בית אפרים אבן העזר חלק ד צו

אלמא דס"ל דהשרשה שקולטת לג' ימים היינו ע"י מקצת היום ככולו דהא אפילו אם מנכש בי"ג סמוך לכניסת י"ד מיירי דליכא ג' ימים מעל"ע עד אחר העומר ולהכי הוה ס"ד כיון דאמרת מקצת יום ככולו א"כ בי"ד נמי דנימא תרי מקצת היום ככולו ומשני רבינא דתרי מקצת היום ככולו לא אמרינן ומדוקדק בזה לשון הש"ס שם דקאמר מכדי שמעינן לר"י דאמר כל הרכבה כו' ואי ס"ד י"ד מותר בעשיית מלאכה ל"ל י"ג אפילו י"ד נמי כו' ולכאור' לשון מכדי שמעינן אינו מדוקדק דהא בלאו הך מימרא דר"י כל הרכבה ממקומו הוא מוכרע דסגי בג' ימים ומקצת היום ככולו דהא גם מנכש בי"ג היינו אפילו בין השמשות של י"ג בתחלת י"ד וכמ"ש רש"י שם בדברי רבינא ולמאי דס"ל דאי אמרינן חד מקצת היום ככולו תרי מקצת נמי אמרינן בפשיטות ה"ל לאקשויי דגם בי"ד נימא מקצת כו' אך לפי מ"ש א"ש דבפשיטות לא הוי מצי לאקשויי דמצינן למימר דר"י ס"ל דהכי קים להו לחז"ל דבעינן שני ימים שלימים ומחצה לקליטה וא"כ שפיר נקט י"ג דוקא ולכן קאמר מכדי שמעינן לר"י כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים כו' וע"כ דבריו אמורים בחדא מתרי גווני או שכוונתו על ג' ימים שלימים מעל"ע או שכוונתו על מה שנקרא יום אע"פ שאינו מעל"ע שאף מקצת היום ככולו ולפי דברי ר"י כאן במנכש בי"ג א"א לומר דבעינן ג' ימים מעל"ע דאל"כ אף מנכש בי"ג לא מהני דהא אפי' בה"ש של י"ד בכלל וע"כ שכוונתו ג' ימים לאו מעל"ע קאמר רק ע"י מקצת היום ככולו וא"כ גם בי"ד נמי וע"ז משני רבינא דתרי מקצת לא אמרינן והוא נכון לענ"ד: ועכ"פ נראה דהיכא שהענין הוא תלוי בטבע ההשתנות ע"י משך זמן כגון הך דהכא או בתורם את החביות דאמרי' עד ג' ימים יין כו' וכן במחט שנמצא חלודה בירושלמי דגיטין ס"פ כל הגט וכה"ג טובא מסתברא דבתר מעל"ע אזלינן וה"נ אמרינן לענין תינוק שחלצתו חמה נותנין לו כל ז' היינו מעל"ע ועיין בתה"ד סימן קמ"ח לענין יולדת כתב דאזלינן בתר סדר הימים ואף דהאשר"י כתב בפרק מרובה לענין חמין דמילה דבעינן מעל"ע התוס' בגיטין כתבו דדוחק לומר דבעינן מעל"ע כו' ואע"ג דלענין הבראה בעינן מעל"ע י"ל דיש חילוק בין חולה הגוף מחמת לידה לחולה דעלמא עכ"ל ובתשובה א' שנשאלתי בענין אין סרכה פחות' מג' ימים אם השיעור ג' ימים מעל"ע הבאתי דברי תה"ד אלו ותמהתי עליו שבמחילת כ"ת כי רב הוא והמג"א סימן ש"ל נמשך אחריו ובאמת אין זה כוונת התוספות דגיטין כלל ומ"ש שדוחק לומר כו' אדלבתרי' קאי דהיינו שדחוק לאוקמי הך עובדא כה"ג שעדיין לא עברו ז' מע"לע אבל הדין דין אמת גם להתוספות דמעל"ע בעינן וכמבואר ממ"ש א"כ גם חילוק התה"ד צ"ע וגם בשאר דבריו תמהתי שם וקצרתי כאן שהעיקר לענ"ד דהנך ג' ימים הם מעל"ע וכן משמע מסתימת הפוסקים והתשובות וגם הגאון ז"ל לא כתב להכריע להיפך רק שכתב שאין לנו הוכחה וכבר כתבתי שלענ"ד כן נראין הדברים ממתני' דבתר הכי מעשה באחד שנפל לבור כו': סיומא דפסקא מאחר שיש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם ועוד צירפנו לזה כמה סניפים נאותים וכבר כתבו האחרונים בתשובה דכל כה"ג שיצא ע"ד לחזור בזמן קרוב ולא חזר ולא נשמע בכל הסביבות כי נפקד מהם איש יש לצדד טפי להקל ואף שבנהר גדול י"ל דמעלמא אתי כבר כתבתי בתשובה דבימי הקור הגדול שהנהר קרוש אין לחוש כ"כ לרובא דעלמא וכדאמרינן בב"ב לענין חביות שצפה בנהר דאם איתא דמההיא דקרא אתי עקולי ופשורי הוו טבעי לה ולכן אף בשלהי סתווא שהקרוש נפשר כל זמן שלא נפשר לגמרי הוא מנותח נתחים ולשטף מים רבים לא הגיע כי גלמי הקרח הנורא הם צפים על פניו מסתבר ביותר שזה האיש הצף הוא השט מסביב המקום ההוא וקרוב לשם טבע או הושלך בנהר וכיון שבמקומות הסמוכים לנהר לא נשמע שנטבע שם יהודי וגם אין לתלות דמעלמא אלא אמרינן כאן נמצא כאן הי' וכמ"ש בעובדא דיצחק ר"ג וי"ל שהאבד הוא שנמצא וע"ד שכתב המבי"ט ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ג שכתב ג"כ להתיר כיוצא בזה והביא מהך דב"ב והגאון בנ"ב כתב ג"כ שמי שהוא שרוי בשלום עם אשתו ויצא ע"ד ללכת לכפרים הסמוכים ועברו איזה שנים שנעלם יש לצדד טפי להיתרא ע"ש דאזיל לקולא טובא בכה"ג ומכ"ש בנידון שלנו שיש לנו יסודות חזקים כראי מוצקים אני אומר בטוח דהאי אתתא שריא לאנסובי לעלמא אך אע"פ כן חליל' מלעשות מעשה עד שיסכימו להיתרא עוד שני חכמים גדולים מובהקים ומפורסמים בהוראה כי אני מיראי הוראה במקום חומר א"א ואי דרו דורא דלינא וכאשר יצא הדבר בהיתר יש להושיב ב"ד ולהתירה שאע"פ שיש כאן שלשה עדים על ההכרה מ"מ מאחר שצירפנו כמה סניפים של היתר שאינם רק ע"פ ע"א לבד או אמיר' האשה לכן יש להתירה ע"פ ב"ד. וצור ישראל יצילנו מצור מכשול ויניקנו משגיונים וירבה עצמה לאין אונים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קמו באחד שהשיא יתום קרוב שלו ונתן לו לעת הנשואין בגדים וסכום מעות על ש"ט להאשה כמנהג ואבי האשה נתן ג"כ מעות לנדוניא ונפטר הבעל בתוך שנה ראשונה לנשואין בלא ז"ק וחלי"ש והיא זקוקה לחלוץ איך יחלוקו בנכסים: תשובה הנה עיקרי הדברים הם מבוארים בש"ע ואחרונים אך שבאו מפוזרים ואין הזמן גרמא להאריך בפלפול רק להפצרת השואל ראיתי לרשום בכתב מוצא הדינים ושרשם ויתברר הדין על בוריו והנה באה"ע סימן נ"ג בב"ש ס"ק וא"ו הביא דברי מהרי"ק שורש ע"ג דבכנס ומת תוך שנה ראשונה ונפלה לפני בנו השני ליבום לא זכה היבם שהנדוניא מחזירים תוך שנה ראשונה וכן הביא דברי מהרי"ק אלו בס"ק ט"ז ושם כתב וכל זה לא איירי לענין נדוניא כי הנדוניא הוא חוב גמור וכן תוספות שליש נראה דהוה כחוב נדוניא ולא תפסיד כ"ש ולפי זה לכאורה אם הכתובה שהוא נדוניא שלה עם התוספות שליש הוא עולה כפי העזבון בעין עם הש"ט אם כן אין מחזירין למשיא הסך שנתן על הש"ט אלא יתחלק העזבון הלז בין החולץ ובין החלוצ' וכמ"ש באה"ע ס"ס קס"ה שכן הוא תקנת הקהילות ואף שכתב אחר כך ויש דעות אחרות כו' מ"מ זה הפשר העיקר וכמבואר בלשונו סימן קס"ג סעיף ב' שכתב אבל כבר יש תקנה שהחולץ יש לו חצי הנכסים וע"ש בב"ש ובסימן קס"ה ס"ק יו"ד שיחלוקו בנדוניא גם כן וכיון שהאשה זוכה בכל העזבון ממילא שהחולץ חולק עמה בכל אבל בנחלת שבעה כתב לפי נוסחאות שהיו נוהגין לכתוב בשטר חזרה אין האשה לוקחת רק נדוניא שלה ממש בלא הוספת שליש וכתב בספר המקנה ובספר עצי ארזים שכן נוהגים ואם כן פשיטא לפי מה שנוהגים לכתוב בתנאים על פי תקנת שו"ם ודאי דאדעתא דמנהג' הוא אין לזוז ממנו ולפי זה אין להאשה זכיה בהש"ט ובגדים שנעשה מממונו של זה המשיא את היתום ובנדוניא של האשה תחלוק עם החולץ ואף שזה המשיא אינו קרוב הראוי ליורשו מחזירין לו ולא להחולץ שהוא אחיו הראוי ליורשו וכמ"ש בסימן קי"ח בב"ש ס"ק כ"ד בשם הט"ז שאם אחד מהקרובים נתן הנדוניא אפילו לא נתן משלו רק קיבץ ונתן להנדוניא כו' ע"ש דהיינו דוקא כשהמשיא הוא קרוב של היתום כמבואר שם בב"ש בשם הט"ז שאם אדם אחר שאינו קרוב נתן לא שייך ותם לריק כחכם ומחזירים ליורשים. ונראה דלאו דוקא קרוב שלו אלא אפילו קרוב של אשתו נמי שייך ביה ותם לריק כחכם דהא קי"ל אשתו כגופו ומה דאיתא בי"ד סימן רנ"א קדימת צדקת קרובו קודם גם קרוב אשתו בכלל קרובו הוא וכ"כ להדיא בשו"ת מהר"מ מינץ סימן וא"ו שמחוייב לפרנס גם קרובי אשתו כפי השגת ידו כי הם קודמים לעניי עולם עכ"ל ועיין שם בשו"ת הגאון מהר"ז רויטנבורוג שמוכיח מלשון זה דקאמר שהם קודמים לעניי עולם שהם במדרגות עניי עירך וכיון דאיתא ביורה דעה שקרובו קודם ואחר כך עניי ביתו ואחר כך עניי עירו כו' אם כן קרוב של עצמו שלשה מעלות קודם לעניי עולם וקרוב אשתו רק מעלה אחד ולפי זה אין לכוף לבעל לתת לסיוע קרובי אשתו רק שליש מה שנותן לקרובי עצמו כגון אם נותן לקרובי עצמו ג' ר"ט צריך ליתן לקרובי אשתו א'