בית אפרים אבן העזר חלק ד י

אמנם מ"ש רבוי שערות שחורות שוכבות צ"ע דהא שוכבות הוי ארוכות יותר מכשיעור כדי לכוף וכדאמרי' בנדה דזהו שיעורא דר' יהודה ושתי שערות שוכבות ונראה כמי שירבה. ומדברי היש"ש שהבאתי לעיל מבואר שבשוכבת לחודא סגי להוציא מספיקא דגומות ועכ"פ תיקשי תרתי ל"ל דהא בסה"ת וש"פ מבואר אם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה א"צ לבדוק יותר (וכבר כתבתי לעיל שמ"ש בסה"ת בגוף הס' רבוי שערות ארוכות כו' והעתיקו בב"י צ"ע) ובאמת בקונטריסים שם אח"כ איתא לכן אם יש רבוי שערו' ארוכות הרבה א"צ לבדוק יותר וגם על שנותיהן יש לסמוך שהגיעו אם יש רבוי שערות בלא הוחזקה כו'. ולענ"ד צריך להגי' או ארוכות כל' סה"ת וש"פ. ועכ"פ מ"ש כאן שוכבות צ"ע לכאורה ואמנם נראה שלשון זה לקוח הוא מהר"פ בהגהות סמ"ק שהבאתי לעיל ששם כ' ג"כ צריך רבוי שערות גדולות שוכבות וצ"ע דל"ל כולי האי דהא בכדי לכוף ראשן סגי וכמש"ל בהל' גירושין ואמנם בקונטריסים בסדר הגט העתיק ל' הר"פ ואם אין השנים ידיעות כו' צריך רבוי שערות שחורות גדולות ושוכבות כדי לכוף ראשן לעיקרן ולכן נראה דאיהו ס"ל דהך דשוכבות אין ענין לארוכות השערות רק דכיון דשחורות בעינן לכך בעי שוכבות וכמ"ש המ"ל פ"ב מהל' אישות בשם מוהר"ר בצלאל בחידושו לכתובות וז"ל ומיהו בעינן שיהיה השתי שערות שוכבות דכל עוד שאינם שוכבות הלובן נראה יותר כו' ע"ש ולפ"ז אנן לא קי"ל כר"י וכמו שהאריך במ"ל שם ויש ליישב ואין להאריך כיון שאינו נוגע לענינינו. אולם את זה אגיד מה שיש לתמוה על המ"ל שם שכתב שחפש בדברי הראשונים והאחרונים ולא ראה לאחד מהמורים שיזכיר סברת ר"ת דשחורות בעינן וזה תימה שהרי מבואר מדברי הטור שלחן ערוך סימן קמ"א מיסודו של הר"פ וכן הקונטריסים וכתב להדיא רבוי שערות שחורות הרי שחששו לסברת ר"ת בזה וצ"ע שבהלכות חליצה לא הזכירו מזה: ועכ"פ לענין הך שיעורא דרוחב אצבע אמה משמע מהקונטריסים דמשום הא לחוד אין בזה להוציא מספיקא דשנים וגומות כ"א ברבוי שערות דוקא. אמנם לשון הש"ע בפירוש סדר חליצה סעיף כ"ז שכתב ולענין שיעור אורך השערות שכתבו הטור והתרומה שסומכין עליהם כתב בקונטריסים שהוא כרוחב כו' משמע דס"ל דכל כה"ג ארוכות מקרי לסמוך עליהם לענין גומות ושנים שהרי משמעותו דקאי על מ"ש הטור וע"ז סומכין כו' וגם כי הקונטריסים בעצמו העתיק בסדר הגט דברי הר"פ בשיעור דלכוף ראשן כו' אם כן מדנקט הכא האי סימנא ש"מ דמיירי לענין לסמוך להוציא מחשש שנים ושלא לבדוק אחר גומות ואפשר יש איזה חיסור לשון בדפוס כי הוא מוחזק בטעות הדפוס וצ"ע. ואם היה מקום לומר דבשערות ארוכות אפי' אין שם גומות מהני היה אפשר לעשות מזה ס"ס חדא שמא יש כאן גומות ואת"ל שאין גומות שלפנינו נקראין גומות דילמא שערות הללו נחשבים ארוכות כיון שהם כרוחב אצבע אמה וא"צ גומות ואע"ג דהספק הא' הוא חסרון ידיעה מ"מ יש לצרפו לספק כמ"ש לעיל. אבל כבר כתבתי שגם הב"ח שכתב גבי רבוי שערות שאפילו אין שם גומות ר"ל שאין ניכרים לעין אבל אם היינו יודעין בבירור שאין שם גומות אף רבוי אין מועיל ומכ"ש ארוכות וא"כ אין לעשות מזה ס"ס: אך בנידון השאלה שיש כאן כמו ט"ו שערות שיש בהן כדי לכוף ראשן יש לצדד ולומר דכה"ג רבוי שערות מקרי ואע"ג דבלשון הפוסקים איתא כמו שרגילות לאיש גדול כו' מ"מ הא הט"ז כתב דכרוחב אצבע מקרי גדולות כמו באשה גדולה ולא בעינן גדולים מאד דכשיעור זה שפיר מקרי גדולים א"כ י"ל לענין רבוי ג"כ שא"צ הרבה מאד אלא כיון שאין כיוצא בזה בקטן סגי בהכי ואם לפעמים אפשר שאף בלא הגיע לכלל השנים יארע שימצא לו כזה מ"מ לית לן למיזל אלא בתר רובא דלית להו הכי כ"א אחר שהגדילו וגם בלא"ה כבר כתבתי דלענין חששא דגומות לא כתב בסה"ת כמו שרגילות רק לענין שנים וגם בש"ע כתב לענין השנים כמו שרגילות וע"ז סומכין שלא לבדוק אחר גומות בשערות מאחר שיש רבוי שערות או שהם ארוכות כו' ולא כתב כמו שרגילות ואף שי"ל דסמך על מ"ש לעיל גבי שנים ומכאן אתה דן גם לענין ספק דגומות מ"מ י"ל דהיינו דוקא לענין שלא להצריך לבדוק אם יש גומות אז אפשר דבעינן שיהיה כמו שרגילות כו' אבל אם אנו בודקין ומוצאין גומות לפנינו רק שיש לחוש לחסרון בקיאות כל שאנו מוצאין שערות שלפי אומד הדעת אין בקטן כיוצא בהם שפיר מסייע ליה לבדיקה שלנו וסומכין עליה: עוד יש לחקור בנ"ד אם היה בעל אשה זו לא נתמלא זקנו ולא נבדק אם הביא שערות יש לצדד להתיר ממ"נ אם חזקה דרב' חזקה גמורה הוא ואין הבדיקה רק לברר לבד אם כן פשיטא דבדיקה שלנו מועלת ואין כאן בית מיחוש מה תאמר דחזקה דרב' הוא רק לחומרא דספיקא הוי א"כ יש לנו להסתפק דשמא אין זו זקוקה לחליצה דשמא לא הביא הבעל שערות וא"כ אין קידושיו כלום וכ"כ הריב"ש סימן תע"ד וז"ל ואם לא נבדק בהבאת שערות אם לא היה בו סימני סריס היה אשתו חולצת כו' ומספק צריכה חליצה שמא הביא שתי שערות דכיון שהגיע לכלל שנותיו חזקה הביא סימנים ולהצריכה חליצה לחומרא אזלינן בתר הך חזקה דהא אמרי לה במיאון לחומרא שלא תוכל למאן וכן נמי אמרינן בפרק בא סימן שסומכין בבדיקת סימנים עפ"י נשים אם אמרו שהביאה סימנים בין לקולא בין לחומרא משום חזקה ה"נ להצריכה חליצה לחומרא נלך אחר חזקה זו עכ"ל וא"כ יש כאן ס"ס גמור חדא דשמא אינה זקוקה לחליצה כלל ואת"ל זקוקה שמא זה היבם גדול הוא ויש לו שערות עם גומות ואע"ג דהש"ך סימן ק"י בי"ד כתב דספק חסרון ידיעה לא הוי ספק לא לענין ספק אחר ולא לענין ס"ס מ"מ נראה שגם הוא מודה להקל בהפ"מ ע"ש בסימן נ"ג ובכאן שהיא יושבת וממתנת כמה שנים ג"כ יש להקל אף בס"ס כזה וגם שהרי באמת דעת הרבה פוסקים דהיכא דהספק לכל הדור שאין בקיאין בזה שפיר מקרי ספק ואמנם הב"ש כתב דמהך דמחמירינן גבי מיאון משום שאין בקיאין אחר גומות מוכח דאף בחסרון ידיעה לכל העולם לא מקרי ספק דרבנן ואמנם צ"ע דהא בסה"ת כתב גבי גבינות דאם נמצאת טריפה ע"י סרכא יש לסמוך על דעת המתירין ולהתיר ומשמע דהיינו מטעם ס"ס וכמ"ש המרדכי שם (וע"ש שדברי סה"ת והמרדכי והרוקח תמוהים במ"ש וגם האב יש לו יותר משנה כיון שיש לו בן דהא ממכה אביו ואמו דילפינן דאזלינן בתר רובא לאו משום טריפה אתינן עלה רק דילמא לאו אביו הוא ובמקום אחר כתבתי בזה). והתוס' והרא"ש וא"כ חזינן דשפיר עושין ס"ס וע"כ צ"ל דס"ל דאף דבספק דרבנן אין זה ספק מ"מ לענין ס"ס שפיר מצטרף כיון דאף לברר א"צ וכמ"ש הש"ך סברא זו שכ"כ המ"ב דשפיר מצטרף לס"ס ואפי' תימא דסה"ת גבי גבינות לאו מה"ט אתי עלה אלא משום שבזה נוכל לסמוך על הוראת רבינו שמואל והיתר רב יהודאי גאון גם בנ"ד כן הוא דהא איכא למיסמך על הנך דס"ל שאנו בקיאים בזה ושאר היתרים שכתבנו לעיל: וגם י"ל ע"פ מ"ש במקום אחר לתמוה על סברת הט"ז דמכיון שהספק מחמת חסרון בקיאות שלנו שפיר מחשב ספק וכ"כ בס' פ"א דהרא"ש ס"ל דשאני הכא שאין בזה"ז איש שיוכל לסמוך עצמו להתיר סרכא. ואני תמה דאטו מאן דסבר דלא מיקרי ספק בכה"ג מה"ט אתי עלה דשמא יש חכם שיכול לסמוך להתיר ויברר ההיתר דהא אדרבה מה"ט פשיטא שיש להתיר ע"י ספק זה. אך דבאמת אנן הכי קאמרינן גבי ספק דחסרון חכמה שאין זה ספק דאם היה חכם ובקי היה יכול לבדוק ולהכיר שיש כאן איסור ודאי ולכך א"א לעשות זה לספק וא"כ מה בכך דגבי סרכא יש חסרון ידיעה לכל הדור שאין מי שיכול לסמוך להתיר סרכא משום דאף אם יבדוק בפושרין ולא תבצבץ אנו אומרים שמחמת מיעוט בקיאין אין הפושרין כראוי או הנפיחה אבל הא ודאי דאפשר שיבא איזה חכם ובקי לבדוק ויברר לפנינו שסרכ' זו מריא' ולא מדופן ותבצבץ ואז יש לאוסר' בודאי ולא מספק דמה שאמרו אין בקיאין בבדיק' היינו להחמיר ולא להקל והלכך לא מבעיא היכא שמצאנו סרכא והטרפנו בהמה מספק ולא בדקנו אותה שאין לחשוב זה לספק דשמא אם היינו בודקין הריאה היה מתברר לנו האיסור בודאי וכה"ג לאו ספק הוא כיון שאפשר לברר בבדיקה אלא אפילו בדקנו וראינו שלא בצבצה אלא דמ"מ אנו מטריפין הבהמה מצד שאין בקיאין מ"מ יש לגמגם אי מחשב ספק בכה"ג דמה שאמרו אין בקיאין בבדיקה היינו לענין לברר ההיתר ולא לענין לברר האיסור דאף בזה"ז יוכל להיות שחכם אחד יברר האיסור שהרי מה"ט אנו אומרין שאין בקיאין כו' דשמא