בית אפרים אבן העזר חלק ד עא

נודרת דנעקר הנדר למפרע בוודאי דאמרינן בכה"ג תיגלי מלתא למפרע ואף לפי מ"ש התוספ' החילוק בין הך דחלץ מעוברת לקידש א' משני אחיות דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע עתידות אפשר דבכה"ג שפיר מיקרי ראוי להתברר דגם בשעת נפיל' היה פתח זה וצ"ע לשיטת התוס' בזה: אך לשיטת הנ"ל ודאי א"ש אלא שצריך ליישב להנ"י קושית הרשב"א דלמה אם הפילה מתייבמת לר"ל הא כל יבמה שאין אני קורא כו' דא"א לומר כמ"ש משום דאיגלאי למפרע שזקוקה ועומדת דמאן לימא לן שהיתה זקוקה אז שמא אז היתה ראוי לילד ולד גמור וד"א גרם לה להפיל כו' ומצאתי בחידושי הרשב"א ביבמות שם דף קי"א שכתב בטעמא דר"מ דקטן אין מייבם משום שמא ימצא סריס ובתר הכי שריא לי' שהרי אם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלאי מילתא למפרע דלאו סריס הוא וה"ז כשאר הנשים שאסורות להתייבם עד שיעברו שלש חדשים ואפ"ה קרינן בה יבמה יבוא עליה וגדולה מזו אמרו רז"ל כו' עיין עליו ואפ"ה כשהפילה חולצת או מתייבמת ולא קרינן ביה כל יבמה כו' וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליו כו' ואפ"ה כשולדה שאינו של קיימא מותרת ולא משום דאיגלאי מלתא למפרע דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה דהא איגלי כו' אלא טעמא דר"ל משום דאמרה תורה עיין עליו שלא תתייבם עד שתדע אם תלד בן קיימא או לאו ואפי' אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה וכ"ש הכא דאילו אתי אליהו משגחינן ביה עכ"ל ולכאורה זה סותר למ"ש בפרק החולץ דמטעם תיגלי למפרע אתי עלה ונראה דהרשב"א סובר דהחילוק בין הך לישנא דס"ל דפליגי בקרא אז אפי' אי הוי אמרינן תיגלי למפרע מ"מ לא מהני כיון דקרא אמר עיין עליו שלא תחלוץ ולא תתייבם עד שיתברר הדבר ולהך לישנא דבסברא פליגי ולא אמרינן תיגלי למפרע דשמא בשעת הויתה היא ראוי' לילד ולד קיימא מ"מ הך מילתא גופא דביאת מעוברת או חליצת מעוברת לא מהני היכא שעתידה לילד ולד קיימא הוא ג"כ מרבוייא דקרא מובן אין לו עיין עליו דאי לאו האי קרא הוי אמרינן דאי עובר אוסר או פוטר אותה מיבום וחליצה עד שיצא לאויר העולם וקאתי קרא למימרא דעיין עליו אם תלד בן קיימא אז אין בה דין חליצה ויבום וממילא אף שהפיל' אח"כ לא מהני המעשה שנעשה בעודה מעוברת דשמא היתה עתידה לילד ולד קיימא אבל מ"מ כל שהפילה עכשיו שפיר מותרת ליבם דאפי' תימא שהיתה עתידה אז לילד ולד של קיימא ואם הי' מייבם אז ל"ה מועיל מ"מ זה בכלל כל יבמה שאני קורא כו' דכיון דעכ"פ לע"ע הפילה והתור' לא אמרה שתפטר באם היא מעוברת ולד של קיימא רק שעדיין צ"ע עליו ואם לא יצא לאויר העולם חי עדיין זקוקה היא ושפיר איגלי למפרע דבשעת נפילה זקוקה היתה שהרי לא נפטר אז לגמרי עד שעת לידה שהוברר הדבר כנלע"ד ולפום מה דכתבנו אכתי הך מילתא דנודרת צריכה עיונא דאף ע"ג דאם מוצאת פתח נעקר הנדר מעיקרא מ"מ י"ל דלא שייך ביה תיגלי מלתא למפרע דהא אפי' לר"י דס"ל דאמרינן תיגלי מילתא כו' היינו משום דאילו אתי אליהו ואמר דהא דמיעברא אפולי מפלת בת חליצה ויבום היא ולא חיישי' דלמא השתא בר קיימא היא וד' גרם לה אלא מסתמא מעיקרא היה עומד לכך להיות נפל טמון ובזה י"ל דשפיר אמרינן איגלי מלתא דחסרון ידיעתינו אין מעכב וחוצץ כלל וכמו כן בההיא דקטן שמא ימצא סריס לר"מ שפיר כתב הרשב"א דאילו אתי אליהו כו' והשתא שהגדיל איגלי מלתא דלא סריס הוא משא"כ לענין נודרת כיון דעכ"פ השתא בשעת נפילה היא אסורה עליו תו לא מהני מה שעתה מצאה פתח ועקרה למפרע דהא בשעת מיתה עכ"פ היה הנדר בתקפו ולא שייך בזה אילו אתי אליהו דהא לאו טעותא דהדרי ממילא אלא ע"י מעשה ההתרה אנו עוקרין למפרע ואפשר דבכה"ג שייך שפיר לומר כל יבמה שאין אני קורא כו' איברא דלפי מ"ש לעיל בדברי הרשב"א והנ"י דאף שאז היתה מעותדת לילד ולד קיימא ולא היינו קורין בה יבמה כו' מ"מ כיון דאיסורה משום עיין עליו והרי באמת הפיל' ואמרינן גם בכה"ג איגלי מלתא א"כ י"ל דגם בנודרת שפיר י"ל איגלי מלתא. אך עדיין לא נתחוורו לי הדברים ככל הצורך בזה ועיין במשנה למלך פ"י מהלכות גירושין: ומצאתי באשר"י פרק הנודר מן המבושל שהביא ירושלמי אילין נדרים מה את עביד לון כדשיל"מ כו' הא תנינן שהחכם עוקר הנדר מעיקרו כלומר וכיון שעקר אותו מעיקרא נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דשיל"מ אמרי אינו עוקר אלא מכאן ולהב' כלומר עיקר העוקר מכאן ולהבא אע"פ שעקרו מעיקרא מ"מ היה אסור עד היום הוי דשיל"מ אך הכ"מ פרק ט"ו מהלכות מ"א מבואר בדבריו שמפרש כוונת הירושלמי להיפוך מדברי הרא"ש ז"ל דמה דקאמר דתני תמן זקן עוקר מעיקרו היינו דמה"ט הו"ל דשיל"מ והמנחת יעקב כלל ע"ד השיג עליו: ולענ"ד פשוט דהרא"ש שפיר מפרש כן לפי גרסתו דגרס מסתברא מי עבדינן כדשיל"מ הא תני תמן כו' משא"כ לגרסת הרשב"א והר"ן שם וכן גרס הר"ן בפירוש האלפסי במסכ' ע"א מסתברא דעבדינן כדשיל"מ דתני תמן כו' ע"ש שמבואר דס"ל דאי עוקר למפרע הוי דשיל"מ ועיין בקרבן העדה שם ואין כאן מקומו להאריך. ובינותי בספרים ולא מצאתי תשובה זו בתשובת הרשב"ץ עצמו חלק ב' וכפי הנראה ט"ס נפל בב"י ושם בתשב"ץ כתב וז"ל אבל מצאה פתח לנדרה מתייבמת וא"ת אמאי לא אמרינן בה כל יבמה שאין אני קורא בה וכו' כבר הקשו התוספת אמאי נדה אינה פוטרת צרתה מה"ט והרבה תרוצים נאמרו בה והעולה מדבריהם היא שאינו דומה לאחות אשה דאסורה משום קורבה דעריות ומכאן אתה למד דהדברים ק"ו לנודרת הנאה מהיבם שאם נדה בשעת נפילה היא בת יבום לכשתטהר ק"ו בנודרת הנאה לכשיותר הנדר שאם לא היה לה היתר כלל אפי' אחר שהתיר לא היתה בת חליצה שכל העולה כו' עכ"ל הנה פתח בתירוץ דאחות אשה אסורה משום קורבה דעריות והיינו לומר דנדה שאני דאסורה לכל וכמ"ש התוספות והרא"ש וסיום דבריו ללמוד ק"ו לנודרת מנדה שבשעת נפילה היא בת יבום וזו סברא אחרת לא הוזכר בתוספות ורא"ש על ענין זה כמש"ל דהרא"ש לא כ"כ כ"א לענין כל שאינו עולה ליבום כו' ומצאתי ברמב"ן דף קכ"ג שכתב יבם קטן שבא על יבמה כו' ואף ע"ג דהשתא לאו בר הקמת שם הוא הואיל וכי גדול הוי בר הקמה כו' ה"נ יבמה שהיתה נדה בשעת נפילה ליבום הואיל ולשתטבול קרינן ביה יבמה יבא עלי' אינ' נאסרת ועוד דלא דמיא נדה לשאר עריות דשאר עריות לא תפסי בהו קידושין ונדה תפסי בה קידושין וכיון דתפסי בה קידושין קרינן ביה יבמה יבא עליה דביאה דיבם הוי קידושין אפי' בא עליה ולא נתכוין לקידושין אלא לביאה בעלמא ועוד שאם עבר ובא על יבמתו נדה קנאה הילכך קרינן בי' יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה דהא קנא' ואשתו היא ואם עבר ובא על שאר עריות לא קנאה הילכך לא קרינן בהו יבמה יבא עליה עכ"ל: והנה לפי תירוצא קמא דהראב"ן עולה דברי הרשב"ץ כהוגן אך מה שלמד הראב"ן מהא דקטן אדרבה הרשב"א שם מפרש איפכא דרבא אתי לאוכוחי מזה דע"כ לא בענין בר הקמה כלל דאי ס"ד דבעינן בר הקמה מה בכך דאתי לכלל הקמה מ"מ השתא לאו בר הקמה הוא ומי איכא מידי דהשתא אסורה ולבתר שעתא שריא ע"ש וכן מבואר מדברי התוספות בריש יבמות דמפרש הכי וכתבו שאין זה דרכי נועם אם מחמת איסור שאינו בר הקמה תצטרך להמתין עד שיגדל ע"ש ומ"ש כיון דעבר ובא על יבמתו קנאה קרינן ביה יבמה כו' צ"ע דהיא גופא קשיא דנימא דנדה דינה כשאר עריות ואם עבר ובא עליה לא קנאה כמו בשאר עריות ולפי מ"ש בתירוץ הב' א"ש דנדה תפסי בה קידושין כדילפינן מותהי נדתה עליו ונראה ראיה לדבריו מהא דאמרינן ביבמות דף ך' גבי אלמנה לכ"ג אמר רב גידל מסתברא חייבי לאוין תפסי בה קידושין ופירש"י הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד אבל בחייבי כריתות לא תפסי קידושין ואפילו עבר ובא עליה האי יבם ונסבה לאו קיחה הוא כו' ועיין בחידושי הרשב"א שם ואף למסקנא דרבא דאמר גזירה ביאה ראשונה מ"מ אתי הני דרשא דר"ג לחייבי לאוין שיש עמהם עשה כו' ע"ש בתוספות ובחידושי הרשב"א ולקצר אני צריך