בית אפרים אבן העזר חלק ד ז

כתמים כיון דאשה זו בחזקת טהורה ושלא ראתה עומדת ואתה בא להחמיר עלי' להוציא' מחזקת טהרתה דשמא יש גומות כו' ואין בקיאין אל תחמיר עליה מספק משא"כ לענין מיאון. כיון שזו כבר חלו עלי' קידושין דרבנן ואתה בא להוציא' ולהתירה ע"י מיאון זה אל תתירנה בספק חסרון ידיעה דשמא גדולה היא ולא תמאן ואע"ג דגם לענין כתמים פסק בטור וש"ע לענין חלוק שנתכבסה דמה שאינה בקיאה אין ספק דאם אין זה בקי ומכיר אחר יכיר צ"ל דשאני חסרון בקיאות שלנו שהוא לכל הדור שפיר מקילינן לענין כתמים עכ"פ שבחזקת טהרה עומדת כך צריך ליישב לכאורה ותימא על האחרונים שלא העירו בכל זה. ולפי זה צ"ע דאיך למד הרשב"א ממיאון לענין אם לא בדק דאמרינן חזקה הביאה סימנים דדילמא בכתמים יש להקל טפי משום חזקת טהרה אע"כ דס"ל דהך חזקה דרבא הוי חזקה גמורה והלכך אף בדרבנן כה"ג דאיכא חזקת טהרה יש להחמיר אם לא היכא דבדק ולא אשכח א"ל מחמת חזקה דרבא ודאי הביאה ונשרו דרוב המביאין אין נושרין ואם נושרין יש שם גומות ומדהא ליתא אין מקילין בדרבנן לומר שלא הביאה כלל רק דבדאורייתא חיישינן שמא נשרו ואם כן לפי זה דבריו סותרין למ"ש הב"י בשמו באה"ע סימן מ"ג ואם אמנם מההוא דמיאון וכתמים הוי מצינן לדחויי ולמימר דאע"ג דהך חזקה דרבא לאו אלימתא הוא למשוויה כודאי לענין קידושין וכה"ג מ"מ בספיקא דרבנן מחמירינן ע"י חזקה זו דתו לא הוי ספק השקול דטפי מצוי לאיסור מלהיתר אבל מההוא דהרשב"א בחולין קשיא. ועיין בשו"ת נ"ב שכתב שטעות נזדקר בקולמס הב"י במ"ש בשם הרשב"א כו' וז"א כאשר הארכתי בתשובות אחרות (ועיין בתשובה נידון העגונה מאוסטרהא ובתשובה להגאון מהו' חיים האב"ד דק"ק וולאזין בענין קידושי קטן) ובענין חזקה דרבא נשאתי ונתתי עם גדולי הדור ויש שדעתם דחזקה דרבא כספיקא הוה ולפי שהדברים ארוכים משכתי ידי מזה ועכ"פ אין לדחות בזה דעת הב"ח שחשש לומר שאין בקיאין בגומות משום דאע"ג דאיכא חזקה דרבא מ"מ דעת הרבה פוסקים שלא זו הדרך מוציא אותנו מידי ספק והרי יש כאן ספק תורה: איברא כי גם מ"ש שסתם שערות עם גומות הם באים והוכחתי כן מדברי התוס'. הנה מדברי הרמב"ן והרא"ש מוכח להיפוך שהרי בההוא דסימנים עשויין להשתנות כתב וז"ל יש מפרשים דבעינן גומות בעיקרן ואם לאו שומא נינהו ואם נמצא שם גומות אומרים לאחר מיתה נעשו וגם הרא"ש בתשובה הנ"ל כתב וז"ל אולי טעמא משום דאמרינן שערות שאמרו והוא שיש בהם גומות ושמא בחייו לא היה לו גומות ואחרי מותו נתייבש הבשר ונראה בגומות עכ"ל ולפי זה ע"כ לומר שאין בדיקה זו רק לברר לכתחלה לבד דהא חזינן שר"ע השיב ללקוחות דמחמת סימנים עשויין להשתנות וא"כ לא מצינו למיקם עלה דמילתא אם היה בעיקרן גומות מחיים או לא אין זו בדיקה המועלת וכן משמע ג"כ מדברי הנ"י כהרמב"ן והרא"ש שכתבו או שמתמסמס הבשר ונראה שיהא בהם גומות יעו"ש וכן יש להוכיח לכאורה ממ"ש הפוסקים לבדוק אחר גומות ואם אמרינן שאין הבדיקה רק לכתחילה לברר לבד קשה דהא כל היכא דאיכא טרחא לא אמרי' כל היכא דאיכא לברורי כו' והרי להדיא מבואר במרדכי פרק מ"ח ואביא דבריו לקמן אי"ה שכתב להדיא כי טורח גדול לבדוק אחר גומות וכיוצא בזה הביא הגאון מברלין נ"י בתשובתו לראיה דהא דבעינן בדיקה אחר שערות אינו לברר לבד אלא משום דחזקה דרבא לא אלימא כ"כ דאי ס"ד שאינה רק לברר ובדיעבד סמכינן אחזקה דרבא אף לכתחלה לא היינו צריכין להצטער ולבדוק דודאי טרחא יתירה היא ועיין בנזיר דף כ"ט דאמרינן שהיה מצטער לבודקו כו' וכ"ש למאי דמסקינן התם דנזירות אב דרבנן ע"כ ודפח"ח. וראייתו יש לדחות דאנן בדידן ודאי י"ל דבעינן בדיקה לכתחלה דשמא בלא טורח כלל יראה לעין שאין שם סימני גדלות כראוי שאין שם לא שערות ולא גומות כלל משא"כ בההוא דנזיר י"ל שהיה מצער במדידות השערות או לעיין בעיקרן אם יש גומות וכה"ג. אבל לפי מ"ש קשיא דבדיקה אחר גומות ל"ל דהא ודאי טרחא יתירא היא ונימא דודאי גדול הוא והשערות הללו יש בעיקרן גומות אע"כ דלעולם צריך לבדוק אחר גומות ואף בדיעבד מעכבת והלכך שפיר כתב הב"ח דכיון דאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות. אך שעדיין צ"ע דמנין לבדות חומרא כיון שאין ללמוד ממיאון לחליצה דהא איכא כמה גווני לחלק בינייהו ואדרבה תימא על הב"ח איך השוה מדות חליצה ומיאון והם גופים ושמות מחולקים וזה פשוט לכל משכיל: ופקחתי עיני וראיתי שדברי הב"ח הקצרים בסי' קס"ט באו בארוכה בסי' קנ"ה ושם ביאר הב"ח יסודתו בהררי קודש מל' סה"ת סימן קל"ג וכ"כ הסמ"ג ע"ש סה"ת וכ"כ רבינו בסימן קס"ט וכ"כ האגודה בפרק מ"ח והוא מיסוד הר"ר פרץ בסמ"ק הלכות חליצה כו' וכ"כ במרדכי פ' מ"ח בשני מקומות ומקור דבריהם מדברי ר"י בתוס' פ' האומר כו' ע"ש. ואם אמנם כי מ"ש וכ"כ בסמ"ג וכ"כ רבינו וכו' ובדבריהם לא נזכר שאין בקיאין בגומות וגם מ"ש ומקור דבריהם מדברי ר"י כו' ג"כ צ"ע דהתם לענין מספר השנים מיירי ולא לענין גומות כלל אבל מ"מ בלשון סה"ת עצמו כ"כ בשם מורי רבינו הקדוש והוא הר"י בעל התוס' הידוע וכן בסימני הספר שחיבר בעל התרומה עצמו והובא ג"כ במרדכי פ' מ"ח והועתק ג"כ בתשובות מיימוני' להל' אישות סימן ל"ו וכ"כ ג"כ הר"פ בהגהות סמ"ק וכן האגודה כל הנך רבוות' ביחנו דבריהם ופירשו להדי' לגבי חליצה שאין אנו בקיאין בגומות וצריך רבוי שערות וכן יש בידי ס' הקונטריסים שמוב' לרוב בב"י ואית' ג"כ לשון זה שאין בקיאין בגומות וצריך רבוי שערות והכל הוא מיסודו של רבינו ברוך בעל התרומה ז"ל וכן מצאתי בס' תיקון סופרים שחיבר רבינו שלמה בן הרשב"ץ ז"ל בשער י"ד כתב וז"ל וגרסינן נמי התם אמר ר"ה ב' שערות צריך שיהא בעיקרן גומות כו' ומיהו כ' המפרשים ז"ל שהאידנא לא בקיאין בגומות אפילו במקום שערות ולא סמכינן אשערות להקל עד שנמצא שם רבוי שערות שא"א שלא יבואו כ"כ אלא בגדלות וכ"כ א"א מורי הרב נ"י וצ"ע עכ"ל. והנה מ"ש מדברי הטור שנראה שאינו חושש שמעתי ולא אבין דאטו מפני שהטור העתיק דין התלמוד ולשון הרמב"ם נאמר שאינו חושש לאחרונים הרי דברים אלו העתיק לענין מיאון דאם יש שערות עם גומא או גומא בלא שערות לא תמאן אח"כ ואייתי ס' התרומה שהחמיר אף בלא ראות גומות לא תמאן ומינה י"ל דה"ה לחליצה ואף שיש לחלק ביניה' כמש"ל מ"מ אין להוכיח מדבריו בהיפוך וזה פשוט לענ"ד שאין שמץ ראי' ממה שהעתיק הטור דברי הש"ס והרמב"ם ז"ל וכמש"ל בשם הב"ח ג"כ: ומעתה כיון שכל הגדולים הללו אשר מימיהם אנו שותים כתבו שאין בקיאים בגומות אף לענין חליצה מי יפאר אחריהם לומר דאנן בקיאין לגבי חליצה לבדוק אם יש שערות ותחתם גומות וגם הב"ש כ' שקשה להקל נגד סה"ת והטור אלא שכ' שי"ל דגם אינהו מודו לגבי חליצה וא"כ לפי מה שנתבאר שגם גבי חליצה כתב הסה"ת ורבים מגדולי הפוסקים כן מי משלנו יקל ראש נגדם: והנה בנ"ב שם סי' צ"ג הוכיח דאם אית' דגבי חליצה נמי אין בקיאין וצריך רבוי שערות דווקא א"כ היכ' משכחת להאי דינא שכתב התרומה והסמ"ג דלא סמכינן על האב במספר השנים דממ"נ אם יש רבוי שערות כו' הנה כבר הרגיש בזה הב"ח בסי' קנ"ה ובסי' קס"ט וכתב דמ"ש הטור והש"ע לסמוך ע"פ השכינים או קול עם ב' שערות לא היה צריך לכותבו כו' אלא דכן דרכו של רבינו לכתוב מה שעולה להלכה לפי דין התלמוד כו' אע"פ שאין סומכין ע"ז בזה"ז ואח"ז נמשך גם בש"ע כו' וכן מוכרח ע"פ דרכו לומר בדברי ש"פ שכתבו דדוקא הוחזקה בשכנים שלא ע"פ האב בענין שאין נ"מ בזה רק לדין התלמיד. וכיוצא בזה כ' הב"ש ג"כ סי' קע"ב סק"ח דמ"ש בס"א דצריך לחלוץ היכ' דלא בדקו אם עושה כיפה היינו אפילו לבקיאים (ובאמת שלענ"ד אין דברי הב"ש שם מוכרחים דאע"פ שכ' הריב"ש דאם הבי' שערות קודם ך' לא איכפת לן בסימני סריס שהבי' קודם היינו דווקא אי איכא שערות לפנינו משא"כ לומר שהיה לו שערות קודם כ' ונשרו הא ל"א דא"כ אף בזמן הש"ס איך משכחת ודאי סריס למ"ד חוששין שמא נשרו. א"ו כיון שהוא לקוי ממעי אמו שאינו עושה כיפה וכשהגיע לכ' יש לו שאר סימני סריס לא תלינן שהבי'