בית אפרים אבן העזר חלק ד צז

ר"ט עכ"ל אך לפי ענ"ד לאו דוקא הוא ומהר"ם מינץ לישנא בעלמא נקט שהם קודמים לעניי עולם ועיקר כוונתו לומר שהמה בכלל קרוביו ולענין פסולי עדות נמי אמרינן בסנהדרין בסורא אמרו בעל כאשתו בפומבדיתא אמרו אשה כבעלה שנאמר דודתך הוא והלא אשת דודו היא מכלל דאשה כבעלה עיי"ש וגם נראה לענין זה דאמרינן הכא פשיטא שאין לחלק בין קרובו לקרוב של אשתו דכל דמחמת קורבא קעביד ולא עלתה בידו קרינן ביה ותם לריק משא"כ אם איני קרוב כלל רק צדקה בעלמא קעביד להשיא היתום שפיר כתב הט"ז שהוא חוזר ליורשים דלא שייך ביה ותם לריק כיון שדרך צדקה עשה הרי צדקתו עומדת לעד ושכרו אתו ופעלותיו לפניו ולכן נראה ברור בנ"ד שהמעות שנתן המשיא על ש"ט והבגדים הם חוזרים להמשיא ושאר העזבון יתחלק בין החולץ והחליצה אם לא היה ביניהם שום תנאי והתחייבות בעסק החליצה. ומלתא אגב אורחא אמינא מה שתמה בספר עצי ארזים סימן נ"ג על מהרי"ק סימן ע"ג שכתב כנראה מתוך התנאים שהמעות מנדן בנך נשארו בידך וא"כ מאחר שפסקו רש"י כו' ד' מ"ח קודם היאך יזכה היבם כו' וע"ז כתב דלא הוצרך לזה דהא אין היבם נוטל בראוי כבמוחזק כו' עיי"ש ס"ק ז' ובאמת לפי שהבין במהרי"ק שהמעות היה בידו מעולם רק שנתחייב לבד שפיר הקשה אך באמת ליתא דמבואר שם למעיין שכתב אין סהדי שלא נתתי המעות לבנך ז"ל עיי"ש שכתב שם כמה פעמים והלשון מורה להדיא שכבר נתן המעות מידו לבנו רק מתורת מנהג הקהילות אתי עלה שמחזירין בשנה ראשונה אף שבא לידו אך בשעת פטירתו נשאר המעות אצל אביו ואינה בידו רק דרך פקדון ומוחזק גמור הוא ולא ראוי ושפיר היה היבם יורשו אי לאו מהנך טעמי שכתוב מהרי"ק וזה ברור. דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: סליק ספר שאלות תשובות בית אפרים אבן העזר חלק רביעי