בית אפרים אבן העזר חלק ד צב

נבקעת עכ כלא ו' ובודאי דלאו ממת שהלינו אותו ושהה ג' ימים בלא קבורה מיירי אלא בסתם מתים שהם נקברים מיד וכדמייתי עלה מהא דוזריתי תי על פניכם כו' ומבואר דאפי' בקבר לא נשתנה עד אחר ג' ימים וגדולה מזו מצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל סימן מ"ו שכתב שיש סברא לומר דאם נקבר בקרקע ג"כ אין מת נפח כמו במיא דצמתי ודוקא אוירא גורם לנפוח ע"ש שהאריך וכתב דאולי אף הרשב"א והר"ן החולקים על ר"ת בגופו שלם מודים בזה שנקבר בקרקע דלא שליט ביה אוירא וכולם ענו ואמרו שזהו הוא ולא הי' שום שינוי בפרצוף פניו שיש להשיא אשתו אף אחר ג' ימים ע"ש ואמנם לכאורה שדא ביה נרגא מדאמרינן בשילהי יבמות בעובדא דפונדקית שאמרה זה מקלו כו' וזה קבר שקברתיו וקשה היה להם לפתוח את הקבר פן לא ירצו חכמים להשיא אשתו באשר לא היה מסל"ת גמור וא"ת שלא קברה עד לאחר ג' ימים קשה לר"ת ור"ח דס"ל בצורה שלימה מעידין וכתב ליישב דאדרבה משם יש הוכחה דגם אחר ג' שוה לתוך ג' (ומ"ש שבני לוי המה היו העדים וחכמים השיאו את אשתו ולכן הקשה שהי' להם לפתוח שמא לא ירצו חכמים כו' ואין פירושו מוכרח בזה דאפשר דבני לוי בעצמם חכמים היו) והאמת י"ל בפשיטות דאטו אנן אמרינן דודאי אין משתנה שהרי אפשר שנשתנה כאשר החוש מעיד שלפעמים משתנה בזמן מועט וא"כ דלמא באמת פתחו הקבר ולא הכירוהו לפי שנשתנה וגם י"ל שהיה פשוט להם דשפיר הוה מסל"ת בכה"ג ולא רצו לפתוח הקבר בחנם ואין להאריך: ועכ"פ לפי סברת בעל כנ"י א"כ י"ל דאפי' תימא דזה לא נהרג רק נטבע לבד א"כ י"ל דמה שהוא בקבר לא נחשב לאשתהי כיון דליכא אוירא ומה ששהה בין שעת הוצאת המים לקבורה קרוב הדבר שלא נשתהה הרבה שהרי מבואר בהגב"ע שאותם שהוציאוהו מן המים ונטפלו בקבורתו קברוהו תחת הנהר סמוך לנהר וקברוהו בבגדיו ועכ"פ אין כאן רק ספק אשתהי וכבר כתבתי בתשובה דאף דספק אשתהי לחומרא היינו משום שאינו מצוי שיראנו תוך שעה לפליטתו מן המים משא"כ בספק אשתהי כה"ג וגם מטעם חזקת חי י"ל דאיכא נגדו חזקת שעת מציאה דפרצוף זה שלא נשתנה וכמ"ש ג"כ הגאון בנ"ב ז"ל וכבר הארכתי בכמה תשובות בזה ומ"מ גם בזה אין לסמוך להתיר כיון שהגאון בעל כנ"י כתב בעצמו שאינו סומך ע"ז כיון דלא נמצא בראשונים ואחרונים וע"ש בסוף דבריו שכתב שאף שאינו סומך על סברא זו מ"מ סניף גדול הוא ולכאורה יש להביא ראיה לסברתו מהירושלמי דיבמות דדריש אקרא דכתיב ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד אמר רבי אבא בר כהנא שהעביר הכרת פניהם של ישראל הה"ד הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם רבי אמי אמר שהושיב עליהם משמרות ג' ימים עד שנתקלקל צורת' הה"ד עצמו לי אלמנותיך מחול ימים ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם עכ"ל ונראה שיש לגרוס ג"כ סיפא דמתניתין אין מעידין לאחר ג' ימים ור"ל למר שאמר שהעביר הכרת פניהם היינו שחבל צורתם והשחיתם שלא יהא הכרת חוטם ניכרת כדי שלא יוכלו להעיד על נשותיהם להתירם ולמר לא עשה מעשה אכזריות כ"כ אלא שהושיב משמרות כו' שאחר ג' ימים אין מעידין ועיין בפירוש פ"י שם ומצאתי במדרש רבה בראשית פ' ס"ה דגרס שם גם מתני' דאין מעידין עד ג' ימים. וכמ"ש וכפי משמעות הדברים נראה שלא נתנם לקבורה אחר ג' ימים וכל אותן הג' ימים הושיב משמרות שלא יוכלו הרואים המכירים אותם להעיד עליהם ומשמע מזה דאם נקבר תוך ג' שפיר יש לו הכרה גם אח"כ וכסברת הכנ"י ולכן לא נתן לקבור אותם עד אחר ג' ימים שראה שנתקלקלה צורתן ושוב לא יהא אפשר להעיד עליהם ועיין במרדכי שהר"י הקשה על שיטת ר"ת דס"ל דאם יש פרצוף פנים עם החוטם מעידין אף אחר ג' ימים מהא דאמרינן במדרש שהושיבו שומרים אצלם עד ג' ימי' כו' וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות מתקלקלין כו' א"נ דאיכא שלפעמים דרכם להתנפח ואין יכולים להכירו כו' ע"ש והדברים צ"ע אין כאן מקומם ומ"מ למ"ש דאיכא לפעמי' שדרכם להתנפח ואין יכולין להכירו כו' ע"ש והדברים צ"ע אין כאן מקומם ומ"מ למ"ש דאיכא לפעמים שדרכם להתנפח כו' ולכך י"ל שלא נתנה לקבורה עד שידע שנתנפחו ולא יהיה אפשר להכירם ויש לדחות זה ואדרבה מדברי הירושלמי שהבאתי לעיל דמייתי אמתני' הא דכל תלתא יומי נפשא טייסא על גופא כו' דמיירי לאחר קבורה מבואר דלא כסברת הכנ"י בזה שאף שנקבר מ"מ לבתר תלתא יומין זיו אפוהי אשתנה והדריה לא איתי' עליו: אך לענ"ד אף שנדחה בזה סברת הכנ"י לענין שהות ג' ימים דיבשה מ"מ לענין אשתהי שעה א' דים שפיר י"ל כן דבשלמא קלקול דשיהוי ג' ימים הוא מחמת טבע הגוף המת עצמו שהמית' גורמת שיהיה מתנוונה והולך וכשמגיע לג' ימים עוז פניו ישונה ומה תועיל לזה קבורתו בעפר שלא ישתנה ויתקלקל צורתו משא"כ באשתהי במים שישתנה בשעה אחת י"ל דאם נקבר תוך שעה לא מיקרי אשתהי אם פותחין הקבר תוך ג' ימים ומכירין אותו היטב וזה מבואר למש"ל דברי הריב"ש דכיון שטבע במים הרי באו המים במעיו לצבות בטן ולהפיל אור פניו ואף ע"ג דמיא צמית כשעולה ליבשה ושוהה מעט חוזר לסורו ותגלה רעתו כו' ולפ"ז שפיר י"ל כסברת הכנ"י דאם אחר יציאתו מן המים לא שהה שיעור שעה ונקבר מיד הקבורה מועלת כמו מיא דצמתי ודוקא אוירא דשליט ביה חיישינן שחוזר לסורו ותפח מחמת המים ומכ"ש היכא שמת ביבשה והושלך למים דבלא"ה משמע מהריב"ש דבכה"ג אין אשתהי שעה מקלקלת רק כשמת מחמת הטביעה לפי"ז יש לצרף שניהם יחד לומר דכל שנהרג תחלה והושלך למים ואח"כ כשהועלה מן המים לא שהה שם ביבשה שיעור שעה עד שנקבר בזה י"ל דבכה"ג לא תפח ואפילו תימא דגם בכה"ג אמרינן תפח מ"מ יש לצרף בזה סברת מהרי"ט דאם מעיד שאין בו שום שינוי אמרינן דזה ראיה דלא אשתהי דאי אשתהי הוה תפח והובא בק"ע סעיף שע"ח ולפי זה י"ל דמה שמעידין בבירור שלא נשתנה והכירוהו הכרה גמור' זה יורה דלא אשתהי שעה אחר העלותו והקבורה לא עשתה בו קלקול אדרבה ע"י הקבורה נשמר שלא יתפח מחמת המים אשר באו אל קרבו וכיון שאין סתירה לזה מדברי הירושלמי דלעיל שפיר חזי לאצטרופי הך סברא דהכנ"י להקל בכה"ג: אפס לא מלאני לבי להקל ע"פ סברות אלו אשר נתחדשו מדבר האחרונים בלבד אך אם מקום יש בראשונים להתיר בכגון זה אף שלא השוו לדעת אחת מ"מ יש בסברות אלו כדי לצרף ולומר דבכגון זו גם החולקים מודים שהעדות מועלת והנה דעת ר"ח ור"ת שהובא בתוספות ושאר הראשונים ז"ל דבגופו שלם מתירין אפילו אחר ג' ימים וכן באשתהי במים כמבואר בדבריהם ז"ל שנהגו להתיר נשי אנשים שנטבעו ע"י ט"ע בלא סימנים אפילו אחר כמה ימים והא עובדא דב' ת"ח מיירי שנשחת צורת פניהם כו' איברא דהריב"ש ז"ל כתב די"ל דר"ת לא קאמר אלא בג' ימים אבל במים דקאי אגברא דטבע בדיגלת דגופו שלם הוה דהא קאמר אסקוהו אגישרא כו' והביאו בח"מ ס"ק נ"ד אך דברי הריב"ש המה לפי מה שראה בפוסקים מה שהביאו בקצרה מדברי ר"ת ז"ל אבל אנו זכינו שבימינו יצא לאור ספר הישר לר"ח ז"ל הגדול המובא בתוספות ובפוסקים ושם דף פ"ה נדפסה אותה תשובה שהובאה בפוסקים ובתשובת מיימוני ותשובת רא"מ ז"ל באריכות וראיתי להעתיק קצת לשונו שכתב וז"ל זכור אני שכך דנתי לפני רבינו שמואל והתרנו אשת אחיו של ר"ש ב"ר בנימין מקדשווארץ ופירוש המשנה הכי הוא אין מעידין אלא על פרצוף כו' אדם שנהרג ולא נשאר רק פרצופו וחוטמו ופדחתו מעידין עליו ואם חסר אחת כו' אין מעידין אלא עד ג' ימים בהני סימנים דקאמרינן ובע"כ האי אין מעידין עד ג' ימים לא קאי אאדם ידוע כשהיה חי וניכר למעידין כו' אבל בט"ע מעשים בכל יום אפילו אחר יב"ח מת ניכר והרב הקדוש רבינו שמשון כשהגיד עליו בעל החלום לאחר חצי שנה היה ניכר כאלו הוא חי אבל בפרצוף ופדחת וחוטם כיון שאין בו ט"ע כמו באיש שלם כו' וההיא דאנסבא רבא לבתר ה' יומי אפומיה דשושבונ' לא היה בו ט"ע אלא בסימני חוטמו ופדחתו ופרצופו אף ע"ג דלא היה ניכר בט"ע דלבתר דנח נפשיה אכלוהו כוורי הי' מעיד עליו אבל לא היה לו בו ט"ע אלא כמו מדמה מלתא למלתא ואע"פ ששושבינים היה וט"ע לא היה לו לא חשדו בכך וכ"כ בה"ג גבי אשה עד דיהבי עדים סימני פדחתו וחוטמו