בית אפרים אבן העזר חלק ד פא

נאמנת במגו דאי בעי אמרה מ"ע ז"א דאף אם היתה אומרת מ"ע היינו חוששין שמא ענ"ב רק דלא הפקיעו טעם הקלקול וכיון שגם עתה יש חשש זה למה לנו להפקיע הקידושין ע"י הגט בע"כ אם אנו מפקיעין הקידושין אף שהאמת אתה מותרת היא לו דאין כאן זנות דא"א כיון דפקעו הקידושין למפרע ומרוב הטרדא קצרתי מאד דברי זעירא דמן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קמג שאלה יבמה שנפלה לפני קטן וטרם הגיע לכלל שני גדלות נזדמן לאביו שידוך הגון לפני היבם הקטן הלז ונתקשר בקשרי תנאים כנהוג והגביל זמן לנשואין כי היו סבורים שבעת ההיא כבר יהיה ראוי לחלוץ ויחלוץ ליבמתו וישא המשודכת לו והנה היבם הגיע כעת להיות בר חמיסר ועדיין לא נמצא לו שער צומח שיהיה ראוי לחלוץ ואבי המשודכת צועק ככרוכי' שכבר עבר זמן הנישואין זה כמה ומי יודע מתי יהיה בעל שער בסימניו ויהיה ראוי לחלוץ. ונשאלתי לחוות דעי אם רשאי לישא המשודכת כי אותה ישרה בעיניו ומי יודע כי יוכל להיות שעי"ז יתפרד הקשר ואולי לא יזדמן לו כאשר לבו חפץ וביני וביני יהא יושב ובטל מפ"ו וגם מצד הסימנים עצמם אפשר שלא ימצא מהר אלא לאורך ימים כאשר שכיח עתה שלפעמים אין סימני גדלות נראית עד אחר כמה שנים שמגיעין לפרקן ולבו הומה לדעת אם יש חשש בנשואין אלו משום חרם רגמ"ה או לא: תשובה דבר זה נפתח ברבוותא בשו"ת חכם צבי סימן קמ"ז וסימן ק"ט שהוא כנ"ד ממש והעלה שפשוט וברור שמותר לו לישא המשודכת ולכשיביא ב' שערות יחלוץ ליבמתו וכן בשו"ת אבן השהם כתב ג"כ תשובה על הנדון של הח"צ וכתב בעהמ"ח להתיר וגם נדפס שם תשובה מהגאון המפורסים מוהר"ר אברהם ברודא ז"ל להתיר וגם כתב שם שכמה גאונים הסכימו לזה ע"ש בסימן ל"ד וסימן ל"ה ובתשובה הנ"ל האריכו בדבר עד שלא הניחו מקום להתגדר אף בעסק פלפלת כל שהוא ומכ"ש בגוף ההיתר מה לי לחתור תחת כסא כבודם ובאתר די זקוקין דנורא כו' אך כדי להפיק רצון השואל אשר ביקש ממני לבא במכתב בעסק הלז וא"א לבהמ"ד בלא חידוש: והנה הרמ"א בסימן קנ"ט כתב דבזה"ז דאיכא חר"ג אסור לישא עד שיחלוץ ונרשם מקור הדין מהר"י מינץ והח"צ כתב להשואל שתמה ע"ז שלא מצא במהר"י מינ"ץ וע"ז כתב הח"צ שהי' בשו"ת מהר"י מינץ סימן יו"ד אף שאין שם ראיה מכרעת אלא רמז קטן כו' ונראה שלא היה לפניו ספר הד"מ שממנו תוצאות הגה"ה זו ושם כ' וז"ל וכתב בסדר מהר"י מינץ בשם ר' יהודא מפרי"ש שכפה יבם אחד פנוי שלא לישא עד שיחלוץ עכ"ל והטעם דהוי כנושא ב' נשים ועובר חר"ג אמנם בהגהת מרדכי דכתובות כו' ע"ש. והנה בשו"ת מהר"י מינץ סימן יו"ד אין רמז כלל מדברים אלו והדבר ברור שהרמ"א היה לו סדר חליצה ממהר"י מינץ כנראה מהד"מ בכמה דוכתי ובס"ח שלנו הנדפס בתשובת מהר"מ מפאדווא' לא נמצא שמה. ולענ"ד יש לתמוה במה שכתב הרמ"א החילוק בין משודכת כבר ע"פ הגמרא דכתובות שהרי המעיין בהגמ"ר שם יראה שגם מוה' חזקי' נסתפק דשמא מחמת זיקת יבום לא שייך גזירת ר"ג וכתב ע"ז למו' אביגדור וכתב שזה תלוי בקבלה והוסיף בטעם משום דמשודכת כבר ומתשובת הגאון מוה' אביגדור שם אנו למידין שהדבר ברור לו שודאי בזה לא גזר הגאון דממילא אתרמיא ליה ולמיפק קיימא משום דררא דאורייתא לאבא שאול כו' שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל להכי קים ליה שלא ייבם ואין כאן ש"ת כו' ומדבריו שם מבואר דאף אם נפלה היבמה תחלה אין בכך כלום דאף בשעה שנפלה לפניו אינה רק זיקה קליש' לחלוץ אבל לא לייבם וזה מבואר להדי' ממ"ש שם ואין לתמוה איסור אחות זקוקה לאבא שאול היכי משכחת לה כו' וכן מבואר ממ"ש שם וז"ל הכא בהאי עובדא אנן סהדי שלא יכנוס אלא יחלוץ דכמאן דליתא דמי כי לא גזר הגאון בשנים אא"כ הראשונה ראוי לכונסה כו' מבואר דמתיר משום דלא שייך בהא גזרת הגאון א"כ אצ"ל כלל שנשתדכה כבר ומשום חרם הקהילות שקודם חר"ג דבלא"ה אין כאן בית מיחוש דבכי הא לא גזור ר"ג כלל ומ"ש שם וז"ל ומה שהבאת מפירוש ר"י כו' מיהו איכא למימר דזיקה כו' מבואר למעיין דלדברי מהר"ח קאמר דמספקא ליה בקודם שידוכין ומצדד להתיר באחר שידוכין מטעמא שכתב ר"י באחות זקוקה ע"ז כתב מוה' אביגדור דגם בהא שפיר קאמר וכדרכם ז"ל לאפושי בטעמי דליפק מלתא ברווחא אבל הדבר ברור דאע"ג דמו' חזקיה מספקא ליה מהר"א פשיטא ליה ובודאי שקיבל תשובתו וגם לא שבקינן ודאי של מהר"א משום ספיקא דמהר"ח ומכ"ש בענין זה שכתב בד"מ סימן א' והביאו הב"ש דהיכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד ולמד זה מדברי הגהמ"ר אלו בשם מוה' אביגדור שכתב דר"ג לא תיקן רק משום קטטה ולא משום דררא דאיסור וא"כ בהך מלתא גופא דמהר"ח למה לא נפסוק כוותיה להתיר בכל גוונא בזה"ז שהדבר ברור שלא ייבם רק יחלוץ אף שאינה משודכת לו מכבר ואע"ג דהד"מ מייתי מס"ח של מהר"י מינץ שמהר"י מפרי"ש כפה יבם פנוי אחד שלא לישא אשה עד שיחלוץ נראה דאין מזה ראיה שהרי מוה' חזקי' בתשובה שבהגמ"ר כתב דלעיל כתב וז"ל ועוד שמא תקנת הגאונים לא שייכה כלל במקום זיקה בעלמא ואי משום כפיה כדי לחלוץ חדא דמעשים בכל יום דלא כייפינן ומעגנין היבמה עד שמתפשרים יחד משום דאיכא מחלוקת אם כופין או לא ועוד דיש אח גדול ממנו כו' ע"ש הרי דאף שבכה"ג שהיתה משודכת מכבר נמי ס"ד דאין מניחים אותו לישא המשודכת לכופו בזה שיחלוץ לה אף שהוא כתב דלא כייפינן ומעגנין כו' מ"מ מהר"י מפרי"ז ס"ל דכה"ג שפיר כייפינן ליה דאף שעדיין אין לו אשה מ"מ עבדינן ליה הרחקה דר"ת והאי נמי שלא להניחו לישא אשה מכלל הרחקה דר"ת הוא ואף מהר"ח לא פשיטא ליה דלא כייפינן בכה"ג ולכן כתב ועוד דיש אח כו' וכן נראה מלשון מהר"י מינץ שהביא הד"מ שמהר"י מפרי"ש כפה יבם אחד פנוי כו' משמע דמטעם דרך כפיה שיחלוץ הוי עובדא ואם איתא דטעמא דהוי כנושא ב' נשים ועובר אחדר"ג כמ"ש בד"מ הו"ל למימר מהר"י מפרי"ש מיחה ליבם כו' ומה ענין כפי' לכאן אלא ודאי כמ"ש ועוד נראה דודאי שייך כפי' בזה כשאינו רוצה לחלוץ דממ"נ אם אומר שאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ פשיטא דכייפינן ליה אפילו בשוטים שלא לעגן האשה ומכ"ש דכייפינן ליה בהא שלא ישא אשה עד שיפטור זו ואם אומר שרוצה לייבם כ"ש שמוחין בידו שלא לישא זו מטעם תקנות ר"ג שהרי בדעתו לייבם גם את זו ואפילו קודם היבום אפשר לומר דאסור לישא לכתחלה משום חר"ג בכה"ג שדעתו לייבם וכמ"ש הרמב"ם גבי יבמה שתבע' יבם לחליצה כו' ואפילו היה נשוי אפשר שישא אחרת או שתהיה לו מריבה בתוך ביתו בפני היבמה עכ"ל ולפ"ז כיון שכל עיקר תקנת הגאון משום קטטה כמש"ל א"כ אין להניח לו לישא אשה כשאינו רוצה לחלוץ שהרי גם בזה שייך קטטה אף אם לא ישא היבמה וכמש"ל מדברי הרמב"ם וק"ו הדברים דהא התם הוא רוצה לחלוץ ואפ"ה כופין אותו מפני טענתה שיהיה לו מריבה מפני היבמה כיון שהיא זקוקה לו ולא נפטרה ממנו ואף שיאמר לאשתו זאת שאינו חפץ לקחת יבמתו רק לחלצה ומכ"ש אם בדידה תליא מלתא שהיא אינו רוצה לחלוץ ומכ"ש אם בפירש שרוצה לייבם ואף דלא שבקי' ליה מ"מ איהו טעין הכי דבכה"ג לא כייפינן ליה על החליצה כמ"ש התוספות והפוסקים מ"מ מוחין בידו שלא לישא אשה מתרי טעמי חדא דכפיה כי האי עבדינן ליה שהוא בכלל הרחקה ועוד דיש בזה חשש חר"ג כמ"ש וא"כ אתי שפיר דברי מהר"י מפריז שכפה יבם פנוי שלא לישא אשה עד שיחלוץ והיינו דוקא בכה"ג שהיבם מסרב לחלוץ אבל אם היבם הוא מרוצה לחלוץ אלא שאין הזמן גורם כגון שהוא תוך ג"ח או שלא נמצא לו שערות כגוונא דנ"ד או סיבה אחרת שהוא מעוכב מלחלוץ עכשיו גם מהר"י מינץ מודה למוה' אביגדור דכיון דלחליצה עומדת לא שייך גזרת הגאון משום הך חזקה קליש' ועוד נראה דבלא"ה א"ש אפילו להך שיטה דס"ל דכשאין לו אשה דאין כופין לחלוץ ותאמר שאין בכלל הרחקה דר"ת שלא ישא אשה אפ"ה ניחא במה שכפה מהר"י מפרי"ש שלא לישא עד