בית אפרים אבן העזר חלק ד צג

ושאר סימנים שלו כ"כ רב יהודאי גאון ונראה מדבריו אבל בט"ע גמור שישנו רובו שלם וראשו מעידין עליו אפילו אחר זמן מרובה כו' ועל דא אנא סמיך וכל המחמיר בדבר אינו אלא חוטא ואין כאן חשש איסור ולא משום עגונא פירשתי כן אלא מפני שהיא אמיתה של תורה כו' עכ"ל והלשון המוטעה הגהתי' כראוי כי כל הספר מלא ט"ס כמעט בכל שיטה ושיטה ואנכי תיקנתי' בעה"ז וכידו הטובה עלי העמדתי הדברים על בורין והמה הגהות נפלאי' ומוציאים חן בעיני כל רואיהם ד' יזכני להוציאם לאורה ולזכות הרבים ושם בגליון כתבתי לפרש הלשון שכתב ואע"פ ששושבינים הי' כו' דקשיא ליה כיון שלא ע"י ט"ע היה למה נקט שושבינים דמשמע שרגיל עמו ולכך הכירו בט"ע ולכן כתב ר"ת דשושבינים דנקט אינו לאשמועינן דלא תימא כיון ששושבינים היה וט"ע לא הי' לו יש לחשדו ואומר בדדמי אלא מ"מ התיר אפומי' דלא חשדו בכך ע"כ מ"ש בגליון שם ועכ"פ מבואר להדיא דמפרש הך דדגלת דמיירי בטביעה ג"כ בכה"ג שלא היו העדים ע"י טב"ע אבל בט"ע אף באשתהי במים שרי דהא מה דמסיק אבל אשתהי מתפח תפח אהך דדגלת קאי ותא חזי כמה נפיש ותקיף חילי' דאילנא רברבא ר"ת ז"ל ואחיו הרשב"ם שעשה הלכ' למעשה להתיר וסיים בה שלא משום עיגונא אלא לאמיתה של תורה ואף שהבאים אחריו לא סמכו על היתר זה מ"מ הרי הטור כתב ג"כ להתיר בלא ראה הטביעה ובדעת הרא"ש האריכו בזה הרבה גדולים בתשובותיהם וגם אני הצעיר שדדתי עמקים אחריה' ומלאתי ידי בזה בספרי שו"ת בית אפרים חלק אבן העזר סימן וביארתי שם דברי התוספות והמרדכי והרא"ש והטור בארוכה ע"ש מ"מ כתבתי שם שלא מלאני לבי לעשות מעשה בזה בלא צירוף התירים אחרים: ואמנם בנ"ד הדבר ברור שיש כמה צרופי היתר חדא שיש כאן ג' עדים שהגידו בבירור שמכירים אותו שהוא מוהר"ר אלי' צבי מקעשנוב ודעת הפוסקים דבתרי סהדי לא אמרי' בדדמי ואף דאיכא דעות דסבירא להו דלענין בדדמי דצורה שפיר חיישינן אי אישתהי דמ"מ יש לחוש דתפח ונשתנה צורתו עד שנדמ' להם שהוא פלוני הנה בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ע"א סמך ע"ז להתיר וכתב דאע"ג דהרי"ף לא ס"ל הכי חלקו עליו כל הפוסקים כו' וא"ל דבאשתהי טעמא אחרינא איכא דתפח ונשתנה עד שעדים סבורים שהוא זה ז"א דא"כ מ"ש הרא"ש לחלק בין ראה הטביע' אין לו טעם כו' אבל כולם מודים וס"ל דלא חיישינן שישתנה צורתו כ"כ עד שא"א לעמוד עליו בשום ענין וכן משמע מהרי"ף שגם באשתהי לא סמכינן משום דמסהדי לפי אומד דעתיהם כו' עכ"ל וע"ש שדעתו נוטה להתיר בנידון שלו ולא היה להם ט"ע גמור רק ע"י סימני הפרצוף דהיינו הזקן כו' דהיינו התעוררות הכרה אחרת והאריך בזה ומכ"ש בנ"ד שהט"ע של העדים הוא ט"ע גמור והכרה גמורה מצד ראות פניו ואף שראייתו מהרא"ש לאו ראי' הוא לדעת קצת מפרשי' דאף בלא ראה הטביע' אין הרא"ש מיקל רק בסתם אבל בשהה לא ומכ"ש לפי מ"ש מהריב"ל אליבא דהרא"ש מ"מ הרי מהטור מבואר דאפילו בשהה מהני ובלא"ה א"ל שמשתנה בודאי כששהה ועיין בק"ע סעיף רל"א בשם המבי"ט שכתב ג"כ דבב' עדים אף שלא ראו מיד ואף שאין להם סימנים סגי בט"ע וכדברי עבודת הגרשוני דאין אשתהי עושה למשתנה בודאי ובאמת שכן מבואר בדברי הראשונים ולא מיבעיא למ"ש בלשון הרמב"ם דמשמע דוקא כשידוע שנתפח. אך לפי מ"ש הרשב"א דאף בסתמא אין מעידין שאני אומר תפח ואינו ניכר ור"ל שאין חוששין שהוא כן וכמ"ש להדיא לענין ספק תוך ג' ימים דכיון שמכירין אותו ואין יודעין אם נתפח אם לא ואם נשתנה צורתו אם לא מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בט"ע חזקה זה הוא אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנה צורתו לפי שרוב מתים משתני' לאחר ג' ודוקא שנודע שעברו עליו ג' ימים הא מסתמא כולי האי לא נחמיר דספיקא בחששא דרבנן לקולא עכ"ל וכן העתיק ה"ה לשון הרשב"א שמא תפח כו' ונראה שהרשב"א שבדפוס חסר תיבת שמא והריטב"א בחידושיו ליבמות גבי ספק תוך ג' כתב ונראין דבריהם דכיון דחששא דשינוי פרצוף חששא בעלמא מפני שיש מקצת מתים משתנים לאחר ג' עכשיו שהדבר ספק אם הוא אחר ג' אין לנו לחוש ולהכחיש הראיה הניכרת לנו כו' ואהא דאשתהי מתפח תפח כתב וז"ל מדאמרינן מתפח תפח ולא אמרינן הא אתפוחי אתפח שמעינן שאפילו אין מכירין בו שנתפח אין מעידין עליו כי שמא נתפח ואינו ניכר ואע"פ שאין נראה כן מהרמב"ם ז"ל עכ"ל והעתיק דבריו בנ"י ואף שמלשון הר"ן בתשובה הביאו הב"י משמע דמפרש דודאי תפח נראה ג"כ דלאו דוקא קאמר אלא ר"ל דודאי יש חשש זה שתפח והארכתי בזה לפי שבשו"ת פ"י סימן ח' כתב דמדברי הר"ן נראה דודאי תפח וא"כ אפילו סימן מובהק אינו מועיל ע"ש ובתשובה א' כתבתי לחוש לדברי הגאון ז"ל וטעמא דידי לפי שהיה שם צדדי היתר אחרינא וגם הסימנים בלא"ה לא היו מובהקים אבל מ"מ להחמיר מחמת הך מלתא לבד אין לנו לומר כן דמפשיטות כל הפוסקים נראה שאינו כן וגם הוא נגד החוש דמתרמי טובא שמונח כמה שעות אחר העלאה ועין רואה שאינו משתנה משעה לשעה ורוב האחרונים בתשו' הסכימו דהך מלתא שמא נתפח חששא דרבנן הוא ואין לחלק ולומר דגבי אחר ג' חששא דרבנן הוא משא"כ באשתהי במים אמרינן מתפח תפח שפיר ס"ל דהוי ודאי ז"א דאם איתא דאיכא נתפח שבודאי אין ניכר ע"י א"כ מה"ת לומר גבי אחר ג' ימים דחששא דרבנן הוא ולמה לא נאמר ג"כ שהוא דרך ודאי ועכ"פ ספיקא דאורייתא אלא ודאי דליתא דג' ימים דיבשה ואשתהי דים תרווייהו חשש בעלמא שתפח כיון דליכא מיא דצמתי לי' וכיון דיש חשש נתפח אף ע"פ שאלו מכירין אותו י"ל דבדדמי קאמרי שהוא זה ובדאיכא תרי סהדי סבירא להו להפוסקים דלא חיישינן לבדדמי וגם נלענ"ד דמסתבר טעמא דמאן דס"ל דבתרי לא חיישינן אף לבדדמי דצור' מחמת דאשתהי מהך טעמא גופא שכתב הרשב"א והריטב"א דמדינא לא היא לחוש ולהכחיש הראיה הניכרת לנו ואף שיש מתים שמשתנים אחר ג' ימים מ"מ הרוב אין משתנים עד שידמו לצורה של איש אחר שיהיו יכולים לטעות על ט"ע של צורתו ולומר שהוא בבירור צורה של איש פלוני אך מפני שהקילו חכמים משום עגונ' דאפי' ע"א ואפילו עבד כו' החמירו בתחלת עדות לענין זה שיהא עכ"פ העדות מבורר בלי שום חשש משא"כ בעדות שני עדים המעידים על מיתתו של זה דלאו משום קולת עגונה אתינן עלה כיון דמדאורייתא מהימני שוב אין לנו להחמיר בחשש נתפח שחז"ל בעגונה לא יצאו להחמיר עליה אלא להקל עליה והדבר פשוט לשיטת הרשב"א ודעימי' אם העידו שני עדים שראו אחר ג' למית' שהוא פלוני שמורידין היורשים לנחלה על פיהם ואין מעכבין על ידם בחשש נתפח וא"כ גם לענין להשיא אשתו בשני עדים אתתא שריא והב"ש בס"ק צ' כתב דלמהריב"ל דמפרש דלהרא"ש אפי' לא ראה הטביעה צריך לאלתר לפי זה אפי' בשני עדים צריכים לראותו מיד או אפשר לומר אפילו נימא שזה לא ראה הטביעה אומר קצת בדדמי מש"ה צריך שיראה אותו מיד אבל בשני עדים ליכא חשש כו' ע"ש ודבריו אלו ע"פ דברי הח"מ בתשובה שבס"ק נ"ה שכתב להסתפק בזה ודברי הב"ש מטין קצת לומר דבשני עדים ליכא חשש וכבר כתבתי שכן מבואר מדברי המבי"ט ונראה בכה"ג דהגוף שלם ולא ראה הטביעה אפשר דכולהו מודו בזה ומטעמא דכתיבנא דבשני עדים שהם נאמנים מה"ת לנו להמציא חששים להחמיר וכיון שהגוף והפרצוף שלם שיש ט"ע גמור וגם ליכא בדדמי כיון שלא ראו הטביעה מה"ת ניחוש להו לומר שנשתנה כ"כ עד שנדמה להם שהוא צורתו של פלוני והעידו כך אע"פ שלא עלה על לבם טביעתו של זה כלל ובחולין דף צ"ו אמרינן תדע דט"ע עדיף מסימנא דאילו אתו סהדי ואמרי פלוני דהאי סימנים לא קטלינן ליה, ואלו אמרו ט"ע אית לן בגויה קטלינן ליה ע"ש: ולכאורה הוכחה זו ללא צורך דאטו מי לא ידע דסימן עביד דמתרמי כה"ג משא"כ בט"ע למאי ניחוש ליה (וע"ש בתוספות ד"ה ולא מהדרינן שכתבו דהנהו עובדי דהתם בט"ע כ"ד דאל"כ לא היה מסופקים כלל) וצ"ל דודאי יש לפעמים איזה מקרים וסבות שיטעו בו העדים בט"ע שלהם וכדאמרינן בר"ה גבי ראיית החודש ראינוהו ושבנו לראותו אין מעידין אימר כוביתא בעלמא הוא דחזו וכה"ג טובא אך זהו בכלל גזרת הכתוב