בית אפרים אבן העזר חלק ד צ

וכאן אמר דאפי' למשנה כו' וה"ל למימר אמר ר"ה אפילו למ"א כו' ועוד דמה לו להזכיר מ"א ובפשיטות היה לו לומר אע"ג דבטמאה לא מהני כו' ומכ"ש רבא ל"ל להזכיר משנה ראשונה דלא קי"ל הכי ולכן נראה דודאי מחמת חזקה דא"מ לחוד לא היה מיקל רק דכיון דלמשנה ראשונה מהימנא והיינו משום שלא חשו כלל לענ"ב דלא נחשדו בנות ישראל על כך כמש"ל וכיון שיש לנו לומר דאף למשנה אחרונה דחוששת לענ"ב מודה בגרשתני דאיכא נמי אינה מעיזה ולא אמרינן כולי האי לומר שיצאה מכשרותה וענ"ב ונוסף ע"ז להעיז בפניו כולי האי לא עבדה ורבא ס"ל דודאי אי הוי אמרינן דמשנה ראשונה ס"ל שלא לחוש לענ"ב כלל שפיר קאמרת אך רבא ס"ל דענ"ב חשש פשוט דשכיח טובא רק דמשנה ראשונה בתורת טעמא קאתי עלה שלא חשו לזה משום דלא עבידא לבזויי נפשה והלכך היכא דליכא הך טעמא ממילא חוששין דמחמת ענ"ב מעיז' והיינו דנקט רבא במלתי' אפי' למשנה ראשונה כו' דעיקר הוכחת ר"ה היא ממשנה ראשונה דס"ל שלא לחוש לענ"ב ומאן דדייק וגריס יראה שהדברים כנים וישרים: ועתה נחזי אנן כיון דבגרשתני דאמרינן לא מעיזה היינו כיון דענ"ב הוא ג"כ חשש רחוק לפי"ז באומרת טמאה אני לך ג"כ יש להאמינה ושלא לחוש לענ"ב מה תאמר דודאי מתרמי שענ"ב ואנו חוששין שזו ענ"ב ולכך אומרת כן הרי אם אתה אומר שזו ענ"ב ושקר הוא לא רחוקה היא ממנה שהיתה אומרת גרשתני כיון דמיגו דהעזה אמרינן וגרשתני גופא דנאמנת היינו שאין חוששין שתעיז פני' בצירוף שאין חוששין לענ"ב משא"כ כשאנו תופסין חשש דענ"ב דודאי מתרמי שענ"ב ואנו חוששין שזו ענ"ב הך העז' לחוד לא עדיפא מהעזה דעלמא וכמו לרבא דס"ל דענ"ב חשש פשוט הוא ולכך חייש ג"כ לשמא מעיזה וא"כ שפיר הקשה דלמ"ד דאמרינן מיגו דהעזה נימא דנאמנת טמאה במיגו דגרשתני ובזה י"ל דברי התוספ' ומהרש"א וגם דברי הרא"ש דלעיל ודי בהערה זו לחכם כי"ב. ואהו' ידידי אל תתמה על החפץ כי היום ידי קצרה כי קרבו ויאתיון ימי ביקור ספרים ומצורף לזה כי כשל כחי וקשיא לי ידא וכו' אפס כי עזה אהבה הדוחקת ומזרזת להקדים ולא לאחר ע"כ קדמתי לשלוח דברים המעוטים אשר עלה במחשבה לפני בעברי בין בתרי דבריך ויתר פניני אמריך הנה מקום אתי כי אבקש מנוח אי"ה ועת וזמן לכל חפץ ויישר כחך וחילך לאורייתא ותחזקנ' ידיך למלאות מקום אבותיך וימלא משאלותיך והיו דברי לאות ע"י יד כהה ורפה יכתבך כו' כנפשך נפש היפה: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שו"ת בית אפרים חלק אה"ע שאלה קמז איש אחד מק"ק קעשנוב ושמו ר' אלי' צבי נסע לעיר אחת הסמוכה לנהר פרוט ושבת בכפר אחד שעומד בצד הנהר הנ"ל ובמוצאי ש"ק נסע עם שליטין וסוס שלו עם משאוי על דרך לעבור הנהר בלילה בהסתר כרגילתו וכמו איזה שעות אחר נסיעתו הביא א"י אחד השליטין עם הסוס ריק מכל להכפר ששבת שם האיש הנ"ל ואמר לו ראה זה מצאתי הכר נא למי זאת והכיר שהוא של מוהר"ר א"צ אך היה ריקם מכל וגם מצא מעט דם על השליטין ומאז נתעלם ענינו ואחר עבור איזה חדשים בימי הפסח נמצא איש אחד צף בנהר סמוך לכפר אחד ונטפלו עמו יהודים וקברוהו סמוך להנהר וביום ג' לקבורתו באו שלשה יהודים מן העיר ופתחו הקבר והכירו אותו היטב בט"ע וגם בסימני צורתו עד שהעידו שהדבר ברור להם בלי ספק בעולם שהוא מהרא"צ וגם היה לבוש בארבע כנפות של דומא לבן והאשה של מהרא"צ הנ"ל היה לה פארטיכל מאותה חתיכה דומא והכיר העד שראה הארבע כנפות שהוא דומה בדומה ממש גם נזכר בסיפור של הב"ד דשם שכשקרבו הקאזאקין האיש הצף קרוב לשפת הנהר שיכלו להביט בו היטב ראו שהוא איש יהודי שנהרג והושלך בנהר וראו בו שלשה פצעים בראשו אך פניו ופדחתו היה שלם מכל פצע וחבורה ועוד מבואר בגב"ע ענינים פרטים אשר אין בהם צורך כ"כ והב"ד דק"ק הנ"ל בקשו פני לעיין בזה ולחוות דעי אם אתתא שריא ע"פ עדיות הללו אם לא: תשובה הנה לכאורה מצד העדות שאלו פתחו הקבר והכירוהו ביום ג' לקבורתו אין מקום להתיר מחמת זה דאף ע"ג דתוך ג' ימים דיבשה שפיר מעידין עליו מ"מ זה שהי' טבוע במים בעינן חזיוה בשעתיה ואי אשתהי אמרינן דמתפח תפח ואפי' ספק אשתהי מחמרינן ומכ"ש כה"ג שהוא ודאי אשתהי אך לפי מה שנזכר בסיפור מעשה הדיינים נראה שנהרג תחלה ואחר כך הושלך לנהר ואם כן י"ל דע"כ לא אמרינן דאשתהי אחר יציאתו מהמים אין מעידין אלא אם מיתתו היה על ידי שנטבע במים שהם גורמים לו שיתפח אחר צאתו מן המים שהיו צומתין אותו משא"כ אם הומת קודם אין המים אשר באו בקרבו פועלין מאומה לענין התפיחה אע"פ שהמים שסובבין אותו מבחוץ גורמים להצמית אותו בעודן שם אפילו יעמוד שם כמה ימים מ"מ אין מועילין לתפוח אותו בשעה קלה כיון שבשעת כניסתו כבר לא היה רוח חיים בקרבו וכמונחים בכד דמיין וכאשר באו כן יצאו ואין עושין פעולת תפיחה כלל כן יש לדייק מלשון קצת פוסקים אך באמת לא נזכר דבר זה שנהרג ונטבע רק בסיפור הדיינים ומה שמוזכר בגב"ע ג"כ נראה שאין לשון העדים כן דמנין ידעו דבר זה רק מתוך אומד הדעת ובאמת לא מצאתי מתוך הגב"ע הכרח לזה שתקדים ההריגה תחלה דאי משום שנמצא דם על השליטין פשיטא שז"א דודאי אם היינו אומרים שזה דם חלל של האיש שמצאנו טבוע הרי היינו אומרים בפשיטות שזהו מוהרא"צ ולא היה צריך הכרה אחרת אך באמת למיחש מיבעי שמא בנסיעתו נפלו עליו לסטים ושבו ובזזו אותו ואת אשר לו אך דערק ואזל לעלמא ודם הנמצא אינו מכריח מיתתו כלל והאיש הנמצא אחרינא הוא דלפי שנטבע ואשתהי נשתנ' צורתו ונדמה לעדים לצורת מוהרא"צ הנ"ל וא"כ אין הוכחה שנהרג האיש ההוא קודם שהושלך לנהר כלל: ומה שנזכר בכתב מהדיינים שאותם שהוציאוהו מהנהר ראו שהיה ג' פצעים בראשו מאן לימא לן שנפשו יצאה על ידי פצעים אלו שמא פצעוהו ובעודנו חי השליכוהו למים ונטבע וגם דשמא בשעה שצף על פני המים נפצע ראשו בעצים השטים על פני המים וכיוצא בזה ועכ"פ יכול להיות שהאיש הזה לא נהרג מעולם רק תחלת מיתתו היה ע"י טביעה ומחמת דאשתהי נשתנה פרצופו וסברו העדים שהוא צורת מוה' אלי' צבי בעל האשה: ולכאורה אדרבה אם נימא שנהרג תחלה ואח"כ הושלך לנהר א"כ מכ"ש דלא מהני הכרה כיון שהוא אחר ג' ימים בודאי מיום שראוהו צף על המים ואע"ג דאמרינן מיא צמתי מ"מ הא כתב בק"ע סעיף ר"ה מתשובת הב"י דהא דאמרינן צמתי היינו כשיצאה נשמתו במים אבל אם הרגוהו קודם שהושלך למים אפשר לומר דלא צמתי וא"כ במה דנימא שנהרג תחלה ואח"כ הושלך לנהר יש בזה קולא וחומרא קולא לענין די"ל דלא אמרינן דאף דאשתהי פחות מג' ימים תפח כדין טביעה במים די"ל דכיון שמת או נהרג תחלה לא אמרינן תפח וחומרא מצד אחר די"ל דלא מהני צמתי בכה"ג והיכא דאיכא ג' ימים אע"ג דבמת ע"י טביעה אמרינן מיא צמתי מ"מ אם נהרג תחלה והושלך למים לא אמרינן צמתי אך באמת אע"פ שהב"ש העתיק זה בשם תשובת ב"י בסתם מ"מ מבואר למעיין בתשובת ב"י גופא שדברים אלו שהעתיק שם הם מדברי החכם השואל שכתב להסתפק בזה אבל הב"י שם לא ס"ל הכי ואדרבה ס"ל דבכה"ג אפי' מכה אינ' מזקת דלא אמרינן בזה דמרזו מכה וכמ"ש בק"ע סעיף ר"ה שהוא ממה שהשיב הב"י להשואל בזה וכן מבואר משו"ת דברי ריבות שהעתיק הב"ש בסעיף רל"ח שכתב דאף דמן השאלה נראה שעברו כמה ימים בזמן שמצאוהו מ"מ הואיל ומצאו בבור מיא צמתי כו' ע"ש והוא אותו הנידון גופיה שנשאל הב"י דלעיל ונשאל גם הד"ר ע"ז והסכים להתיר ובב"ש סימן י"ז ס"ק ע"ט כתב ג"כ דאם נהרג ביבשה והשליכו אותו למים ואין בו מכה הוי כאילו נטבע במים כ"כ מהרשד"ם סימן נ"ד ועיין ק"ע סימן ר"ה עכ"ל ורומז ג"כ לההוא שכתב בשם תשובת הבית יוסף ובאמת שאינו מדברי הבית