בית אפרים אבן העזר חלק ד ח

שערות בינתיים וכמו שאין חוששין שמא הבריא בינתים משום שתחילתו וסופו לקוי ועיין בב"ש שם סק"ו וצ"ע) ואולם מ"ש הנ"ב דלא נ"מ מידי לפ"ז במה שאין האב נאמן. לענ"ד י"ל לפי מה שמבואר בדברי הר"פ בהגהות סמ"ק ובמהר"י ווייל בסדר חליצה שלו סי' קפ"ח וכ"כ בקונטריסים דהא דרבוי שערות מהני היכא שלא הוחזקו בשנים היינו דווקא בדאיכ' עדים גמורים ולא סמכי' בזה אבדיקת נשים ולפ"ז שפיר נ"מ בנאמנות האב דאם האב נאמן על השנים אז די בבדיקות נשים שיעידו על רבוי שערות כיון שהוחזקה בשנים ולכך כתבו שאין האב נאמן על השנים וא"כ כיון שלא הוחזקה בשנים בעינן עדים גמורים שיש רבוי שערות ולכך הוצרכו לכתוב דחזקת השכינים כאלו איכא עידי שנים דמי ושפיר מועיל בדיקת נשים ואי"ה בסוף קונטרס הלז אבאר דברי הר"מ וב"ש ס"ק ז' שלכאורה דבריהם תמוהים: איברא שצ"ע דלמה השמיטו הסמ"ג והטור והש"ע מלשונם הך דאין בקיאים בגומות כיון דסדור' דלישנא דסה"ת נקטו ואתי מה ראו על ככה להשמיט זה שהוא הלכת' רבתי ואדרבה מתוך הל' שכתבו הטור וש"ע וע"ז סומכין שלא לבדוק משמע לכאורה דהבדיקה מהני וכמו דדייק הב"ש ואף אם נדחוק ליישב הלשון מ"מ כל כה"ג ה"ל לפרושי דלא ליתי למיטעי ולדברי הב"ח צ"ל שכ"כ לדין התלמיד וכבר כתבתי שכיוצא בזה תי' הב"ש בסי' קע"ב מ"מ הוא דוחק גדול בלשון הש"ע וגם אני תמה מה יענה אחינו הר"ח ביום שידובר בו מ"ש הטוש"ע בסימן קמ"א סק"ח וז"ל צריך ליזהר ולדקדק שתהיה האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועים (בספרי הש"ע שלפנינו אית' הנשים יודעת והוא ט"ס) כ"א ע"פ האב צריך רבוי שערות גדולות ושחורות כדי לכוף ראשן לעיקרן עכ"ל ובטור סיים בה כמו לענין חציצה עכ"ל הרי מבואר דאם היה השנים ידועות שלא ע"פ האב אלא בעדים סגי בלא רבוי שערות ול"ח להא דאין בקיאין בגומות: וראיתי בט"ז סי' קנ"ה שכתב על הב"ח שאדרבה ראי' מדברי המרדכי שכ' ע"כ טוב לבדוק בדדין כו' ודבר זה יוכל לבדוק בלא גנות וטוב הדבר כי טורח הוא לבדוק אם הביא ב' שערות כו'. מדכ' וטוב הדבר משמע דשפיר יש בדיקה אם יש גומות אלא דיותר טוב לבדוק בדדין דאל"כ היה לו לומר דעכשיו אסור לבדוק בגומות כו'. ולענ"ד משום הא לא איריא דבאמת מ"ש וטוב הדבר פירושו שבדיקה טובה היא זו כי באמת גם לשון הזה של המרדכי לקוח הוא מסה"ת והועתק ג"כ בתשובת מיימוני' ושם אית' בזה"ל וטוב הדבר כי א"א לעליון שיבא עד שיבא תחתון יע"ש שפירוש הדבר כמ"ש. אבל לשון המרדכי שכ' כי טורח לבדוק כו' צ"ע טורח זה למה ליה למינקט דמשמע מיני' דאם טרח ובדק ש"ד ואח"כ סיים שאין אנו בקיאין להכיר בזה. ונתתי את לבי לדקדק בלשון סה"ת שהעתיקו ממנו מילין כל הבאים אחריו ושם אית' בזה"ל וצריך שיהא גומות קטנות יניקת שערות מן הבשר כו' אמנם אומר מורי רבינו הקדוש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש ריבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי. וצריך להבין אמרי קדוש שאח"כ כ' וז"ל וחשבון השנים אומר מורי ר"י ב"ר שמואל דאין האב והאם נאמנים כו' הלכך אם יש להם רבוי שערו' ארוכו' הרבה (כן הועתק ג"כ בב"י אבל במרדכי וש"פ השמיטו תיבת רבוי ונראה שהוא ט"ס) או רבוי שערות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה אז מותרת לחלוץ דמסתמ' הגיעו לכלל שנות גדלות ואם אין להם כ"כ שערות ויש ס' אם יש להם שנים של גדלות אז אם יש קול בדבר והוחזקו בשכיני' ובגבורות שלא ע"פ האב סגי בהכי להחזיקם בגדולים עם השערות שאנו רואים ואין השערות שומא כו' ולשון זה הובא ג"כ במרדכי בקיצור קצת ועכ"פ מבואר דאף שאין שם רבוי שערות מ"מ אם נתברר לנו מנין השנים די בכך עם השערות שאנו רואין וזה סותר מ"ש תחלה דבעי רבוי שערות מחמת שאין בקיאין בגומות. ודוחק לומר מ"ש ואם אין להם כ"כ שערות היינו שאינם כמו שרגילות לאיש ולאשה גדולה אבל מ"מ יש שם רבוי שערות שמוציא אותנו מחשש שמא אין שם גומות ז"א דמנ"ל לחלק ולומר דאהני להא ולא להא וגם כי בסימני הספר והועתק במרדכי ותשובות מיימוני' לא הזכיר שם כמו שרגילות כו' וכתב בסתמא שע"י רבוי השערות א"צ לבדוק אחר גומות וגם על שנותיהם יש לסמוך כו' והיינו משום דרבוי שערות שכ' סתמא כפירושו כמו שרגילות כו' וכן מבואר בטוש"ע דתרווייהו בחדא מחתא מחתינהו וכן בסה"ת לעיל מיניה כ' וחשבון השנים כו' או יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן א"ח ושפיר חולצין כו' ולא הזכיר כמו שרגילות כו' ואי איתא שהוא חלוק בזה מדין בדיקות הגומות כל כה"ג לא הוה שתיק מלפרושי. וגם כי צ"ע בלשונו מ"ש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי דלשון סגי אין לו מובן דהו"ל למימר צריך ריבוי כו' ולכן יראה ביאור לשון זה עם לשון המרדכי שהבאתי לעיל שכ' כי טורח לבדוק אם הביא ב' שערות כדאמרינן דבעינן שיהא בעיקרן גומות ואין אנו בקיאין להכיר בזה כו' נראה בזה שהכוונה הוא שקשה לעמוד על אמתת הדבר שהוא גדול ע"י השערות מחמת שצריך גומות ואין אנו בקיאין להכיר גומות דהיינו אע"פ שיהיה שם אין מכירין בהם ועכ"פ הדבר מסופק בעינינו ורוב פעמים ידמה לנו שאין שם גומות מצד חסרון בקיאות שלנו והלכך כ' לבדוק בדדין וזהו ג"כ כוונת סה"ת דאם יש ריבוי שערות אין משגיחין בגומות אע"פ שאין בקיאין להכיר אותן הגומות והשתא א"ש מ"ש אם יש שם רבוי שערות כו' סגי ר"ל שאז אע"פ שאין אנו מכירין בגומות כיון שיש שם רבוי שערות שזהו סימן מובהק של גדלות אמרינן שזה מחמת חסרון בקיאות כמו גבי מיאון דחיישינן שמא יש גומות אע"פ שאין רואה ה"ט בזה תולין להקל ואמרינן דודאי יש כאן גומות כיון שיש רבוי שערות ובהכי ניחא מה דנקט בלישניה שאין בקיאין להכיר גומות ותיבת להכיר צ"ע והו"ל למימר שאין בקיאין לידע מה נקרא גומות ולישנא דלהכיר משמע דמחמת חסרון בקיאות אין אנו מכירין אותן הגומות אשר שם וגם מ"ש בסימני הספר והועתק במרדכי ותשובת מיימוני שכתב ואף ע"ג דאמר ר"ה כו' ואין בקיאין בגומות וכן אם יש רבוי כו' א"צ לבדוק יותר נמי ה"פ דאע"ג דאין בקיאין בגומות ובקושי גדול שנכיר אותם ע"י שנבדוק ונשים עין עליהם אמנם אם יש רבוי כו' א"צ לבדוק יותר אבל מ"מ אם אין שם רבוי שערות וטרח ויגע למצוא הגומות ש"ד ובזה נ"מ אם אין רבוי שערות ויש עדים השכנים שלא ע"פ האב אף לדידן היכא שמצאנו ראינו גומות [ש"ד] ולכך השמיטו הטור וסמ"ג וש"ע הך דאין בקיאין בגומות משום דאין בזה נ"מ לדינא וא"ש נמי הא דמיסתם סתמו בהל' גיטין דאם השנים אין ידועים אז בעינן רבוי שערות דאם השנים ידועים זימנין דסגי בלא רבוי כגון אי טרח ובדק בגומות אבל אי יש רבוי שערות א"צ לבדוק אחר גומות דאף אם למראה עינים ישפוט שאין כאן גומות ש"ד משום דהך מילתא דרבוי שערות בודאי גדולה משוי' לה ואמרינן דודאי יש שם גומות אלא שאין בקיאין להכיר אותם ואף לקול דינא הכי כיון שיש כאן רבוי שערות. ובהכי א"ש מ"ש הב"ח כשיש רבוי שערות א"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות וגם א"צ לבדוק אם יש ביניהם לכל הפחות ב' שערות שיהא בהם שיעור כפיפה דאפי' אין שם גומות ולא שיעור כפיפה ודאי גדול הוא כיון שיש שם רבוי שערות והרב אב"ד דפה תמה עליו דאע"ג דהיכא שיש רבוי שערות א"צ לבדוק אחר גומות מ"מ אם יש שערות בלא גומות לא מהני. ולענ"ד דגם הב"ח מודה שאם היינו יודעין בבירור שאין שם גומות אפשר שומא נינהו רק דכיון דאנן לא בקיאין להבחין אם יש שם גומות או לא תלינן מה שאין רואין גומות במיעוט הכרה שלנו ואין ספיקות שלנו מוציאות מידי ודאי גדלות שהוא מוכרח ע"י רבוי שערות: אמנם מ"ש הב"ח דאף שיעור כפיפה א"צ ועיין בנ"ב סי' צ"ג מ"ש ג"כ בזה וזה תימה שהרי מבואר מדברי הטור והש"ע סימן קמ"א שהבאתי לעיל דבעינן רבוי שערות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן ומקור הדברים מהר"פ בהגהות סמ"ק וכ"נ ג"כ מסה"ת שכ' רבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי והם גדולות ר"ל כדי לכוף ראשן כו' כי דוחק לפרש הך וגם ר"ל גדולות והיינו ארוכות שוכבים שכ' אח"כ (אמנם האמת אגיד דלולי דמסתפינא מלהגי' ה"א שט"ס הוא הך וגם גדולות באיש ובאשה כו' וצ"ל כמו שרגילות באיש ובאשה או שחסר לגמרי תיבות כמו שרגילות כו' וכן משמע במרדכי) הרי מבואר דשיעור כפיפה ודאי בעינן: ובמה שהקשה האב"ד. נ"י בתשובתו דכיון דאף אם יש ריבוי