בית אפרים קג

דרך שם ולכן אם אינו מפולש ומכוון משער לשער לא הוי רה"י דהא לא מסתגי להו להדי' וצריכין להקיף הלוכם הולך סובב אל פתח שני המפולש למסילה וכההיא דבין העמודים ואצטבא ומה שכתב ברש"י בעירובין דף ו' כיצד מערבין רה"י וכן בירושלים ואבולי דמחוזא ששערי העיר מכוונים זה כנגד זה משום דהתם משמע דמיירי לענין הדרך המפולש שבתוך העיר אבל הפלטיא אין תלוי רה"י שלה בשערי העיר מכוונים זה כנגד זה אם לאו. וגדולה מזו הבאתי לעיל דעת הרשב"א דבפלטיא הוי רה"י אף שדלתות נעולות. ואף שמדברי הפוסקי' לא משמע כן היינו משום דכיון דדלתות נעולות ה"ל כחצר של רבים ותו לא איכפת לן אף אם ששים רבוא דרים בתוכה אם ערבו מותרים לטלטל בתוכה כיון שהוא מוקף מחיצות אינה דומה לדגלי המדבר אבל היכא דליכא דלתות נעולות רק שמתקן כל שער בלחי וקורה או בצוה"פ א"כ לפי הפוסקים דס"ל כר"י דאתי רבים ומבטלי מחיצתא א"כ כיון דסוף סוף בקעי בה רבים מהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטלי מחיצתא וא"כ כיון דליכא מחיצות לפלטיא ממילא הוי הפלטיא רה"י מצד עצמה: ולפ"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל מדינה ומדינה עיר ועיר שרובן וכמעט כולם יש בהם פלטיא למקום שווקים שמתקבצים שם ב"א לעשות מקנה וקנין ואם מתקנין העיר בצוה"פ מטלטלין בכולה אף בפלטיא זו הרחבה ט"ז וע"כ או לפי שרוב העיירות והכרכים שבמדינתינו אין בהם ששים רבוא וכשיטת רש"י ודעמיה. או דנהיגין כמאן דפסק כרבנן דלא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא וממילא דגם הפלטיא אין לה דין רה"י כיון דהעיר מוקף חומה ומתוקנת בצה"פ הרי הפלטיא שבתוכה מוקפת מחיצות (וממילא דגם הפלטיא אין לה דין רה"י כיון דהעיר מוקף חומה ומתוקנת בצה"פ) וזה נראה דעת הטור והמחבר שכתבו שגם ברחובות ושווקים בעינן שיהא מפולש משער לשער ואם אינם מפולשין משער לשער אע"פ שאין מתוקנים בצוה"פ אין כאן רה"י מדאורייתא דהא מכל מקום יש כאן היקף מחיצות ולפ"ז גם בעיירות שדרך רחב ט"ז אמות עובר בתוכה יש לדון כן: ולכאורה אפשר לומר דמ"ש הטור והש"ע דבעינן מפולש משער לשער משום דאל"כ אף דקי"ל כר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא מכל מקום בכה"ג שהוא מפולש זה שלא כנ"ז בשביל רבים הנכנסים ויוצאין בפתח זה לא מבטלי המחיצה כיון שכנגדו במקום זה המחיצה סתומה וכמו דמחלק הש"ס בהא דנפרצה חצר כנגדו בין זה כנ"ז ובין זה שלא כנ"ז. וכבר הארכתי לעיל בדברי הש"ס ובדברי המהרש"א שם אך נלענ"ד דאע"ג דהתם איכא לאפלוגי בין כנ"ז או שלא כנ"ז היינו משום שאין שם רה"י מצד עצמו רק מצד בקיעת רבים וכל שאין בוקעין בו להדיא בדרך מכווין ומפולש לא נעשה רה"י אבל היכא שיש כאן רה"י מצד עצמו רק שאנו מבטלין ממנו תורת רה"י מחמת המחיצות הסובבים אותו בזה י"ל דלר"י דרבים מבטלין מחיצתא אין הפרש בין אם הפרצה שבשני המחיצות מכוונין זה כנ"ז או לא דכל מחיצה בפ"ע בטילה מחמת הרבים שבוקעים בו והכי משמע לענין מבוי שנפרץ מראשו כו' דבכל גווני אמרינן דבקיעת רבים מהני לבטולי וצריך עיון: ומ"ש ראיה מדברי הגמ"ר דשבת בשם הר"א ממיץ שהתיר לטלטל מת מן הנהר כו' ואי ס"ל דאין לנו רה"י עתה משום דבעינן ס"ר גם ע"י ישראל היה לו להתיר כיון דהוי כרמלית כו' וז"א דלפי דבריו נצטרך לומר דס"ל דלא בעינן שיהא מכווין משער לשער שהרי ראב"ן שם כתב מיהו לפירש"י כו' דעיירות שלנו אינם רה"י כ"א כרמלית לפי שמוקפין חומה ואין שעריהם מכווין ואין בהם ס"ר דמשמע מזה דבעובדא דידיה גם כן לא היו השערים מכווני' ואפ"ה הוצרך הר"א להתיר מטעם אחר מוכח דס"ל דאפילו בכה"ג מקרי ר"ה והא ודאי ליתא אלא כן דרך בעלי התשובות להרבות טעמים וצדדים להתיר אף למי שסובר להחמיר בזה וס"ל דאף כה"ג הוי ר"ה או אתי לאחלופי ברה"י וכמ"ש לקמן מדברי אא"ז רמ"א בתשובה שהשיב לתלמיד אחד שהקשה לו בדברי ראב"ן אלו שהרי ממ"ש אח"כ דאף בר"ה הואיל ויכול להביאו ע"י מחיצות בני אדם (ותלמיד זה היה זקיני הגאון מו' הירש שור ז"ל אביו של הגאון בעל ת"ח ורבו של הב"ח ז"ל כמ"ש בספר נחלת שבעה דף ע"ש) והשיב לו דראב"ן כתב הרבה טעמים בדרך מו"מ לדון בדברי רבינו יואל כו' וע"ש דגרסתו רבינו יואל במקום רבינו אליעזר ולקמן אכתוב בזה: ואמנם בלא"ה י"ל דר"א סבר דאע"ג דהש"ס מתיר בכרמלית אפילו לישראל מכל מקום היינו במה ששם כרמלית עליו וכמ"ש חילוק זה מהר"מ בתשובה שהביא המרדכי בפרק הזורק באבן השוקת כו' אף ע"ג דכל רחובות שלנו כרמלית נינהו דלא מקרי רה"י כו' וא"כ היה ראוי לנו להתיר דכחו בכרמלית לא גזור ה"מ בספינה בים או בנהר דלא אתי למחלף בר"ה דליכא התם ר"ה אבל בעיר אפילו בכרמלית גזרו דגזרינן אטו ר"ה כו' אבל הכא מתכווין להוציאם עכ"ל ור"ל דבכרמלית כה"ג גזרינן אטו עיר שיש בה ס"ר וכן כתב חילוק זה הרמ"א סי' שנ"ז ועיין במג"א שם ולכך הוצרך להתיר ע"י עכו"ם דווקא וא"כ יש להתיר אף אם היה ר"ה גמור דשבות דלית ביה מעשה הוא וראבי"ה השיבו דבאמת אם היה ר"ה גמור אין להתיר בו שבות ומה שהתיר בהמצניע לאפוקי לכרמלית דווקא בדליקה התירו ומ"מ בזה יפה דן להתיר כיון דאין כאן ר"ה גמור שפיר יש להתיר ע"י אמירה לעכו"ם: ואמנם מה דנקט בפשיטות דר"א האמור בכאן הוא ר"א ממי"ץ לא ביאר ידידי החכם נ"י מנ"ל הך ואיכא למימר שם דברי הר"א מלונדריש דלעיל שסובר להדיא דלא בעינן ס"ר (וכבר כתבתי דהרמ"א נראה שהיה בגרסתו ר' יואל אך לענ"ד הגירסא נכונה היא כמ"ש לפנינו וכמש"ל) וכן נראה מדכתב והראבי"ה השיבו כו' יפה דנת להתיר והראבי' היה תלמיד הר"א ממי"ץ כנודע ואין זה דרך תשובת תלמיד לרב אך באמת אעפ"כ כדבריו כן הוא לענ"ד שהך ר"א הוא ר"א מיץ שנראה למעיין דהך עובדא דמייתי הכא הוא עובדא דמייתי במרדכי פרק כירה כתב ראבי' י"ל אם חוששין כו' וכן קבלתי מעשה היה בימי ר"א ממי"ץ שהביאו מת מחוץ לתחום בספינה כו' ור"ב ממגנצא דן לפניו כו' ותשלום הענין בהגהות ראשונות פרק במה טומנין ושאל ר"ב כו' ולפ"ז נראה שצריך לגרוס כאן וראבי"ה כתב שר"ב השיבו כו' וגם ראבי"ה האריך בפ"ע והעלה בידו הך כללא שכתב וממילא דלק"מ הקושי' שבתשובת רמ"א וגם מה שהקשה הב"י וד"מ על מ"ש והיכא דאיכא למימר דאתי לאחלופי בר"ה נראה שר"ל דהיינו לאתויי דרך גגות כו' וכמ"ש שם בעמוד שלפני זה וטעמא דבזה לא מהני מחיצות ב"א להוציא מבתים שלא עירבו וכמ"ש בסה"ת ועיין בב"ח וט"ז וא"ר סי' ש"ז וקצרתי: ומ"ש מספר יראים גבי ד' רשויות לשבת לא הזכיר ס"ר רק י"ו אמות פשיטא שאין זה ראיה כלל שהרי גם רש"י במס' שבת שם כתב ומבואות רחבים י"ו אמות המפולשין משני ראשיהם לסרטיא ולא הזכיר בדבריו ס"ר וא"ל דספר יראים דהוא פוסק ה"ל לפרש טפי ידוע כי דרכו בספר יראים לקצר ולעלות רק חוזר מענינה של המצוה ושרשה בדרך קצרה ודבריו בספר יראים אינם אחד ממאה מפסקיו המפוזרים בתוס' ומרדכי והגמי"י ואין לדקדק מהשמטתו כלל האיך דעתו נוטה וגם ממה שנתן טעם להיתר התכשיטין שנהגו לצאת משום דנשים שלנו חשובות כו' אין לדקדק מזה משום דאפילו ס"ל דאין לנו ר"ה מ"מ הוצרך לטעם זה דאפילו לכרמלית יש לאסור כמבואר בתוס' שם ומ"ש מדברי הר"ש שהביא המרדכי באסקופה שאין לדקדק בקירוי שמא לא יהא ד' ויבא לעבור על ד"ת כו' אין זה ראיה של כלום דבלא"ה לאו דווקא נקט ד"ת דהא אף שאין בקירוי ד' כרמלית הוי וכן מה שכתב אח"כ אסור להוציא מדאורייתא מחוץ ר"ל אם היה ר"ה גמור ולדידן עכ"פ אסור גם כן אם היה בקירוי ד' להוציא משם לחוץ: ואמנם בעז"ה אין לדקדק משם כלום שהרי כל חכמי קדם שבצרפת כולם כאחד עונים ואומרים שאין במדינתינו ר"ה לפי שאינם רחבים י"ו אמה ואינם מכוונים משער לשער ולא אחד בהם שחולק על מציאות זה וכמה חכמים שהוסיפו גם כן שצריך ששים רבוא ואינו מצוי ואם כן אפילו תימא דרשב"ם פליג על רש"י וסבירא ליה דלא בעי ס"ר מכל מקום לא פליג על המציאות שאין ברחובותם ר"ה מטעמי אחרינא וא"כ הגע עצמך איך כתב שיעבור על ד"ת אלא ודאי דליתא דר"ל היכא שהוא ר"ה גמור יבא לעבור על ד"ת ולכן גם במדינה זו שאין ר"ה אין לדקדק