בית אפרים אבן העזר חלק ד עד

אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וא"ל דהוא מה"ט דאשר לא יבנה כיון שלא בנה כו' ז"א דמההיא ליכא למשמע לאו לבדו והתם אמרינן דהיא כאשת אח וא"ל כיון דאמרינן כיון שלא בנה ממילא אהדרי' לאסורא קמא דז"א כדמוכח בפ"ק דף י"א דאי דרשינן כיון שלא בנה אין כאן רק לאו ולא אמרינן אהדרי' לאסורא ונראה דבאמת היינו טעמא דר"א דס"ל דמתה אשתו יבמתו חולצת ולא מתייבמת משום דדריש כיון שלא בנה וכן הוא בספרי הובא בילקוט ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה ר"א אומר אשר לא בנה ולא עתיד לבנותו רבי יהושע אומר ככה יעשה בדבר שמעשה מעכב א"ל ר"ע משם ראיה כו' ונראה דר"א דריש ככה דקרא אכולה קרא קאי ועכובא והיינו דאם לא בנה שוב לא יבנה וגם אם לא עשה כסדר מעכב ור"י נמי ס"ל כוותיה בהא דככה עכובא בדבר של מעשה ואהא פליג ר"ע דלא בעינן רק מעשה באיש אבל רקיקה לא מעכב' וקאי אמ"ש בספרי לעיל מיניה פלוגתא דר"א ור"ע בלא רקקה ע"ש וכן איתא בש"ס דר"א דרש דבר שהוא מעשה כו' ואנן לא קי"ל כר"א בהא דדריש ככה על אשר לא יבנה למימרא דאשר לא בנה ולא עתיד לבנות אלא ככה לא קאי רק לעכוב' במעשה חליצ' לבד ולכך אם מתה אשתו מותר ביבמתו דלא איכפת לן במה שהיתה אסור' עליו בעוד אשתו קיימת כיון דבשעת נפילה הוי קרינן בה יבמה יבא עליה ובזה א"ש סוגית הש"ס דמייתי הך דרשה דכיון שלא בנה די"ל דקאי למ"ד שם דפליג על רב וס"ל דרבנן לא פליגי אר"א בהא ומודו ליה במתה אשתו שאסור ביבמתו אבל אנן קי"ל כרב כמבואר בפוסקים וממילא דלא דרשינן הך דרשא דכיון שלא בנה כלל אלא שצ"ע דהא בדף יו"ד אמרינן. איתביה ר"י לר"ל החולץ ליבמתו כו'. בשלמא לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו כו' וכן בדף נ"ג קאמר בשלמא לר"י דאמר כולה ביתא בלאו קאי כו'. הרי מבואר דאליבא דר"מ קאמר הש"ס הך לאו דלא יבנה וא"כ א"א לומר דאתי כמ"ד מתה אשתו אסור ביבמתו שהרי ר"י ס"ל מותר ומה"ט פסק הרי"ף כרב דר"י קאי כוותי' כדקאמר התם דף כ"ז מתה שניה מותר בראשונה כו' משום דה"ל יבמה שהותרה כו' ע"ש: אך לענ"ד אין ראיית הרי"ף מוכרחת כ"כ דר"י יסבור כרב דמצינן למימר דהתם בזיק' דרבנן מיירי אלא שיגזור משום קידושין דאורייתא והלכך במתה ראשונה דבשעת נפילה היתה מותרת אף ע"פ שנאסרה אח"כ מחמת זיקה כיון דאף בקידושין דאורייתא אין שם רק לאו דכיון שלא בנה לא גזרינן משא"כ במתה שניה דבקידושין דאורייתא כה"ג הוי כא"א שלא במקום מצוה כיון שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הלכך גבי זיקה כה"ג גזרינן אטו קידושין אבל מ"מ בקידושין גמורים לא אמרינן יבמה שהותרה כלל אלא אמרינן כיון שלא בנה דאל"כ ה"ל לחשוב נמי ר"י בהדי רב בהא דמתה אשתו כו' אלא ודאי דהך דר"י גבי מתה ראשונה לא מכרטא דאיכא למימר דוקא בזיקה אמרינן הכי דיבמה שהותרה ונאסרה בזיקה חזרה להיתרה וכן מצאתי בבה"ג דף ס"א שכתב וכן אמר ר"י אם מתה שניה מותר בראשונה דבעידנא דנפיל קמיה אחות זקוקתו ובזיקה בעלמא היא דקאסרה לה אחותה עליו כו' ע"ש אע"ג דבלא"ה איהו פוסק כרב מ"מ כתב הכי בדר"י משום דלא מכרעא מלתא בדר"י כמ"ש: אך ראיתי בחידושי הרשב"א דף מ"א שכתב אהא דמתה אשתו מותר ביבמתו טעמא דמלתא כיון דמשעת נפילה הותרה לו שוב אי אפשר לאסור בה משום אשת אח וכדקי"ל החולץ ליבמתו לא הוא ולא האחים חייבים כו' ומה"ט דקאמר ר"י דמי איכא מידי דמעיקרה הותרה לו והשתא קאי באיסור א"א כו'. וא"ת מ"מ קאי עלה בלא יבנה לא היא דאמרינן הכי אלא כשנעשה באותו בית מעשה שדוחה אותה בחליצה או שיבם אחת מהם כו' הא כשנדחית ממילא בקדושי אחותה לא וכדקאמר ר"י בירושלמי על הא מתניתין אמר ר"י זו דברי ר"א כו' ובגמרא נמי משמע דר"י גופא ס"ל כרב בהאי מדאפליגו רב ור"י בשני יבמות שנפלו לפני יבם א' כו' ע"ש שהאריך והנה מ"ש לחלק בין נדחת ע"י שיבם לאחת מהם ובין נדחית ע"י קידושי אחותה לא ס"ל להרמב"ם דכיון שנאמר דמחמת שיבם לאחת מהם ואדחי' היא קרינן ביה כיון שלא בנה מה"ת לא נאמר כן כשנדחית ע"י קדושי אחותה דהא סתמא אמרינן כיון שלא בנה יהיה מאיזה טעם שיהיה אלא ודאי לא דרשינן ליה כלל להך מ"ד וכמ"ש. וממ"ש דר"י גופיה ס"ל כרב כבר כתבתי דמש"ס דידן אין הכרע וגם מהירושלמי איכא לאדחויא דאף ע"ג דאההיא מתניתין אמרינן שם הכי אבל בירושלמי ר"פ ד' אחים מייתי ג"כ הא מלתא והתם משמע לפום חד נוסחא דר"י לא ס"ל הכי למאי דקאמר שם בשם ר"י טעם אחיות איני יודע מה הם ע"ש בקרבן העדה (ופירש פני משה לע"א אין בידי) וקצת יש להביא ראיה מהירושלמי להרמב"ם דאפי' איסור לאו אין בו דבפ"ק דיבמות קאמר אתפלגין ר"י ור"ל ר"י אמר הוא אינו חייב על החליצה כו' ומשמע שם דמאן דפטר אף מלאו פטר וגם מדברי הירושלמי פרק ר"ג יש סיוע לדברי הרמב"ם ממה דאיתא התם הבא על חליצתו פסלה כו' ע"ש ובקרבן העדה, ומ"ש התוספות דף יו"ד בש"ס שם דבקדושין הכל מודים כו' דרך בנין בית אסרה תורה משמע דאם בעל לוקה באמת ז"א שלא נמצא כן בש"ס וצריך להגי' כמו שהגיה אא"ז מהר"מ ז"ל: והנה כבר כתבתי שהרמב"ן מונה זה בין לאוין הך לאו דלא יבנה וכן ראיתי בספר יראים אך הסמ"ג וסמ"ק לא חשבוהו ובספר החינוך פרשת כי תצא כתב בפירוש כדברי הרמב"ם שאין בזה איסור אלא מד"ס כשניות ולפ"ז יש לצדד להתיר בנ"ד כיון שדעת רש"י דדוקא בגרושה לכהן או נשאת היא דאסור וכ"כ הסמ"ג כפירוש רש"י דכל אלה מדבר בכהן ואין לנו ראי' בישראל שיאסר לדור עמה בחצר א' לפרש"י עכ"ל וכן נראה דעת הטור והר"ת והרא"ש וכמ"ש הב"י שהם סוברים דמותרת לדור עמו במבוי כל שלא נישאת ולפ"ז גם בחצר יש להתיר כשנזהרים שיהי' אחרים עמהם כמ"ש הר"ן (וע"ש דמייתי מהירושלמי ויש מפקפקין על ראייתו ולא רציתי להאריך בדבר שהאריכו כל האחרונים ולא מסקי אלא כדמסיק כו') וכ"כ הר"ן בשם הרמ"ך שתמה על הרמב"ם דבלא נשאת מה איכפת לן אם תדור בשכונתו הא לא יעשה איסורא בביאתו וה"ה כ' שהרמב"ם גורס כן בש"ס לא תדור בחצירו מנוסחות רבותינו הראשונים לא משמע כן כדאיתא בבה"ג והרי"ף וראב"ן ג"כ הנוסחא שלפנינו לא תנשא בשכונתו משמע מזה כדברי רש"י דדוקא לא תנשא אבל בעודה פנויה שרי' אף ע"ג דאיכא אסור' דרבנן וכן מבואר בכתובות וכתב שהוא פשוט להתיר דלא כמו שטעה בדבר: ואמנם הרמב"ם כתב וכן מי שגירש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר שמא יבאו לידי זנות והמשנה למלך שם כתב דע"כ לדידן ליכא חילוק בין נזהרים שיהי' אחרים עמהם כו' דהא גרסתו לא תדור בחצירו ואם נזהרים שרי א"כ כי פשיט לאיבעיא דאיבעי להתירא פשיט לה וכאן מנ"ל ע"ש כו' ובאמת הוא ז"ל נמשך אחר דברי ה"ה דס"ל שהרמב"ם גרס הכי בש"ס אבל לענ"ד דהרמב"ם לא כתב הך דינא ע"פ ש"ס שלנו כ"א ע"פ מסכת דאבל רבתי דאיתא שם המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר אם היה מבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחר אם היה חצר של שניהם מפנה כו' וכן בלשון הירושלמי דגיטין שהביא הרשב"א המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותו חצר ולא באותו מבוי ונראה דלצדדין קתני באשת ישראל לא תדור עמו בחצר ובאשת כהן לא תדור במבוי ומ"מ צ"ע על הרמב"ם שהשמיט דין המבואר בש"ס שלא תנשא בשכונתו ונראה שזה כוונת ה"ה שכתב ולפי גרסתינו יש להוסיף על דברי רבינו שלא תנשא בשכונתו והמ"ל כתב שאינו מבין דבריו ולענ"ד כוונתו דאם גם הרמב"ם גרס כפי גרסתינו רק הך דינא שלא תדור בחצירו למד ממקום אחר א"כ צריך להוסיף בדבריו הך דינא שלא תנשא בשכונתו ולענ"ד שזה כוונת הספרי שהביא הילקוט והרב המגיד פ"א מהל' גירושין ויצאה מביתו מלמד שהאשה יוצא' מלפני האיש והלכה והיתה לאיש אחר שלא תנשא עמו בשכונה עכ"ל והכוונה דויצאה מביתו דמיירי בעודה פנויה אז אינו יוצאת רק