בית אפרים אבן העזר חלק ד צה

כו' לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים ומדקרו ליה חותם ש"מ בחותם הם טבועים עכ"ל. מבואר דגם לאחר מיתה מתהפך החותם לחומר אבל לא שיתהפך חותמו זה לשל זה רק שאפשר דמחמת השינוי יהי' צורתו קרובה לשל זה וכיון שעכ"פ יצא מכלל שיהי' ניכר בהכרת פניו שהרי נשתנה ממנו שוב קרוב לטעות על איש אחר שצורתו קרובה לצורה זו והיינו כשלא איתרע ליה חזקת חיות של זה כלל חיישינן דלמא נדמה הוא משא"כ אי אזיל חזקת חיות אמרינן דאף ע"ג דאשתהי מ"מ הכרה טובא ומבוררת היא זו וכן הארכתי בתשובה א' בענין מי שכבשוהו כרכום יש מקום להקל כדעת ר"ת בגופו שלם ושם תמהתי על פירוש הב"י בירושלמי שהבאתי לעיל דמשמע התם דלענין שבויה איתמר ע"ש בספרי שו"ת בית אפרים סימן ט"ו ומ"מ נראה דנפילת לסטים כה"ג בפרט במדינה ההוא דשכיחי רוצחים ודאי דדמי להא דחומרי מתים: אך בתשובה אחת כתבתי שי"ל דדוקא היכא שיש שני עדים בעיר שכבשוה כרכום איתרע חזקת חי משא"כ בעיר א' לא איתרע דלא הימנוה רבנן כ"א משום מלתא דעל"ג ובזה שאינו מעיד בדבר הברור רק בדבר המסופק אין בזה משום מלתא דעל"ג אך י"ל דדוקא היכא שאין היתר לאשה להנשא רק שניתן עליה חומרי מתים שפיר י"ל כן כיון דליכא נמי חזקה דדייקא ומינסבא משא"כ היכי שע"י שאנו אומרים שאיתרע חזקת חי תהי' האשה מותרת להנשא א"כ יש כאן חזקה דדייקא ומנסבא מהני נמי הע"א לאוריעי חזקת חי: אך באמת הרמב"ם הכריע הטעם משום מלתא דעל"ג ובמקום אחר הארכתי במ"ש הריב"ש דאיכא תרי חזקות חזקת חי וחזקת א"א וגם כי מ"ש בזה קולא משום ריעותא דחזקת חי יש לדון בזה מדין ע"א במלחמה ומה שכתבו דהאשה אומרת בדדמי מיד שנתוודע לה בבירור שירד למלחמה או נפל למים והארכתי בכל זה וכאן קצרתי כי מ"מ יש לעשות סניף גדול מזה שיש אומדנא דמוכח שנפלו עליו לסטים וגם מה שהעיד שמצא השליטין מלוכלך בדם יש ללמוד מזה שהיה האיש ההוא בסכנת מות וכיון שאנו מוצאין איש המת בפרצוף זה אין לנו לתלות באחר: אחר כותבי מצאתי ראיתי בשו"ת נ"ב סימן כ"ח שכתב ג"כ שטעם הדבר דבשנים א"ל בדדמי לפי שנאמנים מה"ת ושוב אח"כ חזר בו לפי שמהריב"ל ומבי"ט כ"כ אף בעדים פסולים כו' אלא שאף ע"פ כן י"ל כדאי המבי"ט לסמוך עליו בשעת הדחק ומקום עיגון כו' ולבסוף סיים אבל כד מעיינת כו' והכרה של עד השני לא מהני הואיל ולא חזיא בשעתיה ואז המת משתנה בעצמו ואפילו שנים רואים אותו דליכא חשש בדדמי אין מועיל כדמשמע מהרמב"ן כו' ע"ש. ותמהני אחרי שכתב מתחלה לסמוך על דברי המבי"ט במקום עיגון איך העלים עיניו הטהורים ממ"ש להדיא בדברי המבי"ט שהובא בק"ע הל' דשני עדים אף שלא ראה מיד ואף שאין להם סימנים סגי בט"ע וכן הוא באמת בשו"ת מבי"ט ח"ב סימן מ"ט אחר שכתב דבפסולין כגון עכו"ם מסל"ת סגי כתב מעתה אין אנו צריכין לברר הדבר הג' אם ראה אותם אחר זמן מה שיצאו מן המים כו' ואף ששם בשאלה מבואר שהענין היא בספק אם ראה אותם תוך שעה סמוך לפליטתם מן הים מ"מ הרי הדבר פשוט דספק אשתהי כי האי לחומרא כמ"ש הר"ן שאין מצוי שיראנו תוך שעה רק דעתו להקל בב' עדים אפילו בודאי אשתהי כמבואר מלשונו שם ולכן העתיק כן בק"ע בשמו אף שלא ראה מיד כו' ונראה דהגאון בנ"ב ניחא ליה לסמוך אמבי"ט בהא דעדים פסולים לענין בדדמי דקבורה ולא סמיך עלי' לענין בדדמי דהכרה מ"מ צ"ע שכ"כ בפשיטות ולא הזכיר מדברי המבי"ט והח"מ והב"ש שהבאתי וגם בסדר אלי' רבא להגאון מהר"א אלפנדרי ראיתי שהאריך בענין זה ואע"פ שגם הוא עמד על חילוק בין בדדמי דקבורה לבדדמי דהכרה מ"מ הוכיח במישור שמהרשד"ם ורבינו בצלאל ומהרח"ש קיימי בזה בשיטת המבי"ט דבשני עדים א"צ לאלתר וכבר כתבתי שהגאון בעל עבה"ג סמך ע"ז לבד וכ"ש בכאן שיש לצרף הנך התירים שכתבתי לעיל ומצאתי בשו"ת הגאון מוה' זיסקינד רוטינברג שם נדפס תשובת הגאון מוה' מרדכי כהנא ז"ל שכתב להתיר ע"פ שני עדים אף לענין בדדמי על הצורה והסכים עמו הגאון מהר"ז ז"ל אלא שחלק עליו במ"ש להתיר אפי' שא' היה פסול אבל בשני כשרים הסכים להיתר ושם הביא דברי התשובה המדברים בענין זה ע"ש בסימן כ"ב וסימן ך"ג וקצרתי והנה מה שנזכר בשאלה שהארבע כנפות של דומא לבן הכיר העד שהוא בדומה לפארטיכל שביד האשה שאומרת שהוא מחתיכ' אחת והעד הכיר שהוא דומה בדומה נראה שאין זה אפילו שיעור לצרף דאע"ג דחשש שאלה אין כאן לפי מ"ש הפוסקים דציצית לא מושלי אינשי מ"מ ע"ז אמרו אין מעידין אחר ג' ימים אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ומוקמינן דכליו בחיורי וסומקי ואף שזה העד אומר שהכיר שהוא כיוצא בזה החתיכה שביד האשה לאו כלום הוא דודאי שכיח טובא שדומים יחד אך האיש הלז אשר הביא השאל' והגב"ע הלז אמר לי דברים שבע"פ שלא נכתב בגב"ע כי אמרו לו שם כי נמצא הנטבע בשני זוג פוזמקאות שקורין זאקין זה ע"ז התחתונים של צמר גפן והעליונים של צמר והעגונה הנ"ל היא אמרה לו שהיא נתנה לו שני זוג פוזמקאות כנ"ל ולבש אותם קודם שיצא לדרך והנה שאלתי את האיש הלז שאולי שם במדינה כן אורחות כל הולכי דרכים ללבוש כן בעת החורף ואמר שאינו כן ולפ"ז שאינו רק דרך סיבה ומקרה נראה דכה"ג הוי כמו סימן בינוני ועיין בשו"ת ב"ח סימן ע"ה שכתב וז"ל וכ"ש בנ"ד דאיכא סימן מובהק בפוזמקי אחד ברגלו אחד וכריכת עשב ברגלו השני דאין דרך בני אדם לילך לדרך בצינה בפוזמקי אחד כו' ע"ש ובנ"ד נמי נהי שאפשר דלא נחשב לסי' מובהק דאיכא דעבדי הכי מחמת הקור מ"מ סימנים כי האי מלתא הוי ועיין בק"ע סעיף רע"ו בשם שו"ת מהראנ"ח לענין ספק אשתהי יותר משעה והזכיר סימן נזם שאינו סימן מובהק מ"מ א"ת שהוא אחר צ"ל שנשתנה פניו לזה וגם הנזם היה דומה לנזם זה כו' ע"ש (ומה שדחה לבסוף היה מחמת חשש שאלה של הנזם ע"ש וגבי פוזמקאות נראה דבעת הקור לא מושלי אינשי ומכ"ש שאין דרך כל אדם להלוך כן בפוזמקאות כאילו זה ע"ג זה) וגם כאן נצטרך לומר שאיש אחר שהיה לבוש ארבע כנפות של דומא לבן ושני זוג פוזמקאות של צ"ג ושל צמר זה ע"ג זה ונטבע ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה שהיא לבוש כן פשיטא שאין להחמיר כ"כ ובפרט במקום עיגון גדול כזה שנרא' להתיר אף בלא הנך אמתלאות וכמ"ש לעיל דבעל עבה"ג סמך להתיר על שני עדים והח"מ נראה שלא היה אז בידו תשו' מבי"ט שהביא אח"כ בק"ע בעת שכתב התשובה שהרי לא הזכירו כלל וגם י"ל שהיא לו צדדי היתר אחרים כי סיום התשובה חסר בח"מ והמעיין בתשובות האחרונים ימצא כהנה וכהנה שלפעמים דחי צד היתר לפי שהיו יכולין להמציא צד אחר של היתר ומ"מ אם לא היה עול' בידם צד אחר סמכו ע"ז במקום עיגון והדחק והנה מחמת הפצעי' שאחורי ראשו נראה פשוט דאין חשש למיא מרזו מכה כמבואר בפוסקים ובשו"ת ומה שההכרה היה ביום שלישי לקבורתו ולכאור' אפשר שכבר עברו ג' ימים אלא שלא היה מעת לעת וכבר עמד בזה בשו"ת נ"ב סימן מ' ומ"ש ראיה מנטל"פ דמספקא אי תחלת הלילה פוגם כו' כבר כתבתי מזה בתשובה ושם כתבתי לדחות זה אך בקצרה כתבתי שלכאורה יש ראיה מהירושלמי ומד"ר וכוונתי בזה דהא מייתי עלה מהא דעד ג' ימים נפשא טייסא על גופא כו' והתם משמע קצת דאין הג' ימים מעל"ע דמשמע קצת דמה"ט אמרו שלשה לבכי ז' להספד והנך ימים לאו מעל"ע חשבינן להו ויש לדחות ושם הבאתי מהך מתני' דבתר הכי דמעשה באחד שנפל לבור ועלה לאחר ג' ימים דמוכח דהש"ס מפרש דהיינו מעל"ע דהא אמרינן עלה אין מזכירין מעשה ניסים משום דלא ניים וכדאמר ר"י שבועה שלא אישן ג' ימים כו' ומ"ש בנ"ב שם ראיה מהא דאמר ר"י כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים כו' ואמרינן ביה מקצת היום ככולו כדאיתא בפסחים דף נ"ה ע"ש לענ"ד לאו ראי' היא דודאי בסתמא כל היכא דאיתמר שיעור ימים הכל לפי הענין שאם הוא דבר שטבע הענין מתחייב שבא ההשתנות ע"י משך הזמן יש לשער הימים מעל"ע אך היכא דאיתמר איתמר ומסתמא כך היה מקובל בידו שבזה טבעו שהתחלת היום או הסוף גורם וכיון דר"י קאמר התם בפסחים המנכש בי"ג שותלה במקום הטיט כו'