בית אפרים אבן העזר חלק ד סה

דסומכוס לא סוף דבר ג' חדשים אלא רובו של ראשון כו' ולענ"ד יש לתמוה דלפי זה מאי פריך ותמתין משהו כו' דמה תועלת יש בבדיקה זו דהא שפיר ניכר אף אם הוא בר בתרא וא"ל דמאי דפריך וכי מלו תלתא ירחי נבדקה היינו שיעור ג"ח שהוא ב"ח ויום א' כדמפרשינן לישנא דקרא ויהי כמשלש חדשים וע"י בדיק' אנו יכולין להכיר בזמן ההוא והא דמצרכינן ג"ח היינו בלא בדיק' ז"א דמשמע התם דתלתא ירחי ממש קאמר ועוד דא"כ מאי משני אין בודקין את הנשואות אכתי קשה תמתין שני חדשים ומשהו ונבדקה ואח"כ תנשא וע"כ דלהב"ח אף על הבדיקה אין לסמוך בתוך ג"ח מחמת חומרא וא"כ קושיית הש"ס הוא דנבדקה במלאות ג"ח ממש ואם כן אכתי תיקשי דלמא בר בתרא הוא וניכר לב"ח ויום א' וכדי ליישב דברי הב"ח צ"ל דקושיית הש"ס למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ואם כן אין חשש שתלד לתשעה מן הראשון דבכה"ג ע"כ לאו בר ט' מבתרא הוא כיון שהמתינה משהו וע"כ שאין חשש בזה רק דלמא אשתהי מלהתעבר ובר ז' מבתרא הוא וכן יש חשש שתלד בששה ומחצה ואז יש ספק דלמא בר ז' לבתרא הוא וכיון דאין כאן ספק רק דלמא בר ט' לקמא או בר ז' לבתרא שפיר יבחן הדבר ע"י בדיקה דא"כ יהיה ניכר אף ע"ג דאפשר שגם אם הוא מבתרא יהיה ניכר מחמת שעברו עליו ב"ח ויום א' מ"מ אין כאן ספק דתלינן בקמא דרובא לט' ילדן שהרי אין כאן ריעותא נגדו ואם לא יהיה ניכר דאז שפיר יפול ספק מחמת דרוב עוברה ניכר לשליש ימי' וסותר לרוב דלט' ילדן בכה"ג אמרינן דודאי בר בתרא הוא כיון דבדקינן ליה ולא מינכר ודאי דלאו מקמא הוא דהבדיקה בחינה מעליותא הוא וכמ"ש אך באמת לענ"ד עיקר דברי הב"ח בזה דמדינא צ"ע בפוסקים גם דברי הדרישה בסימן קס"ג שכתב על מ"ש הטור יבום לסוף ב"ח נראה דדוקא קאמר לב"ח כו' ע"ש שדבריו תמוהים שהם נגד הש"ס דפריך ותמתין חודש א' ומשני איכא למימר דבתרא והית' שוהה מלהתעבר חודש א' כו' ומבואר שם דספק גמור הוי ואין להאריך: ומעתה נצא לדון בנ"ד הנה מחמת ההכרה במראית העין אף ע"ג דלא הוי רק רובא בלבד וכמ"ש היינו דאיכא מיעוטא שאין ניכר אף בג"ח אבל מ"מ כשיש היכר עובר לפנינו מוכח דכבר עברו עליו ג"ח אך שעדיין יש לפקפק דאיכא למימר דלפעמים אף בחד ירח' או בתרין מינכר למראית העין ומ"מ א"ש הא דקאמר רוב עוברה ניכר לשליש היינו משום דעכ"פ בהגיע ג"ח ניכר על הרוב ואפ"ה פריך שפיר ותמתין כו' ונבדקה משום דשם א"א לסמוך על מראית העין דאף שיהיה ניכר לתלתא ירחי אין ראיה דשמא בר תרין ומחצה מבתרא הוא ולפעמים ניכר גם בשיעור הזה דלפעמים הוא ניכר קודם הג' ג"כ והמיעוט הוא ניכר אחר הזמן הזה שהכל הוא לפי גידול הוולד וטבעו ולכך פריך ונבדקה בדדים כדרך נשים שע"י בדיקה זו יש להבחין שכבר הוא מעוברת ג"ח דבפחות מזה אין ניכר בבדיקה זו וכן להיפך אם כבר עברו ג"ח בודאי ניכר היטב ומשני אין בודקין כו' ועכ"פ לענין שנדע ע"י הכרה במראית העין שכלו חדשיו אין זה מועיל שלפעמים הוא ניכר קודם ג"ח וגם על המבואר בשאלה דאתרמי מלתא שבדקו בחיי בעלה בדדים צ"ע כיון שבפוסקים נקטו בעל ופירש ואם איתא הא משכחת לה שהוכר העובר לסוף ג"ח ע"י בדיקה וע"כ לומר כמש"ל דלענין כדי להבחין בין זרעו של ראשון כו' דבוולד קיימא מיירי שפיר מועלת בדיקה זו אבל אין בדיקה זו מועלת לברר ספק נפל על ידו דאפשר כמו שהוא עתיד לצאת קודם זמנו הכרתו ג"כ קודם ואפשר שמחמת קלקול היציר' מילא כריסה יותר מטבע גידול הוולד ולכך ניכר קודם זמנו וזו גרמה לו להיות נפל וינהגהו בכבדות לצאת קודם זמנו ואפשר נמי שטעם הכרה בג"ח לפי שבג"ח אמצעיים הוולד דר במדור האמצעי וכשהוא עתיד להיות נפל אזי קובע דירתו במדור האמצעי קודם זמנו וא"כ אין מזה ראיה שכלו לו חדשיו כלל וגם צ"ע אם יש לסמוך על בדיקות הנשים בענין זה דהא קי"ל כל מקום שצריך בדיקה אין אנו בקיאין בבדיקה ובשלמא אם היינו סומכין על ההכרה במראית העין היה אפשר לומר שאין זה בקיאות לשפוט למראה עיניו אם כריסה בין שיניה וכבר העליתי כן בחבורי להל' טריפות סימן ל"ו דבמה שתלוי במראית העין לא אמרינן הכי והבאתי ראי' מתשובת ח"צ סימן משא"כ אם אין הסמיכה על ההכרה במראית העין כ"א על הבדיקה י"ל דאין אנו בקיאין ובפרט בזה שלא באו לבודקה ע"פ ציווי הב"ד רק מחמת חולי שחלתה האשה בדקו בדדים ושפטו שהיא מעוברת צ"ע אם לסמוך ע"ז דשאני בדיקה בכוונה ע"פ ציווי הב"ד שהרבה מדקדקין בה משא"כ בזה דאפשר דאומדן דעתייהו קאמרי לנחם האשה ולדבר על לבה כדרך הנשים ולא דייקי כולי האי ואף ע"ג דהשתא לאסהודי אתו צ"ע אם יש לסמוך עליהם כיון דבשעת בדיקה הוי כמלתא דלא רמיא כו' ומ"מ אפשר שאם יבחנו דבריהם שדקדקו אז היטב ונתברר להם שהיא מעוברת לא חיישינן להכי ולא דייקינן בתר סהדותא כולי האי אך שעדיין צ"ע מטעם שכתבתי שאין אנו בקיאין בבדיקה וגם דמאן לימא דהנך סימנים שהנשים סמכו עליהם הם סימנים מובהקים לסמוך עליהם להתיר יבמה לשוק דאפשר דסימן זה המסור בידם וגם מה שראו חלב בדדים אין זה מכריע להכיר היטב שהוא מעוברת דזימנין מתרמי הכי אף ע"פ שאינה מעוברת ומ"ש רש"י הבדיקה בדדים כדרך נשים הוא ענין אחר ידוע לבקיאין מאד בטבע הנשים ואפשר שרש"י אין ר"ל הבדיקה בדדים העליונים כ"א על דרך האמור ביחזקאל ובש"ס בכמה דוכתי על דדי' התחתוני' ששם יש להכיר אם מעוברת היא וכיון שלא נודע לנו בבירור דרך הבדיקה בזה מפי חז"ל בעלי הש"ס והפוסקים צ"ע אם יש לסמוך ע"ז ומאפס הפנאי וגם לא נדרשתי לברר הענין להלכה למעשה לא נפניתי להאריך: והנה ראיתי במכתב ידידי הנ"ל שהביא בשם ידידי הגאב"ד דשם דקא קשיא ליה לר"מ דחייש למיעוטא האיך מיבמין אחר ג"ח כיון דמיעוט איכא שאין עוברה ניכר לשליש ימים וידידי הנ"ל תירץ דכיון דאיכא נמי חזקה ליבום כמ"ש התוספ' דף ל"ז והיכא דאיכא חזקה ורובא אף ר"מ לא חייש ואמנם כן עדיין צריך ישוב דאף שהתוס' כתבו דאיכא חזקת יבום מ"מ הרי מחמת זה העלו בקושיא דלמה יתחייב באשם תלוי והוולד ממזר וע"כ לומר דלא סמכינן אחזקת יבום בהא מחמת איזה טעם שיהיה וא"כ תיקשי אליבא דר"מ וגם כי התוס' שם כתבו דאין סברא לומר בנשים ששהו עם בעליהן הרבה שנים ולא ילדו ומתו דרוב מתעברו' וע"כ כוונתם להקשות דמתני' סתמא קתני ומסתמא מיירי אף בכה"ג אבל מ"מ בנשים שלא שהו הרבה או שהיה להם בנים ומתו קודם מיתת הבעל פשיטא דבזה לא איתרע רובא דרוב מתעברות וא"כ קשיא אדר"מ דמתיר להתייבם בכל גווני אחר ג"ח. ולכן נלענ"ד לבאר ומתחלה אבאר מה שנלע"ד בישוב קושיא התוספ' בזה והוא דלכאורה קשה באותה שאמרו לעיל גבי ספק קידושין דאשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת דהיאך היא בחזקת היתר ליבם כיון דבאמת איכא רובא דרוב מתעברות ויולדת א"כ לעולם לא היתה זו בחזקת היתר ליבם דהא בכל שעתא הוה אמרי' שעתידה זו להיות אסורה על היבם שתתעבר ותלד והתוס' שכתבו דאין סברא בנשים ששהו כו' היינו לענין להחזיקה כמעוברת מן הראשון מחמת הרוב ע"ז שפיר כתבו דאין סברא כו' אבל מ"מ על גוף החזקה ליבום צריך להבין דהא הרוב אין כאן חזקה ולכן נלע"ד דא"ש לפי מ"ש הרשב"א שם איכא דקשיא להו והא בחזקת איסור א"א קיימא כו' ונראה לפרש כו' כיון שזו צרה לערוה הוות ואילו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר שתעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' עכ"ל וכן הדבר גם לענין קידושין דאע"ג דהשתא בעלה חי מ"מ אנו מחזיקין אותה בחזקת היתר ליבם עומדת לכשימות: והשתא א"ש דאע"ג דאיכא רובא דמתעברות שפיר אמרינן שהיא בחזקת היתר ליבם עומדת לכשימות ולא יהי' לו בנים וכיון שעכ"פ עכשיו מת ובנים לא היו לו הרי זו בחזקת' ולא איכפת לן ברובא דמתעברות שהרי הא קמן שלא נתעבר' וכמו דאמרינן הכי אף ע"ג שהבעל חי ובחזקת חי מ"מ אמרינן החזקה לכשימות והרי מת וקברו מוכיח עליו וה"נ הרי גלוי לכל שמת בלא בנים רק מסיבה אחרת שבאת לספק עליו שמא קידש ערוה אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק שעליך להביא ראיה שנעשה