משמעות הג"א אף שאין רחב י"ו הדין כן שהרי כתב דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ואף על גב דלא הוי אלא יו"ד והר"ם מאיברא אומר כו' ואפילו בפחות מיו"ד כו' (נראה שצריך לומר אפילו פחות מי"ו ואפשר שתיבות מיו"ד דאיתא בהג"א הוא איזה ראשי תיבות ומה שכתב אפילו בפחות רצה לומר אפילו בפחות מס"ר אבל המעיין יראה שכוונתו כמ"ש). ולפ"ז כל הפוסקים חולקים עליו שהרי לדעת כל הפוסקים כל שאין רחב י"ו אפילו צוה"פ לא בעי ומכ"ש שאין צריך דלתות נעולות. ואמנם נראה שכוונת הג"א הוא בזה לדברי הר"י שם בתוספות ד"ה וכ"ת שכתב דאף על גב דלא התיר ר"י אלא עד י"ג אמה ושליש מכל מקום הוי ר"ה גמורה כגון שר"ה אחת משני צידי המבוי רוחב י"ו אמה ואורך ר"ה מהלך דרך מבוי כו' ולא דמי למבואות המפולשין דהתם ר"ה אינה עוברת במבוי אלא ששני ר"ה עוברים אצל הפתחים. וצריך לומר לפ"ז אף על גב דלר"י לחי וקורה מהני לי"ו מדרבנן ולי"ו לא מהני מודה הוא דמדאורייתא אין חילוק ולכך פריך מירושלים כו' דמדאורייתא אין חילוק עכ"ל וכוונת דבריהם פשוט דמבואות המפולשין שאני שהר"ה עובר לפני פתחי המבוי לרחבו של מבוי ומכל מקום במבוי גופא ליכא בקיעה רק מבני מבוי משא"כ אם המבוי ארכו לאורך ר"ה דבקעי ביה רבים אף בפחות מי"ו כיון דעכ"פ הר"ה גופא רחבו י"ו ויותר בשביל שנתקצר מחמת שני מחיצות המבוי ונעשה פחות מי"ו לא נפיק מכלל תורת ר"ה דכיון שהרבים בוקעין הם מבטלין מחיצות ולענין דאתי רבים ומבטלין מחיצות אין חילוק בין אם הוא רחב י"ו או לא כדמוכח בההיא דפסין דס"ל לר"י דדרך הרבים יסלקנה לצדדים אף על גב דליכא י"ו מכל מקום אמרינן דמבטלי שם ד' מחיצות לר"י וה"ה ב' מחיצות לרבנן וכמבואר מדברי התוספות דף ק"ב ד"ה והא ר"י כו' ולפי פירוש אחר שפירשתי גבי יותר על כן ניחא ע"ש. ונראה דמפרשים גבי פסין כן הוא דאף על גב שהפסין בעצמן אין בהם רק י"ג מכל מקום הר"ה אשר הוא חוצה להם הוא רחב יותר מהפסין והרבים בוקעין מצדדי הפסין וכן בין הפסין והוי בין הפסין כמו בין העמודים וס"ל לר"י כיון דהפסין אינם מחיצות גמורות רבים דבקעי התם מבטלי להו וזהו כוונת התוספות מ"ש דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לט"ז וקסבר ב' מחיצות דאורייתא ר"ל בין אם בין השני המחיצות רחב י"ג ומכל מקום הם לאורך ר"ה שהר"ה עצמו רחב ט"ז והם בוקעין בין המחיצות וגם מצדדים ומהני ביה לחי וקורה כיון דאיכא שני מחיצות דאורייתא לא אתי רבים ומבטלי וה"ה אם בין המחיצות רחב ט"ז אין כאן ר"ה דאורייתא כיון דב' מחיצות מעלייתא איכא לא מבטלי להו רבים ואין חילוק בין י"ג לי"ו רק לענין דרבנן דמדרבנן צריך תיקון לב' מחיצות ובזה מפלגינן אם בין המחיצות רחב ט"ז לא מהני לחי וקורה רק צוה"פ ואם בין המחיצות אין רחב רק י"ג מהני לחי וקורה והיינו ההיא דשני בתים (ברייתא דביצה מערבין ר"ה לפום מאי דס"ד דרה"ר גמורה הוא ואפ"ה מהני לחי וקורה דהמבוי עצמה מתקצר מרוחב ר"ה ואין שם רק יו"ד וכן ההיא נמי דשני בתים) בשני צדי ר"ה בכה"ג מיירי ולאו דוקא בצידי ר"ה ממש דבאמת הר"ה היא רחב