בית אפרים אבן העזר חלק ד סג

יום והוכר עוברה אחר נו"ן יום הרי יש כאן שלימים לראשון ומקוטעין לשני ופירש בפני משה שם כלומר אם ילדה לט' יש כאן ספק אם הוא בן ט' לראשון או שהם ז' מקוטעין לשני והוכר עוברה לשליש ימי' שהוא נו"ן יום ועיין בתוספותיו שם שמכאן ראיה לפסק מהר"י מינץ ואין כאן מקומו: והנה מה שהקשה ידידי הנ"ל בדברי רש"י שכתב דאי בתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא דאין זה הכרח דשמא הוא מהמיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימים אף ע"ז פקחתי עיני בתשובה הנ"ל וביארתי על נכון וכאן אבאר יותר דודאי יש שני מיני הכרה דודאי איכא הכרה במראית העין שרואין אותה שהיא בבטן המליאה ויש הכרה ע"י בדיקה כדפרש"י אהא דפריך וכי תרי תלתא ירחי ליבדקה דהיינו בדיקה בדדים כדרך נשים וכן מבואר אמאי דמשני אין בודקין את הנשיאות כו' וכן ממאי דפריך וליבדקה בהלוכה כו' וא"ל דעיקר ההכרה הוא ע"י בדיקה בדדיה או בהלוכה אבל אין לסמוך על הכרה במראית העין דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מעליא דלפעמים נדמה כן ע"י איזה חולה וסיבה וכן משמע לכאורה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן צ"א שכתב וז"ל ולעמוד על דבר זה אם הוכר עוברה או לא אע"פ שאנחנו יכולים לעמוד עליו לבדוק אותה בדדים כדרך הנשים כדאיתא פרק החולץ כו' ע"כ שז"א דאם נימא שאין הכרה רק ע"י בדיקה בדדים וכיוצא א"כ מאי קאמר בהחולץ רוב היולדות עוברה ניכר לשליש והאי מדלא הוכר כו' ופירש"י דאי הוכר לא הוה מספקא לן עכ"ל וקשה ע"ז דמנין נדע שלא הוכר עוברה לשליש ימים דלמא אם היינו בודקין אותה אז בדדים או בהלוכה באמת היה עוברה ניכר ודוחק לומר דמתני' דספק בן ז' כו' מיירי בהכי דאתרמי דבדקוה לשליש ימים ולא היה ניכר ולכן יצאה מהרוב שהם ניכרים ע"י בדיקה דהא פשטא דמתני' בסוגיא זו ודוכתי טובי משמע דבכל גווני מיירי וכן מבואר מדברי התשב"ץ שכתב וז"ל אם לא בדקנו אותה ולא ידענו אם הוכר עוברה אם לא אין לסמוך על רוב נשים לט' ילדן והיינו דבפרק נושאין על האנוסה גבי מי שלא שהתה אחר בעלה כו' לא אקשינן הלך אחר רוב נשים כו' דכיון דשני התם דהיולדת לט' עוברה ניכר כו' תו לא אקשינן הכי בשום דוכתא דהא ידעינן דאי לא נבדקה נאמר דאיתרע רובא אדרבא נימא דזיל בתר רובא ואם היינו בודקין אותה היינו מוציאין באמת שכבר היא מעוברת ובמה הורע כחו של הרוב: ולפום מה דכתיבנא דמלבד הכרה שע"י בדיקה איכא נמי הכרה במראית העין אתי שפיר דאותה שאמרו רוב עוברה ניכר לשליש היינו שבראיה בעלמא ניכר על הרוב שהיא מעוברת אבל איכא מיעוטא שאין ניכרות במראית העין כ"א ע"י בדיקת דדים וכיוצא דההיא בחינה מעלייתא היא ובהכי א"ש מה דנקט הש"ס בקושיית' ולכי מלו תלתא ירחי ליבדקה משום דמעיקרא לא מיירי מבדיקה והכרה בט"ע אינה כ"א על הרוב ולגבי הבחנה אין סומכין על הרוב ואע"פ שלבתר דמלו ג"ח אין העובר ניכר במראית העין אכתי יש לחוש למיעוטא ולהכי פריך דליבדק ע"י דדים שאז אין חשש כלל ומשני דאין בודקין כו' ואמנם לשון התשב"ץ שכתב דהא ידעינן דאי לא נבדקה כו' לא משמע הכי וכן מפשיטות לשון רש"י לא משמע הכי ולקמן אבאר עוד בזה: ומעתה אבא לבאר בהא דקשיא לן מאי פריך וליבדקה דאף אם יהי' ניכר אכתי י"ל דבר ז' מבתרא הוא וניכר לב"ח ושליש ומזה הוכיח אא"ז מהרש"א דאף יולדת לז' בעינן תלתא ירחי להכרה ובאמת שיש לדחות בפשיטות דבאמת איכא פלוגתא דאמוראי בהא מלתא כמש"ל מש"ס דסנהדרין וא"כ אין ראי' מקושית הש"ס כלל די"ל דשפיר פריך הכי אליבא דמ"ד התם דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימים אלא בעינן תלתא ירחי תיקשי ליה גבי הבחנה ותמתין משהו ואין לדקדק ממה דמשני רב ספרא אין בודקין כו' וכן רב ב"ח אמר אשה מחפה כו' מדאיצטריכו הני אמוראי לשנויי הכי ש"מ דס"ל להלכה הכי דאף יולדת לז' בעי ג"ח ז"א דאי הוי משני הכי אכתי תיקשי ותמתין ב' חדשים ומחצה ולכי מלו תלתא ירחי נבדקה דהשתא אם יהי' ניכר אין ספק דודאי מבר קמא הוא ולכך הוצרך לשנויי אין בודקין דבהכי מתרצי כולהו קושייתא. אך לפום מה דכתיבנא נראה ליישב קושית הש"ס אליבא דכ"ע ומתחלה אבאר כוונת התוספות בדף ל"ז ד"ה רוב כו' שכתבו וא"ל כיון שהמתינה כו' דסמכינן ארובא דלט' ילדן כו' ולכאורה קשה איך אפשר לסמוך על רוב זה כיון דבלא הוכר עוברה מיירי ובכה"ג אמרינן דאיתרע רובא וצ"ל דהתם בספק בן ז' שפיר קאמר דאיתרע רובא דבאמת מיירי בכה"ג שלא הוכר עובר' וכדפרש"י דאי הוה מינכר לא הוה מספק' לן משא"כ כאן לענין הבחנה שפיר קאמרי התוספ' דכיון דהמתינ' שפיר שרינן להנשא דאין לחוש שמא מעוברת היא מהראשון ולא נקלט עד יום ג' דמ"מ ביום ג' אחר הנשואין יהי' עוברה ניכר כיון דרובא הכי הוא שעובר' ניכר לשליש ימי' דמה"ת לנו לחוש שתהי' מן המיעוט שלא יהי' העובר ניכר מה תאמר שמא יהי' העובר מן השני ואז לא יהי' הכרה אחר הנשואין ואז נבא לידי ספק מחמת שיהי' הרוב שהוכר עובר' לשליש סותר לרוב דלט' ילדן, ז"א דגם לזה אין לחוש דאם יהי' הוולד מן הב' מסתמא יהי' באמת נולד לט' חדשים ומה"ת ניחוש שיהי' מן המיעוט היולדת לז' וזהו שכתבו התוס' ולא חיישינן שמא תלד משני לסוף שש' חדשים וב' ימים כיון דרוב לט' ילדן ר"ל דלשמא יהי' הוולד מן הראשון אין חשש דאז לא יפול ספק משום דיהי' ניכר דרובא הכי הוא שניכר לשליש ימים ואם יהי' משני מסתמא תלד לט' כרוב נשים וג"כ יהי' ידוע לנו דודאי משני הוא וע"ז כתבו התוס' שז"א דא"כ לא תמתין רק חודש א' ונסמוך על הרוב אלא ע"כ בכל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים ר"ל שחששו כיון דעכ"פ איכא מיעוטא בעלמא וא"כ יש לחוש פן לפעמים יזדמן שיהי' מן המיעוט שלא יהי' עובר' ניכר לשליש ימים או שיהי' הוולד משני ותהי' מן המיעוט שמולידין לז' ואנחנו לא נדע בתר איזה רוב נלך ונבא לידי ספק וע"ז תירצו דכ"כ לא הי' משתהה כו' ור"ל דבכה"ג אפי' מיעוט נמי ליכא שיהי' שוהין בהכרת העובר כ"כ והלכך כיון שכבר המתינ' ג' שריא שא"א לבא לעולם לידי ספק משא"כ אם לא תמתין רק חודש אחד לבד וזה ברור בפשט דברי התוס': והנה בגוף הסברא שכתבו התוס' דבכל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים צ"ע לכאורה שהרי בכל דוכתא דאיכא רובא לא חששו חכמים לעשות תקנות בשביל המיעוט אם לא היכא דהוה מיעוטא דשכיח ודוחק לומר דה"נ יולדת לז' הוי מיעוט דשכיח ולכך חשו לו חכמים שאין זה במשמע בלשון התוספ' וגם מסוגיא דסנהדרין מוכח דלא הוי מיעוט דשכיח מדקאמר התם ובד"נ מי אזלינן בתר רובא התור' אמר' ושפטו העד' כו' א"ל ובד"נ לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בב' בחודש כו' אמר רבי ירמי' מדיפתי אף אנן נמי תנינא בת ג' ויום א' כו' אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית הם כו' ואם איתא דיולדת לז' הוי מיעוט דשכיח אכתי מצינן לפלוגי בין רובי דהתם דאזלינן בתרייהו בד"נ משום דמיעוט דידהו לא הוי מיעוט דשכיח משא"כ יולדת לז' דהוי מיעוט דשכיח שפיר אמרינן בזה ושפטו העדה כו' אלא ודאי דגם מיעוט דיולדת לז' לא הוי מיעוט דשכיח ולכאורה הי' אפשר לומר דאף ע"ג דאזלינן בתר רובא מ"מ לענין הבחנה לית לן למיזל בתר רובא כיון דאפשר בהמתנת ג"ח הוי כדשיל"מ דלא אזלינן בתר רובא וכעין זה תירץ בפליתי על קושיית התוספות דלמה צריך להמתין ח' ימים בבהמ' ניזל בתר רוב וולדות שאינם נפלים וע"ז כתב דהוי כדשיל"מ אבל לענ"ד ז"א דע"כ לא אמרינן הכי אלא היכא שהאיסור מעורב בתוך ההיתר וכשאנו מתירין לאכול התערובות בודאי קאכיל האיסור ג"כ אז אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ היכא שהרוב עומד בפ"ע והמיעוט בפ"ע שאנו אומרים שזהו מן הרוב וליכא איסורא כלל שכך גזרה חכמת התור' אחרי רבים להטות ואין חוששין להמיעוט כלל אע"פ שאפשר לברר היתרו ע"י המתנת זמן אין זה בכלל גזירות דשיל"מ ומה דמייתי בפליתי מדברי הר"ן בביצ' לענין ליקח ביצים מן העכו"ם בי"ט כבר הארכתי בזה במקום אחר ולקצר אני צריך. ומחוורתא דמלתא דודאי גם התוספות אזלי