בית אפרים קה

החכם נ"י האריך בהרצאת דברים להעמיס בכוונת רש"י שכל שהדרך מופקר והוא מעבר לס"ר אף שאין באין לתוכה ס"ר כיון שמתוקן ומוכן ומופקר לבא לתוכה אנשים מכל הארץ כו' ואומר אני אף אם ירבה כל היום מוכן ומופקר ומתוקן אין שומעין לו להוציא דברי רש"י מפשטן שכתב עיר של יחיד שלא היו נכנסים בה תמיד ס"ר של ב"א וכן כתב בדף ו' ועיר שמצויון בה ס"ר ואין בה חומה שהי' ר"ה שלה מפולש משער לשער כו' ופשיטא דמצויון ממש בעינן והיינו שהוא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה ודוגמת דגלי המדבר דאמרינן דמחנה לויה הוא רשות הרבים לפי שהיה הכל מצויון אצל משה רבינו וכן אמרינן עגלות תחתיהן וביניהם ר"ה ופי' ר"י לפי שהיה דרכם לבא באותו דרך והיינו כדברי הריטב"א דאע"פ שאין קבועות הס"ר שם מכל מקום הוא עלול לעבור שם כיון שהדגלים היו חונים סביב לו אבל פשיטא מה שהדרך הוא דרך סלולה ומסור לרבים אין מספר כמה יעברון ולא שכיח התם ס"ר שאפשר שיעברו ס"ר ביום א' אליבא דרש"י ודעימי' אין בזה דין רשות הרבים ואם נאמר כיון דאפשר שבמשך ימים רבים יעלו העוברים למספר ס"ר אם כן כל הדרכים מפולשין ומתוקנים שיעברו בני אדם ובמשך זמן זמנים טובא אין מספר לגדודים העוברים שם ואין זה דוגמת דגלי המדבר וכבר כתבתי בזה לעיל. ומה שכתב מדברי רש"י בשבת שפי' כאן בזה"ז דהולכי מדברות לא שכיחי כבר כתבתי בזה לעיל דכוונתו דאע"ג דאיכא שיירתא טובי דפרשי בהברא ומאן מפיס אם לא יעלו לחשבון ס"ר מכל מקום כיון דעל כל פנים לא שכיחא כולי האי ואנן בעינן שיהיה מצוין ס"ר גם מה שכתב דבזמן שישראל היו שרויון במדבר הוי כל המדבר סביבותיהם רשות הרבים גמורה לפי שהיו הולכים ובאים לקנות דברים הצריכים וגם תגרי נכרים היה מביאין להם ואין נלענ"ד שהרי במדבר היה מסוכן מפני חיות רעות ופתנים כמו שאמרו חז"ל על יונתי בחגוי הסלע וגם מקרא מלא המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון. ובדברים פירש"י המדבר הגדול והנורא שהיו בו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות ואין לך מה שמונע הילוך הרבים יותר מזה. ומה דאמרינן שתגרי האומות היו מוכרים להם היינו במקומות שהיה חונים בקצה גבול המדינות המיושבים וכגון עמון ומואב ואדום כמו שאמר הכתוב אוכל בכסף תשברו כו' ואין להאריך שאין נ"מ בזה דאפילו נאמר שכל המדבר הי' ר"ה בזמן שהיו ישראל שרויון שם מכל מקום ע"כ לומר שהיה שם הרבה עוברים ושבים יום יום והי' מצוי ס"ר בכל דרכים שבמדבר ודברי רש"י הם פשוטים דהברייתא דמייתי איזהו רשות הרבים סרטיא כו' ואם כן כיון דהני דחשיב ע"כ מיירי שמצוי שם ס"ר הוי מצי למיחשב נמי מדבר בכה"ג היכי שיש שיירות הרבה ההולכים דרך מדבר וע"ז כתב רש"י כאן בזה"ז אינו מקום הילוך לרבים ואי משום דאיכא שיירתא הולכי מדברים לא שכיחי וגם שאר ראיות שהביא מדברי רש"י הם דחוין מעצמם: ונפלאתי על מה שכתב תימא גדולה על דברי כמה פוסקים ראשונים דהוציאו מדבריו ז"ל ע"פ הנ"ל מפשוטן דבעינן דוקא ס"ר ב"א בוקעין בו כו' ועליו המשא הזה להוציא דברי רש"י ופוסקים ראשונים מפשוטן דאנה מצא שצריך שיהיה ס"ר בוקעין כאחד שגם במדבר לא היו בוקעין כאחד במחנה לויה רק זה נכנס וזה יוצא וגם בעגלות תחתיהן כו' כמש"ל בשם התוספות רק דעכ"פ מצוי שם ס"ר בעינן ופשיטא שאף המתעקש לא יאמר דכל שנעשה דרך להיות מעבר לרבים הרי זה ר"ה אף שצריך ס"ר מצוי כיון שמוכן ועומד לכך שיעבור מי שירצה באין מוחה אף שאפשר שבצירוף כל העוברים בשנה או שנתים לא יעלו לחשבון הזה הא ודאי ליתא והרי לכל הפוסקים אף החולקים על רש"י מודים דבעי דרך מופקר לכל וכמ"ש הריטב"א בדף כ"ב ומכל מקום לא אמר ר"י אלא בירושלים וכיוצא בה דבקעי בהם רבים להדיא והדרך סלולה שם לרבים להשתמש לעבור שם תמיד כו'. אך לרש"י בעינן שיהא דרך סלולה לס"ר המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שמה בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא וכיון שבמדינתינו לא שכיח כה"ג פשיטא דלדעת רש"י אין בזה משום רשות הרבים: ומ"ש מדברי התוס' דכתובות דף ח' בשם הרשב"א שרצה להתיר הוצאה ביו"ט בשביל נכרי ברשות הרבים שלנו שאין רחב ט"ז אמה כו' ולמה לא רצה להתיר אף ברחב ט"ז כיון שאין ס"ר בוקעין בו שהוא היתר כולל יותר כו' ליתא כמש"ל דאדרבא בכל מדינות שלהם לא נמצא מבוי רחב ט"ז אמה כדמשמע מדברי כל הפוסקים אף אותן שהזכירו ס"ר הזכירו רחב י"ו. והריטב"א גם כן כתב שאין בכל הארץ רחב ט"ז ולטעמיה ה"ל למינקט נמי שאין מפולש משער לשער שהוא גם כן מתנאי רשות הרבים וכמו שכתב בהגמ"ר דשבת לענין הוצאת המת דעיירות שלנו שמוקפות חומה ואין מכוונין משער לשער כו' אלא ודאי דמלתא דפסיקא נקט שאין רחב ט"ז אמה דבמדינתם איכא טובי מתוותא שהם גדולים ורוכלת העמים וכן מבואר מדברי הרא"ש דאע"ג דסבירא ליה דבעי ס"ר כמבואר בביצה פ' א"צ מכל מקום בשבת פרק במה אשה לא נקט במלתיה כ"א שאין רחב י"ו ואין מפולשין משער לשער והיינו משום שבא להמציא היתר לבישת התכשיטין אף במקומות שיש ס"ר וכן עד"ז נמצא בכמה פוסקים וכן הרשב"א נקט מילתא דפסיקא שאין רחב ט"ז אמה וה"ה היכא דליכא ס"ר ואפשר נמי דלא מעייל נפשיה בפלוגתא זו אם ס"ר מתנאי רשות הרבים או לא. אבל עכ"פ אין להכריח מדבריו שיסבור דלא בעינן ס"ר ואדרבא משמע ממה שכתבו התוס' כמה פעמים דבעינן ס"ר ולא הזכירו שהר"ש משאנ"ץ חולק ע"ז שרוב דברי התוס' שלנו שהם של רבינו אליעזר מטוך קיצרם מהתוס' של ר"ש משאנ"ץ כמו שכתב בשו"ת מהרי"ק נראה שגם הוא מסכים להלכה ומכ"ש מה שנדחק להוציא דברי הרא"ש מפשוטן שכתב להדיא בעירובין ובביצה דבעי ס"ר בדברים שאין צריך להשיב עליהם והרי הטור שפתיו ברור מללו לדינא דבעינן ס"ר ואין ספק שזה דעת אביו הרא"ש גם כן כמבואר בפוסקים ומה שכתב מדברי הרא"ש פ' כל כתבי גבי מילא מים כו' ובודאי הרא"ש לדינא קאמר ולמה לא כתב דלדידן דלית לן רה"ר מותר אלא ודאי דסבירא ליה דבעי ס"ר ומיירי ברחב ט"ז כו' וראיה זו דחויה מעיקרא שהרי הרא"ש מודה בזה דלדידן דלית לן רשות הרבים מותר עכ"פ מטעם שאין רחב י"ו וכמבואר בדבריו בהיתר התכשיטין ואם כן א"א לומר שכתב לדינא ומיירי ברחב י"ו דאכתי הוי ליה לפרושי דלדידן שאין רחב י"ו שרי. אך פשוט דהרא"ש ודאי מיירי במקום דהוי רשות הרבים וכן רוב דינים במסכת שבת הסובבים על רשות הרבים דאורייתא לא טרח להודיענו דלדידן שרי שהרי הדבר פשוט שכיון שהוא תלוי בדין רשות הרבים. וראה זה מצאתי ברמזי הטור שם שכתב מילא מים לבהמתו כו' והאידנא שאין לנו ר"ה דאורייתא מותר לאחר שלא נתמלא בשבילו. ואי לא דמסתפינא הוי אמינא שגם מדברי הרא"ש היה כתב זה ונשמט בדפוס שאין דרך הטור ברמזים לכתוב מה שלא הוזכר באשר"י גופא ואת"ל שאין כאן שמוטה עכ"פ פירושא קא מפרש לדברי הרא"ש וכמש"ל ועיין בתוס' שם דף קכ"ב שכתבו ור"י אומר דה"ה לישראל עצמו כו' ולפ"ז אם נמשכו המים כו' אי איכא איסורא דאורייתא כגון שמביאין דרך רשות הרבים או מרשות היחיד לרשות הרבים כו' והרי הר"י הוא דסובר דבעי ס"ר. אך פשוט שהם מדברים לדינא במקום דאיכא רשות הרבים ודברי הרא"ש שם לקוחים מדברי הר"י שבתוס' כמבואר למעיין שם ועיין בסה"ת סימן רנ"ב שכתב ועל המים שעבד או שפחה שואבין מבור שהוא רחב ד' ועמוק יו"ד ומביאין דרך רשות הרבים אל בית ישראל אומר רבינו יעקב כו' ואפילו לאותו שמחמיר ואין סומך על היתר זה כו' לדידן דל"ל רשות הרבים ועיין בפסקי סה"ת ובסמ"ג מבואר דר"ת ומחלוקתו ברשות הרבים גמור מיירי (ועיין בהג"א ביצה ס"פ אין צריך שכתב בשם א"ז ונכרי ששאב כו' ואומר ר"י דהא ודאי שרי כו' לדידן דלית לן ר"ה) ואין להאריך. וגם שאר הראיות שהביא מדברי הרא"ש והמרדכי כולם דחוים דודאי אינהו מיירי במקום רשות הרבים גמור לכל מר כדאית ליה והיכא דליכא תנאים הצריכין לרשות הרבים הדין משתנה לפי הענין דאל"כ הא אפילו תימא דלא בעינן ס"ר מכל מקום אין דין רשות הרבים לפי שאין רחב י"ו והחכם נ"י בכל דבריו סובב הולך שעיקר מה שכתבו הפוסקים דאין לנו רשות הרבים היא לפי שאין ס"ר ובאמת ליתא דאדרבא עיקר מה שהחליטו שאין לנו רשות הרבים הוא מחמת שאין