בית אפרים אבן העזר חלק ד צא

יוסף גופיה רק מדברי החכם השואל שמסתפק בזה ואין ספיקו של התלמיד מוציא מידי ודאי של הרב הב"י והד"ר והרשד"ם וכוותייהו נקטינן בזה דהוי כאילו נטבע במים לענין שנאמר דאף דשהה זמן מרובה במים אמרינן דצמתי ומ"מ לענין אם הוציאוהו מן המים ונשתהה יותר משעה שפיר י"ל שחזר לדין נהרג ביבשה כיון שלא היתה מיתתו ע"י המים רק נהרג ביבשה וכל שלא שהה ביבשה ג' ימים יש מקום היתר וקצת משמע הכי מהא דאמרינן אלא עד ג' ימים ר"י ב"ב אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוות ובעי הש"ס למימר דריב"ב לחומרא פליג וכן למאי דאמרינן שאני מיא דצמתי י"ל דריב"ב לחומרא פליג וא"כ לת"ק דס"ל דלא מחמרינן במקום ושעות שאף שמצד האומדנא הי' מקום לומר שמתקלקל תוך ג' ימים מ"מ לא איכפת לן בהכי וכללא הוא דאין המקום והשעה גורם כלל ובכל גווני בעינן ג' ימים לנהרג ביבשה ואף שהיא במקום שהחמה נוגעת ביותר וממהר להסריח לא איכפת לן בפחות מג' ימים וכן אף אם היא מונח במקום לח ביותר ולכן גם הא דמחמרינן במים ואשתהי קצת ביבשה אחר הוצאה דאמרינן תפח היינו כשהיה טביעתו ע"י מים דמזה לא מיירי מתני' רק מנהרג ביבשה ובזה צריך לעולם ששהה ג' ימים ביבשה ובזה אין חילוק במקום שהי' מונח דלא קי"ל כריב"ב בהא דאזיל בנהרג ביבשה בתר המקום והשעה אלא כת"ק דבכל גוונא בעינן ג' ימים כן הי' נראה לכאורה אך שצ"ע דכיון דהא דאמר שאני מיא דצמתי ע"כ לומר דלאו דוקא אנטבע במים קאי אלא דאף שהושלך אח"כ למים דינא הכי ולא אמרינן דכללא דבנהרג ביבשה לא סגי בג' ימים אף אם הי' במים וא"כ ממילא גם הא דאמרינן בתר הכי דכי אשתהי מתפח תפח היינו נמי אפי' בכה"ג שנהרג תחלה והושלך למים ומ"מ י"ל דזיל בתר טעמא דודאי לענין הא דצמתי אין חילוק בין מחיים או לאחר מיתה כדאשכחן בעלמא דמיא מטרשין ומקשין את הבשר ואין מניחין לתפוח משא"כ לענין שנאמר דלפי דאשתהי ביבשה אחר שהוציאוהו מן המים הוא תופח יש סברא לחלק בין אם באו בו המים מחיים ועל ידם נחנק ויצאה נפשו ובין אם לא הי' במים רק אחר מיתתו לבד שהרי מהרשד"ם בסימן ר"ד הובא בק"ע סעיף שנ"ג כתב שא"א להכחיש המוחש שהעומד ד' או ה' ימים במים ודאי נתפח רק הגוף וצורת הפנים עומד ואינו משתנה כי המים מעמידים צורתו ע"ש וכשאנו אומרים דאי אשתהי מתפח תפח היינו שע"י שבשעה שנטבע והמים באו בגרונו וחנקוהו הי' מעותד לתפוח הפנים מיד רק מחמת שנשאר מונח במים דמצמת צמתי לא הניחו לתפוח אבל כשמוציאין אותו היבשה אז במשך שיעור שעה מתעורר התפיחה אשר היה מעותד אלי' בעת שחנקוהו המים כיון שסרה הסיבה המעכבת דהיינו המים הצומתין הרי זה תופח ועול' ופניו משתנים אבל אם מת או נהרג קודם שהושלך למים אף שהמים באים בו אינם תופחים אותו לשנות צורתו כלל דכיון שבעת היותו במים לא פעלו בצורתו לשנותה אף אחרי שיצא מהם אין לנו לחדש ענין התפיחה בצורת הפנים כיון שלא נעשה מעשה מחודש ומ"ש מהרשד"ם כי המים מעמידים צורתו היינו אפי' במת ע"י טביעה שהיה ראוי שיתפח מיד אך בהיותו במים מעמידים צורתו משא"כ במת שלא ע"י טביעה מעולם לא היה ראוי לתפוח ולכן גם אף אחרי שיצא מן המים ושהה אינו נתפח עד אחר ג' ימים וכיון דלא אשכחן איפכא שפיר מסתברא לחלק בזה כמ"ש: אך כבר כתבתי דבנ"ד אין כאן הוכחה שזה האיש הנמצא בנהר נהרג תחלה וגם אפילו אם היה ידוע מ"מ בשביל שאנו מדמין לומר דבנהרג תחלה לא בעינן חזיוה בשעתיה נעשה מעשה להקל מחמת זה ומצאתי בשו"ת נ"ב מ"ת סימן מ"ו כתב שהריב"ש כתב דהא דבעינן חזיוה בשעתיה י"ל שלא נאמר אלא במי ששהה במים אחר מותו יותר מג' ימים לפי שכיון שעמד יותר מג' ימים כבר נפסד אלא שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ולאחר שעה שיוצא מן המים הוא משתנה אבל מי שלא עמד ג' ימים כו' אך מלשון הרמב"ן והרשב"א מבואר להחמיר אף בכה"ג ועל זה כתב בנ"ב דאפשר גם הם לא החמירו כשמת ביבשה ואח"כ הושלך למים וכדמשמע מלשון הריב"ש שכתב כיון שטבע ועמד במים עד שמת מחמת המים הרי באו המים במעיו לצבות בטן ולהפיל אור פניו משתנות ואע"ג דמיא מצמת צמית כשעולה מן המים ושהה ביבשה מעט חוזר לסורו ותגלה רעתו כו' עכ"ל הריב"ש הרי דעכ"פ לא שייך חומרא זו אלא היכא שמיתתו היה במים כו' אבל בשכבר מת ביבשה שוב אין המים גורמים החשכת אור הפנים יותר כו' ע"ש (וגם בספר בית מאיר מצאתי שהעיר ג"כ בחילוק זה מחמת דברי ריב"ש אלו והניח בצ"ע ע"ש) והן הן מילי דסברא דכתיבנא ושמחתי כי מ"ש מדברי הריב"ש הוא סיוע גדולה אלא דהגאון ז"ל נקט לה בדוקא בענין שלא שהה במים ג' ימים שיש בזה קולת הריב"ש וע"ז כתב די"ל דגם הרמב"ן והרשב"א אין מחמירין כ"א במת ע"י טביעה כו' אך לדידי אין חילוק בזה דאף בשהה במים ג' ימים י"ל כן דמה שנשתהה במים אינו מזיק אף ששהה הרבה במים רק מחמת שנשתהה אחר שיצא מהמים ואם נאמר דנהרג ביבשה לא איכפת לן בהכי גם בשהה יותר מג' ימים יש להקל ולכן אף ע"פ שבנ"ד אם נרצה לומר שזהו מוהרא"צ ע"כ ששהה הרבה במים אחר מותו שהרי נתעלם כמה חדשים מקודם ורחוק לומר שהיה חי עד סמוך לפסח באיזה מקום ושוב בא לכאן ונהרג והושלך אלא צ"ל שנהרג אז והושלך ושהה במים עד עתה ואם כן כמו כן י"ל שאחר הוא שנהרג ונטבע ושהה במים הרבה ולדברי הגאון אין להקל בזה באשתהי אלא כשי"ל שלא נשתהה במים ג' ימים אך לדידי אם היינו יכולים לתפוס בכאן קולא זו היה מקום להקל אע"פ שנשתהה במים הרבה וגם מקום יש לומר כיון דהיה ימות החורף והמים היו קרושים וקרוב הדבר שעת מציאותו של זה שהיה בימי הפסח עת פתיחת הנהרות ובימים שבינתיים הי' קרוש ועומד בקרח הנורא ובכה"ג כתב בשו"ת מ"ב דלא אמרינן תפח וכבר בארתי בתשובת בספרי שו"ת בית אפרים אשר נדפס כעת בסימן י"ד שאף לענין אשתהי דמים אמרינן הכי ע"ש שהארכתי בענין זה אך כבר כתבתי שאינו ברור בכאן שמת ע"י הריג' וגם שם בשו"ת נ"ב ראיתי שנסתפק בנידון דידיה שהיה נראה להם בו שנהרג תחלה ואח"כ השליכוהו למים כי היה לו מאחורי ראשו מכת ברזל ועל זה כתב דאולי קודם שיצאה נפשו השליכו הרוצח למים וע"ז כתב דאפשר שדומה לספק תוך ג' ימים ואף ע"ג דספק אשתהי להחמיר היינו לפי שאין מצוי שיראנו תוך שעה כו' ע"ש והנה גם אני עמדתי על חשש זה בנ"ד וגם חוששני לומר שמכות אלו אשר הוכה הנטבע אינם מהרוצחים רק מעקולי ופשורי דאיכא בנהרא ואפשר שבנידון דהגאון ז"ל היה ניכר יותר וכמ"ש שהיה אחורי ראשו מכת ברזל משא"כ בנ"ד ומ"מ כבר כתבתי שבאגרת שקבלתי מהב"ד וגם בגב"ע נזכר לשון ההרוג נראה מדבריהם דפשיטא להו שהיה בנטבע הזה ענין הריגה ג"כ וא"כ חזי לאצטרופי הך סברא דכתיבנא להיתרא וע"ד שצירף אותה הגאון ז"ל ובמה שפלפל הגאון ז"ל בענין ספק אשתהי כבר כתבתי בענין זה בכמה תשובות וקצרתי כאן משום דאף אם היה ברור שנהרג קודם אין לסמוך על סברא זו לבד במקום חומר א"א וכן נראה מהגאון בנ"ב ז"ל וגם בשו"ת שבידי כת"י הגאון בעל מג"ש ופ"י ז"ל נראה דלא ס"ל לחלק בין מת מחמת הטביע' או נהרג תחלה דבכל גווני כשהוא משוי ממים ואשתהי טרם שראוהו אמרי' מתפח תפח: וגם מלבד זה יש כאן מקום עיון דשמא ע"כ לא אמרינן שצריך שהות ג' ימים שלא יהא ניכר אלא כשנמצא הרוג ע"פ חוץ וקבורה לא היתה לו אבל אחר שכבר נקבר ואל עפר ישוב ואדמה על ראשו מתקלקל צורתו מהר ומשתנה אף תוך ג' ימים אך בדברי הפוסקים לא נזכר חילוק בזה וראיתי בשו"ת מטה יוסף מבואר שם גם כן ענין כזה שחפרו והוציאו ההרוגים מקברם ופלפלו בענין שהות ג' ימים וחבול בפניו אבל שתהיה הקבורה מגרע השיעור ג' ימים לא חששו כלל וכן מבואר כיוצא בזה בשאלות תשובות גינת וורדים סימן כ"ה וכ"ו וכן בשו"ת פ"י חלק אה"ע סימן ח' ע"ש וכן נראה לענ"ד ראיה מהירושלמי על מתניתין דאין מעידין לאחר ג' ימים מייתי עלה דעד ג' ימים נפשא טייסא על גופא סברה דהיא חזרה לגווי' כיון דהיא חמת ליה דאשתה זיווה דאפוהי היא שבקא ליה ומן תלתא ולהלן הכרס