בית אפרים אבן העזר חלק ד פג

חר"ג ולא מיבעיא ריצוי דידה לא מהני שהיא השניה אלא אפילו ריצוי הראשונה לא מהני כמ"ש בד"מ והביאו הב"ש ועיין בשו"ת הר"ן סימן מ"ח דספוקי מספקא ליה בהא אם חר"ג הוא אף במקום שהיא מתרצה ע"ש. וצ"ע על הד"מ שלא הזכיר דברי הר"ן בזה. ועכ"פ כאן ביבמה נראה דלא איכפת לן בריצוי כלל דבלא"ה הדבר פשוט שאם לא מחמת שהיבמ' אינה רוצה להתעגן ותובעת חליצה לא היה כופין אותו לחלוץ כלל וטעמא משום דודאי לא שייך בזה חר"ג ביבמה שנפלה לו ממילא וע"כ לא פליגי על בעל התרומות אלא במ"ש אפילו נשוי אין כופין לחליצה משום דשמא מותר ליבם דלא גזר ר"ג באשה שהקנו לו משמים ובזה לא ס"ל כוותיה כמ"ש מהרי"ק וטעמא משום דס"ס אם ייבם אותה אשתו הוא ויחזיק ב' נשים ובזה גזר ר"ג אבל מכל מקום דוקא אחר שנתייבמה אבל קודם שנתייבמה אין כאן חר"ג לכולי עלמא ולפי זה היה נראה להתיר בפשיטות לישא אשה אחר שנפלה היבמה לפניו דהא ודאי עיקר תקנות ר"ג לא היה על שעת הנישואי' עצמם שהוא כמו רגע רק על קיומם לזמן דזיל בתר טעמא אי משום דבזה"ז קשה למיקם בסיפוקייהו או משום שלא יכנוס מריבה בביתו כמ"ש הר"ר אביגדור וכ"כ הר"ן בתשובה דלעיל וא"כ אין זה רק על קיום שתי נשים אבל לא על רגע דשעת נישואין וא"כ כיון דבנשואה שנפלה יבמה לפני בעלה אין מקפידין על תקנות האשה כל זמן שלא כנס היבמה אע"פ שהיא זקוקה לו ואע"פ שלא נשאה שייך קטטה כמ"ש לעיל מדברי הרמב"ם גבי תבע היבם לחלוץ וע"כ דלא חיישינן להא כל זמן שלא נשא היבם א"כ אף לכתחילה נמי למה לא יהיה מותר לישא דהא מיד שישא ליכא חר"ג ועל רגע דשעת נישואין פשיטא דלא שייך חר"ג דכל כמה דלא כנס לה א"צ תקנה ואחר שנשאה לא גרעה מיבמה שנפלה לו אחר נישואין אם אין תובעת לחלוץ ליכא חשש משום חר"ג ולכן ס"ל למהר"מ מ"ץ דאף בהך צד ספיקא דמהר"ח לאסור מחמת זיקה להשתדך אחר שנשאה לאו חר"ג ממש הוא אלא משום מראית העין בלבד כיון שאינו פוטר היבמה ונושא אשה זו נראה כאלו רוצה להחזיק בשניהם וז"ל נלענ"ד ג"כ דעת הרמ"א שכתב החילוק בין אם משודכת לו כבר שכתב בהגהמ"ר דלכאורה לפי הטעם שכתב שם דמחמת המשודכת חל החרם הקהל שלא ישא אחרת ולכאורה זה אינו רק לפי מנהג שקיבלו עליהם חרם הקהלות בענין זה אבל אנן לדידן דלא נתפשט לנו מנהג זה ולא קבלוהו בני מדינות אלו אפילו לענין החרם שלא לחזור בו וכמ"ש הב"ש בסימן צ"א ס"ק יו"ד דלא חששו לחרם כיון דלא נזכר בשאר פוסקים וצריך לכתוב החרם בפירוש ע"ש א"כ איך סתם הדברים וכתב בפשיטות דבנשתדך כבר שרי דמה מועיל שידוך כבר אם לא נתקשרו בחרם אתי חומרא דר"ג ובטיל ליה לשידוכין דידהו ונראה דרמ"א ס"ל לעיקר הטעם השני שכתב מהר"ח שם בפירוש ר"י דקידש בהיתר אין צריך להמתין ומהר"א חיזק ראייתו דזיקה דלא קיימא ליבום לא בעי אפקעתא כולי האי ואפילו שידוכין מפקע להו שלא תאסור המשודכת קודם חליצתה של זו וס"ל לרמ"א דאפי' שידוכין בעלמא בלא חרם נמי מהני בה שלא אסרו אלא מפני מראית העין וכיון שהשידוכין קדמו להזיקה קלישא לא חששו לה וקצת צ"ע בלשון הר"א דאפשר דדוקא בשידוכין ע"י חרם קאמר דמפקיע ומ"מ בשיטת רמ"א י"ל כמ"ש דס"ל דלמאי דמייתי הר"ת מדברי הר"ח תו לא צריך להך מלתא בחרם הקהל ובהכי נתיישב לענ"ד מה שהקשה הח"צ על הרמ"א דבסימן א' נראה דמסכים להתיר בארוסה משום חר"ג ובסימן קנ"ט מחמיר לענין יבמה דהאי יבמה לא עדיפא מארוסה ע"ש באורך ולפי מ"ש י"ל דודאי בארוסה אין להחמיר כיון שאין בדעתו לכונסה רק לפוטרה כמבואר שם ואע"ג דלא פטרה עדיין אין כאן חשש מראית העין שרוצה לקיים שניהם דאל"כ הו"ל למפטר' בגיט' ז"א דדילמא העכבה ממנה שהיא אינה רוצה לקבל הגט ואפילו בארוסה אין לגרש בע"כ כמ"ש אא"ז מהר"מ מפאדווה בתשובה סימן י"ד אע"ג דס"ל דתקנת ב' נשים לא שייכה בארוסה ע"ש ואף אם נימא דלפי זה גם תקנת בע"כ אינה בארוסה ועיין בג"פ סימן קי"ט מ"מ אין ראיה במה דלא גירשה בע"כ דדילמא הוא זילותא טובא גבי' לגרש בע"כ כיון שהוא עצמה קידשה מדעתו ועכשיו יגרשנה בע"כ משא"כ ביבמה שאף אם היא אינה רוצה לחלוץ כופין אותה ואין זה זילותא לגבי' כיון דהוא לא קדשה רק ממילא נפלה ליה ואין חפצה בה כלל ולאו כל כמינה לסרב וכדאמרינן דמצי אמר כל כמה דאגודת כו' ואפילו בנשוי יכול לומר שמתיירא שיהיה לו מריבה בתוך ביתו מחמת היבמה כמ"ש לעיל וא"כ מעיקרא לא היה ליה להנשא עד שיפטור היבמה כיון שהוא בידו לכופה לחליצ' ולכן לא יתלו באמתלא זו ויאמרו שבאמת הוא רוצה להחזיק בשתיהם ומכוער הדבר משום מראית העין כמ"ש מהר"מ מ"ץ ונראה שגם דעת הרב השואל בתשובת הח"צ הוא דס"ל דחילוק השני שכתב הר"ח משום שנשתדכה בהיתר הוא עיקר וכדמשמע ג"כ מסוף דברי הראב"ן שהסביר פנים לזה דזיקה דלא אלימא אפילו שידוכין מפקעה שלא תאסר המשודכת קודם חליצתה של זו ולכן ס"ל דגם שנשתדכה ברשות ב"ד מהני שידוכין אלו כיון שאין סופו לבא לידי יבום לעולם ואין מקום להשגת הח"צ שכתב דהתם תליא מלתא אם חרם השידוכין קדמו דז"א דלחילוק הב' לא תליא מילתא בחרם השידוכין דאפילו בלא חרם נמי וכדמשמע מהרמ"א רק בעשה בהיתר תליא מילתא ולפי לשון השאלה בח"צ שנעשה השידוך בעודו קטן שהוא כעובדא דידן ממש כבר כתבתי שהיה מותר לשדך בלי פקפוק אך בלשון השאלה ראיתי באבן השוהם מבואר שכבר היה בן י"ג שנים ולכך תלה הדבר לפי שנעשה ברשות ב"ד ובאמת שצ"ע על שינוי השאלה שהרי אותו הנדון עצמו שאל בעהמ"ח אבן השוהם להח"צ כמבואר שם בדברי בן המחבר ע"ש וקצרתי דעכ"פ בנידון שלנו שהשידוך נעשה בהיתר וגם התקשרות נעשה בחרם נראה פשוט דלכולהו טעמי שרי כמש"ל באורך ומכ"ש לפי מ"ש דאין כאן דררא דאיסור' כלל רק משום מראי' העין כיון שבידו לחלוץ מיד ואינו חולץ לה שנראה כרוצה להחזיק גם את זו וליבמה אבל היכא שאין בידו לחלוץ מיד כלל ליכא חשש זה ושרינן ליה לישא המשודכת לו בקטנותו: ומ"ש בשו"ת אבן השוהם משום ביטול מצות יבמין כבר דחה שם דדוקא היכא שתפטור גם מחליצה והדברים פשוטין למעיין בש"ס ולכן מה שרוצה לומר דזהו טעם מהר"י מינץ משום דס"ל דאפילו אם מצות יבום קודם גזר ר"ג ביבמה וא"כ איכא ביטול מ"י משא"כ אנן לא ס"ל הכי א"כ שרי ממ"נ ע"ש שדפח"ח אבל לעיקרא דמלתא האמת כמ"ש תחלה דלא שייך בכי הא ביטול מ"י ופשיטא שא"ל כן דפשיטא דאף אי מ"י קודם למ"ח אם אינ' רוצה ליבם אלא לחלוץ אין בזה איסור משום ביטול מ"י כלל וא"כ מה לי שחולץ עכשיו או שיעשה מעשה שיצטרך לחלוץ ומ"ש שם דאם ישא אח"כ ח"ה דחה שם ג"כ וכבר כתבתי לעיל בזה בנ"ד אין כאן בית מיחוש וע"ש שסיים בה בנ"ד שא"א לו לחלוץ שהוי מצוה לא משהינן מצוה מן המובחר לישא כשהוא בן י"ג שנים שלימות והוא פשוט דלית דין ולית דיין שיפקפק ע"ז עכ"ל וכ"כ בשו"ת ח"צ ושם האריך דלמאי דפשיטא ליה להרמ"א דבארוסה לא החרים ר"ג א"כ יבמה לא גרע מארוסה ותמה על הרמ"א שלא שת לבו לדברי מהרי"ל סימן ק"א ותשובת מיימוני סימן ל"ד ע"ש בסוף התשובה שכתב שנעלם זה מהרמ"א ע"ש ואני אומר לא כן אבי שהרי בשו"ת סימן קנ"ד הביא דברי תשובת מיימוני אלו וכתב מכאן משמע דבמורדת אפי' ארוסה אנו מתירין לו לישא אחרת עיין לעיל סימן א' וסימן ע"ז מדין זה ובד"מ סימן א' כתב דר"ג לא גזר על ארוסה וכדברי מהרי"ק דלעיל ועיין בשו"ת מהרי"ק סימן ע"ד וצ"ו מדין זה (בדפוס ד"כ שבד"מ כתב מהרי"ל וכתב שלא מצא רק בתשובה סימן ק"א מיקל בגוונא דאיירי שם עכ"ל ולענ"ד ליתא אלא צ"ל ועיין בתשובת מהרי"ק שהבאתי בסימן ע"ז ועיין בסימן ע"ו בדין זה ור"ל דשם בסימן ע"ז מביא מתשובת מהרי"ק סימן פ"ג שכתב אבל ארוסה שמרדה בבעלה כו' אז יתירו לו והם דברי מהרי"ק שהביא בתשובת שבות יעקב ובח"צ שם ולא הי' נעלם מהרמ"א) ולקמן סימן קנ"ד דמשמע בתשובה שכתבתי שם (ר"ל הם תשובות מיימוני) דאף בארוסה יש להחמיר ע"ש. ונ"ל דהמיקל וסומך על דברי המתירין לא הפסיד שהרי כתבתי לעיל שלא גזר משום חשש איסור דאו' ואינה אלא תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחר המיקל כ"ש בתקנה בעלמא עכ"ל הרי מבואר שלא נעלם