בית אפרים קד

בקירוי דילמא אתי לאחלופי בר"ה וכמש"ל מדברי מהר"מ ב"ב ורמ"א סי' שנ"ז. ולענ"ד דאף הפוסקים דתלו טעמייהו שאין ר"ה משום שאין רחב י"ו אמה ולא הזכירו ס"ר לפי שהיה מצוי שם כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא שהיה בי ס"ר כגון עיר גדולה פאריז לונדן ווינא פפד"מ ועוד רבים כהנה כרכים גדולים אשר המה רוכלי העמים ומרובה באוכלסין מאד והיו גם ישראל הרבה דרים שם ועיין בתשובות ח"צ סי' ס"ז לענין אינגלטיריא שכתב איך יתכן כו' ויש בה כמה סרטיות ופלטיאות דדשו בה רבים ואולי ס"ר כו' ואמנם עיירות שבמדינות אלו רחובותיהם קצרים ואין בהם רוחב י"ו וגם אין מכוונים משער לשער ולכך נקטי טפי הנך שהם כוללים יותר אף לכרכים גדולים: ומ"ש דמהש"ע שכתב דעה אחד בסתם משמע דהכי סבירא ליה כפי הכלל שהביא בהגהות ח"מ באהע"ז סימן א' וכן כתב התוספות שבת. הנה הך כללא לאו דכ"ע היא ועיין בש"ך י"ד סימן רמ"ב בשם הב"ח ועיין בכללי כנה"ג מה שנדפסו סוף המגינים שכתב דמדברי הב"ח יו"ד סימן ק"א מוכח דלא סבירא ליה הכי וכתב שם דכשיש הוכחה שדעתו לפסוק כי"א אין כלל זה אמור ע"ש ובודאי שאין הכוונה שיש הוכחה גמורה רק שר"ל ראיה קצת והנה הראיה שהביא המ"א סי' ש"ג שצריך לדחוק ולומר שהביא הדעה בין המלמדים זכות ולי' לא סבירא ליה עכ"פ קצת ראיה שאין דעתו להכריע לגמרי כדעה א' ובר מן דין נלענ"ד כל היכא שדעה הראשונה הוא דעת הרמב"ם והרשב"א ושארי חכמי ספרדים דרכו להעתיק ראשונה בסתם כיון שעל הרוב במדינות ספרדים נוהגין אחריהם ולכן כתב הסברא השניה בלשון י"א ומכל מקום אין דעתו להכריע בזה מצד סברת עצמו כלל. וכבר כתב רמ"א בהקדמתו לד"מ א"ח שזה היה כל מגמתו בהגהותיו לגלות דעת חכמי אשכנזים וצרפת דאנן בתרייהו גרירין ובתראי נינהו וכן בשו"ת מנחם עזרי' שהוא חידש הכלל הוא כתב שהב"י זכר סברא הב' לחלוק כבוד לבעלים שגם הם רבים וגדולים ובהרבה מקומות פשוט המנהג כוותייהו ועיין בא"ח סי' קס"א אע"פ שכתב בשם וי"א כתב אח"כ ונכון לנהוג כדעה הראשון ועיין בכללים של בעל פ"מ ז"ל. סוף דבר שלא הכריע הב"י בזה דבר מצד סברת עצמו אלא מצד מנהגו בספרו להביא דעת חכמי ספרדים לדעה מוסכמת כפי מנהגם ודעת החולקים לי"א והא קמן שהרמ"א ז"ל שאנו נמשכין בכל פסקינו אחר הוראתו דעתו כשיטת רש"י ודעימיה כמבואר בסי' שנ"ז וכמה דוכתי ועיין באו"ת בקו' התפיסות שאין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים שאף אם ימצא שהרי"ף והרמב"ם פוסקים כן מי יודע כמה חולקים וכמה מפוסקים אשר המה עודם בכתובים כו' וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעת המחבר והרמ"א בהג"ה ז"ל וע"ש: ודברי אלה אמורים לטעמיה דבעל התוספות שבת דהך דסימן ש"ג רק להביא דעת המלמדים זכות וליה ולא סבירא ליה אך באמת במחכ"ת לא כיון יפה בדעת הב"י שהרי הב"י בסי' שכ"ה הביא דברי המרדכי והגמי"י לענין ליתן חמץ לעכו"ם בשבת של ע"פ או בגוי אלם ומבואר שם בדבריו להדיא דסבירא ליה הך מילתא דאין לנו רה"ר לדינא ופסקה בש"ע שם. ומה שכתב בסי' תמ"ד דאין ליתן לעכו"ם להוציא כתב זה עפ"י הגמי"י פ"ג מפסח ועיין בב"י שם שכתב שעיקר האיסור מבואר בסי' שכ"ה ונראה דמיירי הכא בענין שיוכל לבער החמץ בע"א ואין הכרח לתת לעכו"ם דווקא וכן משמע לשון הגמי"י שכתב ומי שרגיל כו' והט"ז והמג"א שכתבו דלדידן דלית לן ר"ה מיירי במקום שהוא צריך לתקנה זו לטובת הביעור ועיין בח"י שמתרץ בזה דברי הגהות רמ"א סימן שכ"ה דלא תקשי על מה שסתם כאן ודבריו נכונים ועכ"פ מדברי הב"י הללו מבואר דאזיל ומודה לדעת הפוסקים דאין ר"ה בזה"ז כדפסק בסי' שכ"ה היכא דאיכא משום דרכי שלום כו' והוא מהך טעמא וכמבואר בב"י שם. אלא שמ"מ איני מכריח מזה שדעת הב"י להכריע כי"א דבעינן ס"ר דבאמת לאו הא בהא תליא דבאמת י"ל דלדידן ל"ל ר"ה משום דרובא הכי איתנייהו שאין רחב ט"ז אמה ואין מכוונים משער לשער כמבואר בדברי הפוסקים שאף בלא הך מילתא דס"ר סבירא להו דאין עכשיו ר"ה ועכ"פ ראיות שרצה להביא ידידי החכם נ"י מסי' תמ"ד ורנ"ב וש"ה כולם אין בהם ממש דהא ודאי דהב"י סובר דאין ר"ה לדידן ואפ"ה סתם הדינים לאיסור בדוכתי דאיכא ר"ה וסמך על מה שכתב תנאי ר"ה בסי' שמ"ה (וכן שאר פוסקים אע"פ שסוברים דאין עתה ר"ה מכל מקום כתבו כל דינים הנוהגים ברשות הרבים בפשיטות ומה יעשה בדברי ר"ל שבירושלמי דאמר אין רשות הרבים בעוה"ז ואם כן ח"ו לשוא עמלו בדיני רשות הרבים וע"כ דהוי הלכתא למשיחא ומכ"ש לדידן דודאי איכא דוכתי דהוה רשות הרבים אלא דלא שכיח במדינתינו): אך מדברי הבית יוסף שם סימן שכ"ה משמע קצת דסבירא ליה דעיקר מה שאין רשות הרבים בזה"ז הוא משום דבעינן ס"ר שכתב שם בהא דעכו"ם שמילא מים לבהמתו שכתב הטור והאידנא שאין לנו רשות הרבים כו' כתב הבית יוסף דלדברי האומרים דל"ל רשות הרבים מפני שאין ס"ר בוקעין בשווקים דידן הדבר פשוט דלישראל אחר מותר. אבל יש חולקין בעיקר הדין ואומרים דאע"ג דליכא ס"ר נמי הוי רשות הרבים עכ"ל ולכן סתם בש"ע וכתב דבר"ה אסור וכרמלית מותר וכוונתו דכל חד כדאית ליה למר כה"ג דדידן שאין ס"ר בוקעין הוי כרמלית ולמר הוי רשות הרבים ועכ"פ נראה מדבריו דאי לאו הא דבעינן ס"ר שכיח רשות הרבים הרחב י"ו ואם כן צריך עיון למה סתם בראש הסי' כדברי הא"ז לענין לתת לעכו"ם אלם או מפני דרכי שלום ומשמע דסבירא ליה דכיון דאיכא קצת צורך בדבר משום ד"ש או אלם שפיר יש לסמוך על דעה זו דלא הוי רשות הרבים בלא ס"ר מה שאין כן בהך דמילא מים דאין שם צורך ד"ש וכיוצא לא רצה להכריע כדעת המקילין וסתם הדברים שיש חילוק בין רשות הרבים לכרמלית ואם כן תלוי בתנאי רשות הרבים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואם כן מטין הדברים שדעת הבית יוסף נוטה יותר לדעת המקילין וסבירא ליה דלא הוי רשות הרבים בלא ס"ר (ועיין בסי' תקי"ח ובא"ר שם) ולפמ"ש בלא"ה א"ש קושי' הע"ש וקצרתי: ומ"ש ראיה מסי' שצ"ב דנקט הב"י פירוש הרמב"ם בעיר של יחיד אין זה מוכרח כלל שלא יסבור דינו דרש"י לענין ס"ר שהרי הטור סובר דבעינן ס"ר ומכל מקום הביא כאן פירוש. הרמב"ם והב"י שלא הכריע בין הדיעות נקט הכא פירוש הרמב"ם שהוא מלתא דשויא לתרווייהו דלמאי דסבירא ליה דלא בעינן ס"ר הך דינא מיירי אפילו בדליכא ס"ר והר"ע מברטנורה הביא נמי שני הדעות בריש פ' הזורק וכתב דאיכא נמי מ"ד דבעינן שיהיה ס"ר בוקעין בכל יום כדגלי המדבר ובעירובין דמתניתין דעיר של יחיד נקט פי' הרמב"ם ומה שכתב מדלא קאמר הרי"ף בד"א בעיר שיש ס"ר כו' פשוט דלק"מ דהרי"ף קאי על עיר של יחיד ונעשית של רבים וכן הרא"ש הביא לשון הרי"ף בזה ומה שכתב לתרץ דברי הרי"ף מדוקדוק הרז"ה לפי שקנין יחיד אינו מצוי עכשיו הוא דבר בדוי מלב ואם במדינתינו לא שכיח עתה נאמר שלא היה מצוי בזמנם שהיה בני עמינו נשיאים וראשי גולה וקרובין למלכות ובפרט בבבל ומצרים ושארי ארצות ומה שכתב דקנין אינו ישראל אין מעלה ומוריד מבואר מדברי הריטב"א שכתב ומיהו אע"פ שהעיירות יש בהם אדנות המלך ומעלין לו מס לא חשיבו כעיר של יחיד כי הסרטיאות ופלטיאות לעולם היו לרבים כו' מבואר דאם היה מהני אדנות כזה הוי מיקרי עיר של יחיד מהאי טעמא וא"כ פשיטא דרוב עיירות שבמדינות המה בתחלתם של יחיד ששר העיר בונה לעצמו ועושה בהם סרטיא ופלטיא ושוב מוסרה לרבים ולפ"ד היה לו להרי"ף לומר בד"א בשיש בה דרך מפולש רחב ט"ז אמה שהרי על הרוב אין רחב ט"ז אמה וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל ומפני זה בכל מדינות הארץ הזאת כו' שאין רשות הרבים רחבה י"ו בשום מקום כו' ע"ש אלא פשיטא שאין לדקדק מזה כלל כיון דנקט ונעשית של רבים היינו מה דנקרא רבים וע"ש בריטב"א דקשי' ליה מה זה ששאלו בש"ס ה"ד עיר של יחיד כו' ומה כגון צריך לזה כו' ותירצו שם על דעת הרז"ה ז"ל ועל כל פנים מדברי הרי"ף אין לדקדק כלל: ומה שהאריך בדברי רש"י ע"פ דברי הריטב"א שכתב דאינו מצריך שיתיישבו בעיר ס"ר אלא שיכנסו בה ס"ר כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה כו' והנה ידידי