בית אפרים אבן העזר חלק ד סח

ביולדת לז' דתמר יולדת לז' הוה כמ"ש רש"י להלן למלאים וכאן לחסירים ולענ"ד ז"א דאע"ג דקושטא הכי הוא דמיירי בתמר שהיתה יולדת לז' מ"מ מ"ש רש"י רובו של ראשון כו' לאו מהאי טעמא אתי עלה דא"כ היה צריך תרי ירחי ותילתא דהיינו שבעים יום וא"צ רוב האחרון ורובו של ראשון כו' נראה שא"צ רק ס"ב יום ומ"ש שם הרא"ם וז"ל ומה שהכריח לרז"ל לומר רובו של ראשון כו' ולא אמרו שני חדשים ושליש כו' כלישנא דקרא דקאמר ויהי כמשלש ולא קאמר כשלשה דמשמע כשתשלש החדשים ומה שהקפיד' תורה לומר כמשלש להודיענו שיהי' השליש של יולדת לז' רובו של ראשון כו' אפשר שהטעם שאין ניכר אלא כשיהיה הרוב מכל חודש כו' ולענ"ד ז"א דהא בסוטה אמרינן ותצפנהו שלש' ירחים אותו היום ך"א בניסן היה כו' ופריך הא באדר נולד משה ומשני רובו של ראשון כו' אלמא דאף דכתיב שלש' ירחים מפרשינן ליה רובו של ראשון דרובו ככלו ולכן נראה דאדרבא רש"י אזיל בשיטת מ"ד דיולדת לז' נמי בעי תלתא ירחי להכרה ומ"מ פירש רובו של ראשון משום דס"ל דבהכי סגי בכל גווני דזה מיקרי ג' ירחי וגם נלענ"ד דש"ס דידן לא ס"ל הך דרשא שהביא רש"י דתמר יולדת לז' הוי כדמשמע ממה דקאמר אע"פ שאין ראיה לדבר כו' דאיכא דילדה לט' ואיכא לז' ואין להאריך בזה שפשיטות דברי רש"י מורי' דרובו של ראשון הוי שיעור הכרה אף ביולדת לט' וכמו דס"ל לר"ח בר אבין דסגי בהכי לענין הבחנה והלכך אף ע"ג דלענין הבחנה החמירו דבעינן צ"א יום מ"מ מנין לנו להקל לשער חדשי הוולד ע"י הכרה זו וע"ש בירושלמי אהא דסומכוס דקאמר ר"ז כו' ר"ח בשם רבי חייא רבה אפילו רובו של ראשון כו' רב אסי אמר תשעים יום שלימים שמואל אמר הן ועיבוריהן אתא עובד' ולא ידעין י"ג מן הראשון וי"ז מן האחרון או י"ז מן הראשון וי"ג מן האחרון וחמשה שלימים באמצע וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזרים ואפשר אבא בר וואי ופליג על שמואל בריה אמר רבא שניא הוא הכרת העובר שניא לידתו הכרת העובר לחדשים שלימים ולידתו לחדשים מקוטעין כו' ע"ש ביבמות ובנדה נראה דר"ח רבה פליג עם רב אסי ושמואל אליבא דסומכוס אם בעי שלימים או סגי ברובו של ראשון וצ"ע לדינא אם יש להקל בזה: והנה יש לעיין עוד בנדון השאלה ששהתה משעת ההכרה עד שעת לידה בערך ז' חדשים וא"כ בע"כ לומר דאשתהי וזה צ"ע דאף הפוסקים דס"ל אשתהי מ"מ מודים דמיעוטא הוא דמשתהי וא"כ אף אם נימא דסמכינן אעדות נשים משום דמסייע להו רובא דוולדות שהם בני קיימא וכאן דבריהם מכחישין הרוב דלא משתהי איברא שהח"מ סימן ד' ס"ק י"א כו' (עיין בתשובה לראווני עד ועיין בשו"ת נ"ב מ"ש בזה) ולפי"ז אם נימא כדעת הב"ח דלענין הכרה סגי ברובו של ראשון כו' מ"מ כיון שההכר' הוא בחודש כסליו וא"כ עכ"פ צ"ל שנתעברה בי"ד בתשרי וא"כ הרי כאן ט' חדשים שלימים ונוסף עליהם עוד יו"ד ימים דאשתהי בחודש העשירי ומ"מ צ"ע דאפשר אף הח"מ לא קאמר אלא לענין דלא חיישינן לזנות אף בעידי כיעור מאחר שרגילות להוליד בחודש העשירי ואפשר דהוא מיעוט דשכיח אבל מ"מ רובן לט' ילדן רק דלענין זנות תלינן אף במיעוט כמ"ש הריב"ש סימן תמ"ו דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' בבן ז' ואשתהי דהוי מיעוטא כו' וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלי בבעל עד יב"ח אף ע"פ שהוא בתכלית הזרות עכ"ל ומכ"ש אם נימא דבעינן ג"ח שלימים להכרה א"כ אותן הנשים שאמרו שראו קודם מיתת בעלה סימני מעוברת א"כ אם נרצה לומר דוולד קיימא הוא ואשתהי שהה עד תוך י"א חודש והא ודאי מיעוטא הוא: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קמ שני אחים שהיו דרים בשותפות בדירה אחת זמן רב וכל עסקיהם היו בשותפות ומת אחד מהם בלא בנים והיבם רוצה לחלוץ ליבמתו בכדי לעשות נחת רוח לנשמת אחיו המת זצ"ל אך דא עקתא שתצטרך החלוצה לעקור דירתה משם כמבואר בש"ע סימן קנ"ז וקשה מאד טילטולה דאיתתא מחמת כמה טעמים המבוארים בשאלה באורך והיא שעת הדחק גדול ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה גלוי וידוע כי דבר זה מחלוקת ישינה בין גדולי האחרונים ואא"ז מהר"ם מפדווא ז"ל ואא"ז מהר"ם מלובלין ז"ל צדדו להתיר והסמ"ע והב"ח צדדו לאיסור במעשה שהיה בק"ק לבוב וכפי הנראה עמדו דברי מהר"ם והסמ"ע לפני הגאון בעל משאת בנימין ז"ל והכריע להתיר ע"ש בסימן קי"ב אך ראיתי בספר באר שבע דף קי"ג שכתב לתמוה על מהר"ם מפדווא שעלה על דעתו להתיר לדור אפי' אם גייסי אהדדי לולא שביטל דעתו נגד דעת הרשב"א ז"ל הלא באבל רבתי בסוף פ"ב מפורש באר היטב שאסור לדור יחד בחצר אם לבו גס בה וז"ל וכן החולץ ליבמתו לא יפנה מפני שאין לבו גס בה וכיון דתלה הטעם מפני שאין לבו גס בה משמע בהדיא אבל אם לבו גס בה יפנה וגם על הרשב"א יש לתמוה למה נדחק להביא מהירושלמי דהא ראיה ברור' מאבל רבתי כו'. ולענ"ד אשתמטא מינייהו עכ"ל: ולענ"ד ברור שהמה ראו הך דאבל רבתי ומשם איכא למידק איפכא מדנקט הטעם מפני שאין לבו גס בה ואם איתא דר"ל דאם לבו גס בה צריך לפנות הכי הוה ליה למימר אם אין לבו גס בה דהא מילתא דשכיח טובא שיהא לבו גס בה כי ישבו אחים יחד ודרך גדולתן כאחד אלא ע"כ דז"א דאע"ג שהם רגילין זה עם זה הרבה מ"מ בשביל הא לא מיקרי לבו גס בה כיון דמעולם לא היה להם אקרובי דעתא דרך ביאה וגרע טפי מארוסה דעלמא וכדאמרינן ביבמות דף ק"י יבמה שאמרה תוך שלשים יום לא נבעלתי כו' רבה אמר אפי' תימא ר"י ע"כ לא קאמר רבי יוסי אלא התם בארוס' דגייס בה אבל אשת אחיו מיבזיז בזיז מינה ע"ש הרי להדיא דאפי' התם שהיבם כונס אותה לשם אישות ופשיטא דמבזיז בזיז מינה ולכך נקיט בסתמא מפני שאין לבו גס בה דאף ע"ג דאפשר שגדלו יחד וגייסי אהדדי מ"מ כיון דלענין עסק אישות ודאי הוא מרוחק ממנ' בחיי בעלה וגם אחרי מותו הוא בוש ממנה ולכך לא יפנה: וראיתי בשו"ת מהר"א בן חיים ורמז אליו אא"ז מהר"ם מלובלין ז"ל שכתב בסימן צ"א וז"ל אבל טעמא דמילתא דלא אסרו חכמים אלא באשה שכבר היתה נשואה עמו ויודעה ומכיר' היו ביניהם אקרובי דעת דביאה כו' ואע"ג דבארוסה נמי אסרו כל דגייסי מ"מ בחליצה אפי' דגייסי אהדדי לית להו אקרובי דעתא. ויש להביא ראיה לזה דאשכחן בגמרא דאפי' אחר יבום אין רגילות כ"כ שיבא אליה כדתנן בפרק ב"ש היבמה שאמרה כו' אבל אשת אחיו מיבזיז בזיז מינה כו' אלא שכתב וז"ל ואע"ג דהאי טעמא לאו דווקא לא אמרינן הכי אלא משום דאיהי אמרה לא נבעלתי ושוויתי' נפשי' ח"ד ולענין צרה אמרינן שם וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נאסר צרתה וע"ד רש"י ז"ל אפי' תוך ל' אמרינן וכי מפני שאנו כופין לצרכה דשווי' נפשיה ח"ד צרתה לא מיתסר' דחזקה הכונס אשה בועל לאלתר אע"פ שהתוס' כתבו בענין אחר מ"מ נקטינן מיהא שהיבם אין דעתו קרובה כ"כ אצל היבמה דמיבזיז בזיז מינה כו' ולענ"ד אין צריך לזה דהתם שאני אף את"ל דמתירין צרתה אף תוך ל' היינו דוקא בכנסה לשם יבום בזה שפיר כתב רש"י דחזקת הכונס אשה כו' דהכל יודעין כלה למה נכנסת וכו' אבל היכא שאכתי לא כנסה עדיין פשיטא דאמרינן מיבזיז בזיז מינה וגדולה מזו אמרינן בפסחים דף ע"ב יבמתו נידה בעל פטור אף בסמוך לווסתה אף ע"ג דהו"ל לשיולה מ"מ יבמתו בזיז מינה ופרש"י בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא הרי מבואר דאף ע"ג שחפץ לייבמה והא קמן דיבמה ובא עליה מ"מ אמרינן דבוש ממנה לדבר עמה על עסקי אישות ואמנם גם דברי מהארנ"ח א"ש דעכ"פ אנו צריכין לומר הך סברא דבזיז דאל"כ לא היה לנו לכוף ולבקש כלל דמה איכפת לן בהא דשוויתי' נפשי' ח"ד באמת תהיה אסורה אלא ודאי שאנו נותנין מקום לדבריו משום דבזיז וכן מבואר שם מדעת רש"י אם היא אומרת נבעלתי והוא אומר שלא בעל בתוך ל' צריכה חליצה והיינו משום דאמרינן דלמא מוקי אנפשיה וכן לדעת התוס' והרא"ש לענין צרתה ע"ש