בית אפרים אבן העזר חלק ד ט

שערות מכל מקום צריך שיהא בעיקרן גומות אלא שא"צ לבדוק אחריהם א"כ קשה הא דאמרינן בנדה דף מ"ו א"ה תמאן נמי ומשני חוששין שמא נשרו. וקשה ממ"נ אם יש גומות למה לא תחליץ דהאגומות אע"פ שאין שערות [די] ואם אין גומות א"כ למה לא תמאן דמה בכך שנשרו הא אפילו בנמצא שערות בלא גומות לא מהני (ובשלמא אם נימא דאם יש רבוי שערות אפי' אין שם גומות כלל מהני א"כ י"ל שחוששין שהיה רבוי שערות ונשרו וגם זה דחוק) וכ' לתרץ דמיירי דלא אשכחן רק גומא א' ולענין מיאון חיישינן שהיה ב' שערות בגומא זו ונשרו משא"כ לענין חליצה ב' גומות בעינן עכ"ד בקצרה: ולענ"ד זה תימה שהרי הרי"ף והרא"ש וכן התוס' בב"ב והג"א וכל הפוסקים שאחריהם כולם כתבו אהא דאמרינן בודקין למיאונין אע"ג דאיפסקא הלכתא חוששין שמא נשרו היינו דוקא בבעל אבל בלא בעל כיון דלא אשכח ל"ח שמא נשרו ואי איתא בפשיטות הוי מצי לאוקמי אף בבעל דהא ע"כ ל"א דבבעל חוששין אלא היכא דאשכח עכ"פ גומא א' משא"כ אי לא אשכח כלל ליכא למיחש למידי וכ"ע מודו דתמאן אף בבעל וגם הוא נגד משמעות הש"ס בדוכתי טובא דקא פסיק ותני חוששין שמא נשרו וגם כל הפוסקים סתמו דבריהם דבבעל אינה ממאנת מחשש שמא נשרו ולא א' מהם שיכתוב דהיינו דוקא היכא דאיכא גומא והאמת יורה דרכו דהא דחיישינן לנשרו אף היכא דליכא גומא כלל איתמר משום דהא דאמרינן צריך שיהא בעיקרן גומות היינו משום דכל שהשערות לפנינו אם לא מצאנו בעיקרן גומות ע"כ שומא נינהו משא"כ אם השערות נושרין זימנין שהגומות מתמלאין מחמת נפיחות הבשר ולא יכירנו עוד מקומן איו והלכך אף שלא נמצא עתה גומות חיישינן שמא נשרו השערות והגומות נתמלאו עד שאין ניכרין ולזה חששו בבעל דאיכא ספיקא דאורייתא אף בזמן הש"ס. אמנם היכא דאיכא גומות לפנינו ע"כ שהיו שם שערות דחזקה אין גומא בלא שער אלא שנשרו והיכא דלא בעל ולא אשכחן גומות מדינא יכולה למאן דכיון דאין כאן ספיקא דאורייתא ל"ח שמא השערות נשרו והגומות נתמלאו וס' זה הוי ס' גמור שאף בזמן הש"ס לא היה אפשר להבחין כלל ובדרבנן להקל: אך דסה"ת והתוס' וש"פ כתבו דבזה"ז אף בלא בעל אנו חוששין לומר דשמא יש גומות לפנינו ואין אנו בקיאים ואם הי' חכם ובקי היה יכול להבחין וכיון שהוא ס' חסרון ידיעה אף בדרבנן לחומרא ואף שהחסרון לכל הדור וכמ"ש הב"ש וכן מבואר בסימן קע"ב ס"ו בהג"ה שכ' וי"א דאין לדון עכשיו דין סריס ודאי דחיישינן שמא היה לו שערות ונשרו או שהיה לו גומות ואין אנו בקיאין כו' אלמא דחששא דנשרו לחוד וחששא דגומות לחוד דהא משמע דחששא דנשרו אפי' לא חזינן גומא כלל חיישינן והכי מוכח ג"כ מדברי כל המפרשים והפוסקים גבי נאמנת אשה לומר כו' ואין להאריך. ונחזור לענינינו דמשמע מלשון סה"ת דהך דרבוי שערות היינו לפי שהדבר קשה בזה"ז להכיר גומות ולפעמים בשביל שאנו מדמין שאין גומא לא נעשה מעשה לחלוץ להכי קאמר דברבוי שערות סגי: ומצאתי ביש"ש יבמות סי' כ"ה שכ' וז"ל ומש"ה כ' התוס' וסה"ת וקשה זה הדבר עכשיו לבדוק דאין בקיאין בגומות ומש"ה אנו סומכין ברבוי שערות (מן תיבות צריכין להיות עד גבי חליצה הוא ט"ס) או בשוכבת שהוא חזקה מספקת אפי' לכלל שנים כו' והנה מ"ש בשם התוס' לא ידעתי אנה מצא כן בתוס' לענין חליצה שהתו' לא כתבו כן אלא לגבי מיאון בנדה דף () וגם בב"ב דף קנ"ו. ולכן נלענ"ד שהכוונה ג"כ כמ"ש והשתא א"ש מה דמייתי התוס' והיינו שסיים בסוף הסימן הלכך היכא שהגיע לכלל שנותיו כו' אם יש להם שערות ארוכות במקום הערוה או גומא אפי' כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל צריך עיון היטב בגומות כו' וכ"כ שם בקיצור הדינין אם יש להם שערות ארוכות או גומות וצריך דרישה ועיון היטב בגומות כו' הרי דלא חשש לומר שאין בקיאין ואף שמוצאין גומות אינו מועיל אלא שפיר מועיל כשמוצאין גומות אלא שטורח גדול הוא (אמנם לשון וצריך דרישה ועיון היטב בגומות משמע קצת דאיכא למיחש דילמא אתי למיטעי למסבר שהנך גומות נינהו ואינו כן ולכך צריך לעיין היטב לידע דהנך גומות גמורות נינהו ולזה צריך ב"ד יפה להבחין בזה ואנן עלובייא אפשר שאין לסמוך על עיון שלנו שכשם שבין קדשי קדשים כו') לכן ברבוי שערות א"צ לטרוח בזה אמנם צ"ע ביש"ש סי' כ"ו שכ' בשם סה"ת לענין חשבון השנים אם יש להם רבוי שערות או ארוכות חזקה שבא לכלל גדול עכ"ל. ומ"מ אין לסמוך על שערות שוכבות כי אין כדאי להוציא מספיקא דגומות אלא בעי רבוי השערות הרבה בערוה דומיא דגבי איש דנתמלא זקנו או במטי' דדין ע"כ עכ"ל היש"ש שם וזה סותר למה שכתב בסימן שלפניו. ולפי עניות דעתי מן ומ"מ אין לסמוך כו' עד תיבת ע"כ אינו מס' יש"ש רק הג"ה היה מבחוץ מאיזה תלמיד והכניסוהו בדפוס בפנים דמשמע מלשון זה לכאורה דאף שערות שוכבות דהיינו ארוכות אין מועיל לענין גומות רק רבוי שערות דוקא ולענ"ד אין מקום לחלק בכך וכמבואר מדברי היש"ש שם להדיא דאף שערות ארוכות מוציא מחשש גומות: אך דכ"ז נוח לי בלשון סה"ת והמרדכי אבל צ"ע בל' הר"פ בהגהת סמ"ק שכ' וז"ל וצריך גומות עם השערות לפי שאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות גדולות שוכבות או דדין שוכבין וכן באגודה כ' ואין אנו בקיאין בגומות ע"כ צריך רבוי שערות ולשון צריך משמע דדינא קאמרי ולא עצה טובה בלבד וצריך לדחוק ולפרש שהכוונה ג"כ כמ"ש שלפי שהדבר קרוב שלא נוכל להבחין שיש גומות מחמת חסרון בקיאות ולכך צריך רבוי שערות ואף שהוא דוחק מ"מ הר"פ בהגהות סמ"ק בע"כ דחוק ומוקי אנפשיה כדי שלא יהא דבריו סותרין מ"ש בהל' גירושין שהרי דברי הטוש"ע באה"ע סימן קמ"א שהבאתי לעיל שכ' דוקא כשאין השנים ידועות כ"א ע"פ האב צריך רבוי שערות הא לא"ה א"צ מקורם הוא מדברי ר"פ בהגהות סמ"ק בהל' גירושין וכדי שלא יסתרו דבריו בע"כ צ"ל כמ"ש. וצ"ע לדברי הר"ש בן הרשב"ץ בס' תיקון ספרים שהבאתי לעיל שכ' בשם אביו בשם מקצת אחרונים שהאידנא לא בקיאין בגומות ואפי' במקום שערות ולא סמכינן אשערות להקל עד שנמצא שם רבוי שערות כו' א"א ליישבם כי לא יצא להקל אלא להחמיר להצריך רבוי שערות דוקא. ועכ"פ אני תמה על גדולי הדור שדחאו דברי הב"ח בקנה ולא שמו על לבם כי דבר גדול דבר רבינו הב"ח ז"ל בזה ועכ"פ הוי להו לעיוני בדברי הפוסקים שרמז אליהם הב"ח ז"ל וליישבם: ואמנם אם מ"ש בל' השאלה שבנ"ד כדי לכסות צפורן של אמה בצמצום הוא מגומגם ל' השואל וכוונתו שיש בהם רוחב אצבע אמה לכאורה יש מקום להתיר שהרי הב"ח גופי' כ' להתיר בכה"ג כשיושבת עגונה כמה שנים ובאמת טעם הב"ח שלא התיר אלא בכה"ג משום דמספקא ליה דשמא הקונטריסים שמביא ב"י לא ראה גוף סה"ת שכ' או ארוכות הרבה כמו שרגילות לאיש גדול כו' יע"ש בב"ח. והט"ז כ' בפשיטות דהך שיעורא הוא כדי להוציא מחשש השנים דאפי' אם אין השנים ידועות וגם לא בדק אחר גומות כיון שארוכות כרוחב אצבע אמה גדולים כמו לאשה גדולה מיקרי ותמהני על מ"ש הט"ז שם למו"ח פירוש ב' דרכים כו' דהא גם הב"ח מפרש כן אלא דמספקא ליה אם הקונטריסים בעצמם רק מה שהביא הב"י. והנה אינה ד' לידי קונטריסים אלו (ומדבריו מבואר שכל יקר ראתה עינו דברי הסמ"ג וסמ"ק וגם סה"ת כפי הנראה ממה שמעתיק לשונו אע"פ שלא הזכיר שמו) ושם איתא בזה"ל ואם הוחזקו בשכניו כו' א"נ לא הוחזקו ואיכא רבוי שערות שאין בקטן כיוצא בהם שפיר מהני כו' צריך שיבדוק אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה שיהא שם רבוי שערות שחורות שוכבות ובזקן לאיש אורך השערות כרוחב אצבע שקורין אמה לכל הפחות עכ"ל ואח"כ כ' הל' שכ' בסה"ת ובש"פ והבדיקה של יבמה די בנשים כו' ואע"ג דאמר ר"ה שערות צריכין שיהיו בהן גומות ואין בקיאין כו' ע"ש שיש שם דילוג בדפוס וערבוב הענינים וממרוצות לשונו משמע בזה לכאורה דאע"ג דאיכא רבוי שער מ"מ בעינן שיהא ארוכות כרוחב אצבע אמה (ואע"ג שפתח בב' שערות וסיים ברבוי נראה דגריר מתחילה בתר לישנא דסה"ת דכ' ג"כ ליבדקו אם יש ב' שערות כו' ואח"כ כ' אם יש רבוי כו' ואפשר שחסר איזה תיבות כי נשתבש מאד בדפוס) ולפ"ז צ"ל דלפי שאנן לא בקיאין כולי האי בשיעורא דלכוף ראשן לכן נקט האי שיעורא ואולי קבלה היתה בידו דכל כי האי שיעורא ודאי יש בו כדי לכוף ראשן לעיקרן